הרי בשמים עה

וההד"ק לדוכת' יבטל מתן א' את המתן ד' עכ"ד הנה נעלם ממך דברי רש"י ותוס' בזבחים פ' ע"א שפי' להדי' דטעמ' דר"א משום דרואין המתנות היתירות הנותנות מדם הבכור כאילו הן מים ור"א השיב לפי דברי ר"י דל"ל רואין וכ"כ התוס' שם ד' פ"א ריש ע"ב וכן מבואר בדברי התוס' בכורות ס"א ע"א ד"ה והא בסה"ד ע"ש: והנה מדי התבוננתי בסוגיא זו עמדתי ע"ד רש"י ז"ל בעירובין ד"ק ע"א שפי' הא דאר"א ינתנו במתן ד' וז"ל דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אב"ת אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לב"ת דבכור עכ"ל ולכאורה הוא תמוה מדוע שינה רש"י ז"ל את טעמו דר"א בעירובין לפרש משום דאתי עשה ודחי לל"ת ובזבחים שם פי' משום רואין כאילו הוא מים וגם מה ראה רבינו רש"י ז"ל על ככה לבאר סוגי' דהתם בחטאת ובזבחים שם וכן בר"ה כ"ח ע"ב מפרש דמיירי בעולה [והנה הא דהקשו התוס' שם דאיך איפשר לפרש בחטאת הרי אם נתערבה מתן חטאת בפסח או בבכור אין לו תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה י"ל דהי' ניחא לי' לרש"י ז"ל כיון דבאמת ס"ל לר"א במשנה דזבחים שם בנתנין למעלה שנתערבו בנתנין למטה יתן למעלה ורואה אני את התחתונים מלמעלן כאלו הם מים ויחזור ויתן למטה ור"י לא פליג עליו בהא א"כ נוכל לומר גם אליבא דר"י דקא' ינתנו במתן א' היינו על קרן א' מקצתו למעלה מחוט הסיקרא ומקצתו למטה וא"כ יוצא ידי חטאת וגם בכור וב"ת ליכא בכה"ג כיון דהיכי שנותן ב' מתנות בקרן א' ליכא ב"ת כמו שהבאתי מתוס' דר"ה הנ"ל. אמנם שינוי פירושו מזבחים לעירובין קשה להבין] ונראה בביאור הדברים דהנה הא דכתבו רש"י ותוס' הנ"ל דאם אמרינן רואין כאלו הוא מים ליכא איסור ב"ת הוא מטעם דכיון דמכוין לשם מים הוי כנתכוין בפירוש שלא לצאת [והך שיטה שסוברת דגבי איסור ב"ת ליכא למימר רואין כו' ע"כ סוברת דגם במתכוין להיפוך איכא איסור ב"ת] והנה בעירובין שם רמי ברייתות אהדדי דתני חדא אם עלה ע"ג אילן בשבת מותר לירד ותני חדא אסור לירד ומסיק דבקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי כו' וקאר"ה ברי' דר"י כתנאי הנתנין במתנה א' שנתערבו כו' לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ה"נ ירד לר"י דאמר התם שוא"ת עדיף ה"נ לא ירד דילמא לא היא ע"כ לא קא' ר"א התם אלא דקעביד מצוה כו' ולכאורה צריך להבין מאי ס"ד להשוות האי דינא דאם עלה ירד להא דר"א דינתנו במתן ד' הרי נוכל לומר דלר"א לכך ינתנו במתן ד' דליכא ב"ת לדידי' דיכוין בפירוש שיהי' לשם מים והיכי דמכוין להדיא שלא לשום מצוה גם בזמנו ליכא ב"ת כדברי הרא"ם הנ"ל ובאמת מפורש הכי בדברי התוס' מנחות ד"מ ע"ב ד"ה ממאי כו' ע"ש וא"כ ל"ד כלל לאם עלה ירד כיון דהתם קעביד איסורא שבדרך ירידתו הוא משתמש במחובר משא"כ במתן ד' כשמכוין בפי' לשם מים ליכא איסור דב"ת כלל. וע"כ נראה עפימ"ש בספר גאון יעקב על מס' עירובין דצ"ו דלמ"ד לעבור אפי' שלב"ז ל"ב כונה ה"ה דאפי' נתכוין שלא לצאת בזמנו נמ' עובר על ב"ת כיון דחזינן אפי' לאו עידנא דמצוה היא ולאו מידי קעביד אמרינן דעבר בב"ת ה"ה דכיון שלא לצאת בזמנו נמי עבר אבל למאי דקי"ל לעבור שלב"ז בעי כונה ובזמנו הוא דל"ב כונה א"כ היכי דכיון שלא לצאת אפשר דלא עבר כי היכי דלא יצא דהא חזינן דלעבור בעי כונה טפי מדבעינן בלצאת מדאוקים שם בחדא פירוקא לצאת לכ"ע ל"ב כונה ובלעבור קמיפלגי עיי"ש ולפי"ז נוכל לומר דסוגיין דעירובין אזלא למ"ד דגם