הרי בשמים צ

קדושה בהגוילין והיא ראי' ברורה לפענ"ד וא"כ לפי"ז אין בקדירת האזכרות מספרי הצדוקין איסור ל"ת כן ושפיר מותר לקודרן [אמנם קשיא לפי"ז דבתוס' סוטה הנ"ל כ' בשם הירושלמי דאין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה וקשה הא מגילת סוטה כיון דמעיקרא ניתנה למחיקה הא לא נתקדש הגויל וא"כ הא הי' יכולין לקדור האזכרה ולגונזה וצל"ע בזה]: אולם באמת רש"י ז"ל בערכין שם תופס עיקר כפירוש הראשון שפי' שם שלא במקומו אינו קדוש כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר מותר וכן מדברי התוס' שם נראה שמפרשים הכי שכ' וז"ל יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגיררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל איברא שתמהו ע"ד התוס' הללו המח"א בחי' לטיו"ד ה' ס"ת והנוב"י מהדו"ק סוס"י ע"ז מש"ס שבת קט"ז ע"א דא' שם דגליון אגב כתבא הוא דקדוש אזדא כתבא אזדא קדושתי' ע"ש אולם היטב אשר דיבר בזה בספר בני יונה סי' רע"ו לחלק דהתם לענין הצלה מן הדליקה דרך חצר שאינו מעורב אתמר דבמינן קדושת השם עצמו ואף דאסור בהנאה מ"מ מותר לשורפו ואין בו משום בזיון כתבי קודש ע"ש עכ"פ חזינן דאין בקלף קדושת הגוף רק שהמקום שכנגד השם נאסר בהנאה. וע' במלחמות פ"ק דסוכה שדחה דברי הראשונים ז"ל שכ' דהא דמהני עיבוד לשמה אע"ג דהזמנה לאו מילתא הוא משום דהזמנה לגוף הקדושה מילתא ותמה ע"ז מש"ס שבת הנ"ל דקא' אזדא כתבא אזדא קדושתי' הרי דהקלף ל"ה גוף הקדושה ע"ש. והנה ראיתי במכתבך שהבאת בשם א"ז הגאון המובהק אבד"ק סטאניסלאב שיחי' ראי' דאין בקלף קדושת הגוף מנדרים י"ד ע"ב הנודר בתורה ל"א כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין וקא' שם דבדנקיט לי' בידי' אפי' אמר בה דבריו קיימין כיון דנקיט לי' בידי' דעתי' על האזכרות מנחא אארעא דעתי' אגויל ופי' הר"ן בשם הראב"ד ז"ל דכי קתני נודר נודר ממש קא' שאומר ככר זה עלי בתורה ול"א כלום לפי שאין זה מתפיס אלא בגוילין אבל אמר במה שכתוב בה כלומר ככר זה עלי במה שכתוב בה ה"ז אסור כמתפיס בדבר הנדור משום דדעתי' אהזכרות והזכרות נדורין הם שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות וא"כ אי נימא דבמקום האזכרות קדוש גם הקלף א"כ אפי' אמר בה הו"ל לאסור משום הקלף שקדוש במקום האזכרות והוי כמתפיס בדבר הנדור אע"כ דאין הקלף קדוש אלא אגב כתבא וכשהוסר הכתב אזלא הקדושה. ראי' נכונה היא והדברים ראויין למי שאמרן. ולפענד"נ להוסיף דאי איתא דהקדושה נשארת על הקלף לעולם אף לאחר שנמחק הכתב ממנו ה"ז דומה למאי דא' במשנה נדרים דף י' ע"ב נדר בא' מכל משמשי המזבח והיינו בכלי השרת אעפ"י שלא הזכיר קרבן ה"ז נדר ואף דקיי"ל בפ"ק דשבועות דכלי שרת לדורות עבודתן מחנכתן וכיון דנעשה בהן איזה עבודה קדשי ממילא ומ"מ הו"ל דבר הנדור וה"נ הוי ממש הקלף שהאזכרות כתובין עליו אי נימא דאית בי' קדושה מצד עצמו. ואנכי בחידושי אמרתי להביא ראי' מש"ס נדרים הנ"ל למ"ש בט"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ב בשם הגה"מ בשם רא"ם דשם שנכתב שלא מדעת אין בו קדושה כלל. וע' במח"א בחי' לטיו"ד ה' ס"ת מה שהאריך לפלפל בזה. וע' בשו"ת תשב"ץ סי' קע"ד. ואנכי אמרתי להוכיח מש"ס הנ"ל דקא' דאי נקט לי' בידי' דעתי' אהזכרות והוי דבר הנדור ואי נימא דשם. שנכתב שלא מדעת ג"כ קדוש א"כ ה"ז דומה להא דא' בנדרים י"ג ע"א דאם אמר הרי