הרי בשמים עב

שהוציאוהו חוץ לחומת ירושלים א"כ איכא איסור יוצא שהוא ג"כ בשריפה ורק דאין איסור יוצא הקל יכול לחול על איסור נותר אבל איסור יוצא מתלי תלי וקאי כשיעלהו ע"ג המזבח ויפקע האיסור דנותר הדר חל איסור יוצא וג"כ עומד לשריפה וא"כ ממ"נ עומד לשריפה ולית לי' תקנה ושוב א"א לומר כתירוצינו הנ"ל והדרק"ל דנימא כתותי מ"ש. שוב הראו לי שבקושי' מעלתו מהמשנה דיש אוכל כו' כבר קדמו בשו"ת הר הכרמל מובא באחרונים ותי' דמיירי באין כזית לפניו בב"א רק שאכל מעט מעט בשיעור כא"פ וכיון שלא הי' לפניו כזית שלם בב"א ל"ה מצותו בשריפה ובסוף כשמשלים לכזית שפיר חייב. עיין עליהם: ומה שהקשה מש"ס שבת ע"ה כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו כו' וא"כ נותר ויוצא אינו כשר להצניע כיון דמצותן בשריפה כבר קדמו בקושיא זו בשו"ת מהר"ם מינץ מהגאון מהר"ם מאובין ז"ל ואינו תח"י כעת. ומה שהעיר בבכורות ד"ט ע"ב ערלה וכה"כ ושוה"נ כו' כולן מטמאין ט"א והקשה הא ט"א בעי הכשר מים ובעי' ניחותא דבעלים וקיי"ל דאיה"נ ל"ל בעלים וביותר קשה דחשיב שם ג"כ צפורי מצורע ואיך מהני בהו הכשר דהא לאו שלו הם אלא של הקדש ע' בקצוה"ח סי' ת"ו. ואי דנימא חיבה"ק מכשיר ז"א דהא חיבה"ק לד' הרמב"ם אינו אלא מדרבנן ושם משמע דמטמאין ט"א מדאוריית' דיליף להו מקרא. הנה קושיא הראשונה מהא דאיה"נ ל"ל בעלים ל"ק לפענ"ד דל"א הא דאיה"נ אין לו בעלים רק לענין דלא חשיב לכם כגון באתרוג ולולב משום דהתורה אמרה לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתן. וכיון דהיא איה"נ א"ר ליהנות ממנו וכן לענין דו"ה דקא' בב"ק שור הנסקל איה"נ הוא ולאו דמארי' קטבח והיינו כיון שהעלים א"י ליהנות ממנו לא חייבה התורה בכה"ג להגנב לשלם דו"ה אבל מ"מ לא פקע שם בעלים מיני' דהרי חזינין בגיטין ד"כ דשלחי מתם כתב הגט על איה"נ כשר אף דבעי' וכתב ונתן שיהא הנתינה משל הבעל ע' במקנה בק"א לאה"ע סי' כ"ח וע"כ דלא פקע שם בעלים מיני' ומבואר ברשב"א בחי' בסוכה דכל דהוי שלו אף דאסור בהנאה שלו ולכם מיקרי אלא שא"ב דין ממון דמחמת אה"נ דרביע עלי' הו"ל דבר שאב"מ אבל בעלים מיהא אית לי' ע"ש וע' בב"ח א"ח סי' תרמ"ט ובפמ"ג שם בא"א סק"כ שהאריך בזה. וע' בקצוה"ח סי' ת"ה סק"ב וע' בר"ן נדרים פ"ה ע"א וע' בירוש' פ"ט דב"ק סי' ס"א מה שמשיג עליו וע' ברמב"ם פ"א מציצית הי"א לענין שאין עושין ציצית מצמר של אה"נ וכ' בכ"מ שם הטעם דכתותי מ"ש ולכאורה הא בלא"ה בציצית דרשי' ועשו להם משלהם ואיה"נ ל"ל בעלים ולד' הרשב"א ושאר קדמונים הנ"ל ניחא ומה שהקשה מצפורי מצורע י"ל לפי"מ שהעליתי בחי' במק"א דגם בקדשים כ"ז שלא נזרק הדם דיוכל עדיין לישאל עליו כמבואר בתוס' כריתות י"ג ע"ב לא נפקע שם בעלים מעליו ובלא"ה הא מצינו בחולין ד"מ ע"ב כיון דקני' לכפרה כדידי' דמי וע' במנחות צ"ב ע"א אר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים כו' וא"כ מה שמכפר או שמכשר הוי ג"כ כדידי' ועכ"פ הוי כמו שותף שמבואר בתוס' ב"מ ד"ל ע"א ד"ה אף עובד דניחא לי' לענין עושה מלאכה בפרת חטאת דניחותא דשותף ג"כ מהני ע"ש ונהי דהרמב"ם פוסק בפי"ב מט"א דבעי' רצון הבעלים דוקא שלא כד' הרשב"א הובא בכ"מ שם שכ' דרצון אחר ג"כ מהני מ"מ בכה"ג לא גרע משותף דגם הרמב"ם מודה דמהני וא"כ משכחת שנתכשר הצפור תיכף אחר השחיטה לפני ההזאה שעדיין לא נעשה מעשה המכשיר דאכתי מהני שאלה וגם הא קני' לי' שמכשירו ושפיר מהני אז ניחותא דידי' וגם משכחת ע"י משקים טמאים שמטמא ומכשיר שלא לרצון. ועוד בכמה גווני. ואין עת להאריך וה' יאריך ימיו ושנותיו כנפשו ונפש הדור"ש באהבה: סימן יח בעזהש"י יום ה' כ"ב תמוז תר"מ לפ"ק סטריא. שפעת שלום וברכה לכבוד ש"ב תלמידי ידיד"נ הרב החריף ובקי מורג חרוץ ירא ה' כש"ת מו"ה יצחק אייזיק נ"י אבד"ק דימינעשט יצ"ו במדינת מאלדווי מכתבך היקר הגיעני וששתי לראות מתוכו כי הצליח ד' דרכך ובאת אל המנוחה ואל הנחלה אשר שפרה עליך להשביע בצחצחות תוה"ק נפשך. וקח נא את ברכתי היוצאת ממעמקי לבבי. אלקים יחנך ויתן לך כח לעשות חיל לעסוק בתורתו ועבודתו יומם וליל. יאמץ אונך רב העליליה. תחזיקנה ידיך ותעשינה תושיה. ותזכה לנהל עדתך בשבט מישור. יעלזו בך אוהבי תורה ושוחרי מוסר ועתה הנני לתת לך מענה ע"ד שאלתך אשר תבקש ממני להשיב לך הלכה למעשה בעובדא דאתא לידך: בדבר ס"ת שנקרעה יריעה בין דף לדף עד ששה שטין ושום אות לא נחלק אם מותר לדבק מטלית מבחוץ כנגד הקרע. והנה בש"ס מנחות דל"א ע"ב אמר רב זעירא א"ר קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל יתפור א"ל רבה זוטי לר"א הכי א"ר ירמי' מדיפתי משמי' דרבא הא דאמרי' בג' אל יתפור ל"א אלא בעתיקתא אבל בחדתתא לית לן בה ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש אלא הא דלא אפיצן הא דאפיצן כו' בעי רב יהוד' בר אבא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי תיקו. והנה בש"ע יו"ד סי' ר"פ ס"א הביא לשון הרמב"ם ז"ל ואם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' קרע הבא בתוך ג' וכ' בש"ך סק"ג בשם הב"ח וס"ת דידן לכ"ע יתפור שהרי הגידין הן לבנות והקלפים שלנו ג"כ לבנים א"כ הדבר ידוע שאין התפירות ניכרות בס"ת ואפי' בג' יתפור וכן לדבק קלף על הקרעים בדבק ע"ש והנה בין דף לדף שהוא איבעיא דלא איפשטא כ' בטיו"ד שם דהוי ספיקא דאוריית' ולחומרא ובשם הרמב"ם כ' שיתפור וכ' הב"י שם דל"ה רק דרבנן ולכך פסק הרמב"ם לקולא והכי איפסק בש"ע שם דבין דף לדף יתפור אפי' בישן שאין עיפוצו ניכר. והנה מ"ש הב"י דהוי סד"ר ולקולא נראה דלשיטתי' אזיל משום דמבואר בפירש"י במנחות שם דהטעם דבג' לא יתפור משום דמיגניא מילתא ובטו"ז סק"א סיים בשם הנימוק"י ובעי' זה אלי ואנוהו. והנה הב"י בא"ח סי' תרנ"ו כ' בטעמא דהרא"ש ז"ל דפסק בפ"ק דב"ק דהדור מצוה הוא שליש מלגו דספיקא דרבנן הוא ואזלינן לקולא ע"ש. הרי דס"ל להב"י דזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אינו אלא מדרבנן וא"כ ה"נ אינו אלא מדרבנן ולכך שפיר פסק דאזלינין לקולא. והנה גם מדברי התוס' בשבת ק"ד ע"ב נראה דס"ל דפסול דזה א"ו אינו רק מדרבנן. דהנה בגמ' אר"ח על המשנה דקתני כתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהוד' וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמס ומקדשו דברי ר"י וחכ"א אין השם מן המובחר והקשו התוס' דהא בגיטין ד"ך אראב"י ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא גבי תורה משום דכתיב זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו רבנן דמהני העברת קולמס וכ' המהרש"א שם דלכך לא ניחא להתוס' לאוקמי המשנה דהתם בס"ת משום דפשיטא להו להתוס' דבשביל זא"ו לא מיפסל מדאוריי' וא"כ לענין חיוב שבת הוי כתב מן התורה ע"ש הרי דס"ל להתוס' דפסולא דזא"ו אינו רק מדרבנן. ועוד נלפענ"ד ראי' דזא"ו אינו אלא מדרבנן ולא מיפסל בשביל כך בדיעבד מדברי התוס' בסנהדרין מ"ח ע"ב ובגיטין ע"ב