הרי בשמים פט

א' או שנים מדוכסוסטוס או מקלף אין קפידא ע"ש ולפענד"נ ראי' לדבריו מש"ס מנחות ל"ב ע"א כי"ב ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין והתני' הללמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס כו' ולכאורה קשה דהא מבואר בתוס' שם דמזוזה פסולה אגויל וס"ת הללמ"מ שיהי' כשירה אגויל וא"כ ליפרוך ג"כ אס"ת איך עושין מס"ת שבלה מזוזה והא ס"ת כשירה אגויל ומזוזה פסולה אגויל אע"כ דבס"ת משכחת שהי' פ' שמע והי' כתיבה על מטלית של דוכסוסטות דבמטלית א' או ב' אין קפידא דלגבי ס"ת הוי זה דבר מועט ולא פסל בירושלמי רק חצי' על הגויל וחצי' על דוכסוסטוס. משא"כ מתפילין פריך שפיר והיא ראי' נכונה לדברי החמורי דניאל. וא"כ מכ"ש בתיבה א' שנכתבה על הקלף או על דוכסוסטוס בודאי לא איכפת לן וזהו דלא כהתשב"ץ הנ"ל: ולענין לקדור האזכרה כבר העלה בשו"ת הרא"ש כלל ג' סי' ז' לאסור ואחריו נמשך הרמ"א ביו"ד סי' ער"ה. ובשו"ת הרלב"ח סי' ב' כ' בענין קדירה דאף דמשרשי ההלכה הי' מותר לקדור ודוחה שם כל החששות שאין מקום להם עפ"י דין עכ"ז מסיק שלפי שכ' הרא"ש שח"ו לקדור האזכרות מסכים עמו שבשום פנים אין ראו' לעשותו וטעמו של הרא"ש הוא משום כבוד השם ולכך אין תיקון כ"א לסלק היריעה ע"ש. והנה לכאורה יש לה"ר לאסור קדירה בשם מש"ס סנהדרין ע"א ע"א ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשה עיר הנדחת מ"ט א"ק ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב ל"ת כן לד' אלקיכם ופירש"י שם משום האזכרות שכתובין בה. וקשה דהא אפשר לקדור האזכרות ולגונזן. וע"כ דקדירה ג"כ אסור. אולם י"ל דאין מזה ראי' דנוכל לומר דדמי להא דא' בסנהדרין קי"ב ע"א גבי שיער נשים צדקניות תקבוץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר קביצה תלישה ושריפה. וה"נ י"ל דמחוסר קביצה קדירה ושריפה אמנם לכאורה יש לאסור קדירה מש"ס ערכין דף ו' ע"א מיתיבי עכו"ם שהתנדב קורה ושם כתוב עלי' בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי' יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים טעמא דשם כתוב עלי' דבעי גניזה הא אין שם כתוב עלי' ל"ב גניזה ה"ה דאע"ג דאין שם כתוב עלי' נמי בעי גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עלי' יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י ז"ל בלישנא בתרא דשם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדיש דל"ה מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו ע"ש וצ"ע מד' הש"ס סנהדרין נ"ו ע"א גבי נוקב שם ואימא מיברז הוא ואזהרתי' מהכא ואבדתם את שמם ל"ת כן לד' אלקיכם כו' ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה כו' וקשה הא לד' רש"י הוי שלא במקומו ולא קדוש וכן צ"ע מש"ס שבת ק"כ גבי הי' שם כתוב על בשרו כו' וכן מסוכה נ"ג ע"א ליכתוב שם אחספא כו'] הרי דהיכא דנכתב על הנייר ועם המקרא קדוש כל הנייר וכל מקום שגוזז עובר בל"ת כן. וע' בסנהדרין ק"ב ע"ב דקא' על אחזי' שהי' קודר אזכרות וכותב ע"א תחתיהן ופירש"י שהי' מוחק שמות שבתורה ומשמע מדבריו דקדירה הוי מחיקה וע"כ משום שקדוש כל הנייר שהוא כתוב עליו. וע' בתוס' מ"ק כ"ו ע"א ד"ה קדר כל האזכרות אמנם לפ"ז קשה מש"ס שבת קט"ז ע"א הגליונים וספרי הצדוקים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן כו' ולפירש"י הנ"ל מאי מרויח בזה שקודר את האזכרות וגונזן הרי אם חושש שנתקדש השם הלא נתקדש כל הקלף וא"כ עובר גם בקדירה משום ל"ת כן: ולכאורה נראה לומר דאע"ג דבקדירה יש איסור ל"ת כן מ"מ היכי שאי לא נתיר הקדירה הי' נשרף לגמרי ומעיקרא עומדת לשריפה ליכא בהקדירה איסור ל"ת כן וראי' לזה נראה מש"ס ע"ז י"ג ע"ב דפריך שם בהא דאין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר כו' ואיזהו עיקור נועל דלת בפני' והיא מתה מאלי' ופריך שם אמאי לא סגי בעיקור דמנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כמו בנו"נ בשוק של ע"ז דדי בעיקור זה ומשני אביי שא"ה משום בזיון קדשים ונשחטי משחט אתי בהו לידי תקלה ולישוי' גיסטרא אמר אביי א"ק ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן לד' אלקיכם וקשה דאמאי ל"ק אביי אלא כיון דהשתא לא קשיא נמי פירכת הש"ס דמעיקרא דינשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כיון דיעבור משום ל"ת כן א"ו דכיון דבלא"ה הי' נועל דלת בפני' ומתה מאלי' והיתה מתה לגמרי ומעיקרא משעה שהוקדשה היתה עומדת למיתה לכך ליכא בעקירת הפרסות משום ל"ת כן והה"נ בספרי הצדוקין שאי לא יקדור האזכרות מעיקרא עומדין לשריפה ליכא בהקדירה משום ל"ת כן והנה בגוף פירכת הש"ס בע"ז הנ"ל הקשה לי בני המופלג כמר שאול שיחי' דמ"פ הש"ס דנימא גבי מקדיש בזה"ז עיקור דמנשר פרסותי' כמו בנו"נ בשוק של ע"ז הלא שאני ושאני דהרי גבי נו"נ בשוק של ע"ז לאחר העיקור היא מותרת בהנאה כמ"ש התוס' בד"ה מנשר דסגי בקנסא דעיקור משא"כ בהקדיש בזה"ז הא גם לאחר שמכשר פרסותי' עדיין היא הקדש ואסורה בהנאה א"כ כיון דאינה מתה עד זמן מרובה כמבואר בפירש"י ד"ה התם משום בזיון קדשים וז"ל דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה ונראה בזיונה בזמן מרובה ע"כ א"כ הא איכא למיחש לתקלה קודם שתמות ולכך בעי לנעול דלת בפני' ותמות מאלי'. והשבתי לו עפי"ד הש"ס יומא ס"ו ע"א דליכא למיחש לתקלה דגיזה ועבודה דא"כ כל רעיות נמי ניחוש לתקלה דגיזה ועבודה ול"ח רק לתקלה דהקרבה והנך דלאו בני הקרבה נינהו לא טריד בהו הך דבת הקרבה היא טרוד בה. ולכאורה צריך להבין דבמקדיש בזה"ז מאי תקלה דהקרבה איכא ועכצ"ל משום דמהרה יבנה ביהמ"ק ויהי' עומדין להקרבה דהרי קיי"ל כמ"ד בע"ח אינן נדחין לכך מיקרו בני הקרבה וחיישי' שיקריבם בזה"ז. וא"כ כשישיר פרסותי' שוב ליכא תקלה דהרי מבואר בבכורות מ"ד ע"א דהיכי דניטלו טלפיים וזכרות עמהן פסולין וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' איסורי מזבח ה"ד ע"ש וא"כ כשמנשר פרסותי' חותך גם הזכרות וא"כ שוב לאו בני הקרבה נינהו ולא טרוד בהו וליכא למיחש שוב לתקלה ושפיר פריך הש"ס דיועיל גם במקדיש בזה"ז העיקור דמנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כיון דאח"כ שוב ליכא חשש תקלה. אמנם לכאורה לפי"מ דנראה מדברי התוס' בזבחים ר"פ התערובת ובסנהדרין ד"פ ע"א הא חיישי' גם לתקלה דגיזה ועבודה. אך באמת בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' פ"ג נתקשה בזה וכ' לחלק דבמקום שאסורים לגמרי בהנאה אפי' יפול בו מום חששו לתקלה דגיזה ועבודה משא"כ בכל רעיות הואיל וע"י מום יש להם היתר לא חששו לגיזה ועבודה וא"כ א"ש. אמנם באמת בלא"ה הא מבואר בש"ס בכורות הנ"ל דהיכי דנעקר הזכרות מן הטלפיים פסול ונפדה א"כ לאחר שישיר פרסותי' הא יהי' מום לפדות עליו ושוב ליכא למיחש לתקלה דיש תקנה בפדיון. ובעיקר הקושיא י"ל עפי"מ דא' בביצה י"ח מתוך שלא הותר לו אלא ע"י שינוי זכור הוא וליכא למיחש לתקלה וע' לעיל סי' כ"ג א"כ הה"נ אי מנשר פרסותי' ליכא למיחש שיכשל ליהנות ממנה דכיון דהוא רואה בה שינוי שפרסותי' חתוכות מדכר דכיר שהוא הקדש ולא אתי לאתהנויי מינה]: ועוד נראה עפי"מ שי"ל דכונת