הרי בשמים עג

שבטלו מ"ע גרידא ה"ה מ"ע דרבים ע' בדבריו. ולפי"ז י"ל דהוי קשה לי' לרש"י ז"ל מה שהקשה הפנ"י הנ"ל מאי שייכות יש לגזול ויבש בהדי הדדי ולכך כ' דע"כ יבש לפסול משום ואנוהו ופסול דאנוהו אינו רק מדרבנן כנ"ל והאיך דחינן מקמי' עשה דלולב ביו"ט ראשון שהוא דאורייתא וע"כ דהיכי דראו חכמים פסול יש כח בידם לגזור נגד דאוריית' בשוא"ת ושפיר דמיא לגזול דג"כ הוא מטעם האמור כנ"ל ולכך תני להו כחדא וז"ש רש"י ז"ל דפסול דיבש היא משום ואנוהו מדקתני לי' עם גזול ביחד [ובמ"ש השא"ר בה' מילה סי' נ' להוכיח דזא"ו הוא מדאוריי' כבר תפס עליו בס' משנ"ח פ"ו מיסוה"ת והעלה שהוא מדרבנן ע"ש שכ' כללא דכ"מ שאמרו משום שנא' ול"א שנאמר אינו אלא מדרבנן ונקטו קרא לאסמכתא] וא"כ כיון דפסול דזא"ו אינו אלא מדרבנן שפיר פסקינן בהאיבעי' דבין דף לדף לקולא דמותר לתפור בכל ענין: ודעת הטור שר"ל דהוי ספיקא דאוריית' נראה בטעמו דהטור סובר דהא דקרע הבא בג' שיטין לא יתפור היא משום דמחזי כשני ספרים דספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים דומיא דכ' הטו"ז ביו"ד סי' רע"א בס"ת שנכתבה מקצתה על הגויל ומקצתה על הקלף דפסולה משום דמיחזי כשני ספרים והא דתופרין כמה יריעות בס"ת ביחד ולא מיפסל משום שנים ושלשה ספרים אף דבגט אם תפר ב' עורות ביחד פסול משום ב' ספרים כמ"ש בתוס' סוטה י"ח כבר ביארתי בתשו' לתרץ זה משום דילפי' מס"ת שכ' משרע"ה דקיי"ל בגיטין ד"ס ע"א כר"י שם דאמר מגילה מגילה ניתנה ואח"כ אידבק וע"כ אם יריעות שלימות תפורין בגידין חשבינן לי' ספר א' וכ"כ בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ד' ע"ש. אבל אם הי' קרע של ג' שיטין בחדא יריעה שוב ל"ה דומיא דס"ת שכ' משרע"ה ופסולה דאוריי' משום ספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים וכ"נ קצת מתשו' דברי אמת בקונטרסו בענין גיטין שהפסול בקרע של ג' שיטין היא משום ב' ספרים וכ"נ נמי לדעת הטור ולכך כ' שהוא ספקא דאוריי' והא דמחלקי' בין אפיצן לאינו אפיצן נראה עפי"ד הש"ס עירובין פ"א לענין הדין שאסור לערב בפרוסה וא"ר חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה והא תניא אין מערבין לו בה לא קשיא הא דידוע תיפרה הא דלא ידוע תיפרה ע"ש הרי דהיכי דאינו ניכר התפירה יש דין שלם והה"נ לענין ס"ת אם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' קרע בתוך ג' משום דאז אינו ניכר התפירה והוי כיריעה שלימה ולא מיפסל משום ב' ספרים וא"כ כיון דלד' הטור הוי ספק דאוריי' הלכך כ' דנקטינן לחומרא אולם באמת בכל הראשונים מבואר דהוא מטעם דמיגניא ואינו אלא מדרבנן. אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז דקלפים שלנו אין התפירות ניכרות כמ"ש הש"ך הנ"ל וא"כ מותר לתפור אפי' קרע של ג': והנה ברמ"א שם מבואר בשם הריב"ש דאפי' בניכר עיפוצו מותר לתפור רק בתוך ג' אבל לא יותר ומדייק לה מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' דהיכי דניכר שהוא עפיץ תופר אפי' קרע הבא בתוך ג' ומשמע אבל יותר מג' לא אולם באמת בפירש"י ז"ל במנחות שם מבואר בהבעי' דבין דף לדף דהבעי' אם יכשר אפי' יותר מג' דכ' שם וז"ל בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאילו הי' בכתב הי' יותר מג' שיטין הרי דהבעי' גם על יותר מג' שיטין וכיון דהוי סד"ר כנ"ל אזלינן לקולא אפי' ביותר מג' שיטין וכבר כ' הפוסקים דאין לדייק מדקא' המספר המועט דהיא דוקא אלא ה"ה אפי' טובא