הרי בשמים פח

שבניהם קודמין וא"כ נוכל לומר דלא הי' המנהג רק באם ממלא מקום אביו מיד ולא כשנעשה אח"כ ראוי. ואף שמבואר בח"מ סוס"י קמ"ט בהג"ה דאם מחמת אונס נתנה לאחר כשעבר האונס חוזר לחזקתו ע' בב"י א"ח סי' קנ"ג היינו בדבר שהוא נוגע רק לו לבדו ואינו נוגע לאחרים כגון בגלילה וכיוצא משום איבה אבל ברב או שו"ב שהדבר נוגע להקהלה היכי שהשני נתקבל בהיתר שוב ביד הקהל לומר בו אנו חפצים ולא בהבן. וגדולה מזו מצינו בתוס' נזיר מ"ז ע"א ר"פ כ"ג ונזיר שכ' דמשכחת משוח ומרובה בגדים בדור א' כגון שכ"ג גלה ומינו אחר תחתיו בריבוי בגדים כגון שנגנז השמן כבר ושימש כמה שנים שאף אם הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי זה שימש תחתיו כמה שנים ע"כ הרי דהיכ' דשימש כמה שנים אין הראשון חוזר לעבודתו ומכ"ש דהיכי שהרב או השו"ב שימש בכהונתו כמה שנים שאין כח ביד הבן שנעשה עכשיו ראוי לדחותו מהתמנותו והוא ק"ו מנידן התוס' הנ"ל דהתם אפי' כ"ג גופי' שהי' כבר כ"ג אינו חוזר לעבודתו ומכ"ש שאין למנות הבן לכתחלה וע' שעה"מ פ"א מעבויה"כ ה' ג'. וכ"נ מתשו' הרדב"ז ח"א סי' שפ"ז שכ' לענין מי שה' לו חזקת הדלקת נרות בשבת בביהכנ"ס ואח"כ מטה ידו וא"י להדליק כ' שלא איבד חזקתו ונותנין אותה לאחר ע"מ שכשיהי' לו או לזרעו יכולת להדליק יוחזר לו חזקתו ע"ש וקשה דלמה צריכין להתנות עם האחר ע"ז הרי ממיל' אם יהי' לו יכולת אח"כ יתבע חזקתו בדין א"ו דהיכי דאפסקי' אחר לא יוכל לתבוע אח"כ חזקתו הראשונה: הנה עד כה דברנו מענין היכי דאפסקי' אחר לחזקת ירושת המינוי אמרינן כיון דאדחי אדחי ורו"מ רצה לדון מדברי הא"א הנ"ל לנידן שלנו דכיון דאדחי ההתקשרות שעשו ביניהם אנשי וועלדזיטש ומיזען כשסלקו השו"ב הראשון הותר הקשר ביניהם ושוב אינם משועבדים להחזיק שו"ב זה. הנה אין דמיון זל"ז כלל וכמו שהרגיש מעלתו בעצמו דהתם כיון דנפסקה ירושתו ולא הי' ראוי בשעת מיתת אביו לירש אותו שוב ל"ש לומר שתהי' הירושה חוזרת וניעורה אח"כ כשנעשה ראוי משא"כ בנ"ד מאין הרגלים לומר שבשעה שנדחה השו"ב הראשון נתבטלה השותפות ביניהם מאן יימר לן שבצדק גרשוהו מהסתפח בנחלת כהונת הזבח ואדרבא הביא מכתב מש"ב הגאון מלבוב ז"ל שבחזקת כשרותו עומד וגם הם לא הגידו שהוא פסול מן הדין להיות שו"ב רק שאמרו שאין רצונם בו שנראה להם שאינו יר"ש כ"כ. והלא מבואר בשו"ת הרשב"א הובא בב"י א"ח סוס"י נ"ג לענין חזן שאין מסלקין אותו מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול ויש ראיות לדבר ויליף לה מהא דתנן בגיטין נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימ' בגמ' משום חשדא ע"ש וטעם זה איכא ג"כ בשו"ב וע' בשו"ת רש"ל סי' ך' לענין חזן או שו"ב דהיכי שמן הדין אין טעם לפוסלו רק שהקהל אין רוצים בו מפני שמחמירים על עצמם נהי שיוכלו להעבירו מלהיות אצלם חזן או שו"ב אבל עכ"פ צריכין לשלם לו כל שכרו עד כלות זמנו שמינו אותו עליהם ע"ש והדין נותן שמחויבים עכ"פ לשלם שכרו כפועל בטל כדקיי"ל בח"מ סי' של"ג דאם ב"ה חוזר והוא לפועלים דבר האבד צריך לשלם שכרם כפועל בטל ואם נשכרו בפחות צריך לשלם להם הפחת ע"ש וא"כ כיון שקבלת שו"ב בקהלה הוא לעולם כנ"ל א"כ נהי שיכולין להחמיר ע"ע לבלתי אכול מזבחו אפי' שלא מן הדין אבל עכ"פ שכרו שהי' לו הכנסה מהזביחה כל שבוע הם צריכין לשלם לו וא"כ עדיין לא אבד חזקתו לענין ממון וכיון