הרי בשמים עו

להתפלל שם אין להם דין שותפים והויין האחרים דמעלמא כמאן דליתניהו ושפיר יוכלו בני העיר למכרו. אך בהא איכא לעיונא דהרי מבואר ברמ"א סי' קנ"ג ס"ז דהא דשל כפרים נמכר דוקא כשיש להם בהכנ"ס אחרת אבל אם אין להם רק בהכנ"ס אחת אסור למוכרו דהא אפי' לסותרו אסור עד שיבנו אחרת עי"ש. ובדברי שאלתו לא פורש אם יש בקהלה זו בהכנ"ס אחרת ואם יש שם בהכנ"ס אחרת בודאי שריא להם להקהל להניח שימכר עפ"י ליצטאציע ואף שבמג"א שם ס"ק ט"ז כ' דדוקא שבנאו עכשו אחרת אבל כשיש להם שתי בתי כנסיות מקודם אסור דהא אפי' לסתור אחד אסור היינו משום דאיהו לשיטתו אזיל בריש סי' קנ"ב שכ' דביש שני בתי כנסיות אסור לסתור אחד אבל הט"ז שם הא מתיר כשיש שם בהכנ"ס קבוע אחרת וכ' שם דהא דאמרינן ב"ב דף ג' ע"ב אר"ח לא ליסתור אינש בי' כנישתא עד דבני בי' כנשתא אחריתי א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלויי מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתי וכ' הר"ן דלמ"ד משום פשיעותא דמתרשלי מלבנותה ובימים שבנתיים לא יהי' להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם בהכנ"ס אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעותא דאילו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה כו' וכ"כ בשם רשב"א ונ"י. ונראה שגם התוס' ס"ל כן דהא כ' א"ב דאיכא דוכתא לצלויי משמע דוקא במקום ארעי לצלויי פליגי. אבל בי כנישת' קבוע אחריתי כ"ע מתירין ע"ש דמסיק דהכל מודים בבה"כ קבוע דמותר לסתור האחרת: והנה בסוגי' דב"ב שם פריך הש"ס ובבא בן בוטי היכ' אסבי' לי' עצה להורדוס למסתרי' לבהמ"ק והאמר רב חסדא לא לסתור אינש בי כנישת' עד דבני בי כנישת' אחריתי איבע"א תיוהא חזי בי' אבע"א מלכות' שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנ' טורי עקר טורי ולא הדר בי' והק' בס' תורת חיים שם לפי שי' התוס' בסוגי' שם ד"ה בי' קייט' וסייעתייהו דלא חיישינן משום פשיעות רק לפשיעות זמן היינו שימשך איזה זמן מחמת התרשלות אבל לפשיעות' שלא יבנו כלל ליכ' למיחש והכ' דפריך על בבא בן בוטי משמע דהקושי' הוא דניחש שמא לא יבנה כלל מדקמשני שאני מלכות' דלא הדר משמע דלא הדר לבלתי בנותו דומי' דעקר טורי ולא הדר בי' דלענין שיבנה לאלתר לא אצטריך לי' למימר מלכות' שאני תיפוק לי' דליכ' למיחש שיפשע ויתעצל בבנינו לפי שהי' צריך להזדרז בבנינו מיד משום אימת המלכות כדא' לקמן דשדר שליח וליזל שתא וליעכב שתא כו' ולפענד"נ ליישב שיטת הראשונים ז"ל בזה דהנה באמת צריך להבין אמאי חיישינן רק לפשיעת זמן ולא לשלא יבנה כלל ונראה עפי"ד המרדכי במגילה פ' בני העיר הובא במג"א סי' קנ"ב שכ' דביהכנ"ס נקר' מקדש מעט ואסור לנתוץ דבר מבהכנ"ס כנותץ אבן מהיכל או מעזרה שהוא בלא תעשון כן לד' אלקיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי ע"ש ולפי"ז לענין שיפשעו ולא יבנו כלל לזה לא חיישינן משום דא"כ יעברו למפרע על הנתיצה משום ל"ת כן ולכך כ' הקדמונים שפיר דלא חיישינן רק להתרשלות אבל לא לשלא יבנו כלל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובפרט צבור שלם. ולפי"ז פריך שפיר על בבא בן בוטי היכי אנסיב עצה להורדס למסתר ביהמ"ק נהי דלצורך בנין ליכ' לאו דל"ת כן ולשמא יתרשל בבנין ג"כ ליכ' למיחש דע"כ יזדרז מאימת המלכות כנ"ל בכ"ז ניחוש שמא יחזיר בו ולא יבנה כלל דהא מוחזק ברשע וסתם עבדים מזלזלין במצות ולא יחוש ללאו דל"ת כן ומשני שאני מלכות' דלא הדר ר"ל נהי דלאיסור' לא יחוש אבל הא מלך הוא וכיון דלא הדר שוב ליכ' למיחש גם לפשיעת זמן