מצח אהרן חלק א קב

מעץ החיים, ולא היו יראים עוד מעונש מיתה, דרק אחר אכילת עץ הדעת נטרדו מגן עדן מחמת חשש זה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל קודם אכילת עץ הדעת, שהיו יושבים עדיין בתוך הגן, היו יכולים לאכול בתחלה מעץ החיים, אלא בע"כ שלא עלה כלל על דעתם שעושים חטא בזה ושראוים המה לעונש מיתה, להיפך עוד חשבו לקבל שכר טוב בעד האכילה וכנ"ל, ומה יומתק כעת דברי המדרש הנצב בפתח דרושנו, דע"י המשל שהביא בא ללמדנו את כל הרעיון הזה, שאכילתם מן העץ לא היה בשביל לעבור על צוויו ית', רק עוד חשבו לקבל שכר ע"ז, שעי"ז יבואו לידי העבודה הנאותה וכמו במעשה שבמשל לא נתכוון העבד והשפחה לעבור על צווי המלך, רק לטובת המלך, בכדי לטעום אם יחסר מלח או מורייס, כן בזה היה כוונת הטעימה לטעום בזה צורך עבודת גבוה וכנ"ל

וכמו שידענו שאדם הראשון הפסיד ע"י ששמע לקול הנחש, ומוכח מזה שבודאי העונש טבעיי הוא, כן גם עלינו לדעת שאך הבל פצו פיהם, אותן האומרים כי העונש רצוניי הוא, וממילא לדבריהם אין צורך עוד לסייגים וגדרים, דבאמת לא כן הוא כאשר הראה לנו העונש של אדם וחוה, ומה שברא הקב"ה לכל העבירות שיהיו נחמדים גם למראה ותאוה וחשק לעשותם, משום דהא והא איתא, שגם רצה לצרף את ישראל בקבלת העול וכבישת היצר, ועי"ז יוכפל השכר וכנ"ל

אחי ועמי! אם אדם יקבל פתאום כתב הזמנה לעמוד לדין לפני שופט השלום, ולא ידע על איזה דבר יעמוד במשפט, תפול דאגה בלבבו, כי ירא הוא מהעונש פן יענישנו השופט באיזה עונש, וכל מה שזמן המשפט הולך וקרוב, כן תתרבה דאגתו ויבקש עצות ותרופות, ובכ"ז אם לא ומצא שום תרופה איך להנצל מן המשפט, בזאת ינחם, באשר ידע כי השופט הזה לא יוכל לשופטו במשפטים קשים, כגון קאטארזנע, סיביר, באשר דברים חמורים כאלו רק במשפט הגליל (אקרוזנאי סוד) ישפטו, ובמקום משפט שופט השלום רק על דברים שבממון ישפט, וג"ז לא על כל דברים שבממון, כי עסקי בתים ונחלאות אין לו רשות לשופטן, ובאופן זה בטוח הוא, אשר לבד שגם נפשו בטוחה אף גם ביתו ישאר אצלו, ובאם יקבל הזמנה מן אקרוזנאי סוד, תגדל דאגתו ביותר, כי מי יודע באיזה משפט ועונש יענישוהו, פן יוקח ביתו ממנה, פן ישלחוהו לסיביר, קאטארזנע, ואמנם גם בזה ימצא נוחם, כי נפשו ודאי לא תוקח ממנו, באשר דיני נפשות אין נשפטים גם במקום הזה, ואמנם אם יקבל הזמנה, מן שופטי הצבא (וואיענעם סוד) אז אין קץ לדאגתו ועצבונו, יומם לא ינוח ולילה לא ישכב כי איך יערב לו אכול ושתה בעת אשר אימת הדין תבעתהו, ופן חלילה עד נפשו יגיע, רק טיפה של תנחומין עוד נמצא לו להפיג מרירות צערו, והוא באשר ידע היטב כי אין דין בלא דין, והשופטים רק לצדק ישורו לחייב רק החייב האמיתיי, ובאשר יודע בנפשו שמעולם לא עשה שום דבר שיהא מחויב עבורו בעונש חמור, ולכן יקוה אשר ודאי יצא לצדק דינו, ואמנם אם זה האיש יודע בעצמו שעשה דברים כאלו אשר ראוי הוא לקבל עונש עבורם, אז אין שום מקום תנחומין לפניו. רבותי! אנחנו קבלנו הזמנה לעמוד לדין בעוד ימים אחדים לפני ממ"ה הקב"ה, אשר שם ישפט כל מיני עונשים, מי יחיה ומי ימות, מי באש ומי במים, מי ועני ומי יעשר, ולבד אשר מקום המשפט נורא הוא, עוד כל אחד יודע בעצמו את נגעי לבבו, כמה וכמה עבירות חמורות עבר בזו השנה, כמה ממחויבי מיתות ב"ד, כמה ממחויבי כריתות, כמה חלול שבת שזה עון סקילה, כמה קריבות עריות שזה עון כרת, ואם על קריבה אין כרת בתורה, מ"מ הרי ידוע מאמרם ז"ל (שבת, י"ג:) על החסיד שמת בחצי ימיו כו' בימי לבונך מהו אצלך אכל ושתה כו' אמר ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב עיי"ש, הרי דגם על קריבה מת בחצי ימיו, ואיסור הזה מצוי מאוד