הרי בשמים פג

לענין אא שמקפיד על תעלתו מחלק בתה"ד סי' קפ"ט לענין צירוף סל בין דבר שאין בכ"א כשיעור לבין היכי שיש בתרווייהו שיעור חלה ע"ש. והנה בענין מה שמסתפק השעה"מ בפ"ו מה' ברכות אם אוכל קודש פחות מכביצה מקבל טומאה אי מהני בזה חיבה"ק לפענ"ד יש להביא ראי' דחיבת הקודש ל"מ להשלים לכביצה מדברי התוס' ב"ק ק"א ע"א שהובא שם בשם הקונטרס שהקשה על הא דקא' פרה מטמא ט"א הואיל והיתה לה שעת הכושר ל"ל קבלת טומאה תיפוק לי' דהיא גופה מטמאה אדם ובגדים ותי' דבכה"ג מפרש בפ' דם שחיטה כגון בשר שחיפהו בפחות מכביצה בצק כו' וכ' שם בא"ד וז"ל ואי גרסינין מיטמא צ"ל כמו שתי' רש"י כשצירפה לפחות מכביצה בצק שא"א לפרה לטמא בצק שאין מועיל מה שסופו לטמא טומאה חמורה אלא דהוי כנוגע בשרץ ואלו נגעה בשרץ לא היתה מטמאה את הבצק כיון שבשר פרה היא פחות מכביצה לכך צריך קבלת טומאה ממק"א כדי שיטמא הבצק וקשה דלמאי נ"מ במה שמצטרף לפחות מכביצה הלא בלא"ה אוכל מקבל טומאה בכל שהו ואי לענין קבלת טומאה דאוריית' לשרוף עליו את הקדשים הניחא אי חיבה"ק דפרה דאוריית' אעפ"י שאין בה קידוש כלי אבל אם מדרבנן ע"כ לא מקבלי טומאה הני אוכלין אלא מדרבנן דמדאוריית' כשרוף דמי ועפרא בעלמא נינהו ע"כ וקשה דמשמע דניחא אי חיבת הקודש דפרה דאורייתא והלא אי חיבה"ק דפרה דאורייתא הדרק"ל ל"ל הטעם דהיתה לו שעת הכושר הרי בל"ז מטמאה משום דסופה לטמא טומאה חמורה ואי משום דמה שסופה לטמא טומאה חמורה אינו מועיל אלא דהוי כנוגע בשרץ והך בשר פרה גם אי היתה נוגעת בשרץ ג"כ לא היתה טמאה משום דהוי' פחות מכביצה וכדברי התוס' הנ"ל ז"א דהא השתא אי ס"ל דחיבה"ק דפרה דאוריית' גם בפחות מכביצה מקבלת טומאה משום חיבת הקודש א"ו דחיבת הקודש ל"מ להשלים לכביצה עוד נלפענ"ד להביא ראי' לזה מש"ס פסחים ל"ד ע"ב דמיבעי' לי' שם לאביי אי בקדושת פה עבוד רבנן מעלה ובעי למיפשט מהא דאר"א א"ר יוחנן ענבים שנטמאו דרכן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ דרכן טמאין והא ענבים דקדושת פה נינהו ואפ"ה עבוד רבנן מעלה. ולכאורה קשה לפימ"ש התוס' במנחות ק"א ע"א ד"ה אע"ג דגם בלי קדושת כלי אמרינן חיבת הקודש מדרבנן [שעפי"ז ביארתי דברי התוס' פסחים דף כ' ע"א ד"ה אלא שהקשו אי חיבת הקודש מהניא למימני בי' ראשון ושני מאי נפקא מינה דהוי משקין בית מטבחיא דכן ואין מכשירין ולכאורה הא שפיר נ"מ בהאי דמשקי בי מטבחייא דכן כשעדיין לא נתקדשו בכלי רק קדושת פה דאז ל"ש חיבה"ק ודכן הם מטעם משקי בי מטבחייא ולדברי התוס' הנ"ל ניחא דגם בקדושת פה אמרינן חיבה"ק מדרבנן] ואמאי לא מיפשט לי' לאביי ממעלה דחיבת הקודש דהא התוס' במנחות שם כתבו זה אליבא דאביי ע"ש ועכצ"ל דאין ראי' ממעלה דחיבת הקודש דכיון דמשנקדש בכלי אז מכשיר מדאורייתא בכה"ג הוסיפו רבנן מעלה גם בלי קדושת כלי אבל היכי דליכא מעלה דאוריית' שפיר מיבעי' לי' אי אמרינן דלא עשו מעלה רק בקדושת כלי ולא בקדושת פה דגם לפי פי' התוס' שם בד"ה ונתן קס"ד דאין זריעה להקדש היא רק מעלה דרבנן. ורק רבא הוא דבא לאתויי בתר הכי דאין השקה להקדש מה"ת ולפ"ה גם אליבא דמסקנא הוא רק מדרבנן וכן מבואר בתוס' זבחים ע"ח ע"ב ד"ה דלי לענין מי חטאת וז"ל דל"מ להו השקה לטהרם כמ"ש בקונטרס וא"נ חומרא בעלמא משום דאין זריעה להקדש כדאי' בפ' כ"ש ע"כ ולפי"ז