דבודאי יזדרז בבנינו מאימת המלכות כנ"ל והבן. עכ"פ מכל האמור שמעינין כדברי הטו"ז הנ"ל דהיכי דאיכ' ביהכנ"ס קבוע לכ"ע שרי לסתור האחרת וכן מפורש יוצא מדברי הר"ן פ"ד דמגילה שכ' בשם הרמב"ן וז"ל ומ"מ כל שאין להם אלא ביהכנ"ס אחד אסור למוכרו כדאי' לא לסתור אינש בי כנישת' עד דבני בי כנישת' אחרית' הלכך בשיש להם אחרת מותר למוכרה דהו"ל כמפריש ז' אתרוגים לז' ימים דיוצ' בו ואוכלו ליומי' ע"ש הרי להדי' כדברי הט"ז וכן הסכים האלי' רבה שם וע' בשו"ת שמש צדקה חא"ח סי' א' שהאריך בזה וא"כ גם בנ"ד אם יש בקהלתכם בהכ"נ קבוע אחרת שרי להו להקהל למכור בהכ"נ זו עפ"י זט"ה במא"ה וע' ברמ"א סי' קנ"ג ס"ז שכ' דכל שז' טובי העיר מוכרים בפרסום מיקרי במא"ה וא"צ לומר הן או לאו ע"ש ושרי הלוקח לעשות בו אפי' א' מהארבעה דברים כמ"ש בש"ע שם מ"ט ובפרט בנ"ד שהבהכנ"ס כבר חרב בודאי שרי למכור עפ"י זט"ה במא"ה אפי' אי הי' של כרכים דאף דגם בחורבנן הם קדושים כדילפי' במשנה מגילה ק"ח מקרא דוהשימותי את מקדשיכם קדושתן אפי' כשהן שוממין מ"מ הלא מבואר שם בגמ' ע"ב דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויות וכ' התוס' דכשחרב מהני התנאי והא דא' לעיל כ"ו ע"ב דרבינא דהו"ל תילא דבי כנישתא בארעי' וא"ל לרב אשי זיל זבנה מזט"ה ואמאי אצטריך לעשות כן אחר שנחרב היינו משום דזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש ומש"ה אסור אפי' בחורבנה ע"ש ואף דבטור א"ח סי' קנ"א הובא במג"א שם ס"ק י"ב כ' דדוקא בבבל ע"ת עשויות ולא בשאר ארצות שבח"ל מ"מ הרי בא"ר שם ס"ק י"ז כ' בשם הרמב"ן והר"ן והג"א וכ"ה במהרי"ו ובשו"ת מ"ב דבכל ארצות שבח"ל ע"ת הן עשויות. עכ"פ נראה דלאחר חורבנן שרי למכור אפי' של כרכין עפ"י זט"ה במא"ה דהרי בלא"ה דעת המבי"ט הובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ב דאם אין מתפללין בתוכו מותר למכור אפי' של כרכין ע"ש הן אמת שהאחרונים חלקו עליו אמנם זהו אם עדיין ראוי להתפלל בתוכו אבל אם אינו ראוי עוד להתפלל בתוכו מבואר בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' נ"ט לענין הביהכנ"ס שבק' לוקבא דמותר למכור אפי' של כרכין ע"ש. ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שראיתי לאא"ז הגאון האמיתי אבד"ק סטאניסלאב שליט"א בספרו היקר שו"ת בר ליואי חא"ח סי' ה' שהקשה ביומא י"ב ע"א דמוקי שם הא דתניא דביהכנ"ס אין מטמא בנגעים בביהכנ"ס דכרכים דל"ה בית ארץ אחוזתכם והא דתניא דמטמא בנגעים בבהכ"נ דכפרים ופריך שם וביהכ"נ דכרכים אין מטמא בנגעים והתניא כו' והקשה מש"ס סנהדרין דף ע"א כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות כמאן כר"א דתניא רא"א עה"נ שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשית עה"כ מ"ט א"ק ואת כל שללה תקבוץ ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה א"א לשרוף דכתיב לא תעשון כן וגו' וא"כ קשה איך הי' ס"ד דש"ס דבה"כ דכרכין מטמא בנגעים הרי בהכ"נ אסור לנתוץ מקרא דלת"כ וא"כ בבית המוחלט הא כתיב ונתץ את הבית וממילא א"א לומר דבה"כ תיטמי בנגעים משום דא"א לנתוץ הבהכ"נ מקרא דלת"כ ולא יכולנא לקיים קרא כדכתיב וכמו בנקטעה יד העדים דפטור וכדומה בכ"ד בש"ס דהיכי דלא יכילנא לקיים קרא כדכתיב בטיל הדין גבי' בשלמא בשל כפרים הואיל ורשות ביד טובי העיר למכרה ולהוציאה לחולין שפיר יכילנא למימר דמטמי בנגעים כמו בקדשי בדה"ב בעה"נ כדפסק הרמב"ם בפ"ד מעכו"ם הי"ג דפודין אותן ואח"כ ישרפו וה"ה לענין טומאת נגעים משא"כ בשל כרכים דקדושתן קדושת עולם ואין בידן למוכרן