לעבור שלב"ז ל"ב כונה וא"כ בזמנו אפי' כיון בפירוש שלא לצאת ג"כ עובר בב"ת וא"כ ל"מ שיהי' מכוין לשם מים דאפ"ה איכא איסור ב"ת ולכן לא נוכל לומר דהטעם דר"א משום רואין כאלו הוא מים דמשום טעם זה לא אזיל האיסור דב"ת כנ"ל וע"כ דטעמא דר"א משום עשה דוחה ל"ת וא"כ האיסור דב"ת איכא רק שנדחה וא"כ שפיר ס"ד לדמות הא דינתנו במתן ד' להא דאם עלה ירד כיון דגם במתן ד' קעביד איסורא רק שנדחה ואי דהתם ליכא מ"ע לדחותו זהו באמת קדחי הש"ס ע"כ לא קא' ר"א התם קים עשה עדיף אלא היכי דקעביד מצוה כו' וע"כ שפיר פירש"י התם דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת דע"כ סוגי' דהתם אזלא בשיטה זו משא"כ בזבחים ובר"ה פי' שפיר מטעם רואין כו' כיון דבאמת קיי"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה וא"כ בנתכוין שלא לצאת אפי' בזמנו ליכא ב"ת וא"כ א"ש טעמא דר"א דקא' ינתנו במתן ד' מטעם רואין כאלו הם מים וכיון דמכוין לשם מים ליכא ב"ת. והשתא יתיישב נמי מה דפי' בעירובין דמיירי בחטאת כיון דבאמת סברת ר"י היא דאין העשה דוחה ל"ת כיון דכל הנתנין ע"ג המזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר וכיון דיצא בא' למה נזקיקנו קנו ליתן ד' כמ"ש התוס' בר"ה כ"ח ע"ב ד"ה לא נא' כו' ע"ש והוי אפשר לקיים שניהם ואינו דוחה עשה לל"ת וא"כ מ"ט דר"א דאמר ינתנו במתן ד' וע"כ האי סוגיא דהכא סוברת דהיא מטעם עשה דוחה ל"ת ואמאי הרי אפשר לקיים בלא דחיי' וקיי"ל דכ"מ שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת ע' שבת קל"ג ע"א. אמנם הדבר נכון עפי"מ דתנן בזבחים ר"פ ב"ש דל"ו ע"ב דבי"ש ס"ל דכל הנתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר אבל בחטאת אינו מכופר אלא בשתי מתנות וא"כ הא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש כמ"ש התוס' בשבת ק"ל ע"ב ובנדה ד"ז ע"ב [ומבואר בראשונים הטעם מפני שהתפאר של"א דבר שלא שמע מפי רבו מעולם] א"כ כל דבריו דברי שמאי וא"כ ע"כ גם ר"א ס"ל דבחטאת בעי' גם בדיעבד ב' מתנות וע"כ פירש"י ז"ל שפיר בעירובין דלפי סוגיא דהתם דע"כ היא מטעם עשה דוחה ל"ת ע"כ מיירי בחטאת וא"כ לר"א לשיטתי' ל"ה אפשר לקיים שניהם כיון דבמתן א' בחטאת לא יצא וע"כ בב' מתנות א"כ במתן הב' איכא ל"ת דבל תוסיף לגבי דם דבכור וע"כ דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת וכיון דע"כ אנו צריכין לבא לידי דחיי' במתן הב' א"כ שפיר מותר ליתן גם אח"כ הב' מתנות האחרות אף שאינן מעכבין הכפרה כיון דכבר נדחה הל"ת דבל תוסיף מפני המתן הב' והוי דומיא דא' במנחות ע"ב דהקטר חלבים ואיברים אע"ג דכשרין כל הלילה לא היו ממתינן להם עד שתחשך ונקטרים בשבת משום חביבה מצוה בשעתה כיון שכבר דחתה שחיטה את השבת ע"ש וה"נ אף דמ"ע דד' קרנות הוא רק לכתחלה מ"מ דוחה לאיסור דב"ת כיון דכבר דחה המתן הב' את האיסור דב"ת לכן נדחה גם אח"כ מפני הב' מתנות האחרות אף שהם רק לכתחלה דומיא דהתם שנדחה שבת ד"ש מפני חמ"ש משום שכבר דחתה שחיטה את השבת משא"כ ר"י ס"ל כב"ה במשנה דזבחים שם דגם בחטאת כיפר במתן א' וא"כ אפשר לקיים בלא דחיי' כלל ולכך קא' ינתנו במתן א' וע"כ שפיר פירש"י ז"ל דמתן ד' ע"כ מיירי בחטאת לפי סוגיא דהתם דע"כ סוברת דטעמא דר"א הוא משום עדול"ת כנ"ל דאי בעולה תיהדר קושיא לדוכתה אמאי לר"א ינתנו במתן ד' הרי בעולה גם ר"א מודה דסגי במתן א' וא"כ הוי אפשר לקיים שניהם. ודוק היטב בזה. דברי ב"ד דור"ש