הרי בשמים סט

שלא לשם קרבן א"ע בלאו ע"ש והדבר מוכרע מכח דברי הרמב"ם בפט"ו מפסוהמ"ק ה' י"א שכ' דאף דבשאר קדשים לאו בת מינה לא מחריב מ"מ בפסח אפי' לשם חולין פסול משום שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' צריך להיות דוק' לה' ע"ש בכ"מ וא"כ הה"נ לענין הקרבת בע"מ אי מקריב הבע"מ לשם עצים בודאי א"ע משום שנא' בהו לא תקריבו את אלה לה' וא"ע כ"א כשמקריבן לה' וא"כ ה"נ אי אמרי' רואין דם הפסול כאלו הוא מים ואינו מעלהו לשם ה' שוב א"ע משום לא תקריבו אך י"ל לפמ"ש בס' טה"ק בחי' לזבחים ע"ח ע"א בפירש"י בד"ה דם פסולין דבהני דדינן אם עלו לא ירדו ל"ש רואין כו' דמה מהני בהו שנותן אותם לשם מים מאחר שהמזבח יקדשם בע"כ דהא המזבח מקדש אפי' שלא לדעת ע"ש ולפי"ז כיון דבתערובת ירצו א"כ ל"ש רואין כו' ושוב עובר משום אשר בו מום לא תקריבו משום דלענין הקרבה ל"ש ביטול כנ"ל ועפי"ז יש לתרץ קושי' הטה"ק בזבחים כו' ע"א בהא דאמרינן שם היא בפנים ורגלי' בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה שחט ואח"כ חתך פסולה ופירש"י שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצ' וכל דמי הבהמה יונקים זמ"ז ועלה ויצא דרך בית שחיטה ונתערב בדם המזרק ופסלו וכ' התוס' שם דדם פסול אינו בטיל ברוב כדמוכח בפ' התערובת דגוזרין גזירה במקדש והקשה בטה"ק נהי דהתם גזרי' שמא ירבה הפסול על הכשר הוא משום דקא' שם דדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש וא"כ כאן בודאי לא שכיח שיהי' הפסול רבה על הכשר וא"כ אמאי באמת לא יהי' בטל ברוב ולהאמור נכון דהרי בזבחים דף פ"ד ע"א במשנה חשיב יוצא בין הני דאם עלו לא ירדו [ואף לר"י דקא' התם בדם פסול אם עלה ירד בכ"ז הרי הכא מסקי' קבל ואח"כ חתך פסולה ופריך שמעת מינה דם המובלע באברים דם הוא ומשני משום שמנונית וא"כ ביוצא דבשר הרי מודה ר"י דאם עלה לא ירד] וא"כ כיון דאם עלו לא ירדו הא ל"ש רואין כו' כנ"ל וא"כ שוב ל"ש ביטול דהוי כמו טומאת משא דל"ש בי' ביטול וא"כ אסור להעלות הדם ע"ג מזבח משום תערובת הדם הפסול והבן. אכן בלא"ה י"ל דבמשנ' דדם תמימין בדם בע"מ הגזיר' אינה משום דלמ' אתי לאכשורי גם כשלא ירבה הכשר על הפסול אלא משום דילמ' אתי לאכשורי בעינייהו וכמו שפירש באמת התם בתוס' ד"ה ה"ג כו' בדם פסולין ודם התמצית ע"ש וא"כ בדם בע"מ בעינייהו הא אם עלו ירדו ולכך גם בתערובת אפי' אם לא נמלך ונתן פסול. אולם באמת המעיין בדברי התוס' זבחים ע"ז ע"ב בד"ה ורבנן כו' יראה בעליל דס"ל דכיון דהקילה התורה בתערובת בע"מ דאפי' חד בחד שרי א"כ נהי דאחמיר רבנן דאפי' ברוב לא ליבטלי עכ"פ לא אחמרי כ"כ דאפי' עלו למערכה ירדו ע"ש וא"כ ה"נ דגזרינן אינו אלא לכתחלה אבל אם לא נמלך ונתן כשר אמנם