הרי בשמים פז

יכולין להחליפן באריסין אחרים וע' בטוח"מ סי' קמ"ט שביאר כן להדי' הרי דשייך חזקה בענין כזה וא"כ הא היכי שבנו אחריו יורש חזקתו גם הפסקי מהרא"י מודה דאסור לאחר להשיג גבולו ולירד לאומנתו [וצ"ע במרדכי סוף מגילה שכת' וז"ל לענין יין הבדלה כל מי שיתן יתר לצדקה הרי הוא זוכה ול"ש ירושה במצות עכ"ל וצ"ל דשם ליכ' זכיית ממון ולכך ל"ש ירושה] והרי בדין של המלמד שהובא בתוס' קידושין הנ"ל אפי' כבר כלה זמנו אסור למלמד אחר להשכיר עצמו אצל הבעה"ב דאי בת"ז בלא"ה אין הבעה"ב יכול לדחות מכ"ש בשו"ב שקבלו בני העיר שמסתמ' הוא על כל ימי חייו ע' תשו' חת"ס א"ח סי' ר"ה ר"י. ק"ו שאין רשאי לשו"ב אחר להשיג גבולו: ולענין הדין שמובא בא"א הנ"ל בשוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אי טענתם טענה א"ד כיון דאדחי אדחי. הנה נשאלתי בכי"ב זה שנים רבות מקהלה א' לענין רב שנדחה מחזקתו מחמת שבשעת מיתת אביו לא הי' ראוי עדיין ונתקבל אחר ושימש ברבנות כמה שנים ואח"כ נעשה הראשון ראוי לאותה אצטלא ותבע חזקתו הראשונה מכח ירושת אביו. ובהשקפה הראשונה אמרתי להוכיח דין זה מש"ס מכות י"ג ע"א במשנה גבי רוצח שגלה וחזר לעירו במיתת כ"ג חוזר לשררה שהי' בה דברי ר"מ רי"א לא הי' חוזר לשררה שהי' בה ובגמ' שם מביא בריית' מאי וכן בגולה כדתני' ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר"י רמ"א אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם פי' מע"ע]. והקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו למה במתניתין נקט פלוגתייהו דר"מ ור"י בשררה שהוחזק הוא עצמו ובמתנית' נקטוה בשהוחזק אבותיו ותי' דמתניתין אשמעינן כחו דר"י דאפי' למה שהוחזק הוא עצמו אינו חוזר וניח' לי' למינקט כחו דר"י דהלכת' כוותי' ואלו בבריית' בעי לאשמעינן לר"מ שהוא חוזר אפי' למה שהוחזקו אבותיו אעפ"י שלא הוחזק הוא עצמו ע"ש ולכאורה קשה מאי אשמעינן בבריית' אליב' דר"מ כיון דידעינן ממתניתין שהוא ראוי וחוזר לשררתו ממיל' אם הוחזקו אבותיו יורש מטעם ירושה אעכצ"ל דאשמעינן דאפי' אם נתמנה אחר במקומו ולא הי' ראוי אז ל"א כיון דאדחי אדחי ורבות' גדולה היא דבהא דהוא חוזר למה שהוחזק הוא עצמו אין חידוש כ"כ אם חוזר לחזקתו אפי' באפסקי' אחר אבל למה שהוחזקו אבותיו כיון דאינו אלא מטעם ירושה הו"א דהיכי דאפסקי' אחר בשעת מיתת אביו מפאת שלא הי' ראוי לירש איפסק ירושתו ושוב אינו חוזר לחזקת אבותיו ואשמעינן דאפ"ה חוזר ול"א כיון דאדחי בשעת מיתת אביו אדחי וא"כ לפי"ז ממיל' נשמע דאפי' היכי דאפסקי' אחר חוזר לחזקת ירושתו ואף דלא קיי"ל כר"מ שם היינו רק בשפיכת דמים או שנמכר ונעשה עבד לאחרים שהם דברים מאוסים וחמורים מאד אבל בשאר עבירות דעלמ' קיי"ל כוותי' ולא פליג ר"י כלל כמבואר להדי' בריטב"א שם. וא"כ מכ"ש אי נדחה מחמת קטנות דזמן ממיל' קאתי בודאי ל"א כיון דאדחי אדחי ומצאתי במרדכי ב"ב פ' חז"ה אות תקל"ג שהעיר ג"כ בזה בכעין נידן שלנו ע"ש. עוד הי' נלפענ"ד להביא ראי' לזה מדברי התוס' ברכות ד' ע"א וז"ל לכך מפר"ת כדאי' בדה"י אחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו זהו סנהדרין וכה"א ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי' ר"ת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין שכורתין דבריהן לאמיתן ופלתי שמופלאין בהוראה כמו מופלא שבב"ד וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע וי"ל דמסתמ' ממלא מקום אביו הי' וכי היכי דאביו הי' מסנהדרין גם הוא הי' מהם עכ"ל. ולכאורה קשה דילמ' לא מילא מקום אביו משום שלא הי' ראוי עדיין והפסיקו אחר וקרא משמע הכי