קשה דמנ"ל למימר דלכך הקדישן ואח"כ דרכן טמאים משום דעבוד רבנן מעלה בקדשים דמיטמא משקה עם האוכל ול"א בהו משקין מיפקד פקודי דילמא הטעם דהקדישן ואח"כ דרכן טמאים משום דהא מבואר בסמוך דצריך לדורכן פחות פחות מכביצה דאי יותר הא איטמו משקין בכביצה מיציאת טיפה הראשונה ט"א והרי יש בה כשיעור וא"כ ע"כ מיירי בשדורכן פחות פחות מכביצה א"כ אם אינן הקדש בשעת דריכה טהורין לפי שפחות מכביצה לא מיטמא ט"א משא"כ בהקדישן ואח"כ דרכן אפי' פחות מכביצה מיטמא משום חיבת הקודש מכשיר ומיטמא אפי' פחות מכביצה אבל אין הטעם משום מעלה ולמה הוכרח הש"ס שם לאוקמי בענבים של תרומה אע"כ דמחמת חיבת הקודש אינו מועיל בפחות מכביצה שיהי' כאלו הי' בו כשיעור: והנה במסקנא דשמעתא בפסחים שם דקא' רבא אף אנן נמי תנינא כו' מבואר דגם בקדושת פה עבוד רבנן מעלה וכ"כ בכ"מ פי"ב מה' תרומות ה' י"א ע"ש ועפי"ז ביארתי דברי הש"ס בנדה ה' ע"ב גופא אמר זעירי מעל"ע שבנדה עושה משכב ומושב לטמא בגדים כו' אמר רבא ותסברא ק"ו היא ומה כ"ח המוקף צמיד פתיל הניצול באהל המת אינו ניצול במעל"ע שבנדה משכבות ומושבות שאין ניצולין באהל המת אינו דין שאינן ניצולין במעל"ע שבנדה וקשה דהא אמרינן לקמן בשמעתא שם דמעל"ע שבנדה לקדשים אבל לא לתרומה א"כ לפי"ז הא קיי"ל אוכלין של קודש אין ניצולין בצ"פ וא"כ ל"ה ק"ו כיון דבמאי דמעל"ע שבנדה אינו ניצול היינו קדשים גם באהל המת אינו ניצול כיון דקדשים אינן ניצולין בצ"פ וכבר נתקשו בזה בתוס' חגיגה כ"ה ע"א ותירוצם שם הוא משולל הבנה ע"ש. ולפענד"נ ליישב דהנה שמעתי קושיא ממחו' הגאון המובהק מוה' שניאור זלמן נ"י אבד"ק לובלין על הא דא' בשבת פ' במה מדליקין בנס דחנוכה שכשנכנסו היונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל ובדקו אח"כ ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום א' נעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים והקשה דהרי הכניסו ע"ז ותקרובת ע"ז להיכל א"כ נטמא גם הפך הזה לריב"ב דס"ל תקרובת ע"ז מטמא באהל ואי שהי' מוקף צ"פ ז"א דהא משקין של קודש אין ניצולין בצ"פ ואמרתי בישוב הקושיא הלזו ע"ד הפלפול בדרכים שונים ובפשיטות נראה לתרץ דהנה באמת צריך להבין מנ"ל דאוכלין ומשקין של קודש אין ניצולין בצ"פ הלא עיקר דבר זה נשנה במשנה גבי חטאת שהמים המקודשין אין ניצולין בצ"פ והתם יליף לה מדכתיב והניחו במקום טהור אבל בשאר קדשים מנ"ל דברמב"ם פי"ד דפרה ובכ"מ שם משמע שהוא ג"כ דאוריית' וע"כ דילפינן שאר קדשים מחטאת ולפי"ז י"ל דבעינין דומיא דחטאת דהיינו כמו במי חטאת בעינין שיהיו קדושין קדוה"ג שנתנו האפר עליהן אבל קודם זה ניצולין בצ"פ כן בשאר משקין של קודש בעינין עכ"פ שיהיו קדושין בכלי שרת ויהיו קדושין קדוה"ג אבל בעוד שלא ניתנו בכ"ש אף שכבר נתקדשו קדושת פה בודאי ניצולין בצ"פ ולפי"ז ל"ק הקושיא הנ"ל דהא כ"ז שלא ניתן השמן במנורה שהוא הכ"ש שלו לא נתקדש עדיין קדוה"ג ושפיר ניצול הפך הזה בצמיד פתיל והשתא תתיישב נמי קושי' התוס' הנ"ל דהא בש"ס פסחים הנ"ל מסקינין דעביד רבנן מעלה אפי' בקדושת פה וא"כ הא דעביד רבנן מעלה בקדשים במעל"ע שבנדה היינו אפי' בקדושת פה וא"כ איכא שפיר ק"ו ומה כ"ח המוקף צ"פ שניצול באהל המת אף בקדשים אם לא נקדש עדיין רק קדושת פה כנ"ל אינו ניצול במעל"ע שבנדה