הרי בשמים עד

ע"א ד"ה מצות אזוב כו' ע"ש] והנראה לתרץ זה דהנה בישוב קושייתך הנ"ל נראה עפי"מ דמבואר בש"ע או"ח סי' שי"ז דבקשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו עכ"פ מדרבנן אסור ע' במג"א שם סק"א ולפי"ז נוכל לומר דס"ל לר"ח דהתם גבי תפילין כיון דליכא רק אי' דרבנן הוי שרי משום בזיון תפילין משא"כ הכא באגד דלולב לרבנן דס"ל לולב א"צ אגוד ורק לכתחלה מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ומבואר במהרש"א ז"ל בשבת ק"ד ע"ב דזא"ו אינו רק מדרבנן וא"כ לא נדחה איסור דרבנן דיו"ט שהוא עשה ול"ת משום מצות אגוד דרבנן. ועפי"ז מיושב ממילא קושייתינו הנ"ל דהנה בעירובין ק"ב ע"ב פריך התם על המשנה דקושרין נימא במקדש ורמינהו נימת כנור שנפסקה לא הי' קושרה אלא עונבה ומשני ל"ק הא ר"י הא רבנן ופרש"י לר"י דאמר עניבה אב מלאכה אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין כו' ע"ש ולפי"ז אי אמרינן דכדילפינן מאגודת אזוב דמצרים מתכשר גם בכריכה וא"כ גם הכריכה אב מלאכה דרחמנא אחשבה דקראה אגודה וכסברת הגה"מ בפ"ק דחולין. ולפי"ז שפיר פריך הש"ס אי ר"י אגוד מעלייתא בעי פי' כיון דאיהו בעי אגד מדאוריי' א"כ גם בכריכה איכא איסורא וע"כ דמכשירין שא"א לעשותו מע"ש דוחין שבת כדס"ל לרבנן בעירובין שם ק"ב ע"א בבן לוי שנפסקה לו נימא בכנור בשבת ע"ש וא"כ שרי גם אגד מעליא לדידי' דאע"ג דגם כדילפינן מאגודת אזוב דמצרים כשר ג"כ כריכה כנ"ל מ"מ כיון דגם בכריכה איכא איסורא דרחמנא אחשבה א"כ שרי גם קשירה כסברת הש"ס עירובין הנ"ל ועפי"ז אזדא ג"כ קושית הכפ"ת בסוגיין שהקשה לפום ס"ד דמקשה דהך ברייתא ר"י היא וסברה הברייתא דקשר כאגודת ירק סגי לי' אבל בלא קשר כלל לא סגי א"כ איך יכול לקושרו ביו"ט נהי דמשום קשירה ליכא דהוי קשר שאינו של קיימא מ"מ הרי ע"י קשר זה מתקן מנא דבלאו הך קשר לא הי' יוצא י"ח דר"י בעי קשירה מדאוריי' ולדברינו הנ"ל ניחא דאתיא כרבנן דס"ל בעירובין בבן לוי שנפסקה לו נימא בכנור בשבת קושרה כיון דא"א לעשותה מע"ש משום שנפסקה בשבת וה"ה הכא ביו"ט: ומה נעים ליישב עפי"ז דברי הרי"ף ז"ל בסוגיין שכ' וז"ל והשתא דקיי"ל לולב א"צ אגד אי לא אתנחי' בהושענא מעיו"ט מנח לי' ביו"ט ושפיר דמי ואי אגיד לי' ביו"ט לא אגיד לי' אלא כאגודה של ירק. ולכאורה הוא תמוה מדוע לא הביא הרי"ף ז"ל הדין כמו שהוא בגמ' בהותר אגדו ביו"ט ולמה נקט בלא אתנחי' בהושענא מעיו"ט ולדברינו יתיישב שפיר דהא הר"ן ז"ל כתב שם דמאי דכתב הרי"ף והשת' דקיי"ל לולב א"צ אגוד כו' פירושו דאלו הי' צריך אגוד הוי מיתסר משום מלאכה כיון דבלא"ה לא מתכשר וכדתנן אין ממעטין אותן ביו"ט ע"ש וא"כ התינח בלא אתנחי' בהושענא מעיו"ט הוי הדין כמו בבן לוי שנפסקה לו נימא מבע"י