דכתי' ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו והיינו אחרי מיתת אחיתופל ולא אחרי מיתת אביו ודילמ' נתמנה אחר במקום אביו בינתים לפי שלא הי' ראוי אז עדיין וא"כ גם אח"כ לא יוכל לירש התמנות של אביו אע"כ דגם היכי דאפסקי' אחר ג"כ יכול לבא אח"כ בטענת ירושה. אמנם ראיתי בתוס' סנהדרין ט"ז ע"ב דחקו שם לפרש דתרי בניהו הי' ולא תי' כתירוצם כאן וכ' המהרש"א שם דחזרו מזה וא"כ אין להביא ראי' מדבריהם דברכות. ומבואר באמת בא"א הנ"ל להיפוך בשוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה וראי' מת"כ פ' צו והכהן המשיח תחתיו מבניו שבנו קודם לכל אדם יכול אעפ"י שאין ממלא מקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקומו אין ואם לאו יבא אחר וישמש ול"א ישמש תחתיו עד שיהא בנו ראוי משמע להדי' כיון דאדחי אדחי עכ"ל א"כ. ה"ה בכל התמנות הדין הכי דהיכי דאפסקי' אחר אבד חזקתו דומה לזה מצינו בר"ן נדרים כ"ח ע"ב וד"ל ע"א גבי הא דאמר בר פדא שם על המשנה דהרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו כו' פדאן חוזרות וקדושות פדאן חוזרות וקדושות וקא' ר' יוחנן ל"ש אלא שפדאן הוא אבל פדאן אחר אין חוזרות וקדושות וכ' הר"ן שם בשם הרשב"א ז"ל דאפי' חזר מקדיש זה וקנאן מן הפודה אינן חוזרות וקדושות כיון דאפסקי' אחר ע"ש הרי דאף דאי לא הי' פדאן האחר לא הי' לקדושה הלזו הפסק ופודאן וחוזרות וקדושות מ"מ כיון דאחר אפסקי' נפסקה הקדושה אפי' אם בא אח"כ ליד המקדיש וה"ה לענין ירושה י"ל אף דאי לא הי' אפסקי' אחר הא ירושה אין לה הפסק והאבות מורישין לבניהן לעולם מ"מ כיון דאפסקי' אחר אף שאח"כ נסתלק האחר לא חזרה הירושה להבן כנ"ל ודוק ושעפי"ז אמר לבאר דברי רש"י ז"ל בר"ה ד"ב ע"ב מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן מונין ראשון לראשון ושני' לשני פשיט' לא צריכא דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא מהו דתימ' נימנו עלי' תרתי שנין קמ"ל ופירש"י וז"ל דאי משום דאימנו עלי' לא אצטריך לאשמעינן דשמעינין לה מריש' אבל השת' דאיכא תרתי אימא נימנו לי' מקמיית' קמ"ל וטעמו של דבר לפי שהמלכות ירושה היא דכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו עכ"ל והנה כבר תמהו המפורשים ע"ד רש"י ז"ל בזה דקא' וטעמו של דבר אחר מלת קמ"ל דמשמע שנותן טעם למה ל"מ מה דאימנו ע' מאדר אדרבא זהו טעם לסתור ומהרש"א ז"ל נדחק בזה כמבואר למעיין דלדבריו אכתי תקשי למה ל"מ באמת מטעם ירושה. ולפענד"נ דהנה לפי מאי דמוקי הש"ס כגון שהוא מלך בן מלך צריך להבין למה לא קא' ועמד בנו תחתיו בניסן אע"כ דאותו שמת לא הי' אביו ועכצ"ל דאביו הי' מלך לפני זה שמת ולפי שלא הי' ראוי אז נתמנה אחר תחתיו ולא בנו דבנו לא מיקרי אחר כדאי' בערכין כ"ה ע"ב א"כ איפסק ירושתו וכיון דאדחי אדחי כנ"ל וז"ש רש"י וטעמו של דבר לפי שהמלכות ירושה היא היינו אם ראוי לירש בשעת מיתת אביו כדכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו היינו כשהוא קם מיד אחר מיתת אביו ולא היכי דאפסקי' אחר והיא כונה נכונה בדברי רש"י ז"ל ובספר א' שנדפס מחדש מרב גדול ז"ל הביא להעמיס הפשט בגמ' דר"ה עפי"ד הא"א הנ"ל וציין ג"כ לעיין בריטב"א מכות וסיים ולזה העירני קצת חכם א' ותמה אני עליו שלא הזכרים בשמי להדי' שאנכי כתבתי לו כל זה עוד בשנת תרכ"ח: וזה מקרוב נשאלתי מישוב א' שהי' להם שו"ב ובאה איזו עלילה עליו שבגללה נלקח לבית האסורין ולקחו להם בני הישוב שו"ב אחר ונתנו לו הפרס אך בתנאי שכאשר יצא השו"ב הראשון חפשי ישוב לעבודתו ולא יהי' לו עליהם שום טו"מ ואחר עבור איזה חדשים נתברר בנימוסיהם