כל זה היא לר"א ורבנן דמתניתין דאית להו הדרשא דע"י תערובת ירצו אבל לרבנן דבריית' שם דל"ל הך דרשא לדידהו אפי' בדיעבד פסול וכמ"ש התוס' הנ"ל שם ולדידהו י"ל באמת דהטעם משום גזירה דילמא אתי לאכשורי כשלא ירבה הכשר על הפסול וא"כ לפי"ז אין קושי' על הבריית' דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן די"ל דההוא בריית' אזלא אליב' דרבנן דר"א דבריית' דלא ס"ל הדרשא דע"י תערובת ירצו וא"כ הוא פסול מטעם דלא' אהני הזריקה משום שנתערבו הדמים לפני הזריקה. ולכאורה אפשר להעיר עוד דהכא יהי' מותר אפי' לכתחלה לזרוק דם התערובת משום דעשה דפסח דוחה ל"ת דלא תקריבו למ"ד בזבחים צ"ז ע"ב דעשה דוחה גם ל"ת שבמקדש ואי דל"ה בעידנא ז"א דכיון דיש בילה א"כ ע"כ בשעה שמעלה דם בע"מ יש ג"כ מן הדם הכשר וא"כ הוי שפיר בעידנא. אמנם באמת זה אינו כלום דמלבד דעכ"פ ליכא קושי' על אביי די"ל דסובר כמ"ד אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש בלא"ה הא הבריית' שם ע"כ מיירי בתערובת כוס בכוסות כיון דבכל פסח הא מקבל הדם בכוס בפ"ע וכיון שכן דהבריית' ע"כ מיירי בנתערב כוס בכוסות הא כבר הבאתי מד' הרמב"ם ז"ל דבכה"ג בודאי בלא נמלך ונתן פסול כנ"ל ואי משום דאפשר לזרוק הדם של הבע"מ לשם חולין ולא יעבור משום לא תקריבו כד' המ"ל הנ"ל ז"א דכיון דאינו ידוע לנו איזו מהכוסות הוא מדם הבע"מ א"כ ע"כ מוכרח לזרוק כ"א לשם פסח וא"כ עובר בודאי בא' מהן משום לא תקריבו [ודאתאן עלה נראה להביא ראי' לד' התוס' שהבאתי למעלה דהיכי שהוא מובדל ומופרד לא אצטריך לן למיתי מטעם גזירה כו' רק מדינא פסול דל"ש רואין כיון דמאיסי והוא מהמשנה דזבחים ע"ט ע"ב כוס בכוסות ר"א אומר אם קרב כוס א' יקרבו כל הכוסות וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מא' ישפך לאמה וקשה לפי"מ דמוקי רב זביד פלוגתא דר"א ורבנן במשנה דלעיל בדם התמצית ודם פסולין אי גוזרין גזירה במקדש ולהכי מכשיר ר"א משום דאין גוזרין גזירה במקדש וא"כ הכא בנתערב כוס דם של בע"מ בין כוסות של כשרין וע"כ מיירי כוס א' של בע"מ מדקאי ר"א אם קרב כוס א' יקרבו כל הכוסות וא"כ הי"ל לר"א לומר דבטל ברוב וכשר לכתחלה כדין יבש ביבש דזה הוי יבש כלי בכלי ע' פמ"ג יו"ד סי' פ"א במש"ז סק"ד וז"ל אם נתערבו ג' כלים של חלב ולא נודע איזה מהן של הטריפה בלאו דין דאו"ה כלל ז' שרי כיון דהוי יבש ביבש כלי בכלי כו' ע"ש. וא"כ ה"נ כוס בכוסות הוי יבש ביבש וליבטל ברוב ואי משום גזירה הא ר"א ס"ל אין גוזרין גזירה במקדש והי"ל לר"א להכשיר לכתחלה ואמאי מכשיר דוקא אם קרב כוס א' א"ו דדוקא בבלול צריכין לבא מכח גזירה שמא לא ירבה ויכשירוה כיון דבבלול שייך רואין כו' משא"כ כוס בכוס שהוא מובדל ומופרד ושייך מאיס ל"א רואין