ומביאין ראי' מיבמות גבי מל הא' ומת כו' ג' לא תמול וה"ה ד' וה' וכן מפ"ב דגיטין ר"י אמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים דפשיטא דעשרה ל"ד אלא אפי' טובא וכן מדברי התוס' ס"פ מרובה שכ' די"ל דהא דקא' התם אפי' ק' מיל לא יפרוס לאו דוקא ק' מיל אלא אפי' אלף מיל ע"ש ומה שמביאין ראי' להיפוך מפ' הי' קורא דדייקינן מהא דאמרי' אפי' עד מיל אינו חוזר הא עד מיל חוזר בזה שפיר כ' בטו"ז יו"ד סי' ל"ו ס"ק י"ד לענין מ"ש הרמ"א שם בשם אהל מועד בחסרון מבפנים דאם נימוקה יתר מרביעית טריפה וה"ר מש"ס ברכות הנ"ל וכ' הט"ז דל"ד דהתם שפיר דייקינן מדל"א רבותא טפי אפי' פחות ממיל אינו חוזר ע"כ דהרבותא אינה אלא עד שיעור מיל משא"כ התם דקים להו לחכז"ל דהשיעור היותר גדול הוא רביעית וכל ריעותא שיש ביותר מרביעית ישנו ברביעית א"כ אין רבותא טפי ביתר מרביעית ע"ש. והה"נ י"ל הכי דקים להו לחכז"ל דבג' שיטין מיגניא וכל ריעותא דגנאי שישנו ביותר מג' שיטין ישנו ג"כ בג'. וא"כ כדכתב הרמב"ם אפי' בג' יתפור ה"ה אפ' טובא. וכן יש לדחות בזה מ"ש ראי' מב"ב קמ"ו גבי סבלונות אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר אין נגבין וא' בגמ' ל"א אלא דינר אבל פחות מדינר לא ומקשי' פשיטא דינר תנן אלמא דפסיקא לי' להש"ס דהיכי דתני מספר המועט היא דוקא ולהאמור י"ל דהתם דייק משום דא"כ הו"ל למיתני רבותא אפי' פחות מדינר. וכן בר"ן פ' אלמנה נזונת גבי אם עשו אגרת בקורת אפי' מכדו שוה מנה בג' כו' ג"כ י"ל הכי ואין להאריך בדברים פשוטים וכן פסק בשו"ת הרשב"ש סי' ק"נ דג' לאו דוקא אלא ה"ה יותר מג' ע"ש ובנקוה"כ חולק ג"כ ע"ד הרמ"א וכ' דג' לאו דוקא אלא ה"ה יותר וע' בשו"ת דברי יוסף ממהר"י אירגס סי' מ' שהסכים ג"כ לזה וכ"פ בספר בל"י. ומכ"ש בנידון שאלתינו לדבק מטלית מבחוץ בודאי מותר דהרי הרא"ש בהלכות קטנות ה' ס"ת סי' י"ד העלה דמותר לדבק אפי' במקום שאסור לתפור ומביא ראי' ממ"ש פ"ב הללמ"מ ס"ת שנקרע מבחוץ טולה עלי' מטלית הרי דמותר לדבק דמסתמא הגיע עד מקום שאסור לתופרו וקא' דע"י טלאי של מטלית שמחבר את הקרעים יפה ואינו ניכר שמותר. והנה באמת בראי' זו יש לפקפק דלפי הגי' שנקרע מבחוץ הא נראה שהי' הקרע רק מבחוץ ולא נתפלש מעבר לעבר ורק כדי שלא תתפשט הקריעה יותר עד שיתפלש מעל"ע תולה מטלית עלי' מבחוץ וא"כ אין ראי' מזה שמותר לדבק במקום שאסור לתפור. אמנם הביא עוד ראי' דלמעלה מזו הבבא קתני אין דובקין בדבק ולא כותבין ע"ג מטלית ורשב"א אומר משום ר"מ דובקין בדבק וכותבין ע"ג מטלית משמע שלא נחלקו אלא בדבק קודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שא"צ לכתוב על הדבק ע"ש וכן הרשב"א בחי' למנחות שם העלה דלדבק שרי אפי' במקום שאסור תפירה ע"ש וע' בש"ך שם סק"ו שכ' דכדאי הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. ובבל"י כ' שנוהגין כהרא"ש אפי' שלא בשעת הדחק. ואחר כל החזון הזה בנידן שאלתינו איכא טעמי טובי להכשיר לדבק מטלית חדא דילמא הלכה כהפוסקים דבניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' יותר מג' ואת"ל דאין הלכה בזה דמותר בין האותות דילמא אף הפוסקים שמחמירים אינו אלא בנקרע בין אות לאות אבל בין דף לדף מותר בכל ענין ואף הריב"ש יודה בזה דמותר אפי' ביותר מג' ועוד דהא דעת הרשב"א והרא"ש דאפי' במקום שאסור לתפור מותר לדבק מטלית ועוד איכא טעם להכשיר עפימ"ש בש"ך סק"א בשם הב"ח דדוקא שהקרע התחיל ביריעה בגליון ובא לו בתוך ג' שיטין אז לא יתפור בדלא עפיצן אבל אם לא נקרע הגליון אלא שנקרע בתוך השיטין בלבד אפי' בג' ד' וה' נמי יתפור ע"ש וא"כ מכ"ש בין דף לדף בודאי מותר. ע"כ יאמר לדבק טוב וחלילה לסלק היריעה ולהביא כמה שמות לידי גניזה. הנלפענ"ד כתבתי דברי ש"ב מורך הדור"ש באהבה ומברכך בכט"ס: סימן יט לק' קראקא בעזהש"י יום א' ב' לירח מרחשוון תר"מ לפ"ק סטריא: ישפות ד' שלום ורב טוב לכבוד ב"ד יד"נ הרב הגדול חריף ובקי זך השכל. חכם ושלום. כש"ת מוה' חיים ארי' הלוי נ"י איש הורוויטץ כעת אבד"ק זאלקווי יצ"ו: קונטרסך היקר הגיעני ותעלוזנה כליותי עד מאד אחרי רואי כי ת"ל כביר מצאה ידך להתהלך ברחבה. בהויות דאביי ורבא והנני לתת לך מענה ולהודיעך את אשר מצאה יד בינתי מדי עברי בין בתרי פלפולך למען הראות לך כי דברך מצאו חן בעיני. וזה יצאה ראשונה: מה שנתקשית בדברי הש"ס סוכה ל"ג ע"ב ת"ר הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק ואמאי ליענבי' מיענב הא מני ר"י היא דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא מי ר"י אגד מעליית' בעי כו'. והקשה כ"ת מדברי התוס' עירובין צ"ז ע"א ד"ה אר"ח שהקשו בהא דקא' בגמ' שם המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד חדשות וא' ישנות דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות וקא' אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ולא מקושרות ופריך וליענבינהו מיענב ומשני ר"ח ז"א עניבה פסולה בתפילין ואביי משני ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא והקשו התוס' וכי לא ידע ר"ח דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקא' אביי ותי' דקסבר ר"ח דאפי' לר"י שריא עניבה דסתמא דעתו להתיר ולעשות קשר גמור בחול. והקשה רו"מ דלפ"ז איך יפרנס ר"ח ברייתא דידן דהותר אגדו ביו"ט דאוגדו רק כאגודה של ירק הרי כיון דעיקר מצותו בקשר גמור אפי' לרבנן וכדפירש"י בסוגיין א"כ אף אי יענבנו לא יניחנו כך כשירצה בו למחר כמו בתפילין וא"כ אף לר"י דעניבה קשירה מעליית' שפיר קשה וליענבינהו דהכי מיקיים טפי כפירש"י ז"ל והעניבה ל"ה מלאכה כיון דע"כ יתירנו למחר והוי קשר שאינו של קיימא כמו בתפילין: והנה בפשיטות אפשר לתרץ עפי"ד התוס' ז"ל במנחות כ"ז ע"א שכ' בשם י"מ דביו"ט שני אין ד' מינין מעכבין זא"ז וכ"כ בהג"א פ"ג דסוכה בשם הא"ז להלכה ע"ש א"כ מכ"ש דא"צ אגד ביו"ט שני ויכול ליטלן א' א' אפי' למ"ד לולב צריך אגד וא"כ לפי"ז לא נוכל לומר דבודאי יתירנו למחר כדי לקשור קשר גמור למה יעשה כן כיון דלמחר לא יהי' צריך אגד כלל אך באמת דיעה זו דחאה התוס' שם מהלכה א"כ שפיר למ"ד לולב צריך אגד ה"ה דביו"ט ב' בעי אגד והדרק"ל. ע"כ נלפענד"ל דהנה קשה לי לכאורה מש"ס יומא מ"א ע"ב גבי לשון של פרה שהי' כורכין לעץ ארז ואזוב בשירי לשון ותני' למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה א' וכ' בתוס' ישנים שם בשם ריב"א דילפינן מאגודת אזוב דמצרים לקיחה לקיחה כי התם דכתיב ולקחתם לכם אגודת אזוב ולפי"ז קשה לכאורה מ"פ הש"ס כאן אי ר"י אגד מעליית' בעי ופירש"י משום דגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא הרי חזינן גבי פרה דילפינן ג"כ מאגודת אזוב דמצרים ואפ"ה לא הי' אגד גמור רק כריכה כדקתני הי' כורכן בשירי לשון וא"כ אמאי לא יועיל כאן אוגדו כאגודת ירק דהוא נמי בכריכה כמו שפירש"י [והא דבפרה אם לא אגדו כשר ובלולב אם לא אגדו פסול לר"י כבר תמהו בזה התוס' בסוכה י"ג