הרי בשמים צא

דלכן אי נשים בברהמ"ז דרבנן אין מוציאות הרבים י"ח משום דנשים ליתנהו בכלל ערבות וע"ז התפלא כ"ת דע"כ מקור דין זה דאין ערבות בנשים הוא מש"ס סוטה ל"ז ע"ב דאמרינן אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עלי' מ"ח בריתות של ת"ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכ"א מישראל ת"ר אלף וג' אלפים וה' מאות וחמשים שכולם נתערבו זב"ז ומספר זה הוא לבד מנשים שכן הוכיחו בתוס' קידושין ד"ע ע"ב ג"כ לענין גרים שאינם בכלל ערבות ולפי"ז מכח הוכחה זו נשמע שגם כהנים ולוים אינם בכלל ערבות שהרי מספר זה הוא לבד משבט לוי וא"כ יהי' גם דין כהנים שוה בזה לנשים עכ"ק: הנה כבר העיר בזה הצל"ח בחי' שם והעמיס כן בקושי' התוס' שם שהקשו על פירש"י שפי' דס"ד דלא מיחייבי נשים מה"ת בברהמ"ז משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ והקשו התוס' א"כ כהנים ולוים נמי תיבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים י"ח בברהמ"ז וע"ז כ' הצל"ח דאף די"ל דבכהנים ולוים ליכא למיבעי שהם מוציאים אחרים י"ח אפי' אינם מחויבים מטעם ערבות והרי גם כהנים ולוים נמי י"ל דאינם בכלל ערבות מכח הוכחה מש"ס סוטה הנ"ל והוסיף עוד בהוכחות אחרות דכהנים ולוים לא נכנסו בערבות שבהר גריזים והר עיבל ע"ש. ולפענד"נ לתרץ קושיא זו עפי"ד הפנ"י בחי' שפי' במתניתין דאיבעיא דרבינא הוא אי אתיא המשנה אליבא דר"מ ואיהו הא ס"ל בפ' המוצא תפילין דגם בתפילין נשים חייבות מדרבנן וא"כ מדקתני ברישא נשים פטורות מן התפילין ע"כ דקאי לענין דאוריי' א"כ בסיפא דקתני חייבות בברהמ"ז ע"כ חייבות מדאוריי' דאי מדרבנן גם בתפילין חייבות א"ד דאתיא כרבנן דמתפילין פטורות גם מדרבנן וי"ל דבבהמ"ז חייבות גם מדאוריי' ע"ש בדבריו ולפי"ז הרי בפ"ה דמע"ש משנה י"ד ס"ל לר"מ שם דכהנים ולוים אינם מתודים שלא נטלו חלק בארץ ור' יוסי ס"ל דמתודים משום שיש להם ערי מגרש ושפיר יכולין לומר ואת האדמה אשר נתת לנו. וטעם פלוגתתן נראה עפי"ד הש"ס מכות י"ג ע"א דבמשנה שם ס"ל לר"י גבי ערי מקלט דמעלים היו שכר ללוים שהרוצחים היו שוכרים מהם את בתי הדירה ור"מ סבר לא היו מעלין להן שכר ומוקי רבא בגמ' שם מחלוקת בארבעים ושתים עיר אבל בשש ד"ה לא היו מעלין להן שכר וא"כ לר"מ בשום עיר לא היו מעלין להן שכר וע"כ קא' דאין הכהנים ולוים מתודים משום דא"י לומר האדמה אשר נתת לנו כיון דקנויין להרוצחים לדירה בלי שום תשלום שכר והוי דומיא דא' ביומא י"ב ע"א גבי ירושלים דאי לא נתחלקה לשבטים לא מיקרי אחוזה ור"מ לשיטתי' דס"ל בגיטין מ"ח וב"ק צ' ע"א דק"פ כקה"ג דמי ור' יוסי אע"ג דמספקא לי' אי ק"פ כקה"ג דמי מ"מ י"ל דס"ל כר' יהודא דהי' מעלין להן שכר ללוים וכיון דע"כ היו צריכין לשלם שכר בעד הדירה ממילא כ"ז שלא שכרו מהם הויין הערים מיוחדים ללוים ושפיר יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו ולפי"ז הרי לדברי הפנ"י הנ"ל להך צד דמספקינין דדילמא אין נשים חייבות בברהמ"ז אלא מדרבנן ע"כ לא אתיא אליבא דר"מ דלדידי' א"א לומר מדרבנן דגם בתפילין חייבות מדרבנן לדידי' וא"כ לר' יוסי הא לא הי' יכול למיבעי כהנים ולוים אי מוציאין אחרים י"ח כיון דלר"י שפיר יכולין לומר על הארץ הטובה משום שיש להם ערי מגרש כנ"ל. ועפי"ז יתיישב נמי מה שהקשו המפורשים דמאי מיבעי' לי' לרבינא הלא אפי' אי נשים בבהמ"ז דרבנן ג"כ יוצא השומע מהן כיון דאיהו גופי' קא' בסמוך הרהור כדיבור דמי ויוצא מטעם הרהור ולהנ"ל ניחא כיון דהא דקא' הרהור כדיבור דמי ע"כ הוא רק לת"ק דר"י בברכות ט"ו ע"א דס"ל הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא אבל לר' יוסי הא ס"ל שם דלא השמיע לאזנו לא יצא ומכ"ש דהרהור לאו כד"ד וא"כ הא להך צד דמספקינין דנשים מדרבנן ע"כ הוא רק לר' יוסי כנ"ל ולדידי' הא הרהור לאו כדיבור דמי. אמנם אכתי יש לעורר עפי"ד הר"ן בנדרים מ"ו ע"ב בהא דקא' ה"ד דשרי דמקבל בטסקא וכ' הר"ן ואיכא למידק אשמעתין ואפי' כה"ג היכי שרי דהא מ"מ גוף המרחץ של המשכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר עצמו כדא' בערכין כו' ואחרים תירצו עוד דהא מושכרים דהכא לאו מושכרים כעין שכירות אחר דעלמא דהא א' בגמ' ה"ד דשרי דמקבל בטסקא ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של מחזיק לעולם אלא שנותן לבעלים הראשונים דבר ידוע בכל שנה וכל כה"ג קה"ג מיקרי ולא שיעבוד שיפקיעו קונם כו' ואפ"ה כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק לי' אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר ע"כ. ולפי"ז ה"נ בערי מגרש אפי' למ"ד שהי' מעלין להם ללוים שכר הא מ"מ כיון שהתורה נתנום לערי מקלט לרוצחים שיהיו להם לדירה ורק שהיו מעלין ללוים דבר ידוע בכל שנה הרי זה מיקרי קנין הגוף ולא קנין שעבוד כד' הר"ן הנ"ל וא"כ מ"ט דר' יוסי דס"ל במעשר שני דמתודים וע"כ צ"ל עפי"ד התוס' ב"ב ק"ז ע"א ד"ה ובוידוי שכ' וז"ל פי' בקונטרס דל"ג ובוידוי דלא כתיב במע"ש שום וידוי לא מארצך ולא מאדמה אשר נתת לי אע"ג דכתיב וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא דר' יוסי דאמר דכהנים ולוים מתודים במע"ש משום הערי מגרש דאע"ג דאין מיוחדין להן כמ"ש עפי"ד הר"ן הנ"ל בכ"ז כיון דבוידוי כתיב בלשון רבים האדמה אשר נתת לנו וקאי על האדמה דכל ישראל כדמצינו בפסחים ק"ג ע"א ואידך תרומתכם דכל ישראל קא' וכן קצירכם דכל ישראל משמע וכיון דיש ללוים עכ"פ חלק וזכות בערי מגרש שהרי הרוצחים נותנים להם שכר דירה שפיר יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו בלשון רבים משא"כ בברכת המזון דכתיב וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך בלשון יחיד שפיר נוכל למעט כהנים ולוים והדרק"ל דהי". למיבעי גם בכהנים ולוים. אמנם באמת לק"מ דעד כאן ל"ק הר"ן התם אלא משום דמאן דיהיב טסקא הוא שייך לו ולבניו אחריו ולכך שפיר כ' הר"ן דמיקרי קנין הגוף משא"כ הכא הא בארבעים ושתים עיר ניתנו אך ללוים רק שעומדין ג"כ לנוס שמה כל רוצח נפש בשגגה אבל גוף הערים הם של הלוים והרי כ' התוס' במכות שם דלהכי רוצחים הבאים שם לדור צריכין להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזירת המלך על הלוים. לעכב אותם בעירן ע"ש א"כ חזינן דגוף הערים שייכים באמת ללוים ועוד בלא"ה נהי דהבתים הם משועבדים לרוצחים לדירה אבל בהשדות הא אין להם חלק ונחלה והרי לר' יוסי דס"ל בעירובין ל"ו ע"א תחומין דרבנן ע"כ לא דריש הקרא דומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה אלפים אמה תחום שבת כדדריש ר"ע בסוטה כ"ז ע"ב ר"פ כשם דזהו רק לר"ע לשיטת' דס"ל תחומין דאוריי' וע"כ דאיהו דריש כר"א בנו של ריה"ג שם דאיהו דריש אלף אמה מגרש אלפים אמה שדות וכרמים ובהן אין להרוצחים חלק וא"כ לא נוכל למעט כהנים ולוים מברהמ"ז: ברם הא קשיא לכאורה דהרי נוכל למעט כהנים ולוים מברהמ"ז לפי שא"י לומר ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו דאף דיש להם מ"ח עיר מ"מ הני ל"ה בדרך נחלה אלא בדרך נתינה שע"כ מצינו בהוריות ד"ו ע"ב שבטו של לוי איקרי קהל דכתיב הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרו קהל וע' פירש"י יומא ד"נ ע"א ד"ה דלא מייתו