הרי בשמים פו

לקיימה מקיימה עבדינן ב"ד מידי דדילמ' לא ניחא לבעל ופירש"י והאיך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיי"ל דאין חבין לאדם שלב"פ ומשני סתמ' דמילת' כיון דעוברת ע"ד היא מינח ניחא לי' ומשמע דכיון דמינח ניחא לי' זכות היא לו ומקנין לו מטעם זכיי' דזכין לאדם שלב"פ הרי דמהני זכיי' לחרש ושוטה. וגם בלא"ה י"ל דיפה כח הזיכוי דהא טעם מסירת הגט ביד שליח מבואר בפוסקים דהוא כדי לכשתתרפ' יהי' מוכן ליתן לה מיד ולא יחול עליו חדרג"ה וא"כ זיכוי הגט מועיל שפיר דלכשתתרפ' לא יחול עליו אפי' רגע א' איסור חדר"ג דהא לבסוף לכשתשתפה אגמ"ל דהויא עתידה להתרפאות וא"כ הויא אתיא לכלל שליחות א"כ שפיר הי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דהשיפוי ממיל' קאתי כמו בקטן דזמן גדולתו ממיל' קאתי וע' בסנהדרין מ"ז ע"א גבי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכ' דאי אשמעינן קמיית' משום דאיהו דחה נפשי' בידים אבל האי דממיל' קא דחי אימא כישן דמי וכ' התוס' וז"ל כלומר כישן דמי דאפי' דל"ה חזי אין ראוי להיות דחוי משום דממיל' מיתער והא נמי ממיל' משתפי ע"ש וה"נ י"ל לענין דחשיב אתי לכלל שליחות דלכשתשתפה אגמ"ל דהי' עומד לכך דומה לזה מצינו בש"ס כריתות כ"ד ע"ב אבל ההיא אין עומד ליזרק ע' פירש"י שם וכן בתוס' חגיגה ד' ע"א ופסחים י"ג ע"ב ובכ"ד וא"כ ממ"נ לא יתלה קולר חר"ג בצוארו דאי לא תתרפ' לעולם הא ל"ג רגמ"ה ול"ב גיטא כלל ואי תתרפא הא אגמ"ל דהויא אתיא לכלל שליחות והי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דמהני מטעם זה. אמנם בכל זאת הואיל והפוסקים האחרונים מיאנו בתקנת הזיכוי ובאמת יש בזה כמה עיקולי ופשורי לכן ימסור הגט ביד שליח הולכה וישליש כתובה ות"כ ונדיניא. ובעד מזונות הכל כמ"ש בב"ש ולצאת בזה מהחשש' שחששו חכמי קוש"ט הנ"ל מטעם כ"מ דלמ"ע כו' יעשה כמ"ש בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ג' ע"ש ואחר שיקיים כאמור הנני מסכים בשריות' דההוא גברא עפ"י התרה ממאה רבנים מג"א כאשר כבר התירו פרושים את הדבר וגם אנא מטינא שיבא בהדייהו דברי הדור"ש באהבה: סימן כו בעזהש"י יום ב' ראה תרל"ט לפ"ק סטריא הנני מטה כנהר שלום לכבוד הרב החריף ובקי חכם וסופר אשכול הכופר ערוגת הבושם כש"מ אברהם שלום מארקוס נ"י אבד"ק וועלדזיטש סמוך לדאלינא יצ"ו מכתבו מגילה עפה הגיענו יום אתמול ונעתרתי לבקשתו להשיב לו חיש מהר בלי התמהמה בדבר שאלתו בענין אשר אנשי עירו עם אנשי ישוב א' סמוך ונראה אליו הוא כפר מיזען מחזיקים זה שנים רבות שו"ב ביחד והי' אצלם שו"ב שנשלח להם מיד הרב הצדיק מזידיטשוב זצללה"ה ושניהם הטו שכם א' לסבול עול החזקת השו"ב עפ"י כ' שעשו ביניהם ואחרי עבור חמשה שנים החלו אנשי מיזען לעורר מדנים על השו"ב ולא רצו לאכול מזבחו והביאו להם השו"ב מק' דאלינ' ואנשי וועלדזיטש צעקו מרה על אשר יבגדו בברית שבאו יחד להחזיק השו"ב כאחד והשו"ב הביא אז מכתב מש"ב הרב הגאון המובהק מלבוב זצ"ל שאין אנשי מיזען רשאין להפרד מוועלדזיטש והם לא אבו שמוע באמרם שדעתם הי' רק על שו"ב יר"ש מרבים ואחרי ראותם כי לא כן הוא מי זה יוכל להכריחם לאכול משחיטתו. וזה שלש שנים שכ"ת נתמנה לרב אב"ד בוועלדזיטש הביא להם שו"ב אחר ירא ושלם ובן תורה אשר הוטב גם בעיני אנשי מיזען ונתן להשו"ב הישן שכר חזקתו שבעה מאות ריי"כ ומכר לו את כל כחו וזכותו ומאז בא השו"ב הזה