שהשו"ב חף מפשע ולא עון לו ויצא חפשי והושב על כנו ונתנו לו הפרס כמקדם אך השני נשאר שם בישוב ההיא ועסק במלאכת השו"ב בלי פרס והי' לו להראשון למסייע לעת מצוא בעניני שו"ב. ואח"כ נפטר השו"ב הראשון והניח בן שראוי לאותה אצטלא להיות שו"ב ובא בטענת חזקת ירושת אביו והשו"ב השני שהי' למסייע טוען שינתן לו החזקה יען שכבר שימש במלאכת שו"ב בישוב ההוא וגם אח"כ עסק הרבה בעניני שו"ב בישוב הלז ועניתי ואמרתי דיש לדון בזה ולומר שאין להבן טענת ירושה בזה מכח דברי הש"ס יומא י"ג ע"א גבי פלוגת' דר"מ ור"י באירע בו פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ ור' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכה"ד כו' אמר רב יהוד' אמר רב הלכה כר"י ומודה ר"י שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו פשיט' מהו דתימ' הו"ל צרה מחיים קמ"ל וקשה מ"פ פשיט' דילמ' אשמעינן שאפי' אם מת ראשון והניח בן שממלא מקומו ג"כ שני חוזר לעבודתו א"ו דגם בכה"ג פשיט' שהשני חוזר לעבודתו ואין להבן טענת ירושה וא"כ ה"ה לשאר מנויים וחזקות אין להבן טענת ירושה בכה"ג כמ"ש התוס' שם דנ"מ גם בזה"ז לפרנס הממונה על הצבור ע"ש אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בזה ובאמת יש לחלק בין הנושאים וגם י"ל להיפוך דלהכי פריך פשיט' ולא קא' דאשמעינן בכה"ג דיש להכ"ג הראשון בן משום דפשיט' לי' להש"ס דכשיש להכ"ג הראשון בן שממלא מקומו בא הוא ומשמש תחתיו. אמנם בכה"ג שלא הי' ראוי הבן בשעת מיתת אביו ונתקבל אחר בכה"ג בודאי אמרינן כיון דאדחי אדחי וע' בש"ס הוריות י"א ע"ב אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך מנ"ל אראב"י דכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה הוא לכם ופרש"י וז"ל משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו עכ"ל ומ"מ בשעת מחלוקת קא' התם בש"ס דבן מלך טעון משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבני' ויליף לה מקרא שם ע"ש וכן בבן כ"ג קא' שם דבעי משיחה וכל דלא משח לי' לאו כ"ג הוא ונראה מזה דנהי דירושה היא אבל כיון דאם אירע שמינו אחר שהבן לא הי' ראוי בשעת מיתת אביו הא אבדה לה זכותו של הבן ולכך ל"ה ירושה גמורה ובעי בן מלך בשעת מחלוקת משיחה ובן כ"ג טעון לעולם משיחה ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב קושי' המרש"א ז"ל ביומא ע"ב ע"ב שמובא ברש"י שם לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אעפ"י שאין ממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא והקשה המהרש"א דהא בגמ' שם וכ"ה ברש"י שם בשם הת"כ יכול יהא בנו של משיח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כ"ג משמש תחתיו ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד וא"כ מהאי קרא גופי' יכול ללמוד דבנו של כ"ג הבא לאה"מ קודם לכל אדם ולפי"ד ניחא דלכך מביא ההיא קרא כדי ללמד דרק אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו אבל אם אינו ממלא מקומו בשעת מיתת אביו שוב אף שנעשה אח"כ ראוי אבד זכות ירושתו וכמ"ש הא"א הנ"ל ומהאי קרא דשבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו הו"א דתמיד הוא קודם לכל אדם לכך מביא קרא דלכהן תחת אביו דכתי' גבי' ואשר ימלא וגו' ודוק והנה ברמב"ם פ"א מה' מלכים ה' ז' מבואר אם הי' הבן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וסיים שם ולא המלכות בלבד אלא כל השררות ומינויים. אולם אכתי אין ראי' מזה משום שכ' המג"א הבאתיו למעלה בשם הרשד"ם דבכל מינויין של כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו