הרי בשמים פב

בזה וכעת נלפענ"ד ליישב מד"ז דהנה התוס' בד"ה שמא יגע בבשר הקשו דאמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דילמ' אתי לימשך בפנים דאפי' טהור גמור לבן זומא דאמר הנכנס למקדש טעון טבילה ואסור לשחוט בסכין ארוכה דילמ' אתי לימשך ותי' בתי' הב' דלכך נקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי והנה אמרי' בסנהדרין י"ט ע"א גבי הא דקתני שם במשנה כ"ג שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצ' עמהן עד פתח שער העיר וקאמר דהיינו טעמ' דלא חיישינן דילמ' אתי למינגע ליטמא דכיון דאית לי' היכרא זכור הוא ולא אתי למינגע ע"ש ור"י שם לא פליג אלא משום דאגב מררי' דילמ' מיקרי ואתי ליגע וכן אשכחן בביצה י"ח ע"א גבי נדה מערמת וטובלת בבגדים ופריך ליגזר דילמא אתי לאטבולי בעינייהו ומשני מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף זכור הוא וע' ר"ן נדרים ל"ט ע"א בהא דקא' ואבע"א כדר"ש בן אליקים גזירה שמא ישהא בעמידה ה"נ גזירה שמא ישהה בישיבה וכ' הר"ן וז"ל אבל בעמידה לא גזרי' שמא ישהא דכיון שאתה מצריכו לעמוד אית לי' היכרא כו' ע"ש ומצינו כאלה רבות בש"ס דהיכי דלא הותר לו אלא ע"י שינוי ל"ש למיגזר ולפי"ז ה"נ י"ל דבחולין שנעשו עטה"ק ל"ש למיגזר היכי ששוחט בסכין ארוכה דילמ' אתי ליגע בבשר דמתוך שלא הותרה לו אלא ע"י סכין ארוכה זכור הוא ולא יגע בבשר והתינח בחולין שנעשו עטה"ק משא"כ במוקדשין הא אליב' דבן זומא גם טהור הנכנס למקדש טעון טבילה ומיבעי' לן שם ביומא אי מהני סכין ארוכה אבל עכ"פ בלא סכין ארוכה לא סגי לי' וא"כ גבי קדשים אין הסכין ארוכה היכר לגבי' שהוא טמא ושפיר חיישינן לכתחלה שמא יגע בבשר. (מיהא להך תירוצא דתוס' בסוגיין דמיירי בבמה ע"כ ס"ל חיבה"ק מכשיר מדאוריית'] ונכון הוא ע"ד החידוד: והנה ראיתי בקונטרסו שהביא קושי' בשם גדול א' שהקשה מ"פ הש"ס ואלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי דילמ' מיירי שלא ידע שהוא טמא ולא מהימן לומר ברי לי היכי דטרוד בעבידתי' משום דכ"מ דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' לפענד"נ בישוב קושי' זו עפי"ד התוס' שהקשו הא מפרכסת ה"ה כחי' ואמאי חיישינן שמא יגע בבשר וע"כ כוונת התוס' בקושייתם דהא דמפרכסת מטמא ט"א אינו רק מדרבנן. ובדרבנן ל"ח שמא יגע בבשר כמו בחולין שנעשו עטה"ק ותי' דחיישינן שמא יגע אחר פירכוס דאז הוי' מדאוריית' ולפי"ז יתיישב שפיר דהא כ' המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק כ"ח דבדרבנן ל"א כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' [ועפ"י דבריו אזדא קושי' הט"ז ביו"ד סי' ק"צ סק"מ ע"ש] ולפי"ז שפיר פריך הש"ס דבברי לי סגי דממ"נ אי חיישינן לשמא נגע בשעת פירכוס הלא אז אינו רק מדרבנן ול"א כ"מ דלא דמיא כו' ואי דחיישינן לשמא נגע אחר פירכוס שהוא מדאוריית' הלא אז לאו בעבידתי' טרוד ול"ש ג"כ כ"מ דלא רמיא כו' וע' פמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' י"ח סק"ח. ויש לי לפלפל הרבה בדבריו היקרים אך לא ירשני הזמן ועוד חזון למועד. וכעת אסתגר בזה ואדברה נא שלום בו ידידו ש"ב הדור"ש באהבה: סי' כד להרב הגאון הנ"ל. נידן מה שהקשה עמ"ש הרא"ם בסמ"ג ה' חנוכה בענין הנס דחנוכה דאע"ג שהיו עדיין טמאי מתים י"ל שהדליקו את המנורה ע"י פשוטי כלי עץ והקשה לפימ"ש הצל"ח בשי' רחסגה"כ אות קל"ב בתחלה