כיון דעביד רבנן מעלה אפי' בקדושת פה כנ"ל משכבות ומושבות שאין ניצולין באהל המת אינו דין שאינן ניצולין במעל"ע שבנדה והבן. ובזה הנני ש"ב ידידו הדו"ש באהבה: סי' כה בעזהש"י יום ה' ד' לירח אד"ר תרל"ח לפ"ק סערעט: ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ושנון זית רענן חכם ושלום כש"מ שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזיניטץ יצ"ו. מכתבו הגיעני בעת אשר תלאות וטרדות רבות אפפוני מסביב. ועתה כאשר הרחיב ה' לי מעט. אמרתי להשיב לו על שאלתו בעובד' דאתא לקמי' באיש א' שמו מ' אברהם דוב בן מו"ה ישראל הכהן נשא אשה שמה הענא וזה כשתי שנים ומחצה נשתטית ויצאה מדעתה ר"ל והיתה בבית החולים בקרית וויען ועתה היא בבית החולים בעיר לבוב וכל הרופאים יענו ויאמרו שא"א למצוא לה תרופה והאיש אסור בחבלי עבותות העיגון והולך ערירי ודופק על פתחי כ"ת יום יום לנתק מעליו מוסרות חדרגמ"ה ז"ל ולהתיר לו לישא אשה אחרת עפ"י דתוה"ק עכ"ש: הנה הלכה פסוקה היא בש"ע אה"ע סי' א' ס"י בהג"ה דבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת ובב"ש שם כ' בשם הב"ח דצריך ליקח התרה ממאה רבנים מג' ארצות וישליש הכתובה ונדוני' ות"כ ובעד מזונות ביד הב"ד ויתן הגט ביד שליח הולכה שיהי' בידו עד שתשתפה ויתננו לה וחייב לייחד לה בית לשמור אותה ממנהג הפקר. והנה לייחד לה בית בנ"ד נראה דכיון שהיא בבית החולים היא ממיל' משומרת עפ"י הממונים מטעם המלך קיר"ה וע' בט"ז אה"ע סי' קי"ט ס"ק י"ב מ"ש בשם תשו' מהרי"ו ומה שחולק עליו דל"ש לא פליג היכי דליכ' חשש גרירה ע"ש. ובנ"ד גם המהרי"ו יודה דזה הוי ממש כייחד לה בית: ולענין מסירת הגט ביד שליח הולכה לתת בידה לכשתשתפה. הנה האחרונים ז"ל קיהו בזה מהא דא' ביבמות נ"ב ע"ב האומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמ' לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט ומבואר ברמב"ם פ"ג מגירושין וכן ברשב"א בחידושיו שם ובגיטין ב"ו דהטעם משום שאינה בת גירושין ממנו בשעת כתיבה ונמצ' שנכתב הגט שלא לשמה וא"כ מאי מועיל האי גיטא שימסור השליח בידה לאחר שיפוי' הא כיון דבשעת כתיבה לא היתה ראוי' להתגרש נמצא שנכתב שלא לשמה. ולפענד"נ בישוב זה דהרי באמת ברמ"א הנ"ל כלל הדין דנשתטית עם היכי שהוא מן הדין לגרשה דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל וא"כ הוא מותר לישא אשה אחרת עלי' בלא גט כלל אך י"ל דזהו רק היכי דנשתטית בכה"ג שמדאוריית' אינה בת גירושין כגון שא"י לשמור את גיטה אבל היכי שיכולה לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע. דד"ת שוטה כי האי מתגרשת ורק מדרבנן אינה מתגרשת משום גרירה כדאי' ביבמות קי"ג ע"ב בכה"ג בודאי צריך ליתן לה גט כיון דמדאוריית' יכולה להתגרש ובזה נתקנה הך תקנה שיתן הגט ביד שליח הולכה למוסרו לה לכשתשתפה אמנם כיון דבההיא שיעור' דא"י לשמור את גיטה יש פלוגת' בין הראשונים כמ"ש בתשו' רש"ל סי' ס"ה והובא בח"מ סי' קי"ט סק"ג ע"ש ואנן לא בקאינין בההיא שיעור' לכן תיקנו בכל ענין. והנה דעת הרמב"ם והראב"ד בפ"י מגירושין וסייעתייהו דבשוטה דרבנן אם עבר וגירש מהני וכ"פ המחבר בסי' קי"ט ס"ו וזה תלי' בחילופי גירסאות שבירושלמי הובא בתוס' יבמות קי"ג ע"ב ע"ש בב"ש ולפי"ז לא קשיא על תקנת הב"ח הנ"ל מדברי