עלי כבכור קאר"י דמותר והכי קיי"ל משום דאף דבכור מצוה להקדישו מ"מ כיון דגם אי לא מקדיש לי' ממילא קדוש ל"ה דבר הנדור ע"ש וא"כ ה"נ אף דמצוה לכוין בהאזכרות לשום קדושה מ"מ כיון דגם אי לא הקדישם ממילא האותיות הם קדושים א"כ לא הוי דבר הנדור אע"כ דבלא כונה אין בהאזכרות קדושה כלל והוי שפיר דבר הנדור ומוכח כהפוסקים הנ"ל דלא כהרדב"ז בתשו' ח"א סי' ע"ז שהעלה להלכה דאם כ' השם סתם שלא בכונה אסור למוחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותן לקדושתן דומיא דא' בשוחט זבחים סתם דסכין מושכתן למה שהן ע"ש. ונראה דאף התוס' ערכין הנ"ל שכ' דמקום השם נתקדש מעל"ע היינו היכי שלא הי' טעות בשם רק שנגרר משום שנפל עליו דיו וכדומה אבל אם נכתב שם בטעות גם התוס' מודו דלא נתקדש הקלף שכנגדו מעל"ע דוגמא לזה מצינו בסנהדרין מ"ח ע"א גבי מותר המת ליורשיו מאי דחזי לי' תפיס ומאי דלא חזי לי' לא תפיס והכי אשכחן בסוכה מ"ט ע"ב גבי כלי שרת דיותר מכשיעור אין כלי שרת מקדש דהוי אינו ראוי לכלי ע"ש. וכן מצינו בתוס' סוכה ט' ע"א לענין כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה דאינו נאסר אלא כדי הכשר סוכה ולא היותר מכדי הכשר ע"ש וה"נ אינו קדוש אלא חתיכת הקלף שע"כ ניטלת עם הקליפה ויותר מזה אינו קדוש וע' בשעה"מ ה' ערכין שחידש דבמקדיש בע"מ למזבח ל"ש לומר פשטה קדושה בכולה כיון דאסור להקדיש בע"מ למזבח ונהי דרבי רחמנא ולנדר לא ירצה ארצויי הוא דלא מרצי הא מיקדש קדשי אבל אינו קדוש רק מה שהקדיש להדיא אבל ל"א בי' פשטה קדושה בכולה כיון דהוי הקדש גרוע ע"ש והה"נ אם כל האזכרה במקום שא"צ להיות נהי דהאזכרה גופה קדושה מ"מ הקדש גרוע הוא כיון שהי' בטעות ואינו גורר קדושת הקלף עמו שתתפשט מעל"ע וז"ב בעיני ועפי"ז יתיישב מה שתמהו הפוסקים ז"ל על הרא"ש שאוסר לקדור השם מהא ששנינו בפ"ה דמ"ס הכותב ב' שמות של קודש מקיים הראשון ומחטב האחרון והיינו שקודר האחרון הרי דקדירה מותר בשם. ולהאמור יהי' נכון דהנה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' פ"א כ' ע"ד הש"ך בסי' ער"ה סק"ג שהקשה על הרמ"א שכ' וז"ל כי אין לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה וכ' השבו"י דבשאר תיבות אפשר ע"י מחיקה או גרירה משא"כ בשם שא"א במחיקה או גרירה ע"כ אין לו תקנה אלא לעשות נקבים ביריעה וזה אסור ועוד דבשאר תיבות אפי' אם הקלף דק וקלוש בענין שא"א במחיקה וגרירה אלא ע"י שיעשה נקבים ביריעה מ"מ אפשר לתקן ע"י מטלית לדבוק על מקום הנקב משא"כ כשקודר השם סובר הרא"ש דאין לו תקנה רק להניח כן נקוב דכשידבוק עליו מטלית אתי למיכתב תיבה אחרת על מקום שהי' כתוב בו קודש ומקום שכ' בו קודש לא יכתוב בו חול כד' התוס' ערכין הנ"ל וע"כ צריך להניח מקום השם נקוב ועומד ואין זה כבוד להשם ע"ש וא"כ לפי דבריו כל איסור קדירת השם הוא מטעם דא"א לדבק מטלית דאתי למיכתב עליו דבר חול דא"א להכיר אם היא מטלית וא"כ כיון דהתם במ"ס מיירי שנכתב בטעות שם מיותר א"כ בכה"ג הא לא נתקדש הקלף מעל"ע כנ"ל וא"כ הי' מותר לכתוב גם על הקלף גופי' אחר שנקלף השם ומכ"ש על המטלית וא"כ שפיר מותר לקודרו ולהניח מטלית והבן: אמנם באמת מובא בב"י סי' רע"ו בשם הר"י בן הרא"ש ז"ל ביריעה שהיו בה אזכרות שתים ואחת מיותרת כ' בשם אביו הרא"ש ז"ל לאסור ג"כ קדירה בזה הרי דהרא"ש אוסר קדירה גם בשם שנכתב בטעות. והנה ראיתי שהבאת במכתבך בשם