היכי ס"ד דש"ס דיטמו בנגעים ע"ש. ולהאמור תתישב הקושיא הלזו ע"נ. דהנה התוס' בערכין דכ"א ריש ע"א הוכיחו שם דבית המוחלט אסור בהנאה ע"ש וא"כ כי נחלט הבית הרי אסור ליכנס ולהתפלל בתוכו משום דאסור בהנאה וא"כ הרי כ' המהר"ם מלובלין הנ"ל דהיכי דאינו ראוי עוד להתפלל בתוכו מותר למכור אפי' של כרכין ומבואר בפוסקי' דמכירה וסתירה שוין הם וכל היכי דמותר למכור מותר ג"כ לסתור וא"כ כי נחלט הבית דא"ר להתפלל עוד בתוכו מותר לסותרו ואין בנתיצתו משום ל"ת כן לד' אלקיכם והבן: ובדרך מורווח יותר בסגנון זה אפשר לומר דהנה לפימ"ש מ"ש הר"ן במגילה פ' בני העיר וז"ל לפיכך נ"ל דביהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו מיהו לאחר שהוטלה קדושתו על הדמים קדושת דמים קלישא מקדושת בהכ"נ לפי שדמים אלו לא עמדו מעולם לדבר שבקדושה. ועוד דהו"ל קדושה שני וקלישא מקדושה הראשונה כדאשכחן לר"י דס"ל הלקוח בכסף מע"ש שנטמא יקבר דלא אלים ליתפס פדיוני' כמעשר גופי' עכ"ל א"כ נראה להדיא מדבריו דקדושת ביה"כ אינו אלא מדרבנן וא"כ ליכא איסור בנתיצתו רק מדרבנן וע' בפמ"ג א"ח סי' קנ"ב בא"א סק"ו שנסתפק בזה] וא"כ בפשיטות ל"ק הקו' הנ"ל דכיון דמדאורייתא אפשר לקיים ונתוץ שפיר הו"א דמיטמי בנגעים אי לאו דמיעטי' קרא בית ארץ אחוזתכם. אמנם לדעת הרמב"ן שהובא בר"ן שם שכ' דביה"כ עשו אותו כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד כדא' התם אסור להרצות מעות כנגד נ"ח וא' נמי דנויי סוכה אסור להסתפק מהן כל ז' כו' ע"ש וא"כ כיון דמתורת ביזוי מצוה אתי עלה י"ל דהוא מדאורייתא ואבוהן דכולהו דם דכתיב ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ע' שבת כ"ב ע"א ובתוס' שם וע' בחי' פנ"י ביצה דף ל' ע"ב. אמנם הא מבואר בתוס' בשבת שם ד"ה סוכה תניא לענין נוי סוכה דמשום ביזוי מצוה לא מיתסרו היכי דנפלו ע"ש וא"כ לאחר שנחרב הבהכ"נ לא נוכל לאסור מכירה מה"ט משום שעבר זמן מצותו וא"כ בפשיטות ניחא דלאחר שנחלט הבית וא"ר להתפלל בו הרי עבר זמן מצותו כאילו נחרב ושוב א"ב קדושה מדאוריית' וליכא ל"ת כן. אמנם באמת הרמב"ן שם כ' וז"ל ולפיכך ביהכ"נ כ"ז שבני העיר רוצים נוהגין בו קדושה אפי' בחורבנן שהרי עדיין לא עבר זמן מצות' וראוי לחזור ולבנותו עכ"ל. אולם גוף דבריו צריך להבין הרי אם יחזור ויבננה הרי הוי כאילו בונה בה"כ חדשה ופנים חדשות באו לכאן והיכי נוכל לומר דלא יהי' משום זה עבר זמן מצותו אמנם הדבר נכון עפי"ד התוס' בסוכה כ"ז ע"ב שכ' בהא דקא' ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחש"מ פשיטא מהו דתימא האי אחריתי הוא וא"ר לשבעה קמ"ל וכ' התוס' וז"ל וי"ס שכ' בהן קמ"ל כיון דבדוכתה קעביד איהי היא משמע לפי שבונין אותה באותן עצים עכ"ל הרי דהיכי דחוזר ובונה באותן עצים ל"א פנים חדשות באו לכאן וא"כ ה"נ שפיר כ' הרמב"ן ז"ל דלא הוי זה עבר זמן מצותו לפי שאפשר לחזור ולבנותה באותן עצים ואבנים ואיהי היא ול"ה פנים חדשות. וא"כ לפי"ז התינח בבית טהור שנחרב משא"כ בבית המוחלט דא"ר לשוב עוד למצותו א"כ עבר זמן מצותו ולא חל עליו עוד הקדושה וגדולה מזו מצינו בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ד הובא בב"י א"ח סי' תרס"ה דאפי' לטעמא דאתקצי למצותו אמר רב אתרוג שנפסל ביום ראשון מותר לאוכלו ע"ש והה"נ כי נחלט הבית שנפסל מלהתפלל בו אינו חל קדושה עוד עליו דלהרמב"ן פקעה קדושה בכדי וליכא משום לת"כ וא"ש ע"נ ודו"ק: ואחר כל החזון הזה שמענו דהיכי דאינו ראוי לחזור ולבנותו נמכר אפי' של כרכין וא"כ בנ"ד אף שראוי לחזור ולבנותו מ"מ כיון