הרי בשמים צז

לר"ש מבואר במנחות י"ט דהוי דאוריית' והיינו טעמא דר"ש ס"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון והיל"ל דשחיטה פסולה בזר כיון דכתי' ושחט וגו' והקריבו וע"כ דאתי היקש' דוסמך ושחט ומפקע לי' ללמד שהשחיטה כשרה בזר ולר"ש כיון דהוי היקש גמור מפקע גם ממשמעות דלכל דבר המזבח משא"כ לרבנן שפיר כתבו דהו"א דהוא בכלל תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח כיון דלדידהו הוי ההיקש רק מדרבנן כד' התוס' הנ"ל עו"יל עפי"ד הש"ס מנחות ס"ב ע"ב רש"א ג' מינין טעונין ג' מצות כו' אשם מצורע טעון סמיכה כו' וע' בתוס' נדה ע' ע"ב משמע דלר"ש סמיכת אשם מצורע דאוריית' והנה בזבחים ל"ג ע"א מיתיבי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין ואי אמרת תיכף לסמיכה שחיטה ל"ד בטמאין נמי משכחת לה אלא איפוך סמיכת אשם מצורע לאו דאוריית' ותיכף לסמיכה שחיטה דאוריית' ולפי"ז י"ל דלרבנן שפיר כתב התוס' דהו"א דהוא בכלל תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ואי דא"כ היקשא למאי אתיא י"ל דמורה על מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין וזה תינח לרבנן משא"כ לר"ש א"א לומר הכי כיון דס"ל סמיכת אשם מצורע דאוריית' א"כ איכא סמיכה גם בטמאין וע"כ דאתי להורות מה סמיכה בבעלים כו' ועוד יש אתי כמה דרכים בזה אך לא אוכל להאריך כעת: והנה יען שידעתי כי צמאה נפשו לשמוע ממנו דבר הלכה בענין זה ע"כ אמרתי בל אמנע מהודיעהו מה שנתחדש לי זה מקרוב בהא דזבחים פ"ח דמקשה הש"ס אי נימא אויר מזבח ל"ה כמזבח חטאת העוף פסולה האיך מזה מדמה הא הו"ל ירוד פירש"י חטאת העוף שמלקה שלא לשמה בראש המזבח והיכא דמלקה בפסול בראש המזבח וקימ"ל דכל הפסולין אם עלו לא ירדו איך שרי להזות מדמה הרי מגביה ומתיז בה ומזה והו"ל ירוד והתוס' הקשו דמנ"ל דקודם זריקה אם עלו לא ירדו דילמ' היינו לאחר זריקה וכ' דיש קצת ראיה מהא דחטאת העוף דאין מטמא בבית הבליעה משום שמתרת את האיסור ואם אין יכול לזרוק לכתחלה במה מתרת את האכילה דלענין אם זרק הדם לא יקנחנו ל"ק דאפילו למ"ד תרד לא יקנחנו ע"ש. ודבריהם מיוסדים על דברי הש"ס זבחים דף ס"ט יצא מליקה שהיא לפנים הואיל ומתרת את האיסור אינו מטמא וע"כ כתבו דע"כ מתיר לזרוק הדם לכתחלה דאם לאו כיון דאין מתיר את האיסור תהא מטמא בגדים כן כונת דברי התוס' וא"כ קשה לי לפי מה דאמרינן במסכת מעילה דף ד' דפליגי בכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו אי היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה והקשו התוס' דלפ"ז בשחט ביום וזרק בלילה הא הוי היתר שחיטה ותירצו דאיירי ששחט סמוך לשקה"ח דבכה"ג דבשעת שחיטה ל"ה היתר זריקה מודה עי"ש וא"כ תקשי גבי חטאת העוף אם מלק סמוך לשקה"ח דבכה"ג לפי סברת תוס' דמעילה ל"ה היתר זריקה וא"כ כיון שאין מתרת את האסור תהא מטמא בגדים בבית הבליעה והיא הערה גדולה וקשה בעיני לומר כן לפי האמת. אך נ"ל לבאר סברת התוס' זבחים הנ"ל דלכאורה מה לנו דאין מתרת לזרוק לכתחלה הא כיון דעכ"פ מתיר בכה"ג דאם זרק הורצה ג"כ תטהר מידי טומאה כיון שעכ"פ יש היתר זריקה ונראה עפ"י הש"ס בחולין דף כ' דפריך על זעירי דאמר נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה וכי מתה עומד ומולק ופירש"י דאם ל"ה רק טריפה אין קושי' דכי טרפה עומד ומולק דדרך הכשר מליקה בכך וכמו בשחיטה דתחלת השחיטה הוי נקיבת הושט עי"ש א"כ בחטאת העוף שמלקה למעלה שלא לשמה א"נ דאין ההכשר רק לאחר הזאה א"כ הוי המליקה גופא אין הכשרו בכך כיון שאינו מתיר להזות