שכ' גבי הא דמוקי פלוגתא דאביי ורבא בהזמנה אי מילתא הוא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן ופירש"י דאביי דאמר מילתא היא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמן והקשו התוס' דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כרבא וקיי"ל כרשב"ג ומפרש ר"ת דאביי כרבנן דל"ב עיבוד לשמה דסגי בשאר הזמנות ורבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ולא הזמנה מועטת ע"ש ולכאורה קשה הלא כ' התוס' במנחות ל"ב ע"ב בשם ר"ת דס"ת צריכה שירטוט משום זה אלי ואנוהו וא"כ למה כ' ר"ת דלאביי ל"ב העיבוד לשמה הרי ל"מ העיבוד לשמה כיון דבטוי לאריג הזמנה לאו מילתא היא וכל היכי שמחוסר איזה מעשה לתקן שמעכב בדיעבד ל"ה הזמנה וא"כ מאי הועיל העיבוד לשמה בשלמא לרבא קא' דבעי עיבוד לשמה דרק בהזמנה מועטת קא' דל"מ היא אבל הזמנה גמורה כעיבוד מודה רבא דמילתא היא ובעי עיבוד לשמה אבל לאביי שאינו מחלק בין הזמנה דעיבוד לשאר הזמנות קשיא. א"ו כיון דחיוב השרטוט אינו רק משום זה אלי ואנוהו א"כ ל"ה אלא מדרבנן ואינו מעכב בדיעבד ע' סוכה י"א לכן ל"ה כטוי לארוג ושפיר מועיל העיבוד לשמה [ומה דקשה לשי' רש"י ז"ל שכ' במגילה ט"ז ע"ב דשירטוט בס"ת היא הלכה למ"מ וקשה לפירושו הנ"ל הא הוי טוי לארוג כבר הארכתי בחי' ואכ"מ] ולפי"ז מובן מה שהקשו התוס' מנחות הנ"ל אחר שהביאו שיט' ר"ת הנ"ל אהא דיליף שם מזוזה מס"ת בגז"ש כתיבה כתיבה לענין כתיבת אגרת אמאי לא ילפי' ס"ת ממזוזה לענין שירטוט. ולכאורה צריך להבין למה לן למילף בגז"ש הלא איכא הטעם דזא"ו אעכצ"ל דטעם זה אינו אלא מדרבנן ומקשין התוס' שפיר דהי"ל למיפסל מדאורייתא דנילף ממזוזה שהוא הללמ"מ. עוד נ"ל ראי' מסנהדרין פ"ח ע"ב והאיכא לולב כו' בלולב מאי ס"ל אי ס"ל דלולב א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי וקשה הא מבואר בסוכה י"א דאף לרבנן דס"ל א"צ אגד מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו וא"כ כיון דגם לרבנן האגד הוא מן המצוה אמאי קא' הל"ק כו' אע"כ דזא"ו אינו אלא מדרבנן והתם בז"מ לא מיחייב רק בדאורייתא כמ"ש בתוס' שם ד"ה אי ס"ל ועם האמור יבוארו דברי רש"י ז"ל בסוכה ר"פ לולב הגזול שפי' במשנה דקתני לולב הגזול והיבש פסול וז"ל יבש דבעי' מצוה מהודר דכתיב ואנוהו והנה מה שהשיגו בתוס' על פירש"י ז"ל כבר האריכו המפורשים למעניתם בישובו אולם גוף פירושו צריך להבין מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש משום ואנוהו ולא משום דאיתקש לאתרוג דכתיב בי' הדר ע' בכפ"ת. ונלפענ"ד ליישב דהנה הפנ"י דקדק למה נקט גזול ויבש כחדא הי"ל למיתני גזול בהדי אשרה ועיר הנדחת שנאסרו ג"כ ע"י מעשה אדם משא"כ יבש הוי פסול בגופו אולם הדבר נכון דהנה ראיתי בס' יד דוד שהביא בשם ס' ארעא דרבנן שהקשה למ"ש הט"ז בסי' תרנ"ה דלולב הוי עשה דרבים ודחינין מקמי' אמירה לנכרי שבות דהוי דרבנן ואפי' ביו"ט ב' דהוי לולב ג"כ רק מדרבנן גם מצוה דרבים דרבנן דחי אמירה לנכרי דהוי דרבנן וא"כ הא כ' התוס' בסוכה ט' דמצהב"ע אינו רק מדרבנן וא"כ למה גזול פסול ואפי' ביו"ט ב' יתכשר דהא מצוה דרבים דחי שאר עשה ומכ"ש מה"ב דהוי דרבנן ותי' בעל יד דוד דהא באמת בלאו הט"ז קשה כיון דמה"ב דרבנן האיך דחינן מקמי' מצות לולב דיו"ט ראשון שהוא מה"ת ובעכצ"ל דיש כח בידם לגזור כן בשוא"ת ופסלו מה"ב ובטלו מפני' כל המצות כיון דחמירא כולי האי א"כ אפי' אם יהי' מצוה דרבים מה בכך כשם