באהבה ומברכך בכט"ס: סי' כ בעזהש"י יום ג' ך' כסליו תרמ"א לפ"ק סטריא. למאן דלא קחזינא. ברוכי קא מברכינא כבוד הרב החריף המופלג בתורה יראת ד' אוצרו. כש"מ יוסף סג"ל רוטנבערג נ"י אבד"ק סוואליווע יצ"ו במדינת אוגרין. יטה ד' אליו כנהר שלום: מכתבו הגיעני והנני להשיבו על אתר בדבר שאלתו בזה"ל זה עשרים שנה אשר אנשי קהל סוואליווע שכרו מקום מן האדון הגראף והעמידו עליו ביהכנ"ס וזה שנים רבות שלא שלמו השכירות ולקח מהם בסיקוועסט את הבהכנ"ס ואעפי"כ התפללו בו עד שאירע להם מקרה רע ר"ל שנפלה העזרת נשים ונעשה הכל חרבה וא"א עוד להתפלל בו והקהל החליטו בדעתם שלא לפדות עוד הביהכנ"ס לאשר איננו שוה כל החוב שהם חייבים ולא חזי תו לביהכנ"ס וכעת רוצה האדון לעשות ליציטאציע על הביהכנ"ס אם רשאי אדם מישראל ללוקחו ולעשות בו כל צרכיו עכ"ל שאלתו: הנה גמרא שלימה שנינו במגילה כ"ו ע"א דהא דתנן שם במשנה דבני העיר שמכרו ביהכנ"ס לוקחין בעד הדמים תיבה כו' והדמים בקדושתייהו קיימי ל"ש אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו זט"ה במא"ה אפי' למישתא בי' שיכרא שפיר דמי. והנה עדת סוואליווע הלא עיר קטנה היא ואנשים בה מעט ד' ירחיב את גבולה בודאי אין לו דין ביהכנ"ס של כרכים דקי"ל התם דבהכנ"ס של כרכים כיון דמעלמא אתי לא מצי מזבני ליה ויותר מזה מבואר בתשו' מ"ב סי' ל"ג ובתשו' פנ"י חא"ח ס"ז דבזה"ז אף דכרכים יכולין למכור עפ"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשאני טובי העיר שבזמננו מזמן הש"ס עי"ש וכן כתב הב"י בשם מרדכי ישן ובמג"א סי' קנ"ג ס"ק ל"ז עי"ש דהמג"א פוסק דעכ"פ כשבנאוהו משלהם בודאי יכולין למכרו ובפרט עיר מצער בודאי אין עליה דין כרך כמ"ש בשו"ת פנ"י שם וע' בר"ן שכ' להדיא כרך פי' עיר גדולה שבגדולות וכ"מ ברמב"ן בחי' שם עי"ש וביותר מ"ש רש"י ז"ל ביומא י"ב ריש ע"א וז"ל דכרכים שהוא מקום שוקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והוא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים דכפרים כל בעליו ניכרים והרי הוא כבית השותפים עכ"ל א"כ י"ל דבזמננו שמוכרים המקומות של בהכנ"ס וניכרים הבעלים של המקומות הוי אפי' של כרכים דינו כשל כפרים שבזמן הש"ס ונוכל להטעים הדבר עפ"י דברי התוס' ביומא דף נ' ע"ב גבי פרו של כ"ג מיבעיא ליה אחיו הכהנים בקביעותא מתכפרים או דילמא בקופיא מתכפרים כ' התוס' שם בד"ה אחיו הכהנים וז"ל הכא משמע אי מקופיא מתכפרים אז עושה תמורה אע"ג דאיכא טובא דמכפרי בה מקופיא לא חשיב קרבן שותפים ועושה תמורה ותימה דאמרי' בזבחים בפ"ק הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירים בה משום דאין שותפים עושים תמורה אע"ג דמסיק התם דיורש לא מכפר אלא מקופיא י"ל התם דליכא אלא יורשין דמכפרי בזה מקופיא חשיב קרבן שותפים אבל הכא דאיכא כה"ג דמכפר ביה מקיבעא לא חשיבא כפרה דידהו כלום וכמאן דליתא דמי ולא חשיב קרבן שותפים וממיר בה עכ"ל ודומה לזה מצינו בתוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה כל הנשואות לכהנים כי' שהקשו שם כיון דיש להבעל חלק במנחתה משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה א"כ הו"ל מנחת שותפות ואין מנחה קריבה בשותפות ותירצו כיון דעיקר כפרה משום דידה ל"ה מנחת שותפות עי"ש ולפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד כיון דעיקר בהכנ"ס שייך לבני העיר שקנו המקומות ורק לאחרים מעלמא יש ג"כ זכות לבוא