שהשו"ב הב' קנה אצלו החזקה בתוקפה עומדת ואין רשאין אנשי מיזען להפרד משותפותם עם קהלת וועלזיטש ולשחוט אצל שו"ב אחר אחרי שכבר נהי' לקהל ועדה א' עפ"י הכתב שעשו ביניהם וחלילה להשו"ב דק' דאלינא לגרוע מחייתו ולקפח פרנסתו בפרט שהוא קנין כספו שנתן מעות בעד החזקה ואף דמבואר בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ב מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ביהכנ"ס כ"א הוא וזרעו א"י למכור לאחר היינו התם דליכא רק חזקת מצוה בלבד אבל לא היכא דאיכא דררא דממונא. וגם בחזקת מצוה לענין חתן בראשית הביא המג"א בסי' קל"ו פלוגתא בזה ע"ש הנלפענ"ד כתבתי. דברי הדו"ש באהבה: סי' כז לק' סטראזניטן בעזהש"י יום ד' כ"ב לירח שבט תר"מ לפ"ק סטריא. שלום וישע רב לכבוד האברך המופלג ושנון זית רענן. כש"מ יעקב דרומער נ"י בן הרב הגאון המנוח מוהר"ש ז"ל אבד"ק סקאלא יצ"ו. מכתבך הגיעני בעת אשר סבוני גם סבבוני טרדות שונות שעל כן התמהמהתי בתשובתי עד כה כי הוקל עול הטרדות מעל צוארי ואבא היום אל העיון ואען ואומר בעזרת השם יתברך ויתעלה. בדבר שאלתך בס"ת שנמצ' מיותר שם הויה ב"ה והלך הסופר וקלפו אם יאות עביד ואם צריך לסלק היריעה ולגונזה. הנה מבואר בבד"ה בטור יו"ד סי' רע"ו בשם התשב"ץ לאסור קליפה בשם כי שמא עי"כ יקרע הקלף וימחוק השם או שמא הדיו נכנסה בעומק עובי הקלף וכשיקלוף ישאר רושם חצי השם בהקלף הנשאר וחציו במה שנקלף והוי כנחלק השם וכן הש"ך בס' ער"ה סק"ג אוסר לקלוף השם. והנה הבאת במכתבך שהשגת תשובה בזה מכבוד א"ז הגאון האמיתי אבד"ק סטאניסלאב שיחי' וכ' לאסור מטעם חציו על הגויל וחציו על הקלף שמבואר בירושלמי דפסול ומטי בי' משמי' דהתשב"ץ וע"ז הגיד לך רב א' שא"ז הגאון שליט"א טעה ח"ו בפשט דברי התשב"ץ. הנה כפי הנראה הרב הזה לא הי' למראה עיניו רק דברי התשב"ץ שמבואים בבד"ה שבטור יו"ד סי' רע"ו. אולם הרואה בגוף התשובה שבתשב"ץ ח"ר סי' קמ"ט יראה מבואר להדי' שכ' לפסול הקליפה משום דכשיקלף מקום הכתיבה מה שנשאר הוא או דוכסוסטות דגויל לא הוי אלא כשהוא שלם וא"כ הוי חציו על הגויל וחציו על הקלף או על הדוכסוסטוס ופסול כמבואר בירושלמי ע"ש אמנם באמת טעם זה ליתא לפי מנהגינו שאנו נוהגין לכתוב ס"ת על קלף כמבואר בסי' רע"א ס"ג בהג"ה ואזדא החששא הנ"ל וכן העיד בנו הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' רע"ט שלפי מנהגינו ליתא לטעם התשב"ץ הלזה. ומה שפקפק הרב הנ"ל אמ"ש א"ז הגאון המובהק שי' בשם התשב"ץ לפסול מטעם חציו על הגויל וחציו על הקלף. דהרי הטעם דחציו על הגויל וחציו על הקלף פסול משום דהוי כשני ספרים כמבואר בטו"ז והרי מפורש בתוס' סוטה י"ח דהיכי דהוי מתחלת ברייתו כן לא הוי שני ספרים הנה לא הי' צריך הרב הזה להביא ממרחק לחמו ועדיפא מיני' הו"ל להקשות אם בס"ת פסול ב' ספרים האיך תופרין כמה עורות בס"ת ביחד והרי בגט פסול אם תפר שני עורות ביחד משום ב' ספרים כמ"ס בתוס' שם וה"ה בס"ת הו"ל לפסול מטעם זה. ובאמת נתקשה בזה בטו"ז אה"ע סי' ק"ל סק"ו ע"ש וע"כ אנו צריכין לומר לד' התוס' הנ"ל דבס"ת לא ממעטינין ספר א' ולא ב' וג' ספרים משום דילפינן מס"ת שכ' משרע"ה דקיי"ל בגיטין ד"ס ע"א כר"י שם דאמר מגילה מגילה ניתנה ואח"כ אידבק וא"כ דבס"ת אם היריעות תפורין בגידין חשבינן לי' ספר א' וכ"כ בתשו' חת"ס חא"ח סי' ד' ע"ש שביאר הדבר באריכות