דכלי שרת מקבל טומאה אף מראשון כיון דאתרבי מוהבשר לרבות עצים ולבונה דהוי אוכל וכי גרע מנוש עץ וא"כ הלא המדה שהיו מדליקין בה את המנורה הי' כ"ש א"כ אף פשוטי כ"ע מקבל טומאה כיון דהוי כאוכל מטעם חיבת הקודש ואי דחיבה"ק אינו רק מדרבנן הלא כיון דכ"ש לדורות עבודתן מחנכתן א"כ בא קדושת הכ"ש עם הטומאה כאחד ובכה"ג הלא כ' הצל"ח דהוי דאוריית': הנה איני רואה בזה התחלת קושי' דאטו קושיית המזרחי קאי על המדה שמודדין בה חצי לוג לכל נר הלא זה לשונו שם וא"ת האיך הדליקו המנורה באותן ח' ימים שעדיין היו ט"מ הרי טמאו את השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של אותו פך שנמצ' מונח בחותמו של כ"ג ובין שאר השמנים הטמאים. וע"כ הוא דכיון שהנרות היו קבועין במנורה ואסור להדליק בנר אחר משום ביזוי' מצוה רק שהי' מושך הפתילה עד שמדליקה בחברתה ומחזירה כמבואר בשבת כ"ב ע"ב וברמב"ם פ"ג מה' תו"מ וא"כ אם היו ט"מ לא היו יכולין להדליקה דמשמשך הפתילה נטמאה וכן הנר מערבי אם הי' מדליק. ובזה שפיר מתרץ שמשך הפתילות והחזירן ע"י פשוטי כ"ע משא"כ על המדה לא הי' יכול לשנויי ע"י פשוט' כ"ע כיון שהי' מדה הלא נעשה כלי ושפיר מקבל טומאה וע"כ שהיתה של כ"ח שאינו מטמא מגבו. ובעיקר הדבר שרצה כ"ת לומר שהי' כ"ש ואפי' למ"ד אין עושין כ"ש של עץ הלא לא הי' אפשר בע"א ונתקדש בשעת הדלקה כיון דלדורות עבודתן מחנכתן הנה בחידושי כתיב אצלי מכבר דהא דאמרינן כ"ש לדורות עבודתן מחנכתן היינו היכי שכלי זו מיוחדת לעבודה זו ותשאר בתשמיש עבודה זו אבל היכי דרק דרך' מקרה נעשה בה עבודה זו מפני שלא הי' אפשר באחרת בכה"ג ל"ש עבודתן מחנכתן ותקעתי מסמרות בסברא זו. וא"כ ה"נ הא לכתחלה אין עושין כלי שרת של עץ ורק מפני שלא הי' אפשר בע"א הוכרחו לעשות של עץ לפי שעה א"כ כיון שלא תשאר בעבודתה לעולם ל"ש עבודתן מחנכתן וז"ב. ומה שהביא כ"ת בשם הגאון מהר"ש ז"ל בן הצל"ח ז"ל שכ' דהאי והבשר לרבות עצים ולבונה ל"ש אלא בהני שעולים ע"ז מזבח. הנה דבר זה מפורש יוצא מדברי התוס' במנחות כ"א ע"א שהקשו שם בהא דא' בגמ' דתני' ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאישים כו' יצאו עצים שאין מקבלים טומאה כו' והקשו דהא דרשינן והבשר לרבות עצים ולבונה ותי' דהא דקא' יצאו עצים שאין מקבלים טומאה היינו בעצים דעלמ' ולא בעצי המערכה ע"ש ודומה לזה כ' בפנ"י בחי' לב"ק דף ע"ז ע"א דאין שייך לומר דאפר פרה מקבל ט"א משום דחיבת הקודש מכשירתו דחיבה"ק ה"ד כעין מידי דהקרבה ובפרה גופה מ"מ שייך הזאה ושאר עבודה משא"כ באפר ע"ש ועיי' בתשו' הרשב"א סי' ל"א וע' בספר טורי אבן בחי' חגיגה כ"ג: והנה בדבר הקושי' שהביא כ"ת בשם הגאון בעל ספר מנחת חינוך שהקשה עמ"ש הצל"ח הנ"ל דכ"ש של עץ מקבל טומאה אף מראשון ושני מש"ס חגיגה כ"ו ע"ב דפריך התם על הא דתני שם דאומרים לכהני ע"ה הזהרו שלא תגעו בשלחן ותיפוק לי' דכ"ע העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה ומ"פ והלא בכ"ש מקבל טומאה כמו אוכל מחמת חיבת הקודש ולפענ"ד דעד כאן ל"ש סברת הצל"ח דע"י חיבה"ק נימא דכ"ש יקבל טומאה אף מראשון ושני אלא מפני שגם אם הי' כלי של חול הי' מיטמ' אם נגע בו א"ה ורק התורה מיעטה מדכתי' כל אשר בתוכו יטמא וסמיך לי' מכל האוכל אשר יאכל וגו' אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כ"ח ואין כלי מיטמ' מאויר כ"ח לפי שאינו נעשה א"ה לעולם. אמנם