לכתחלה ותקשה קושית הש"ס במליקה זו וכי טרפה עומד ומולק. כן נראה להעמיס בטעם הדברים אבל ז"א רק למ"ד דאין מחזיר סימנים אחורי העורף אבל אם נימא דמצות מליקה להחזיר סימנים אין לומר כן דהרי אין כאן טריפה כלל ואכתי אפשר כיון דבשחיטה בכה"ג פסול משום דהוי בצפורן וא"כ צריך שיהא דרך הכשר מליקה שיהא הכשר ההזאה לכתחלה. ולפ"ז יש לומר למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידיה אף שאין המליקה מכשרת לכתחלה להזאה הוי מליקה כשרה ול"ב שיהי' מכשרת ההזאה כיון דבלא"ה המליקה רק למצוה דעוף ל"ב שחיטה בחולין כלל וא"כ גם כשאין המליקה מכשיר להזאה מטהר מידי טומאה וז"ב והנה יש להעיר על סברת התוס' במעילה הנ"ל דהא דהיתר שחיטה לחוד מועיל להוציא מידי מעילה אינו רק כשעומד להזאה הרי כל שחיטת קדשים עפי"מ דמוכח מדברי התוס' כריתות י"ג דרק לאחר זריקה ליתא בשאלה אבל לאחר שחיטה איתא בשאלה וא"כ בשעת שחיטה ל"ה ראוי להזאה דילמ' ישאל על ההקדש ואין לומר דליכא למימר דל"ה ראוי משום דאיתה בשאלה דהרי זה משום זה א"א שיהי' מעילה דאם ישאל הרי הוי בלא"ה חולין ואיכ' למימר ממנ"פ אם לא ישאל הרי עומד לזריקה ואם ישאל בלא"ה ליכא מעילה הנה מצינו שיטת הרשד"ם בתשובה גבי חליצה דאם מת הולד תוך ל' יום הוי חליצה פסולה משום דאינו ראוי ליבום והח"צ בתשובה תמה ע"ז דהרי ממנ"פ אם הוא וולד א"צ חליצה כלל ואם לאו הוי חליצה כשרה ע"ש וא"כ סברת רשד"ם דאף דאיכא למימר ממנ"פ מ"מ אמרינן בספיקא כה"ג אינו ראוי מיקרי והארכתי בזה במק"א וא"כ ה"נ אף דאם ישאל בלא"ה ליכא מעילה מ"מ מספיקא דשמא ישאל מקרי א"ר לזריקה והוא ממש כעין סברת רשד"ם הנ"ל. אבל הדבר נכון לפ"מ שראיתי בדברי האחרונים דהא אם מהני שאלה לאחר שחיטה תלי' בהא אי שחיטה כשרה בזר י"ל דמהני שאלה אבל אי בעי כהונה י"ל דהוי כבא ליד כהן וא"י לשאול עליו וכבר כתבו ג"כ דלשיטת הר"י מאורלני"ש דהא דשחיטה בזר כשרה משום דגם בחולין בעי שחיטה וא"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ושחיטת עוף ליכא בחולין לכך בקדשים בעי כהונה עי' בדבריהם ומעתה הדבר נכון דמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת א"כ לדידי' כיון דשחיטה איתא בחולין וסובר ע"כ דשחיטה כשרה בזר ושוב אפשר בשאלה וא"כ הרי מוכרח דל"ב שיהא משעת שחיטה עומד לזריקה וכמ"ש ואם נימא אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ בלא"ה לא בעינן שתהא מליקה מתרת לזריקה וגם אם אינה מתרת אינה מטמא וכמ"ש ומיושב קושיתנו בעזה"י ועי' תוס' חולין דף כ' ואכ"מ אריכות: ובפשיטות עלה ברעיוני דיש לחלק דהא דכתבו התוס' במעילה דסמוך לשקה"ח ל"ה היתר זריקה הוא רק בבהמה דאיכא הקטרה ושייך עשה דהשלמה משא"כ בעוף דליכא רק הזאת הדם ול"ש השלמה וא"כ הא יכול להעלות הדם בראשו של מזבח כדאמרי' מעלה ומלינה בראש המזבח אך ז"א דהרי היכא דבעינן שיהא ראוי ע"כ דבעינן דבשעת מעשה יהא ראוי ובכה"ג ל"ה ראוי בשעת שחיטה וכמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל סי' פ"ב דלשיטת הפוסקים דבעינן שיהי' ראוי להעיד בעינן שיהי' תיכף ראוי להעיד אבל הא דיכול לילך ולהעיד זה אינו נקרא ראוי עי"ש וא"כ ה"נ הכא ל"ש לומר דהוי ראוי לזריקה מה דיכול להעלות הדם בראש המזבח וזה ברור והנה בפסחים דף נ"ט דאר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וכו' ורב פפא אמר מעלה ומלינה בראש המזבח וא"כ מוכח דר"ח לית לי' הא דמעלה ומלינה בראש המזבח וא"כ לדידיה ל"ש לומר מעלה ומלינה אך אף כי כן נראה לכאורה מ"מ כד מעיינית בה שפיר נראה הכרח דסברא