הרי בשמים ע

בינוקא דאשתפיך חמימי לפני המילה אף דמכשירי מילה אין דוחין את השבת ואם ימולו אותו יצטרך לדחות שבת להחם חמין מפני פ"נ מ"מ שרי למולו כיון דבתחלה מילה דוחה את השבת ואי דאח"כ יצטרך לדחות מפני מכשירין הרי אז פ"נ הוא דידחה ולא מכשירין ע"ש וה"נ י"ל כסברא זו דהנה קיי"ל חטא כדי שיזכה חבירך ל"א אבל חטא כדי שתזכה אמרי' ע' בקידושין נ"ה ומנחות מ"ח ולפי"ז י"ל דפירכת הש"ס הכי הוא דליתי כהן בהדייהו ויתנו והכהן הלזה יקטיר האמורין ונימא לי' חטא כדי שתזכה בפסח ואי דהא אפשר לי' להכהן להמנות על פסח שיהי' ברור לו שיצא בו ז"א דהא בשעת השחיטה והזריקה ליכא עדיין איסור השלמה דאין איסור דעלי' השלם אלא בהקטרת האמורין וא"כ בשעת השחיטה והזריקה שפיר נמנה הכהן כיון דליכא עדיין העשה דהשלמה ולערב בשעת הקטרת האמורין הא א"א להכהן עוד להביא פסח אחר וא"כ שפיר אמרינן לי' חטא כדי שתזכה ולפי"ז יתיישב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דניתי כהן קטן ולדברינו זה ליתא דהא קיי"ל דקטן פסול לעבודה א"כ לא יקטיר הוא האמורין רק כהן אחר וא"כ יקשה שוב קושי' התוס' הנ"ל דהא איכ' איסור דהשלמה וכיון דההקטרה עושה כהן שאינו מן המנויין הא אין אומרין לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וא"כ לפי"ז ממילא ל"ק הקושיא הנ"ל ממפקח את הגל דע"כ הקושיא היא שיביא עמו כהן קטן וכנ"ל וא"כ לא יוכל הוא בעצמו להקטיר האמורין וע"כ כהן אחר יקטיר א"כ יעבור על איסור דהשלמה דשמא שלמים הוא ואין אומרין לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך והבן: ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושי' המפורשים הנ"ל דהנה עוד הקשו בפסחים שם פ"ח ע"ב לעיל מיני' שכח מה א"ל רבו כו' שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו דניחא לי' בתקנתא דרבי' ומקני לי' חד מינייהו ע"מ שאין לרבו רשות בו ופירש"י דאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלו וטלה שלמים ואם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלמים כמדמפ' לקמן כו' והקשו דהכא שפיר קשה אמאי לא אפשר וכי משום דשמא יהי' נותר או משום מתנות דלא מעכבי יכנס אף בס' כרת והכא ל"ש תי' התוס' דיעשו רובן שלא כהוגן. אמנם נלפענד"ל דהנה באמת הקשו התוס' ביומא ובמנחות הנ"ל איך אפשר להתנות בשלמים הא קעבר בעשה דהשלמה אמנם י"ל דאפשר ע"י מעלה ומלינה בראשו של מזבח כדמשני ר"פ בפסחים נ"ט ע"א וא"כ לפי"ז התינח לקמן לענין פ"ש משא"כ הכא דמיירי בפ"ר א"א לומר מעלה ומלינה בראשו של מזבח כיון דהא דאין לינה מועלת בראשו של מזבח מבוא' בזבחים פ"ו ע"א דהוא מטעם אם עלו לא ירדו וא"כ בפ"ר הא ליל