כו' כהנים ודאי לא איקרי קהל אלא אותן שנטלו נחלה עכ"ל וע"כ דאף שיש להם ערי מגרש הני לא באו להם בתורת נחלה אלא בדרך נתינה וא"כ א"י לומר שהנחלת לאבותינו אולם באמת ג"ז נכון דהנה רש"י ז"ל בערכין ד"ג ע"א פי' בהא דקא' נשים מזמנות. לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן פירש"י וז"ל לפי שיש באנשים שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים שהנחלת לאבותינו ולכאורה אמאי ל"ק גם בנשים שאין אומרות שהנחלת לאבותינו לפי שלא נטלו חלק בארץ ועכצ"ל עפי"ד התוס' ב"ב פ"א ע"א ד"ה למעוטי כו' שמובא שם המשנה דבכורים דגר מביא ואינו קורא משום שא"י לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ומכח ההוא משנה לא הי' מניח ר"ת לגרים לברך ברכת זימון לפי שא"י לומר שהנחלת לאבותינו כו' ולר"י נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיי"ל כההוא משנה אלא כר"י דפליג עלה כדא' בירושלמי משום דא"ק כי אב המון גוים נתתיך לשעבר הי' אב לארם מכאן ואילך לכל גוים כו' והא דא' בפ"ב דמכות כיון דאיכא גר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר א"ש כר"י וסמיך אסיפי' דקרא לתת לנו ע"ש וא"כ כיון דגר יכול לומר לאבותינו מכ"ש נשים ולכך שפיר כ' רש"י בנשים הטעם משום שאין אומרות ברית וא"כ ה"ה כהנים ולוים שפיר יכולין לומר שהנחלת לאבותינו ולכך לא מיבעי' לרבינא על כהנים ולוים משום דפשיטא לי' דחייבין מדאורייתא וע"כ לא מבעי' לי' אלא נשים שא"י לומר על הארץ הטובה אשר נתן לך אבל כהנים ולוים שיכולין לומר אשר נתן לך משום הערי מגרש שפיר חייבין מדאורייתא ודלא כבעל שלטי גבורים ז"ל שכ' דלשי' רש"י ז"ל ה"ה כהנים ולוים אינן חייבין בבהמ"ז אלא מדרבנן. ולפי"ז לא יהי' קשה נמי לשי' רש"י ז"ל מש"ס ערכין ד"ד ע"א בהא דקתני הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא ל"צ דקאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר קאכיל חולין סד"א הואיל וא"ב זר למיכל בהדי כהן ל"מ אכיל אימא לא לצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל ולכאורה קשה ממ"ש המג"א בסי' קצ"ו בשם הגמ"נ בשם מהר"ש ב' אוכלין בשר וא' חלב האוכל חלב מברך ומוציא השני לפי שהוא יכול לאכול עם חבירו ולא להיפוך ע"ש. והנה שם בברייתא קתני סתמא ומשמע אף דאכלי כולן שיעורא דאוריי' וא"כ הרי כיון דמצי אכיל בהדי זר ולא להיפוך ע"כ הכהן מברך ברכת הזימון ואי נימא דכהנים א"מ בברהמ"ז אלא מדרבנן האיך מוציא את הזר דאכיל שיעורא דאוריי' הרי לא אתי דרבנן ומפיק דאוריי' ולמה שהוכחנו דגם לרש"י ז"ל ע"כ כהנים מדאורי' מחייבי דלא כהש"ג א"ש. ולדברי הש"ג אפשר לומר דס"ל לחלק בין זר בתרומה להא דהגמ"נ בשם מהר"ש בשנים אוכלין בשר וא' חלב דהתם בשר א"א לו בשום אופן לאכול חלב משא"כ זר הא אפשר לי' לאכול התרומה ע"י שאילה ושפיר יכול הזר לזמן. ולפמ"ש התוס' בסוכה ל"ח ע"א ד"ה באמת וכ"ה בטור בסי' קצ"ט בשם הר"י כהן דאיבעיית הש"ס בנשים הוא רק לענין להוציא שאינו בקי אבל להצטרף פשיט' לי' דמצטרפין ג"כ לק"מ ולהאמור דהש"ס מיירי לענין להוציא שאינו בקי מיושב עוד הפעם קו' המפו' הנ"ל דאפי' אי נשים דרבנן יוצא השומע מטעם הרהור כד"ד דהרי מאי דהרהור כד"ד כ' בשו"ת שא"ר סי' ק' דהוא מטעם כל הראוי לבילה כו' וכיון שהוא אינו בקי הוי א"ר לבילה וע' בשבילי לקט כלל אלף אות ט' שכ' בשם ראב"ש בעומד בתפלה וא"י לענות א"י בשמיעה דל"ח שומע כעונה הואיל וא"י לענות בעצמו וע' בהג"א פ"ק דחולין שמסתפק באלם ששוחט אי יוצא בשמיעת הברכות מאחר ע"ש. וי"ל דהוא ג"כ מטעם הנ"ל דשומע