רש"י ז"ל הוא דלכך שם שלא במקומו לא קדוש הוא כיון דאין מקומו כאן ועתיד לגוזזו אמרינן כל העומד לגזוז כגזוז דמי ועד כאן ל"א דהשם מקדש כל הגליון שהוא כתוב עליו אלא היכא שנכתב מעיקרא במקום הראוי אז קנה מקומו וכאילו בטיל לגבי הגליון כולו ונתקדש כולו אבל היכא שמתחלת כתיבתו הי' בטעות או שהי' מוכרח מטעם אחר להסירו משם אז ל"א דבטיל לגבי הגליון לענין שתתפשט הקדושה בכל הגליון ונהי דלגבי גוף השם יש אף בכה"ג איסור ל"ת כן אמנם לענין שתתפשט הקדושה בהגליון לא מהני בכגון זה כיון דלא נבטל הקלף לגבי השם בכה"ג שתתפשט הקדושה בו וע' תוס' שבת מ"ד וב"ב ד"ך ע"א שכ' לענין הא דא' במגילה כ"ו ע"ב בהאי בי כנישתא דהוי פתוח להאי אידרונא דהוי מחית בי' מת והוו בעי כהני למיעל לצלויי התם א"ל לרבא א"ל דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת כו' והוכיחו התוס' שם מזה דבכ"ע העשוי לנחת ל"ב ביטול כיון דע"כ הארון הקודש לא נבטל לשם כיון דע"כ סופו להסירו משם דמעלין בקודש ואין מורידין ע"ש וע' בתוס' שבת צ"ג ע"ב ד"ה ויכול שכ' דלהכי חייץ אבן אע"ג דהוי מב"מ עם הרצפה משום דאבן לא מבטל לי' דאבן נתקלין בה ההולכים שם ע"ש והה"נ אמרינן דכל שמוכרח להסיר השם מן הגליון הזה יהי' מאיזה טעם שיהי' לא נבטל לשם ולא נתקדש כל הגליון והו' דומיא דאי בחולין ע"ג ע"א ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוצצן כקצוץ דמי וכן אמרי' שם חיבורי אוכלין כמאן דמכרתי דמי וכ' התוס' שם דאותו אבר אסור והשאר מותר שלכך עתיד להפרידו משם ע"כ אמרינן כמאן דמכרתי דמי והה"נ בשם שנכתב ע"ג קורה כיון שאין זה מקומו וע"כ עתיד לגוזזו משם משום בזיון השם כמאן דגזיז מעיקרא דמי ולא נתקדש כל הקורה וכן יש להוכיח מדברי התוס' ערכין ל"ד ע"א ד"ה הן ומגרשיהן שכ' שם לענין הא דא' התם דהלוים גואלין לעולם שאין בתי ע"ח שלהן נחלטין ופריך שם בתי ע"ח ללוים מי אית להו כו' ומשני כגון שנפלו להן בגורל בימי יהושע הן ומגרשיהן כשהן מוקפות חומה ופריך הן ומגרשיהן למסתרינהו קיימי כדתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים כו' והקשו התוס' מאי נ"מ אם נסתרו כיון שהן מוקפות חומה מעיקרא דהא תניא אשר לו חומה ואעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן ותי' דשא"ה כיון שהם ראויות שלא יהא להם חומה אינו מועיל להם קדושת חומה שהי' קודם לכן והוי כאלו לא היתה מעולם ע"ש והה"נ י"ל כיון שהי' ראוי שלא יהי' נכתב השם במקום זה והי' עומד לקצוץ הוי כאלו לא הי' מעולם ולא נתקדש הקלף ואוסיף לה"ר לזה מש"ס מכות י"א ע"א בשעה שכרה דוד שיתן קפא תהומא ובעא למשטפא לעלמא אמר מהו לכתו' שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתי' כו' נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לכ"ש. וקשה לכאורה דבתוס' סוטה י"ז ע"ב כ' בשם הירושלמי ר' לוי בר סיסי בעי קומ' רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א"ל ה"ז שאלה א"ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנו ל"צ דלא הואיל וניתנו למחיקה ע' במהרש"א שם. הרי דמגילת סוטה כיון דאיכתבה ע"מ למוחקה אין בה קדושה וא"כ איך קא' שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים והרי לד' הירושלמי כיון דלמחיקה קאי אין בו קדושה ועכצ"ל דכונת הירושלמי הוא דבכה"ג שניתן למחיקה לא נתפס קדושה בהגליונות שנימא שיטמאו את הידים אבל גוף הכתב הוא קדוש וא"כ השם בפ"ע הוא קדוש הרי דהיכי דמעיקרא ניתן למחיקה לא נתפסה הקדושה בהגוילין. וה"ה היכי דמעיקרא קאי להסירו משם או לשורפן ליכא