ט"ו הוא יו"ט ול"ש לומר מעלה ומלינה בראשו של מזבח וא"כ שפיר כ' רש"י דלא אפשר להתנות בשלמים ועפי"ז אזדא נמי הקו' ממפקח את הגל דהתם ר' יוחנן הוא דקא' לה ולדידי' א"א לאתנויי בשלמים משום דקעבר בעשה דהשלמה כקו' התוס' הנ"ל ואי דמעלה ומלינה בראשו ש"מ ז"א דר"י ס"ל לינה מועלת בראשו ש"מ וכמו שהוכיח בחי' מהר"ם ברבי בחי' סוף יומא ע"ש: ומה שעלה ונסתפק מעלתו בנתערב אתרוג של ערלה עם אתרוג כשר חד בחד אם מותר לצאת ע"י שיטול שניהם ול"מ למ"ד לפי שא"ב דין ממון הר"ז י"ב ד"מ כיון דאפי' חד בחד שרי למכור חוץ מדמי איסור שבו אלא למ"ד לפי שא"ב היתר אכילה אי נימא כיון דאסור לאכלם הוי א"ב היתר אכילה א"ד כיון דא' יש בודאי שהוא כשר לאוכלו ורק דאסור לאכול שניהם משום דאינן ניכרין וקמי שמיא גליא אפשר דיכול לצאת בהן י"ח. הנה כבר נסתפק בזה בס' קהלת יעקב למהר"י אלגזי בתוספת דרבנן אות רל"ג ע"ש שיסוד ספיקו הוא מכח דברי תשו' הר"ן סי' נ"ו שכ' לענין הא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הנדר ומספקא לי' לענין דינא אם חל הנדר היום או אינו חל עד למחר ונסתפק הר"ן שם אם יכול להתיר היום מטעם דכיון דסד"א לחומר' הרי מספיקא צריך שינהוג איסור מהיום וא"כ חל הנדר מיקרי א"ד סו"ס כיון דמחמת ס' הוא א"י להתיר מהיום אא"כ חל הנדר וכ' דזה תליא אי אמרי' סד"א לחומרא מדאוריי' א"כ כיון דמדאוריי' מחויב לנהוג איסור מהיום חל הנדר מיקרי ויכול להתיר מהיום ע"ש. וא"כ בנ"ד דאפי' לדעת הרמב"ם דס"ל סד"א רק מדרבנן לחומרא מ"מ באיקבע איסור' מודה וא"כ ה"ה הכא כיון דאיקבע איסור' דודאי א' מהן אסור באכילה הרי שניהן אסורין לאכילה מה"ת ובשניהם לא קרינן בהו לכם הראוי לאכילתכם וכ' שם ג"כ לה"ר מסוגי' דפסחים הנ"ל בשכח מה א"ל. דאם שכח לפני זריקה חייבין לעשות פ"ש וצריך להבין דאמאי אם שכח קודם זריקה חייבין הרי אכילה לא מעכב' אלא דבעי' דבשעת זריקה יהא ראוי לאכילה א"כ הא עכ"פ א' מהשנים ראוי לאכילה ויפטור עצמו בא' מב' ממ"נ דקמי שמיא גליא וע"כ צ"ל כיון דאסור לאכול משניהם מה"ת כיון דאיקבע איסור' חשוב כאילו ודאי אינו ראוי לאכילה ולא קרינן בשניהם איש לפי אכלו וה"ה הכא גבי אתרוג אי אפי' נטל שניהם כיון דסו"ס מספיק' אסורין שניהם באכילה מה"ת ולא קרינן בהו לכם ע"ש. ומה שה"ר מש"ס עירובין ל"ו ע"א בעי רב שמואל בר ר"י מר"ה היו לפניו ב' ככרות א' טמאה וא' טהורה וא' עירבו לי' בטהורה בכ"מ שהוא מהו תיבעי לר"מ תיבעי לר"י כו' א"ל בין לר"מ בין לר"י בעינן סעודה הראוי' מבע"י וליכ' וא"כ חזינן דאע"ג דממ"נ א' מהככרות ראוי' לאכילה מ"מ ל"ה סעודה הראוי'. הנה לפענ"ד ל"ד זה לעירוב כלל דהתם חשבי' מקום הערוב כמקום דירתו משום