הרי בשמים פה

היום הא אסור לי' למימר מטעם הכנה וע"כ דכיון דהוא רק איסור דרבנן מיקרי מצי אמר דהוי איסור ד"א גרם לו והתם ליכא רק אי' דרבנן דאף דאזיל שם לרבה דס"ל הכנה דאוריית' מ"מ הא באמת תחלת היום קונה עירוב וליכ' רק האיסור דאמירה שאומר מבע"י זה ל"ה רק מדרבנן ומיקרי מצי אמר וה"נ לענין מצי עביד דהיכי דרק איסור דרבנן רביע עלי' שפיר מיקרי מצי עביד וגם לפי"ז שפיר מיושבת התקנה של הב"ח הנ"ל למסור הגט ביד שליח הולכה שיתן לה לכשתשתפה דממ"נ אי הגיע לכלל א"י לשמור את גיטה והוי' שוטה דאוריית' הא ל"ב גט כלל כנ"ל ואי אינה רק שוטה דרבנן משום גרירה א"כ הא הוי איסור ד"א גרם לו ול"ש ההוא כללא דכ"מ דלמ"ע כו' ושפיר מצי משוי שליח: והנה הפוסקים הקשו ע"ד רמב"ם ורשב"א הנ"ל שכ' הטעם באומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמ' לכשאכנסנה אגרשנה דל"מ מטעם דהוי שלא לשמה מיבמות צ"ג ע"ב דרבא מוקי קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו בלוקח עבד ע"מ לשחררו וה"ד דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. היכי מועיל הא שטר שיחרור עבד בע' ג"כ לשמה א"כ בכה"ג הא בשעת כתיבת הג"ש אינו בר שיחרור ממנו והוי של"ש וראיתי בספר אבני מלואים סי' ל"ה ס"ק י"ג שכ' לתרץ וז"ל ונראה דהתם בכותב לכשאקחך הרי את קנוי לך מעכשיו לאו להתירו בב"ח קא' אלא להקנאת גופו דבזה א"צ לשמה דמה לי מכרו לאחר או מכרו לו לעצמו והא דצריך לשמה אינו אלא להתירו בב"ח דילפינן לה לה מאשה אבל למיקני גופי' לא גרע משאר שטרי קנין וכיון דקנה לעצמו קרינן בי' ל"ת עבד אל אדוניו עכ"ל וניחא לי בהא לבאר מה שהקשו התוס' ע"ז בקידושין ס"ג ע"א דכיון דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ל"ל לומר מעכשיו דהא במילת' דר"מ גבי לאחר שאתגייר כו' דאר"מ דמקודשת ול"ב מעכשיו כו' לכך אר"י דל"ד דלגבי קידושין ה"ט דל"ב למימר מעכשיו משום דסתם קידושין בכסף וקנין מעות לא מתבטל כדא' בא אחר וקדשה מקודשת ואע"ג דנתאכלו המעות אבל גבי עבד כיון דהקנין בשטר והו"א אם נתקרע השטר בתוך הזמן לא יהא העבד משוחרר להכי נקט לישנא דמהני בכ"ע ואפי' נקרע השטר והיינו כשא"ל מעכשיו ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם ותמהו המפורשים דלמה לא נקט ג"כ גבי קידושין שם לישנ' דמעכשיו שיהי' מועיל אפי' בקידושי שטר ונקרע השטר ונ"ל דלא איירי התם בקידושי שטר. ולהנ"ל יתיישב היטב עפי"מ דקיי"ל בקידושין ט' ע"ב דשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה לא מהני משום דמקשינן הויי ליציאה מה יציאה בעי' לשמה אף הוי' בעי' לשמה. וא"כ הא התם קתני נמי ה"א מקודשת לי לאחר שימות בעליך וא"כ כ"ז שבעלה חי הא ל"ה בת קידושין וא"כ א"א לומר דמיירי בקידושי שטר דא"כ ל"מ משום דהוי שלא לשמה כמו בגט לכשאכנסנה אגרשנה דבשלמ' בעבד מועיל מטעם מכירה כנ"ל משא"כ בקידושין הא לא אפשר בזה בקידושי שטר וע"כ דמיירי בקידושי כסף ולכך לא נקט בי' מעכשיו והבן: והנה הפנ"י בקידושין שם הקשה מנ"ל לר"נ דסבר רבי אדם מקנה דשלב"ל דילמ' לעולם אימא לך דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל והתם גבי עבד ה"ט משום שברגע שהוא לוקחו מיד העבד זוכה בעצמו כמו שמיט ואכיל דמהני לכ"ע. ולכאורה הי' נראה לומר דא"א למימר דהוא מטעם שהעבד תופס בעצמו דא"כ לא הי' מועיל השחרור דכיון דהקנין מהאדון אינו מועיל משום דהוי דשלב"ל ורק מפאת שהוא תופס בעצמו הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שאינו בא מכח האדון והוי דומי' דחצרה הבאה לאחר מכאן בגיטין כ"א ע"א ע' פירש"י שם אמנם באמת בעבד