וע' תוס' מנחות ל"ב ע"א ד"ה דילמ' שכ' גם לענין מזוזה דאע"ג דמבואר בירושלמי דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א' מ"מ אם תפר ב' עורות חשיב כחד ע"ש וע' בב"ש סי' ק"ל סק"ח שהקשה ע"ד הרמ"א שם שכ' דאם דבק שני עורות ביחד ע"י דבק וכתב עליהם גט פסול מספק והקשה מש"ס מנחות ל"ד דמבואר שם דע"י דבק חשיב כחד וכ' דאף התוס' בסוטה י"ח שכ' לפסול בגט אם דבק ב' עורות ביחד מטעם ב' ספרים היינו אם תפר או דבק אחר הכתיבה אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר. ונראה בכונתו דע"ד התוס' לא קשי' דאף דבמנחות שם גבי תפילין מכשרינין גם אחר כתיבה כדקא' התם אם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבקן ע"ש וא"כ היל"ל דגבי גט ג"כ מהני דיבוק אחר הכתיבה מ"מ לענין זה נראה דל"ד תפילין לגט. ומובן הדבר עפי"ד הש"ס סוטה ד"כ ע"ב דפריך שם הש"ס א"ר אחי בר יאשי' דס"ל דמגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת מהא דתנן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו וא"ל שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו ומשני התם וכתב לה א"ר הלכך בעי' שיהי' בשעת הכתיבה לשמה אבל במגילת סוטה לא כתיב רק וכתב ולא כתיב גבי עשיי' ועשה לה הכהן ועשיי' היינו מחיקה הלכך ל"ב רק שתהי' המחיקה לשמה ע"ש ולפי"ז זהו החילוק שבין גט לתפילין דבגט כתיב ספר גבי וכתב כדכתיב וכתב לה ספר כריתות הלכך בעי' שבשעת הכתיבה לא יהי' שני ספרים אבל גבי תפילין הקפידא שיהי' אות אחד כדכתי' והיו לאות על ידך א"כ לא קפיד קרא רק בשעת הנחתן שיהי' אחד ולכך שפיר מהני לדבקן אחר הכתיבה וז"ב. אולם לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' בסוטה שם ד"ה אבל תורה כו' שהקשו דהא בגיטין כ"ד מפרש מ"ט פסלינן לכל הני גיטין אי כתי' ונתן ספר כריתות הו"א למעוטי האיך קמא שנכתב שלא לשום אשה כתב רחמנ' וכתב ואי לא כתי' אלא וכתב הו"א למעוטי האי דלא איהו כתב לה אבל יש לו ב' נשים דאיהו קא כתב לה כשר כ"ר וכתב לה דממעטינן היו לו ב' נשים כו' אלמא דממעטי התם מוכתב גרידא היכי דנכתב לשם אשה אחרת ואמאי לא ממעטי' ג"כ בסוטה ותי' דשאני התם דלא הוי צריך למיכתב אלא ונתן לה ספר כריתות הלכך הוי וכתב יתירא למעוטי נכתב לשם אשה אחרת אבל בסוטה לאו מיותר האי וכתב הלכך לא ממעטי' אלא היכא דלא איכתב לשום אלות בעולם ע"ש ולדברינו קשה דאכתי לא מיותר האי וכתב משום דאי לא הוי כתי' אלא ונתן לה ספר כריתות הו"א דלא קפיד קרא רק דבשעת הנתינה לא יהיה ב' ספרים ואם כתב על ב' עורות ודבקן קודם הנתינה כשר להכי כתי' וכתב אצל ספר להורות דבשעת כתיבה צריך להיות מדובק ויש לפלפל הרבה בזה ולא ירשני הזמן להאריך עכ"פ בס"ת הלא כתי' בפ' וילך ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר א"כ נסמך ספר לכתיבה והיל"ל דבשעת כתיבה לא תהי' בב' עורות וע"כ דבס"ת לא ממעטי' ספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים ומ"ש הט"ז בטעמ' דחציו על הגויל וחציו על הקלף דפסול משום דהוי כשני ספרים כונתו דמיחזי כשתי תורות ח"ו אם חצי' נכתבה ע"ג גויל וחצי' ע"ג קלף ולא מטעם דכתי' ספר ובאמת הובא בשערי תשובה סי' רע"א בשם ס' חמודי דניאל כ"י דדוקא מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף כלומר הרבה מקלף והרבה מגויל אבל לעשות מטלית