לגבולכם ותקע אהלו בוועלדזיטש יקחוהו אנשי מיזוגן לזבוח להם את זבחיהם באין מכלים דבר וכעת נתחדש שבאים שוחטי דאלינ' לישוב מיזען לשחוט ומגרעים פרנסתו ובאו אנשי וועלדזיטש בטענתם למה זה יתירו אגודת הקשר אשר כרתו בריתם עלי זובח הלז להיות מוצא מחיתו משני המקומות כא' ועתה מדוע ישברו מטה לחמו והשו"ב צועק ככרוכיא על השו"ב דדאלינ' שמשיגים גבולו ואדעת' דהכי קנה החזקה של השו"ב הראשון שיהי' לו הזביחה משניהם עכת"ש: הנה לענין אי יש למחות בידי השו"ב דדאלינ' לבל ישיגו גבולם של השו"ב הלז לפפענ"ד הדבר פשוט דאיכא בזה משום יורד לאומנתו של חבירו כמו במלמד שכ' התוס' בקידושין נ"ט ע"א שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכור שם ילך המלמד במקום אחר להשתכר אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו. וכן הדין בשו"ב שבא לשחוט במקום שיש שם שו"ב קבוע מכבר איכא ג"כ איסור דפסקי' לחיותי'. ואף דמבואר בהג"ה ביו"ד סוס"י רמ"ה ברב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר לבא וללמוד ג"כ שם אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מהם ע"ז אפ"ה יכול הב' לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך ע"ש וההוא טעמ' שהובא בש"ך שם דל"ש איסור השגת גבול במה שמקפח פרנסתו בענין הפרס לפי שעל קיבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחי' לבלתי ישיג אחר בהם ע"ש וא"כ גם במלמד שייך טעם זה דשייך בי' ג"כ מה אני בחנם כו' ע' בכורות כ"ט ע"א ובתוס' שם אמנם מבואר בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ר"ל דאין דברים אלו נאמרים אלא בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג בני עירו שהי' דר שם וממיל' הי' לו פרס קצוב מחופות וקידושין וכדומה אע"ג שד"ת הוא שת"ח בני עירו עושין לו מלאכתו מ"מ כיון שלא שכרוהו כפועל אלא שבחא דאתי' ממיל' א"כ אם יבא לשם אחר וינהיג גם הוא רבנות מי ימחה בידו אבל בזה"ז שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו וקוצבים לו שכירתו כפועל ובתוך אותה הקצבה הוא שאר ההכנסות פשוט שהבא בגבולו לא טוב עשה בעמיו וה"ז כגוזל ממש ע"ש וא"כ ה"ה במלמד שקבלו הבעה"ב מתחלה ללמוד עם בנו בשכר מפני שמצא חן בעיניו והמלמד סמך דעתו ע"ז ואליו הוא נושא את נפשו אסור למלמד אחר להשכיר עצמו להבעה"ב הזה ומכ"ש בשו"ב דל"ש בי' איסור' דמה אני בחנם כו' היכי שנתקבל בעיר אסור לשו"ב אחר לירד לאומנתו ולגרע מחיתו והוי עני המהפך בחררה כו'. והנה לכאורה אפשר לומר לפי שי' ר"ת בתוס' קידושין הנ"ל דדין דעני המהפך בחררה ל"ש אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות דבר א' וחבירו מקדים לקנותו ומש"ה נקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במק"א אבל בדבר הפקר ליכא איסור כי אם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דה"ה בשו"ב בזמנינו שלא חיש מהר יקרה לשו"ב מקום שממנו ימצא טרף לביתו וכמה שו"ב שהמה יראי ה' מרבים ואומנים מופלאים ובקיאים בדינים נשארו באפס מקום מטעמים וסיבות שונות שלא ניתנו לכתוב וא"כ י"ל בשו"ב אשר אלקי' אינה לידו מקום פרנסה מהזביחה הוי כדבר הפקר דל"ש בי' עני המהפך בחררה ושרי אפי' להשיג גבול חבירו דאם לא יזכה בזה מי יודע אם ריוח יעמוד לו ממקום אחר. אמנם באמת ז"א דהכי כ' התוס' בקידושין הנ"ל וביתר ביאור בב"ב כ"א ע"ב בהא שהקשו על