מצח אהרן חלק א קא

שבכל האילנות, ואם לא תאכלו יהיה לכם כבוש היצר גדול, כי אם היה מצווכם על עץ אחר שאיננו טוב כ"כ, והתאוה אליו לא תגדל, או לא תגדל מעלת כבישת היצר ע"י מניעת האכילה שיהא ראוי לקבל שכר עבור זה, אבל על העץ הטוב הזה שידע הקב"ה אשר אם אך תטעמו ממנו פעם אחת תגדל מאוד תאותכם אליו ולא תרצו לאכול כ"א ממנו, ואו אם תכבשו יצרכם שלא לאכלו יהיה השכר מרובה מאוד, וא"כ איפוא סבת האזהרה שהזהירך הקב"ה מקודם "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" הוא, ע"ז הכוונה, ושעור הכתוב כן הוא, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, והטעם שהזהרתיך דוקא על עץ הזה, באשר "כי ביום אכלך אז "ממנו" לא תרצו לאכול שום פרי כ"א ממנו, ולכן באם לא תכבשו יצרכם ותאכלו ממנו אז "מות תמות", א"כ לפי"ז נהפוך הוא, כי מזה מוכח שהעונש רצוניי הוא, ובאם אתם מסופקים בדבר אם כן הוא כדברי, ע"ז אמר כמתפלא "ונפקתו עיניכם" פי' איה עיניכם? יפקחו עיניכם וראו איך העץ הזה תאוה הוא לעינים ויש לו כח המושך גדול מאוד, ואם האמת היה כדבריכם כי העץ ארסיי בטבעו, א"כ למה בראו הקב"ה בטוב טעם ומראה כ"כ, וכי היכן מצינו בטבע כל הבריאה אשר דבר ארסיי יהיה לו עוד כח המושך אלא בע"כ שאיננו ארסיי בטבעו, רק להיפך בטבעו טוב מאוד הוא, ומחמת טוב טעמו ומתיקותו אסר לכם אכילתו בכדי שיהיה לכם כבוש היצר ע"י מניעת אכילתו, ואם כן, לא לבד שהנגיעה לא לעון תחשב לכם, אלא עוד מצוה גדולה היא דכל מה שתתקרבו אליו תתרבה תאותכם אליו ואז יהיה השכר במניעת האכילה ג"כ יותר דלפום צערא אגרא, ולא לבד שהנגיעה מצוה היא, אלא גם לאכול ממנו פעם אחת, ג"כ מצוה גדולה היא, כי עתה אשר עוד לא טעמתם ממנו ולא תדעו כלל מגודל מתיקותו, לא תגדל כ"כ כבישת היצר במניעת האכילה, אבל אם הייתם טועמים ממנו מעט, וטעמתם גודל מתיקותו, ואח"כ תמנעו עצמכם מלאכלו מחמת גזרת הקב"ה, אז רק אז יגדל שכרכם, ואף כי הקב"ה אמר שלא תאכלו ממנו, אין כוונתו שלא תטעמו ממנו, רק שלא תאכלו ממנו בתמידות, ואף אם אפשר שהקפיד גם על הטעימה הראשונה, אין זה כ"א מחמת שאינו בטוח בכם שתתגברו על יצרכם במעלה כזאת אשר אף לאחר שתדעו מגודל מתיקותו לא תוסיפו לאכול ממנו, אכן אם בעלי נפש אתם ובטוחים בעצמכם שגם אחר שתאכלו ממנו גם כן תוכלו להתאפק מלאכול ממנו, בודאי שבאופן כזה תחשב לפניכם הטעימה הראשונה למצוה, וזה מה שסיים הנחש, "והייתם כאלהים" פי' אם תרצו לעשות רצון אלקים ע"צ השלימות היותר טוב, אז "יודעי טוב ורע" פי' פעם אחת תטעמו ממנו, ולא להנאתכם תתכוונו, אלא שעי"ז תדעו העלוי מה שיש באילן הטוב הזה על שאר אילנות שאינם מגיעים לטוב טעמו ונחשבים כרעים נגדו, ואז רק אז יגדל שכרכם ע"י מניעת האכילה, ולכן באשר "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל גו''' הסכימה להנחש שרק מחמת גודל טובו הזהיר הקב"ה שלא לאכול ממנו, בכדי שתהיה כבישת היצר, ובאשר שאדם וחוה היו בטוחים ג"כ בנפשם, שאף אם יטעמו מתיקות טעמו יוכלו ג"כ לכבוש יצרם שלא לאכול ממנו עוד, לכן הסכימו בדעתם לאכול ממנו פעם אחת לשם שמים, בכדי שידעו מגודל מתיקותו ותתרבה אצלם התאוה והתשוקה אליו ובכ"ז יתגברו על יצרם ולא יוסיפו עוד לאכלו ואז יהיה לפום צערא אגרא

היוצא מדברינו אלה, שאדם וחוה לא חשבו זה כלל לחטא מה שיאכלו מן העץ, רק אדרבה עוד שכר טוב חשבו לקבל בעד האכילה, כי עי"ז ידעו מטעם מתיקותו ובכ"ז לא יוסיפו עוד לאכלו, וראיה גדולה לזה, דאם נימא אשר באמת חשבו זאת לחטא ועון, רק שלא יכלו להתגבר על תאות יצרם, ולכן לא השגיחו על האיסור והעונש הגדול, א"כ היתה בידם תרופה איך להנצל מעונש מיתה הנגזר עליהם, דהא בעת האכילה עדיין היו יושבים בתוך הגן, ששם עמד "עץ החיים" אשר האוכל ממנו וחי לעולם, א"כ היו יכולים לאכול תחילה