מצח אהרן חלק א קג

בעוה"ר שאינם נזהרים בכל דיני הרחקה האמורה בהלכות נדה, ויפרצו הגדרים והסייגים שעשו חז"ל בזה, כמה שבועות שקר אשר זהו מהעבירות היותר חמורות, שאפי' דברים שאין אש ומים מכלה אותן, שבועת שקר מכלה אותן, ואפי' שבועת אמת עבירה היא כמ"ש במד' ריש פ' מטות את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע, אמר הקב"ה לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי אפי' באמת, **(ולהמתיק הדבר מפני מה הקפידה תורה אפי' על שבועת אמת, והתמירה כ"כ בעונש על שבועת שקר, דהנה אם נראה כי אחד יכנס לחנות חבירו לבקש ממנו הקפה, והחנווני אינו רוצה להקיף לו עד שיעמיד לו ערב, נוכל לשפוט מזה כי האיש הזה לא ישא ויתן באמונה, כי אילו היה נו"נ תמיד באמונה, לא היו מבקשים ממנו שום ערב, ובכ"ז להענישו ע"ז א"א, ורק לגנאי יחשב לו זאת, באשר עי"ז ניכר כי איננו נכבד גדול, אכן אם יבא ויזייף חתימת הערב אז יש לו עונש קשה, וביותר יגדל החטא, באם יזייף חתימת איזה פקיד ויזייף החותם מטעם הממשלה לחתום אותו על דבר שקר שאז אין קץ לעונשו, וא"ל לומר אם יזייף חתימת המלך בעצמו על דבר שקר, והנה הקב"ה צונו בתוה"ק, שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק, והאדם שיתנהג תמיד בדרך כזה שלא ישנה את דבורו, אז ודאי שכולם יאמינו לו לכל אשר יאמר ויעשה אפי' בלא שבועה, ולכן באם נראה כי האדם בכדי להאמין דבריו מוכרח הוא לישבע, ניכר מזה אשר איש שקרן הוא וזה עונשו של בדאי, שאפי' על דבר אמת לא יאמינו לו, וזה טעם הקפידא להשבע אפי' באמת, כי האדם מחוייב להנהיג עצמו עד שכולם יאמינו לו בלא ערבות השבועה, ואמנם אם נשבע על שקר חלילה, הרי הוא דומה כמו שחותם חתימת ממ"ה הקב"ה על דבר שקר, ומשו"ה החמירו כ"כ בעונשו:)** אין אתם רשאין להשבע בשמי אלא אם יש בכם כל המדות אלו ושתהיו כאותן שלשה שנקראו יראי אלקים ואלו הן אברהם איוב ויוסף כו' ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ואין לך עבודה אחרת, ובו תדבק שכל המהנה לת"ח כו' אם יש בכם כל המדות הללו אתם רשאים להשבע בשמי, ואיך לא תסמר שערות בשרנו כאשר נשים אל לבנו שאנו נכשלים בזה הרבה פעמים ביום, אם אחד ימכור חפץ לחבירו ישבע "כה יעזרני ה'" ששלמתי בעד זה כך וכך, ורוב פעמים הוא שקר, ואף שלא נעלם מאתנו, כי כל אחד יחשוב בלבבו כי שלום יהיה לי ולא יביאו אלקים במשפט, באשר ששוגג היה ולא ידע כלל מחומר האיסור, כי ברוב העבירות נכשל האדם רק מחמת חסרון ידיעה, וכן על כמה עבירות יורה היתר בנפשו באשר לא מסיני נאמרו, רק חז"ל עשו זאת לסייג וגדר בכדי להרחיק מן העבירה, אכן לפמ"ש כי העונש טבעיי הוא, אין זה תירוץ כלל מה ששוגג היה וגם ממילא נלמוד כי נחוצים הסייגים מאוד, וכל העובר על דברי חכמים כו', ואין לנו כ"א לשוב בתשובה שלימה ויה"ר שיקובל תשובתינו לרצון אכיה"ר: דרוש ט"ו

קח לי שני גדיי עזים טובים, טובים לך וטובים לבניך, טובים לך, שעל ידן אתה נוטר את הברכות, וטובים לבניך שע"י מתכפר להן ביוהכ"פ. (מד"ר תולדות ובילקוט שמעוני)

כתוב בתורה, בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (פ' ראה) ויש להבין השייכות שהקדימה תוה"ק להודיע שבנים אתם לד', לפני האזהרה דלא תתגודדו על מת, ונראה דתוה"ק כוונה בזה להשריש בלבותינו יסוד אמונה ועיקר גדול לאדם, והוא שידע כל אדם אשר מפי עליון לא תצא הרעות, רעות החלטיות, רק כל הרעות והצרות אשר יקרו להאדם הכל הוא לטובה לפניו בכדי להטיב