הא דמרחיקין מצודת הדג כו' לפר"ת דבדבר הפקר ל"ש דין עני המהפך בחררה ואפי' רשע לא מיקרי ותי' דאומנתו בכך שאני הרי דהיכי דהוא אומנתו ויורד לאומנתו אפי' בדבר הפקר שייך דין עני המהפך בחררה ועוד הרי הך דינא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו דנקר' רשע אבל גזלן ל"ה הוא דוקא כשמהדר אחריו לקנותו ועדיין לא זכה בו אבל היכי שכבר זכה בו הוי גזל גמור ואפי' בהפקר אף לפי שי' ר"ת. ובפרט לפי"מ שמבואר בפסקי מהרא"י בסי' קכ"ח שממנו מקור הדין של הרמ"א בסי' רמ"ה הנ"ל וז"ל ול"ד למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מל' מהר"ם במרדכי פחז"ה דאית לי' בה חזקה שלא יוכל אחר לדחותו דשא"ה דרגילין לקנות חזקה כה"ג מן הצבור ולידור צדקות והקדישות על ככה להניח להם וליורשיהם לחזקה אבל כתר תורה שררותה דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שרוצה לזכות בה עכ"ל והנה באמת כ' המג"א סי' נ"ג בשם המהרשד"ם דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין אין בנו יורש חזקתו ובשם עשרה מאמרות כ' דכל המינויין שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמין עכ"ל ובאמת קיי"ל דבכל המינויים הבנים יורשים חזקת אבותם ע' כתובות ק"ג ע"ב וא"כ גם הפסקי מהרא"י יודה דמי שמוחזק באיזה מינוי אין כח ביד אחר ליטלו ממנו והמשיג גבולו נקר' גזלן. ובפרט השו"ב הלז שקנה מהשו"ב הראשון החזקה אדעתא דהכי קנאה וכבר הוחזק לשחוט בשני המקומות לית דין צריך בושש שהשו"ב דק' דאלינ' אינם רשאין לשחוט בשם לגרוע מחייתו שוב ראיתי באשל אברהם בא"ח סי' נ"ג שהביא בפירוש לענין שו"ב שהחזיק במלאכתו שהבן יורש חזקתו ע"ש ולפענ"ד דבר פשוט הוא שבכל חזקות במינויים ושררות וכדומה האבות מורישים לבניהם והוא מבואר בש"ס כתובות הנ"ל. ובכנה"ג א"ח סי' נ"ג הביא חבילות פוסקים קדמונים שהעלו כן. בפרט ברב או שו"ב שנוטל פרס מהקהל דהי' לו לאביו חזקה לענין ממון בודאי יורש הבן חזקה זו וקצת ראי' נראה ג"כ מהא דתנן בגיטין דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין מתו צריך ליטול רשות מן היורשים ופריך בגמ' ואע"ג דלא מטי לידי' ומשני במכירי כהונה ולוי' הרי מוכח מזה דמכירי כהונה ולוי' שיש להם חזקה שנוטלין תרומ"ע מאיש א' אע"ג דלא אתו לידייהו כמאן דמטי לידייהו דמי ובעה"ב יצא ידי נתינה וחזקתם מועיל ליורשים דידהו מדקתני מתו צריך ליטול רשות מן היורשים וסגי בנטילת רשות בלבד ומהני גם לגביהו אע"ג דלא אתו לידייהו וע"כ דחזקת האב שהי' ממכירי כהונה מוריש לבנו והוי גם לגבי' כמאן דמטי לידי' וע' ב"ב קכ"ג דעד כאן לא מוקי התם בדאשתחיט בחיי אבוהון רק לענין בכור דאינו נוטל פי שנים בראוי אבל לגבי שאר יורשין ל"ב שתשחט הפרה בחיי אבוהון אלא הבנים יורשים הזכות של אבותם שהי' ממכירי כהונה ע"ש וע' במרדכי ב"ק ס"פ החובל שכ' דשייך ירושה אם א' יש לו זכות שאין שום אדם רשאי לבנות דבר בביהכ"נ זולתו ומביא שם בשם הספרי דדרשינן למען יאריך ימים על מלאכתו הוא ובניו בקרב ישראל ע"כ הרי דכל מינויין ושררות מוריש אדם חזקת זכותו לבנו וע' בתשו' הרשב"א ר"א סוס"י ש' שלכל מינייו הבן קודם לכל אדם אעפ"י שיש אחר טוב ממנו ע"ש ובתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' שנ"ד. וע' ב"ב מ"ו ע"ב דמוקי הא דאריסין אין להן חזקה באריסי בתי אבות ופרשב"ם שהיו רגילין אבותיהן להיות אריפין בשדה זו ולא היו