דדעתו של אדם על פתו ואנן סהדי אילו הי' לו שם מקום לדור הי' דר שם ובעי' כשיעור מזון ב' סעודות ולכך מודדין לו תחומו ממקום עירובו כמבוא' במשנה ובגמ' וא"כ עיקר הערוב הוא מפני שסעודתו הוא שם ואם א"ר לאכילה ל"ל דדעתו ש"א על פתו אף דקמי שמיא גליא מ"מ לפניו מי גלוי וכיון שהוא א"י לאכול אין זה מקום סעודתו ולכך ל"ה ערוב משא"כ גבי אתרוג עיקר המצוה הוא הלקיחה רק שגזה"כ הוא דבעי' שיהי' בו היתר אכילה וא"כ שפיר י"ל כיון דבין השנים איכ' א' בבירור שהוא ראוי לאכילה וקמי שמיא גליא שפיר יוצא י"ח: ומה שהביא מדברי התוס' סוטה י"ח ע"א שכ' דאין ליקח ב' או ג' אתרוגים משום דפרי א' אמר רחמנ' ולא שנים או שלשה פירות הנה לפענ"ד אין כונת התוס' שם דלא יצא אם לוקח ב' אתרוגים דבאמת בסוכה ל"ה ע"א שם ל"ק הכי אלא על פירכת הש"ס לינקט תרתי תלת שיהי' מחויב ליקח ב' וג' כדי שיהי' מינכר לקיחתה בס"ד דפריך ואימא פלפלין ע"ז משני פרי א' א"ר אבל לא דנימא שאם לוקח ב' אתרוגים שאינו יוצא וע' בשו"ת ברכת אברהם לבן הרמב"ם ז"ל בסי' ל"א שכ' בפי' דליכא למשמע מהכא דא"י בלקיחת ב' אתרוגים משום דה"ק הש"ס מה דפרכת דלא תתעבד המצוה אלא בתרתי ותלת פלפלי הא פרי חדא א"ר מספיק למצוה ולא הוצרך הכתוב לב' וג' דהא כתיב פרי עץ א' ע"ש וכונת תוס' י"ל דהוא רק אם מתכוין שלא לצאת רק בהשני אתרוגים שלקח אז לא יצא כלל אבל בנ"ד שלוקח השנים מספק וכונתו לצאת בא' מהן שהוא כשר לאכילה בודאי יוצא בו. ואף דהרמב"ם בפ"ז מה' סוכה ולולב והראב"ד שם מחולקי' אם עובר על בל תוסיף בהוסיף על אתרוג ולולב. זהו דוקא בב' אתרוגים כשרים אבל הכא שממ"נ א' מהן פסול ליכא בל תוסיף כמו בב' זוגות תפילין דרש"י ודר"ת דכיון דאינו מניחן אלא מספק באיזה מהן שכשר עפ"י הדין לכך ל"ש בהו בל תוסיף וכמבוא' במג"א סי' ל"ד סק"ג ע"ש. וע' בגיטין פ"ו ע"ב במשנה שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' וק' הא ספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים דהא מבואר בתוס' סוטה הנ"ל דלאו דוקא ב' חצאי ספרים אלא ה"ה ב' ספרים שלימים וע"כ כיון דאינו מגרש בשניהם רק באיזה מהם שהוא כשר ל"ה ב' ספרים ודו"ק: ומה שהקשה רו"מ בש"ס שבת צ"א ע"א בעא מיני' רבא מר"נ זרק כזית תרומה לבית טמא מהו כו' מדמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת א"ד כל לענין שבת כגרוגרת בעינן א"ל תניתוה אבא שאול אומר ב' הלחם ולחה"פ שיעורן כגרוגרת ואמאי לימא מדלענין יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית הכי השתא התם מדאפקי' חוץ לחומת העזרה איפסל לי' ביוצא אשבת לא מיחייב עד דמפיק לי' לרה"ר הכא שבת וטומאה בהדי הדדי קאתיין ע"כ והקשה