כו' וא"כ מדינא הוא פסול והוא ראי' נכונה לפענ"ד ולפי"ז ממיל' לא קשה קושי' רו"מ דהרי כיון דמדאוריית' בטל ברוב האיך יוכל להביא פסח אחר הא הוי חולין בעזרה ולדברינו הא איכא איסור' דאוריית' משום בע"מ לא תקריבו דכיון דל"ש רואין כו' שוב ל"ש בי' ביטול כדין טומאת משא וכנ"ל אמנם לכאורה עדיין יש לעיין דהרי באמת הקשו התוס' מנחות מ"ח ע"א ד"ה חטא כו' אמאי אם נתערב בדם התמצית ישפך לאמה נימא חטא בדם התמצית כדי שתזכה בדם הנפש ותי' דמשום גזירה הוי וא"כ ה"נ לכאורה י"ל חטא בבע"מ כדי שתזכה בק"פ הכשרים וע"כ משום גזירה א"כ תו הוי דרבנן והדק"ל איך יביא פסח אחר הא הוי חולין בעזרה. אולם באמת לק"מ דהכא א"א לומר חטא כו' דהרי חטא בקרבן זה בשביל שתזכה בקרבן אחר הא מבואר במנחות שם דל"א והתוס' הקשו רק על דם התמצית כיון דשניהם הדם התמצית ודם הכשר הויין מקרבן א' בזה שפיר הקשו דנימא חטא כו' משא"כ כאן בב' קרבנות הא ל"א חטא כו' ועוד הא הוי חטא כדי שיזכה חבירך ולא אמרינין: אמנם באמת אף לדברי החוו"ד ג"כ ל"ק קושי' רו"מ דאיך יביא פסח אחר כיון דמדאוריית' חזי לאכילה ויוצא בפ"ר הא הוי חולין בעזרה דהלא כבר מבואר בפוסקים דהא דאמרינן אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע ז"א רק היכי שתחלת תקנתם נוגע לד"ת אי אמרינן דאין כח ביד חז"ל לתקן לעקור דבר מה"ת משא"כ כשתחלת התקנה לא הי' לעקירת דבר מה"ת רק שמסתבב במקרה עקירת דבר מה"ת בזה אמרינן כיון דכבר חלה גזירת חכז"ל מועלת ג"כ לעקור דבר מה"ת ע' ב"ש סי' כ"ח סק"ו ולפ"ז התם בפסחים ס"ב לענין שחטו למולים ע"מ שיתכפרו בו ערלים בזריקה דדרשינן ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו ודריש רבה התם חבירו דידי' מה הוא דבר כפרה אף חבירו דבר כפרה לאפוקי ערל דלאו בר כפרה אינו פוסל ור"ח פוסל דערל הוי ג"כ בר כפרה הואיל וא"ב מתקן נפשי' דאמרינן הואיל לחומר' וע"ז שפיר הקשו התוס' דהא דאמרי' הכא הואיל לחומר' ע"כ אינו רק מדרבנן ואיך יכולין לומר כאן הואיל לחומר' כיון דאתי לידי קולא לעבור אדאוריית' ובחומר' זו עוקרים דבר מה"ת בקו"ע וכן מה שמצינו בפסחים ד"פ ע"ב גבי הא דקתני שם במשנה הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה ומדייק בגמ' הא נודע ואח"כ נזרק לא מרצה כו' ושם הקשו ג"כ התוס' שפיר כיון דהא דלא מרצה ע"כ אינו אלא מדרבנן מדמחלק בין שוגג למזיד והיכי מיחייבי לי' רבנן בפ"ש כיון דמדאוריית' פטור הוי חב"ע ע"ש וקושייתם הוא דאיך יכולין חכמים לגזור דלא ירצה הציץ הא תיכף עוקרין דבר מה"ת דמיחייב להביא קרבן אחר והוי חב"ע משא"כ הכא הא כבר אמרו חכמים בתערובת איסור בחולין דחתיכה הראוי' להתכבד אינה בטילה דהא בתערובת חולין אינו נוגע כלל לעקירת דבר מה"ת