דכיון דאפשר לעשותה מע"ש לא דחי וה"ה הכא ביו"ט משא"כ אי הוי נקט הדין בהותר אגדו ביו"ט הלא הי' מותר אפי' למ"ד צריך אגוד כיון דא"א לעשותו מעיו"ט כנ"ל ולכך יפה עשה הרי"ף ז"ל דכתב דיני' רק בלא אתנחי' בהושענא בעיו"ט ודו"ק: והנה הבאת בקונטרסך מה שהקשה מר א"ז הגאון מאור הגולה אבד"ק סטאניסלאב שי' בספרו שו"ת בר ליואי חאה"ע סי' ס"ז בהא דפליגי ר"א ור"י בנתערבו מתן ארבעה במתן א' דר"א סבר ינתנו במתן ד' ור"י ס"ל ינתנו במתן א' הרי כיון דקתני מתן ד' במתן א' ע"כ שהמתן א' הוא הרוב כדמשמע בכ"ד ובתוס' שבת מ"ב ע"א ד"ה נותן כו' א"כ איך יתן לר"א מתן ד' ליבטל ברובא ואי דעולין אין מבטלין זא"ז הרי כל הנתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר וא"כ כיון שכיפרו בנתינה א' תו ל"ה עולין וא"כ ליבטיל מתן ד' במתן א' עכ"ק. הנה קצרה דעתי מהבין קושי' זו הרי בזבחים ד"פ ע"ב מוקמינין למ"ד אין בילה הא דנתנין למעלה שנתערבו בנתנין למטה בשהיו עליונים רובא אף דקתני בנתנין למטה וכן הא דנתערבו מתן ד' במתן א' רוצה לאוקמי שם בנתערבו משל עולה שיעור ד' מתנות בשיעור מתן א' מבכור מצומצם רק דפריך א"כ בל תוסיף איכא אבל בלא"ה הוי א"ש וע"כ דאין זה הא דקתני נתערבו מתן ד' במתן א' שיהא של מתן א' הרוב. והתוס' בשבת שם כ' מדקתני נותן חמין לתוך צונן שמשמע שהצוננים שלמטה מרובין מפני שדרך ליתן המעט במרובה אבל מדקדוק הלשון אין הכרח לבנות קושי' ע"ז וע' במשנה יומא נ"ג ע"ב דקתני עירה דם הפר לתוך דם השעיר אף שהדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר והתוס' שם נ"ז ע"ב לא הקשו רק על מה שמדייק הש"ס דעולין א"מ זא"ז מדהי"ל לדם השעיר להבטל בפר ואיפכ' הו"ל למידק דליבטל דם הפר בשל שעיר מטעם ראשון ראשון בטל כיון שנתן דם הפר לתוך דם השעיר אבל הלשון של המשנה ניחא להו להתוס' שפיר מה דנקט עירה דם הפר לתוך דם השעיר אף שדם הפר היא הרוב וע"כ דלאו מילת' דפסיקא הוא דכל היכי דתני כי ההוא לישנ' שיהי' התחתון הרוב [ואף דמצינן בסנהדרין ד"פ ע"ב דמדייק הש"ס מלישנ' דקתני נסקלין בנשרפין דהנשרפין הוי הרוב וכן להיפוך. אולם המעיין שם יראה דאין ראי' מהתם לדייק כן בכ"מ. וע' בתוס' ישנים יומא ס"ד ע"א ד"ה באברי בע"מ כו' שכ' וז"ל ואע"ג דאברי בע"מ מועטין קא' שפיר נתערבו כו' באברי בע"מ כו' ע"ש) גם עיינתי שם בגוף התשובה של זקנינו הגאון נ"י וראיתי שכ' שם וז"ל אולם דלכאורה קשם בלא"ה מה מקשה ר"י לר"א דהרי הוא עובר בב"ת אם יוסיף על מתן א' דהא ע"כ צריך לר"א להוסיף משום דסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור כו' ואף דאנו מסופקים בכ"א מהזאות דילמא כבר נשלם השיעור דהזאת מתן א' ושוב איכא לאיסור ב"ת ע"ז מהראוי לן לומר דרואין הזאה דמתן