הרי בשמים צח

כיון דהכשרו בסימן אחד כל כמה דשחט יותר מסימן א' הוי הבדלה עי"ש. וא"כ י"ל כשר בשחיטה פסול במליקה היינו ברוב שנים דבשחיטה כשר ובמליקה אסור למלוק רוב שנים רק סימן אחד בחטאת העוף דכתי' ולא יבדיל והוא הערה נכונה לכאורה. אמנם י"ל דסוגית הש"ס קאי אליבא דר"א בר"ש דסובר דזבחים ס"ו מבדילין בחטאת העוף עי"ש א"כ שוב אין לומר דאתי למעט זה כיון דאין איסור כלל. אך בזבחים שם מפרש בגמ' דפליגי אי מיצוי חטאת העוף מעכב דמ"ד דמותר להבדיל סובר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וא"כ כי לא ממצה ל"א דקעביד מעשה עולה בחטאת ע"ש. (וקצ"ע דהרי ברור דאף אם מיצוי חטאת העוף לא מעכב מ"מ בעינן שיהא ראוי למיצוי הדם וכמ"ש תוס' בכמה דוכתי לענין סמיכה והכא כיון דאם יבדיל אסור שוב למצות הדם דאם ימצא הדם יעשה מעשה עולה בחטאת וא"כ בכה"ג הו"ל לומר דמעכב וצ"ל דבשעת מליקת הראשון הא הו"ל ראוי למיצוי הדם ואף דאח"כ ל"ה ראוי למיצוי לא משגחינן בזה דאחר מליקת סי' ראשון הוי כמחתך בשר בעלמ' וז"פ וברור. וכה"ג כתבו התוס' זבחים ס"ז וגם צ"ע בזה במעילה ד"ח ע"ש). אולם סברת הש"ס צריך ביאור קצת דמדוע נאמר דכשאינו ממצה הדם אח"כ אמרינן דמליקת הסי' השני הוי מחתך בשר בעלמ' הרי בשעת מליקה עושה מעשה עולה בחטאת ואמאי נימא דאח"כ כשאינו ממצה הוי כמחתך בשר בעלמ'. ואשר ע"כ עכ"פ י"ל בזה דלא אמרינן הכי רק אם נימא דאינו מחזיר הסימנים ושובר שדרה ומפרקת וע"כ אמרינן כיון דא"צ למליקת הסי' השני הוי כשבירת שדרה ומפרקת אבל אם נימא דמחזיר דוקא ואינו מולק רק הסימנים וא"כ א"א לומר על מליקת השני דהוי כמחתך בשר בעלמ' כיון דאינו מולק רק הסימנים ואינו מחתך בשר כלל וז"ב בסברא. ומעתה יבואו על נכון דברי הגמר' דמתחלה אמר מסתברא כמ"ד אף מחזיר ואח"כ אמר יקבלו הרובין את תשובתן ולכאורה קשה הלא הקושי' תגדל יותר למ"ד מחזיר דוקא אמנם לדברנו א"ש דלמ"ד מחזיר דוקא א"כ ע"כ דהאי ולא יבדיל דאסור להבדיל דכיון דאינו מחתך בשר במליקה כלל רק מולק הסימנים א"כ ל"ש לומר דהוי כמחתך בשר בעלמ' וא"כ אסור להבדיל משום דאינו ראוי למיצוי וכנ"ל וא"כ לדידיה לא יקשה הקושי' דיש ליישב דמתניתין אתי למעט מליקה יותר מסי' אחד בחטאת העוף כיון דאסור להבדיל אבל כיון דאמרינן אף מחזיר וא"כ עכ"פ גם אם אינו מחזיר כשר א"כ שפיר י"ל דאין איסור להבדיל כיון דמליקת הסי' השני הוי כמחתך בשר וא"כ אין לומר דמתניתין אתי למעט יותר מסימן אחד כיון דאין איסור להבדיל וע"כ אתי למעט מחזיר סימנים ולכך דוקא אחר שאמרו בגמר' מסתבר' כמ"ד אף מחזיר הקשה ר' ינאי קושיתו ודוק: והנה עפ"י הדברים האלה נראה לפע"ד לומר דר' ינאי לא מקשה רק לשיטתו ובאמת לשיטת בני ר"ח סרה מהר קושית ר' ינאי והוא עפי"ד הש"ס זבחים דף ט"ו דפליגי בני ר"ח ור' ינאי בהולכה הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו חד אמר כשר דאפשר לתקונה וח"א פסול דלא אפשר לתקונה עי"ש. ונראה דפלוגתייהו דמ"ד כשר סובר דהולכה אף אם פסולה בזר מ"מ ל"ה עבודה כשאר עבודות דאם עשה זר פסול רק דאפשר לתקונה ומ"ד פסול סובר דהולכה הוי כשאר עבודות: והנה שם לא נתברר מי סובר כשר ומי סובר פסול עי"ש והנה לעיל בגמר' שם פריך הגמ' אי נימא דהולכה שלא ברגל לא הוי עבודה א"כ חטאת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת אי דחשיב מקמי דליפוק דם לאו כלום ואי בתר דנפק אתעבידא לי' מצותו ומשני דכל דלא מטא למזבח לא אתעבידא לה מצותו עדיין. וא"כ אם נאמר דמצות הזאה נגמר תיכף א"כ יקשה עדיין דאם הולכה לאו עבודה היא האיך פסלה מחשבה וא"כ י"ל דהוא יסבור דמיצוי חטאת העוף מעכב ולכך לא נגמר מצותו עדיין ומש"ה פוסל מחשבה ועי' במעילה דף ח' דמשני הוזה דמה או מיצה דמה והוא נגמר תיכף משעת הזאה או דבעי מיצוי הדם עי"ש ומעתה י"ל דבני ר"ח אינהו סברי בזבחים שם דכשר בהולכת זר והחזירו כהן משום דהולכה ל"ה עבודה חשובה כל כך וא"כ תיקשי לדידהו האיך משכחת פסול מחשבה בחטאת העוף וע"כ דסוברים דמיצוי חטאת העוף מעכב וא"כ לא נגמר מצותו עדיין ומשכחת פסול מחשבה וא"כ לדידהו א"א לומר דהאי ולא יבדיל דא"צ אבל מותר להבדיל דהרי לפ"ד הש"ס זבחים שם דמ"ד מיצוי מעכב א"כ א"א לומר דמותר להבדיל דקעביד מעשה עולה בחטאת. וכיון דסוברים דאסור להבדיל שוב ל"ק לדידהו מתניתין די"ל דאתי למעוטי דאסור למלוק יותר מסימן אחד משום ולא יבדיל אבל ר' איהו סובר בזבחים שם פסול וא"כ סובר דהולכה חשיב עבודה ותו ל"ק חטאת העוף דפסלה בה מחשבה האיך משכחת דהרי הולכה חשובה עבודה ופסול בה מחשבה וא"כ לדידי' י"ל דסובר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וא"כ שפיר מותר להבדיל בחטאת העוף ותו אי אפשר לומר דמתניתין אתי למעט הבדלה. ולכך פריך ר' ינאי למעוטי מאי וכו' ע"ש ואפשר דלפי דברינו יהי' מכאן הוכחה מאן מכשיר שם ומאן פוסל. ודוק: ועפ"ז אתי שפיר מה הרש"ל ביש"ש להסוברים מוליך ומביא כשר במליקה וסוברים נמי דמחזיר סימנים דא"כ מתניתין למעוטי מאי דשם בגמ' מתרץ למ"ד מחזיר סימנים דאתי למעוטי מוליך ומביא וא"כ אם מוליך ומביא כשר הדרא קושית הגמרא לדוכתה אמנם לפי דברנו יינח דקושית ר' ינאי אינה רק למאי דסבירא לן דמותר להבדיל כראב"ש משא"כ לדידן ל"ק קושית ר' ינאי די"ל דמתניתין אתי למעט שלא ימלוק יותר מסימן אחד משום ולא יבדיל והבן כי הדברים נכונים בעזה"י. יותר לא ירשני הזמן להאריך וה' שנותיו יאריך ויהי' ה' אלקיו עמו ויצליח בתורה ויראה כחפץ הדור"ש באהבה. הק' שמעון סאסניץ. סי' לג בעזהש"י יום ה' כ"ח לירח טבת תרמ"א לפ"ק סטריא. רב ברכות יחולו עלי ראש כבוד הרב החריף ובקי כו' כש"מ נפתלי הירץ נ"י אבד"ק בארדיזען יצ"ו במדינת מאלדוי מכתבו הגיעני ויען שהוא לאפרושי מאיסור' חשתי ולא התמהמתי להשיבו על אתר בדבר שאלתו בריאה שנמצא בה סירכא שלא כסדרן והטבח בהליכתו בסכין לא השגיח ונקרע הסירכא והריאה והורה מורה א' שהוא כשר ועבד עובדא בנפשי' שצוה לבשל לו מבשר הבהמה הלזו ואכל ממנו אחר שכ"ת הורה לאיסור עם מי הצדק ומה דינן של הכלים. עכ"ש: הנה נפלאת היא בעיני איך מלאו לבו של המורה רעה הלזה לעשות נבלה כזאת להורות היתר בדבר שברור איסורו ולא חש לקמאיי ודיבורא אמר ומעשה עביד להחזיק הוראתו שלא בקדושה. והנה אפי' אי הי' מיעוך מקודם והי' נקרע עור הריאה קודם בדיקת הרוק הי' תלוי בפלוגתת התבו"ש והפמ"ג דהנה בשמ"ח סי' ל"ו סי"א כ' שם בנמצא נקב בסירכא שעברה ע"י מעו"מ טריפה דהטעם משום שע"י המשמוש בלבד אין אנו מתירין אלא בצירוף הבדיקה שאחר המשמוש מש"ה הבדיקה מעכבת והעמיס כן בדברי הב"ח רס"י ל"ז ע"ש