וכיון דכבר חלה גזירת חז"ל בחולין שוב אמרי' הכי גם בקדשים דתקנת חכז"ל לא זזה ממקומה ופסולין כולם משום דבשעת זריקה ל"ה חזי לאכילה וממיל' חייבין לעשות פסח שני ועוי"ל דליכא לאקשויי לאביי די"ל דס"ל חולין בעזרה לאו דאוריית' ומבואר בתוס' פסחים כ"ב ע"א ד"ה חשנ"ב כו' ובזבחים ע"ז ע"ב בד"ה בדם בהמה כו' דבין השחיטה בין ההעלאה אינו רק מדרבנן ע"ש ומדברי אביי בפסחים כ"ד אין הכרח דיסבור חשנב"ע דאוריית' די"ל דלריב"ל קא' ולי' לא ס"ל] וא"כ לפ"ז ליכא קושי' דאיך משום דרבנן יביא חולין לעזרה דהא גם חשנ"ב אינו רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו: ומדי עיוני בסוגי' ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן עלה במצודתי ליישב קושי' המפורשים שהקשו עמ"ש התוס' שם פ"ט ע"א ד"ה הנ"מ דיעבד בהא שהקשו בדברי הש"ס שם דמשני דלא אפשר להביא פ"ש ולהתנות בשלמים משום דקא ממעט באכילת שלמים או משום סמיכה או משום מתנות והקשו התוס' וכי בשביל דשמא יהי' נותר או משום סמיכה דלא מעכבא או לא יעשו מתנות כהלכתן יכנס לידי ס' כרת ותי' דטוב שידחה ס' כרת בשוא"ת ממה שיעשו רובן שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח והקשו מהא דלקמן צ"א ע"א דקא"ר יוחנן על המשנה שם דקתני המפקח את הגל ונמצא המת תחתי' חייב לעשות פ"ש ל"ש אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פ"ש אימא טהור הי' בשעת שחיטה ופירש"י וכיון דספק יצא ס' לא יצא פטור משום דלא אפשר כדאמרן לעיל גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן והקשו דהא כאן שפיר יוכל להתנות בשלמים ואי משום סמיכה ומתנות הא כאן תיהדר קושי' התוס' לדוכתה וכי משום סמיכה דלא מעכבא או מתנות דלא מעכבי יכנס בס' כרת והכא ל"ש תי' התוס' הנ"ל דרובן יעשו שלא כהוגן כיון דליכא רק א'. והנה לכאורה אין התחלה לקושי' זו דהרי התם א"א להתנות בשלמים משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי לי' וא"א לתת לכהן דשמא הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו ובשלמא גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן משני הש"ס שפיר דניתי כל חמשה חד כהן דלא עביד פסח ונימני עילוי' הני חמשה פסחים דממ"נ איכא חד דלא עביד פסח וקא נפיק בי' משא"כ במפקח את הגל הא ל"ש זה. אמנם בכ"ז אכתי קשה דהרי באמת הקשו התוס' בד"ה האי כהן ה"ד כו' וניתי כהן קטן ותי' דעדיפא מיני' פריך וא"כ במפקח את הגל שפיר יוכל להביא עמו כהן קטן ולהתנות בשלמים דליכא בי' איסור דשלא למנויו. ונלפענד"ל דהנה באמת הקשו התוס' ביומא ק"ט ע"ב ובמנחות מ"ט ע"ב האיך אפשר להתנות בשלמים דילמ' לאו פסח היא וקעבר בעשה דהשלמה. ונלפענד"ל עפי"ד הרמב"ן הובא בר"ן פר"א דמילה שכ'