מהני טלי גיטך מע"ג קרקע כמבואר בפוסקים. אך בלא"ה י"ל דאין כאן קושי' דהא האי סברא דהעבד מוחזק בעצמו נובע מדברי התוס' בגיטין י"ז ע"א שכ' דלהכי תיקנו זמן בג"ש דאי ל"ה בי' זמן פעמים שאדם מוכר עבדו ואח"כ כותב לו ג"ש בלא זמן והי' אומר העבד לרבו ב' אייתי ראי' ששטר מכר שלך קדם לשחרור שהעבד מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד ע"ש וכבר כ' בקצוה"ח סי' רמ"א סק"ג דזהו דוקא התם כיון דלדברי העבד כבר יצא מרשות רבו ע"י שיחרור וחזקת מ"ק ל"ש גבי' כיון שכבר יצא מרשות רבו ראשון ממ"נ ע"י השיחרור או ע"י מכירה לשני וא"כ כיון שהעבד מוחזק ואומר דכבר יצא מרבו א' קודם המכירה ודאי לא ישתעבד להב' מספק אבל היכי דליכ' ספיקא בכה"ג האיך שייך לומר דהעבד מוחזק בעצמו והרי הוא אצל אדונו כשורו וחמורו ע"ש וא"כ ה"נ הא לא חל השחרור אלא לאחר חלות הקנין וא"כ אחר שנקנה לאדונו הרי הוא כשורו וחמורו ואי מדינא לא חל השחרור מטעם דשלב"ל ל"מ מטעם תפיסה כיון דלאחר שכבר הוא משועבד לאדונו ל"מ מה שתופס גופו כיון דאין לו יד לתפוס א"ע ולא דמי נמי להא דמבואר בב"י יו"ד סי' רס"ז דיציאת העבד בראשי אברים דנין בזה"ז אע"פ שהוא קנס ואין דנין דיני קנסות בזה"ז מ"מ כיון דתפס לא מפקינן מיני' ועבד הוא תופס א"ע ע"ש היינו משום דמד"ת יוצא העבד לחפשי בראשי אברים א"כ אין לו לאדון עליו שעבוד ורק שהב"ד בזה"ז אין נזקקין לדיני קנסות ע"ז אמרינן שפיר כיון דמד"ת הוא משוחרר מיד הוא תופס א"ע משא"כ הכא האיך יתפוס העבד בגופו אם הוא משועבד ע"י הקנין והשחרור אינו מועיל מטעם דשלב"ל וע"כ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל: אמנם לכאורה קשה לפימ"ש הרמ"א סי' ר"ט דבכתב לי' שטר ומסר לי' השטר כמאן דתפס דמיא וא"כ מנ"ל דסובר רבי אדם מקנה דשלב"ל דילמ' לעולם ס"ל אא"מ דשלב"ל והכא הא קא' דכתב לי' דילמ' מיירי דמסר לי' השטר ולכך מהני. אולם הדבר נכון דהא באמת הקשו התוס' הנ"ל ל"ל מעכשיו ותי' דבעי מעכשיו לענין אם נקרע השטר וא"כ הא מבואר בטו"ז שם דצריך שיהי' השטר קיים בשעה שבא לעולם וא"כ האיך מהני אם נקרע השטר וע"כ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וניחא לי בזה לבאר דברי הש"ס גיטין מ"ה ע"א גבי ר"ח דערק לי' עבדא לבי כותאי שלח להו הדרוה ניהלי שלחו לי' ל"ת עבד אל אדוניו שלח להו ההוא בעבד שברח מח"ל וכדר"א ב"ר יאשיי ומ"ש דשלח להו כדראב"י ופירש"י דאמאי לא שלח להו כד' ע"ש וקשה נימא דמש"ה לא שלח להו כר' משום דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל והא דר' ע"כ מיתוקמא כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל ולהאמור ניחא דהא באמת גם לדידן אם השטר שיחרור קיים בשעה שבא לעולם ג"כ מהני דהוי כתפס רק דדייק מדנקט לישנ' דמעכשיו וע"כ לענין נקרע השטר כד' התוס' וא"כ לא נוכל לומר דהשטר הוי כתפס דא"כ בעינין שיהי' השטר קיים בשעה שבא לעולם ולא הי' מועיל נקרע השטר וא"כ שפיר פריך למה לא שלח להו כרבי ובלא מעכשיו והשטר קיים אחר שקנאו דאז מהני גם לדידן דהוי כתפס. ובעיקר הקושי' הנ"ל שהקשו בההוא דלכשאקחך הרי עצמך קנוי לך הא לד' הרמב"ם והרשב"א הוי של"ש נלפענ"ד דלא קשי' עפימ"ש הפוסקים דבגט שיחרור מהני טלי גיטך מע"ג קרקע וכדמוכח באמת מסוגי' דגיטין ט' מדלא חשיב דשוו בהא לגיטי נשים ע"ש ואנכי הוספתי להביא ראי' מהא דהתעצמו בעלי התוס' בקידושין בקושי' הנ"ל דאמאי צריך לומר מעכשיו הא בלא מעכשיו מהני ג"כ כמו בקידושין לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ואמאי לא תי' עפימ"ש בכתובות פ"ו ע"ב בהא דאיבעי' שם