אמנם הפמ"ג שם במש"ז סק"ז פי' דברי הב"ח בדרך אחר דכיון דיש סירכא והמיעוך קולא גדולה היא לסמוך עלי' לכן לא תלינן הנקב במשמוש ידא דטבחא ולפי דבריו אם לאחר שעברה ע"י מיעוך נקרע העור בבירור מכח הטבח כשר בהפ"מ כמש"ש דרק לתלות אין תולין אבל אם ידעינן בודאי שנעשה מכח הטבח כיון שעברה הסירכא ע"י מיעוך אין בדיקת הרוק מעכבת בהפ"מ. אולם להשמ"ח הוא טריפה כיון דלדידי' בדיקת הרוק מעכבת ולכאורה צריך להבין הרי כ' הטו"ז בסי' ל"ט סק"ו דמה שאנו בודקין בנפיחה ושמין רוק על הסירכא וסומכין ע"ז להכשיר אף שאין אנו בקיאין בבדיקת נפיחה היינו לפי שכבר עברה הסירכא ע"י משמוש ממיל' לא היתה כאן סירכא כלל בזה אנו מצריכין בדיקה לחומר' דאם תבצבץ תהי' טריפה ואם לא תבצבץ כשר מן הדין כיון שאין כאן סירכא ע"ש וא"כ לפי"ז היל"ל דלא תעכב הבדיקה כיון שאינה רק לחומר' אמנם כבר ביאר השמ"ח בסי' ל"ט סל"ו דבדיקה זו עשאוה חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו וכבר קבילו עלייהו במדינות אלו נגד קולא דמעו"מ שאין להכשיר בלא בדיקה עכ"פ אפי' בדיעבד ע"ש. ולכאורה הי' נלפענ"ד להכריח כדברי הפמ"ג הנ"ל דהנה התוס' בחולין מ"ו ע"ב ד"ה היינו רביתייהו כתבו על הא דא' בגמ' שם ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו וכ' התוס' וז"ל על פי' הקונטרס דפי' דהסירכא מחמת נקב הוא בא קשה לר"י דאמאי כסדרן כשירה נהי דאינה נמשכת לכאן ולכאן לא יהא אלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום אעפ"י שאין הקרום דבוק למקום אחר כו' ונלפענ"ד לתרץ קושי' התוס' על רש"י ז"ל דהנה הפוסקים כתבו דגם לדעת רש"י ז"ל אין סירכא ודאי טריפה רק ספק משום דיש סירכא שהיא בלא נקב ג"כ ע' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט. והנה התבו"ש כ' בסי' כ"ט דהא דכ' הרמ"א בסי' נון דבריעות' מחיים ל"א נשחטה הותרה משום דבשלמ' אם נולד ספק שנוכל לתלות שנעשה אחר שחיטה כגון זאב שנטל בנ"מ והחזירן נקובים בהא אמרינן סתם בהמות בריאות וכשירות מכל הטריפות ומעולם לא יצתה מהרוב ואין כאן ריעותא להוציא מהרוב דאי נימא ניזל בתר רובא ונקב זה מהזאב בא לא אתרע רובא כלל אבל אם נעשה מחיים כגון מים במוח דאתרע רובא דכה"ג אמרי' בכ"ד ומהם בכתובות פ"ב רוב נשים בתולות נשאות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא וה"נ בנ"ד רוב בהמות כשרות ורוב הכשרות אין להם מים במוח והאי מדאית לה מים במוח הא אינה מהרוב ואתרע לה רובא ולכך ל"א נשחטה הותרה עכ"ד. ולפ"ז ה"נ בסירכות אף שספק הוא דילמ' באים מחמת נקב מ"מ ל"א נשחטה הותרה כיון דהרוב הכשרות אין להם סירכות דאף דמחוייבין לבדוק אחר סירכות הוא מפני שהוא מיעוט המצוי אבל רוב אין להם סירכות ואתרע לה רובא ולכך ל"א נשחטה הותרה והתינח בסירכות שלכ"ס משא"כ בכסדרן כיון דרביתייהו בהכי א"כ שוב אמרינן נשחטה הותרה ומיושב קושי' התוס'. ולהכי ניחא נמי מה שהובא בתוס' שם בשם ה' טריפות של רבינו גרשום ותשובות הגאונים שכ' הרב ר' יוסף ט"ע דסירכא בכסדרן בעי בדיקת נפיחה דכיון דהטעם דכסדרן כשרה משום נשחטה הותרה והיינו מטעם דרוב בהמות כשרות והרי קיי"ל כל היכא דאיכ' לברורי לא סמכינן ארובא וה"נ כיון דאפשר למיבדקה ע"י נפיחה לא סמכינן ארובא. ולפי"ז י"ל דזהו הטעם