דכיון דלאחר שנפסל ביוצא הא עומד לשריפה איך חייב תו על הוצאת שבת הא כתותי מיכתת שיעורא וליכא שיעור כגרוגרת וכן הקשה במשנה כריתות י"ג ע"ב יש אוכל אכילה א' כו' רמ"א אף אם הי' שבת והוציאו חייב וגם כאן קשה איך מיחייב אהוצאה כיון דנותר מצותו בשריפה איך חייב אהוצאתו הא בעי' שיעור כגרוגרת ונימא כתותי מ"ש ואי דנימא כדמשני הש"ס במנחות ק"ב ע"ב על הא דפריך לר"ש דאמר כל העומד לשרוף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאין ט"א עפרא בעלמא נינהו ומשני חיבת הקודש מכשרתן וה"נ נימא דמהני חיבה"ק דלא נימא כמ"ש ז"א לפי"ד הרמב"ם בפ"ו מט"א הי"ו דחיבה"ק ל"מ אלא מדבריהם א"כ איך יתחייב בקרבן על הוצאה ע"י דרבנן דהא לגבי דאוריי' ל"מ חיבה"ק ושפיר נימא כמ"ש עכ"ק הנה דומה לזה הקשה בשעה"מ פ"ד מגירושין מהא דגרסינן בפסחים י"ד ע"א אר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אר"י כו' ואמרי' עלה בגמ' אר"י אין הנידון דומה לראי' אף אנו מודים על התרומה שנטמאת בו"ה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת בא"ה אבל איך נשרוף תלוי' עם הטמאה שמא יבא אליהו כו' ופירש"י ונמצ' שטמאנו תרומה בידים והקשה דהרי תרו"ט הוא מן הנשרפין כדאי' בתמורה וא"כ איך קא' דדוק' תרומה שנטמאת בו"ה שורפין עם תרומה שנטמאת בא"ה הא אפי' תרומה טהורה מצי לשרוף עם תרו"ט דכיון דלטמא אחרים בעי שיעור' ותרו"ט כיון דמצותה בשריפה כתותי מיכתת שיעור' ולדברי התוס' בשבת כ"ה ע"א ד"ה כך שכתבו דתרו"ט אינה בשריפה רק מדרבנן ניחא אבל לאידך תירוצ' שכ' דהוא מדאוריית' מדאיקרי קודש קשה ותי' דנהי דתרו"ט מצותה בשריפה מדאוריית' אבל מ"מ אינו מפורש בתורה כנותר ופיגול וכן ל"א בי' כל העומד לשרוף כשרוף דמי והביא כן בשם ס' משאת משה שהכריח כן מסוגי' הש"ס דמנחות שם בערלה וכה"ג מטמאין ט"א רש"א אין מטמאין ט"א וקא' טעמ' דר"ש מדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שא"י להאכילו לאחרים כו' ואמאי ל"ק טעמ' דר"ש משום כל העומד לשרוף כשרוף דמי א"ו ערלה וכה"ג אע"ג דהוי מן הנשרפין אינו מפורש בתורה שמצותן בשריפה כנותר ופיגול ולכך ל"ש בהו כל העומד כו' ע"ש והנה לפי סברא זו אפשר ג"כ ליישב הקושי' מש"ס שבת הנ"ל עפי"ד הש"ס פסחים פ"ב ע"א בהא דקתני במשנה שם הפסח שיצא או שנטמ' ישרף מיד ופריך בשלמא טמא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף אלא יוצא מנלן דכתי' הן לא הובא את דמה וגו' א"ל משה לאהרן מדוע לא אכלתם את החטאת שמא חוץ למחיצתה יצתה א"ל לאו בקודש היתה והן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה מדוע לא אכלתם אותה מכלל דאי נפקא בת שריפה היא ע"ש הרי דאיסור