א' כאלו הוא מים ושפיר הוי עולין וא"מ זא"ז וב"ת ליכא ע"כ גם הדברים האלה שגבו ממני חדא דהרי בזריקת דם של קרבנות ל"ב רק שיהא רישומו ניכר על הקרן ובודאי אם יש בילה ע"כ איכא טיפת דם ול"ד להזאה דמי חטאת דבעי שיעור מסויים כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה. גם אי כונת ר"א הוא רק שמא במתן הא' לית עדיין שיעור למתן א' של בכור הא עכ"פ די בב' מתנות ומאי מתן ד' דנקט ועוד הא הי' די שיתנם בקרן א' דבכה"ג ליכא ב"ת כמבואר בתוס' ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה ותוקעים כו' ע"ש ועוד האיך שייך להקשות לר"י דנימ' רואין הא ר"י לית לי' רואין וגם אי הי' ס"ל לר"י רואין הא אפי' בודאי בל תוסיף ליכא איסור וגם מ"ש אח"כ מהא דכל דשוו שיעורייהו להדדי מצטרפין. תם אני ולא אדע איך נוכל לומר כיון דבדיעבד במתנה א' כיפר מיקרי שוי שיעורייהו וגם גוף הדמיון להא דכל דשוי שיעורייהו להדדי שאמרו לענין טומאה רחוק בעיני דנימא ג"כ כאן שיצטרף דם של עולה לשיעור זריקת דם של בכור. ואם כי הענין שכ' שם א"ז הגאון נ"י הוא תריץ ומחודד אבל יש לפקפק בדברים כאמור: והנה בראשונה החל בתשובה שם להקשות על הא דפירש"י בהא דקאר"י ינתנו במתנה א' וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר. והקשה מאי ראי' מייתי מהא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה א' כיפר דלהכי יצא גם כאן במתן א' והלא שם ראוי לבילה דראוי ליתן במתן ד' לכן גם אם נתנן במתנה א' כיפר משא"כ כאן אם נתערב מתן ד' במתן א' שאם נותן ד' הזאות הרי הוא עובר משום בל תוסיף לר"י וא"כ אינו ראוי לבילה מיקרי וכל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו ואמאי יצא ידי עולה. והקו' הלזו עצומה מאוד אמנם נלפענד"ל עפימ"ש בטו"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט בשם הב"ח לענין אם נמצא בס"ת שנדבקה אות לאות שכ' הרשב"א שאין להוצי' אחרת אפי' אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור וכדר"ז דא' כל הראוי לבילה כו' דאפי' בשבת שא"א לגוררו מ"מ א"צ להוצי' אחרת כיון שמעיקר דין ס"ת יש תקנה רק דאי' שבת רבוע עלה מיקרי שפיר ראוי לבילה כו' ע"ש ונוכל להעמיס סברא זו בכונת התוס' פסחים צ"ד ע"ה ד"ה ואין ע"ש. ואמרתי לבאר בזה דברי התוס' בחגיגה ד"ד ע"א ד"ה אלא שכ' שם על הא דפריך התם במאי דממעט טומטום מראיי' וכי איצטרך קרא למעוטי ספיק' והיינו כיון דנשים פטורות והאי אימא אשה הוא ממיל' הוי פטרינן לי' כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה והקשו דלייתי ע"ת אם אשה הוא ליהוי נדבה ותי' דמבטל לי' מסמיכה כו' ול"ד לערל וטמא משלחין קרבנותיהם וגם לקמן ממעטינן לי' משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא הוא וארי' הוא דרביע עלי' שא"י לסמוך אבל האי לאו בר חיובא הוא דאימ' איתתא הוא ע"כ ולפענ"ד כוונתם מבוארת עפי"מ שהקשו התוס' ביבמות ק"ד ע"ב ובכ"ד היכי ערל וטמא משלחין קרבנותיהם הא כיון דא"ר לסמיכה כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ולכך כ' התוס' הכא דכיון דגברא בר חיובא הוא וארי' הוא דרביע עלי' הוי שפיר ראוי לבילה כדברי הב"ח הנ"ל. משא"כ הכא דדלמ' אשה הוא והוי א"ר לבילה וכה"ג מצינו ב"ב פ"א ע"ב גבי הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא בכורים ואינו קורא משום דספק הוא אי קנה קרקע או לא ופריך שם והא כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ע"ש הרי דחשיב א"ר לבילה מטעם ס' דלמ' לא קנה קרקע ולאו בכורים נינהו וא"ר לקריי' וה"נ הטומטום הוי א"ר לבילה דילמ' אשה הוא. והוא נכון בכוונת דברי התוס' ולפי"ז ל"ק ג"כ קו' זקנינו הגאון הנ"ל כיון דהכא שפיר מצד עצמו הדם ראוי ליתנו במתן ד' רק דאיסו' ב"ת רביע מעלי' זה מיקרי שפיר ראוי לבילה [אמנם בחי' הבאתי ראי' דגם בכה"ג מיקרי א"ר לבילה כדברי א"ז הגנ"י מש"ס נדרים י"ט ע"ב דקא' כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי' לספיק' דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח והקשה הר"ן נהי דחטאת לא מצי לאתויי בתנאי משום שאין חטאת באה נדבה לייתי עולה ושלמים וליתני אם נזיר אני הרי אלו לחובתי ואם לאו יהא נדבה דהא קיי"ל אם גלח על א' משלשתן יצא. ותי' דהנ"מ דיעבד אבל לכתחלה לא מגלח אא"כ הקריב שלשתן הלכך ל"ל תקנת' לנזירות הבאה על הספק עיי"ש. ולכאורה קשה דהא כ' התוס' בפסחים ד"ל ע"א ד"ה לישהונהו דהיכי דל"ל תקנת' חשיב דיעבד ע"ש א"כ ה"נ אי נימ' דאינו מגלח כ"א על שלשתן ל"ל תקנת' א"כ חשיב דיעבד ונימ' דיצא בהבאת עולה ושלמים בלבד א"ו משום דנהי דאם גילח על א' משלשתן יצא עכ"פ ראוי לבילה בעינן וכיון דבס' נזירות א"א לו להביא החטאת והוי א"ר לבילה וממיל' לא יצא והבן] והנה ראיתי כי רו"מ העלה בישוב קו' זקנינו הגאון הנ"ל מה שהק' דע"כ מתן א' הוא הרוב וליבטל מתן ד' במתן א' כיון דבמתנה א' כיפר שוב ל"ה עולין וכתבת דכיון דאף לאחר מתן א' איכ' בדם מצות שיריים ואף דאין מעכבין כיון דעכ"פ מצוה איכ' א"כ לא יוכל לבטל דם העולה דמצות א"מ זא"ז ובזה העלית ליישב קו' הפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת שהק' לפי"ד הרא"ם שכ' דהא דלעבור בזמנו ל"ב כונה היינו בסתמ' אבל אם נתכוון להיפוך ליכא ב"ת א"כ אם נתערבו מתן ד' במתן א' מאי ב"ת איכ' יכוין בפירוש לשם מים ומתן דם דחטאת לשום מתנות. ועפ"י דבריך מיושב שפיר דאי יהי' מתכוין לשם מים לא יהי' עלי' שם שיריים כיון דמכוין להיפוך והוי כדבר הרשות