זו סובר ר"ח ג"כ דהנה המהרש"א בפסחים שם הקשה לשי' התוס' דלא חשיב רק מידי דהקטרה וא"כ היכי חשוב חטאת העוף דל"ש בה הקטרה ואיך אמר ר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן וכ' דלפי מה דמוקמינן בגמר' כשנתותרו והיינו כשהזה דמה אז כל הלילה ילין בכה"ג הוי הזאת הדם כהקטרה כיון דע"י הזאת הדם יוצא מידי עשה דהשלמה וא"כ לדעת המהרש"א הנ"ל דבכה"ג הזאת הדם שקודם התמיד נחשב להקטרה דעי"ז מתיר שלא יהי' שייך באברים עשה דהשלמה ולפ"ז הרי הראב"ן ז"ל כתב דגם בשחיטה אף דלא כתי' גבה עליה השלם בכ"ז שייך עשה דהשלמה וא"כ אף אם לא נימא כדבריו אבל בהזאה כיון דעכ"פ שייך בה שיהא כהקטרה וכמ"ש מהרש"א דבכה"ג הזאה שקודם התמיד נחשב כהקטרה אם נימא שיהא שייך גבה עשה דהשלמה שלא יהי' יכול להזות הדם אחר התמיד. אבל י"ל דא"א לדמות הזאת הדם דחטאת העוף להקטרה דלפ"ז שוב יהי' חמור הזאה מהקטרה דאם פוסל בהזאה עשה דהשלמה א"כ כשמלק סמוך להקרבת התמיד לא תטהר הטריפות מטומאה כיון דא"ר להזאת הדם וכנ"ל וא"ל דמעלה ומלינה בראש המזבח דהרי בעינן שיהי' ראוי להזאה בשעת מעשה וכמ"ש מקודם. משא"כ בהקטרה דמהני מעלה ומלינה בראש המזבח. וא"כ אם נאמר דבהזאת הדם פוסל עשה דהשלמה יהי' חמור הזאה מהקטרה. וע"כ דבהזאת הדם אין פוסל עשה דהשלמה. ולפ"ז התינח אם אמרינן דבהקטרה מעלה ומלינה ולכך שפיר אמרינן אף דהזאת הדם דמי להקטרה מ"מ אין פוסל בו עשה דהשלמה אבל אם נימא דגם בהקטרה לא מהני מעלה ומלינה וא"כ שוב נימא כיון דמדמי הש"ס הזאה להקטרה שפיר יפסול עשה דהשלמה גם בהזאה ומעתה ר"ח דקאמר הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וסובר דבהזאה ליכא עשה דהשלמה וא"כ ע"כ סובר דמהני מעלה ומלינה בראש המזבח ובזה א"ש קושית התוס' בביצה דף ה' ועי' מהרש"א שם. וראיתי בס' חת"ס בנוספות שכ' ג"כ להוכיח דר"ח ג"כ סובר מעלה ומלינה עי"ש ומחורתא כדכתיבנ': ומדי דברי אמרתי להעיר בש"ס זבחים שהבאתי דפרכינן הא הוי לי' ירוד קשה לכאורה מ"פ הש"ס הא הזאה הוא למעלה ויורד למקומה וא"כ אף שהוא באויר המזבח הא קימ"ל אויר שאין סופו לנוח ל"ה כמונח וע"כ דס"ל להגמר' הכא דלענין זה גם כשהוא באויר שאין סופו לנוח פוסל ועי' בש"ס זבחים דף כ"ה ובב"מ דף כ"ב ולפ"ז י"ל דבר חדש לענין הא דקמבע"ל בש"ס זבחים דף ל"ד טמא עושה שירים או אין עושה שירים עי"ש ומעתה לפמ"ש הלח"מ פ"ב מה' מעשה קרבנות דהא דאמרינן טמא עושה שירים אינו אלא במקומו אבל שלא במקומו אף דבמקומו הוא אינו עושה שירים ע"ש וא"כ תקשה הא בכל הזאה הוי הדם באויר המזבח והוי שלא במקומו ואף שלא נח שם הא לענין זה דהוי שלא במקומו אמרינן דאף שלא נח הוי כמונח וא"כ לא משכחת שיעשה שירים רק כעין הא אמרינן בזבחים פ"ח ע"ש והוא הערה חדשה לפע"ד ואין להאריך כעת: והנה בעיקר המחלוקת גבי מליקה אי מחזיר הסימנים. הנה בש"ס חולין דף כ' אמרי בני ר"ח מצות מליקה מחזיר סימנים מאחורי העורף א"ד אף מחזיר וא"ד מחזיר דוקא ומסתברא כמ"ד אף מחזיר דקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה וכו' א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן דקתני כשר בשחיטה כנגדו במליקה פסול למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים וכו' עי"ש והנה קשה לי מה פריך הגמר' למעוטי מאי הרי בגמר' דף כ"ט דפריך הש"ס אמאי תני רוב אחד הרי בעולת העוף בעי' שיהא רוב שנים ומשני משום דאיכא חטאת העוף לא פסיקא לי' ע"ש. הרי דמתניתין תני רוב אחד העיקר משום חטאת העוף וא"כ קשה הכא לפירש"י בדף כ"א דבחטאת העוף דכתיב לא יבדיל אמרי'