אם הוא כלי של קודש עושהו חיבת הקודש שיקבל טומאה אף מראשון כאלו נגע בו א"ה כמו דעושה חיבה"ק לעצים ולבונה הקרבים ע"ג המזבח שיהי' כמו הבשר לכן בכל כ"ש אף שאין בו אכילת מזבח ול"ש לומר שיהי' כאוכל מ"מ כיון שאם הי' א"ה הי' מקבל טומאה עושהו חיבה"ק כאלו נגע בטומאה חמורה משא"כ התם בחגיגה בשלחן של מקדש שהוא כ"ע העשוי לנחת שאינו מקבל שום טומאה בזה בודאי לא מהני חיבת הקודש: ובדבר מה שמסתפק כ"ת בענין הא דקיי"ל דהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש היכי שיש בא' כביצה ובא' פחות מכביצה אי מצרפם הכלי לענין שיקבל גם הפחות מכשיעור טומאה א"ד דעד כאן לא מועיל צירוף כלי רק היכי שגם בלי הצירוף כלי יכול הטומאה לחול על כ"א משתיהן כגון שיש בכ"א כשיעור ורק שאנו דנין אם נטמא השני בנגיעה הא' אז מהני צירוף הכלי אבל היכי דליכ' כשיעור בא' לא מהני צירוף הכלי כיון דאנו באין לדון על חלות הטומאה והאריך בזה כ"ת. הנה בתחלה עלה במחשבה לפני לבאר עפי"ז דברי התוס' בחולין כ"ד ע"ב ד"ה התורה העידה על כ"ח ואפי' מלא חרדל שכ' שם לפי"מ שמפרש ר"ת דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ל"ד נקט חרדל אלא כלומר ואפי' מלא ביצים כו' והקשה רבינו אפרים מנ"ל דהיינו מטעם אויר דילמ' הוי מטעם שכ"ח מצטרף כשכולן נוגעין זה בזה ונוגעין בכלי אבל נתלין באויר לא. וכ"ת א"כ צירוף דכתי' גבי קדשים ל"ל כו' ולכאורה אינו מובן המשך דברי התוס' דלמה הקדימו לפרש כלומר ואפי' מלא ביצים קודם קושי' הרבינו אפרים דמשמע שעי"ז תתחזק הקושי' אמנם אי נימא דבכה"ג דליכ' שיעור טומאה אין הכלי מצרף יהי' נכון דאי הוי מפרשינן כפשוטו ואפי' מלא חרדל וכפירש"י שם שכ' ואי אתה יכול לומר שזה מטמ' את זה שהרי אין כביצה בכ"א א"כ לא הוי קשה דילמ' מטעם צירוף דלענין זה הא לא מהני צירוף להחשיבם חתיכה א' ולכך הקדימו דע"כ מוכרח לומר ואפי' כמלא ביצים דאל"ה אין מקבל טומאה וא"כ בזה שפיר הקשו דילמ' הטעם משום צירוף כלי: אמנם נלפענ"ד ראי' דגם בכה"ג מהני צירוף כלי מדברי התוס' בחולין ל"ו ע"א שהקשו בהא דבעי ר"ל שם אי צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא והקשו דיצטרף כלי לענין הכשר כאלו הוכשר כולו כמו שמצרף לענין טומאה מדכתי' כף א' עשה הכתוב לכל מה שבכף א' דמנחה נבללת בכ"ש ע"ש ולכאורה קשה דהא לשי' התוס' בפסחים ובחגיגה כ"ד ע"א דהא דדרשינן והבשר לרבות עצים ולבונה מהני נמי לענין שיטמ' אוכל אפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל א"כ חזינן דיש לעצים ולבונה ע"י חיבה"ק עדיפות מאוכל א"כ מהני נמי חיבה"ק לענין זה דאפי' פחות מכביצה יקבל טומאה ודלא כמו שהעלה השעה"מ פ"ו מה' ברכות דזה אינו עולה רק לשי' ה"ר אלחנן שם וכמו שהאריך בזה כ"ת בדברים נכונים וא"כ לפי"ז מאי הקשו התוס' דיהי' כאלו הוכשרו הצרידים של מנחות מטעם צירוף כלי הלא נ"מ אם אין בהקרטין כשיעור קבלת הכשר דאפי' למ"ד אוכל מקבל בפחות מכביצה מ"מ הכשר אינו מקבל בפחות מכביצה כמבואר בתוס' פסחים ל"ג ע"ב וא"כ מטעם חיבה"ק מהני דע"י חיבת הקודש יש לו עדיפות משאר אוכל כנ"ל משא"כ מטעם צירוף אינו מועיל היכי שאין בהצרידין כשיעור אע"כ דפשיטא לי' להתוס' דגם מכח צירוף מועיל אפי' היכי שאין באחד מהן כשיעור ובאמת הכי מסתבר דגם בכה"ג מועיל צירוף דומיא דמצינו הסל מצרף לחלה דהוי הצירוף לענין שיעור חלה ע' פסחים מ"ח ע"ב ורק