בהר"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום וכ' התוס' שם דמיירי במעכשיו וכ' הרדב"ז בתשו' סי' תצ"ג משום דקשי' להו אי לא אמר מעכשיו הא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דאינה מגורשת ע"ש שהאריך מאד וע' באס"ז שם. וא"כ אמאי לא כתבו דלהכי בעי בג"ש שיאמר מעכשיו כי היכי דלא ליהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע משא"כ בקידושין הא מהני טלי קידושיך מע"ג קרקע ע' בב"ש סי' ך"ז ובמפורשים ובסי' ל' סק"א וע' בתשו' א"ז הח"צ שבספר רב משולם מבנו הגאון זצ"ל סי' ה' בשם הראנ"ח. אע"כ דפשיט' להו להתוס' ז"ל דבג"ש ג"כ מהני טלי גיטך מע"ג קרקע. וא"כ לפי"ז בשלמ' בגט אשה דכתי' וכתב לה ודרשינין לשמה אצל הכתיבה א"כ כשכותב הגט קודם שנושאה ל"מ משא"כ בג"ש הא דרשינן מדכתיב או חופשה לא ניתן לה לשמה והא לא דרשינן דבעי לשמה רק אצל הנתינה ולא על הכתיבה וא"כ מאי איכפת לן דכתב לי' הג"ש קודם שלקחו הא עכ"פ כיון שהג"ש בידו לאחר שקנאו יוצא בזה לחירות [וע' תוס' סוטה ד"כ ד"ה אבל תורה כו'] ואי דהא נמסר לידו קודם שלקחו והוי אח"כ טלי גיטך מע"ג קרקע הא כבר הוכחנו דבג"ש אינו פסול טלי גיטך מע"ג קרקע וא"ש. והנה ראיתי מובא בשם שו"ת פמ"א ח"א סי' ד' שכ' בשם רב גדול אשכנזי א' דבנשתטית יש לזכות לה גט ע"י אחר עפ"י דתוה"ק שתהי' נידונית כפנוי' לא כא"א ובזה נוח לו לזכות לה גט דוקא כי אין אפטרופס לעריות והרבה יש לחוש לקלקולא ובפרט שהיא מבולבלת בדעתה א"י לשמור א"ע והפמ"א דחה דבריו שאדרבא אי נימא שהיא מתגרשת זו היא חובתה שכ"ז שאגידה בבעלה לא ינהגו בה מנהג הפקר כדאית' בר"פ חרש ותהי להיפך דזכות היא לה שלא תהא מגורשת. ולכאורה בלא"ה א"א לזכות לה גט דהרי קיי"ל דזכיי' היא מטעם שליחות כדא' בתוס' ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמ' ובתוס' כתובות י"א ע"א ד"ה מטבילין וברש"י גיטין ט' ד"ה יחזיר וקיי"ל דשוטה לאו בר שליחות הוא כדפרכינן בגיטין ובכ"ד על חש"ו והא לאו בני שליחות נינהו וע' בתוס' גיטין ס"ד ע"ב ונדרים ל"ו וסנהדרין ס"ח ואף דבקטן אע"ג דל"ל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן כדא' ב"ב קנ"ו זכין לקטן מ"מ בשוטה י"ל דל"מ בי' זכיי' דהא אמרי' בב"מ ע"ב ע"א דלהכי זכין לקטן כיון דאתי לכלל שליחות אבל שוטה ל"ה אתי לכלל שליחות דלא סמיא בידן כדא' בגיטין ע' ע"ב משא"כ בקטן זמן ממיל' קאתי [ורק לחד תי' בתוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כ' דחרש מיקרי בר כריתות הואיל לכשיתפקח ע"ש וע' בנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' ס"ג] ואף דכ' הרמב"ם בפ"ד מה' זכיי' הובא להלכה בח"מ סי' רמ"ג סט"ז דהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה ע' במח"א ה' זכיי' סי' ל"ב מ"ש בשם הרא"ש דל"מ רק בעתים חלים ואפי' לד' הרמב"ם כ' שם הטעם כמ"ש הראשונים דבמתנה הוי שלוחו של בעל הממון ולכך יכול לזכות לו מתנה. משא"כ לענין לזכות לה גט שתהי' מגורשת מיד בקבלת השליח את הגט ע"כ דנחשבי' שיהי' כאלו הוא שלוחו של האשה לקבלה א"כ הא אין שליח לשוטה וע' בס' קהלת יעקב בקונטרס תוספות דרבנן אות ז' שהאריך בזה והביא ד' הירושלמי בקידושין דיש פלוגתא בזה אם יש זכיי' לחרש ושוטה ע"ש וע' ב"מ ח' ע"א בשלמא חרש קנה דקא מגבה לה בן דעת כו' וע' בתשו' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ס"ח ובאמת נלפענ"ד להבי' ראי' דמהני זכי' לחרש ושוטה מש"ס סוטה כ"ה ע"א דמיבעי' לן שם בעוברת ע"ד ורצה בעל לקיימה מקיימה או אין מקיימה וקא' ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה כ' ואי' אמרת רצה בעל