ס' שנות חיים מהגאון מהרש"ק ז"ל שכ' דהתוס' ערכין הנ"ל שכ' דאסור לכתוב במקום השם היינו דבר של חול אבל לכתוב שאר תיבות קדושות מהתוה"ק שפיר דמי והנה אף שאין הספר הזה ת"י עכ"ז רואה אני דבריו ז"ל לענין אם נכתב שם בטעות וגררו דשפיר רשאי לכתו' תיבה אחרת והא למה זה דומה להא דקיי"ל בסנהדרין מ"ח ע"א ההוא סודרא דאזמני' למיצר בי' תפילין וצר בי' תפילין אסור למיצר בי' פשיטי אזמני' ולא צר בי' צר בי' ולא אזמני' שרי למיצר בי' פשיטי. והה"נ הרי לא הוזמן הקלף בשעת עבוד רק לקדושת ס"ת וחתיכת הקלף של מקום השם לא הוזמן בשעת עיבוד לקדושת השם וא"כ אף שנכתב עליו אח"כ השם הקדוש בשלמא אם הי' ראוי להיות שם השם הקדוש שפיר הי' אסור לכתו' עליו תיבה אחרת דמעלין בקודש ואין מורידין אבל אם אין כאן מקומו של השם א"כ הוי כצר בי' ולא אזמני' ומדינא הוי שרי לכתו' אף דבר חול. ורק דבר חול אסור שלא יהי' גנאי להשם אבל איסור דאין מורידין ליכא ובלא"ה אינו מוכח מדברי הש"ס דערכין הנ"ל הדין של התוס' כלל דהתם לא קא' רק דאינו מקדש השם אלא במקומו ול"א דצריך לגנוז כל הכלי שהשם כתוב עליו וקמ"ל דאינו מקדש למעל' או למטה ממקום השם ונוכל לומר דגם כנגד השם אינו מקדש רק החתיכת קלף שצריך לנוטלו עם הקליפ' באופן שלא יגרם מחיקה להשם אבל לא מעבר לעבר וע"כ דלא כ' התוס' התם רק לזהירות יתירא ולא מצד הדין. והנה בענין קדירה כבר הבאתי בשם הפוסקים ז"ל שהחמירו שלא לקדור השם אף דעדיף מקליפה וע' בתשו' משאת בנימין סי' נ"ב ובעבוה"ג סי' צ"ה. ולכאור' נלפענ"ד להוכיח ג"כ דאסור קדירה מדברי הש"ע יו"ד סי' רפ"א ס"ד ס"ת שכ' ממזר יש פוסלין ופי' הב"י מובא בטו"ז וש"ך הטעם משום דכשבא להפסוק לא יבא ממזר בקהל ה' אינו כותבו לשם קדושה ואפי' אמר נתכונתי אנן סהדי שלא נתכוין ע"ש וא"כ אי נימא דקדירה שרי נהי דנימא כד' הפוסקים ז"ל דשם שנכתב שלא בקדושה ג"כ אסור למוחקו עכ"פ הי"ל לתקן לקדור שם זה ולדבוק מטלית ולכתו' אחר במקומו. אמנם נוכל לומר משום דמבואר בפוסקים דאין לכתו' שם על המטלית וע' ש"ס מנחות ד"ל ע"ב הטועה בשם גורר כו' וע' תשו' כנסת יחזקאל סי' ל"ו. עכ"פ אף שלא טוב עשה סופר במה שהכניס א"ע לקלוף השם בלי שאלת פי חכם מ"מ בדיעבד א"צ לסלק היריעה כיון דבדיעבד יש לנו לסמוך ע"ד המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו שהקיל בקליפה ומשמע מדבריו דעדיף מקדירה. וע' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ר"ס הנלפענ"ד כתבתי אברכך בשם ה' אלקי' יחנך בני ויתן לך כח לעשות חיל לעסוק בתורתו יומם וליל תחזקנה ידיך ותעשינה תושי' כנפש הדור"ש באהבה: סי' כח בעזהש"י יום ה' חיי תרמ"ב לפ"ק סטריא. ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד ידיד"נ ולבבי הרב הה"ג החריף ובקי בחדר"ת חכם ושלם בנש"ק כש"ת מוה' אברהם יהודא אשכנזי נ"י אבד"ק פשעווארסק יצ"ו. יקרת מכתבו הגיעני ומעומס הטרדות והתלאות אשר עמד לשטן ממולי נמנע מאתי לשום עין בדבריו היקרים ואקח היום מועד לעיין מעט בדבר אשר העיר אותי כ"ת בש"ס ברכות ד"ך ע"ב א"ל רבינא לרבא נשים בברהמ"ז דאוריי' או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים י"ח אי אמרת דאוריי' אתי דאוריי' ומפיק דאוריי' ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחויב בדבר וכל שא"מ בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח מאי. וכ' הרא"ש שם