הרי בשמים סח

ספק בעי עיבור צורה הוי אנוס בתקנ"ח וכמ"ש התוס' בשבת ד' ד'. ומהכ' נפשט ספק זה דאי איתא דאמרי' כיון דע"כ איכא בהתערובת א' שפסולו בגופו ישרפו כולן מיד א"כ קשה קושייתינו הנ"ל ישרף א' ואידך לשתרי [וע' בתוס' מעילה ד"ז ע"ב דבדבר שפסולו בגופו אינו מועיל הזריקה להטעין עיבור צורה דלא כפירש"י שם] אע"כ דאפי' נתערב א' שפסולו בגופו כיון דהשאר אינן נשרפין אלא מספק בעו עיבור צורה וא"כ מיושב שפיר דע"כ ישרפו כולן כשתעובר צורתן משום נותר [ובגוף סברת הצל"ח הנ"ל שחידש דאזהרת נותר שלא יותירו עד בוקר שייך ג"כ בזבח פסול ואי אינו שורפו ביום זבחו קאי עליו בבל תותירו יל"ע לפענ"ד מש"ס שבת נ"ד ע"ב בהא דמסתפק שם בגמ' מהיכן ילפינן דאין שורפין קדשים פסולין ביו"ט וקא' רבא מקרא דהוא לבדו ולא מילה שלב"ז ופירש"י וז"ל וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יו"ט וה"ה לשריפת קדשים פסולין ע"כ וקשה הא בשריפת קדשים פסולין אם ימתין עד למחר יעבור על לאו דלא יותיר כד' הצל"ח וצל"ע בזה] עכ"פ מה שרצה החוו"ד לומר משום הקטרת אימורין דא"א כמו אברים באברים אינו מובן כנ"ל ולכאורה אפשר לומר דכונתו מטעם עולין שא"מ זא"ז וקאי בשי' הכרו"פ בסי' ק"י ס"ק כ"ב שהעלה שם דהרמב"ם ז"ל חולק ע"ד התוס' שכ' דבע"מ ל"ה עולין וכתב דכמ"ש התוס' לענין חהר"ל אף דהיא עכשיו איסור הנאה מ"מ אם יתבטל יהי' חהר"ל אף עכשיו לא בטיל וכן הדבר בעולין אם יתבטל יהיו הכל בחזקת תמימין וירצו למזבח אף עכשיו קודם שמתבטלין הם נידונין ע"ש סופן וקרוי עולין ול"ב כמו חה"ל וגם מ"ש דביבש ביבש ל"ש אין עולין מבטלין זא"ז לא ס"ל כוותייהו דרק לגבי מב"מ יש הבדל בין לח ליבש דאין קרוי מב"מ כ"א בנבלל היטב וזה ל"ש בעולין ע"ש וא"כ שפיר נוכל לומר מטעם האמורין שא"א להקטירן משום דאין עולין מבטלין זא"ז. אמנם לפי"ז לא יהי' שייך תי' החוו"ד הנ"ל דמשום דא"א להקטיר האמורין עשאום כמי שנטמאו או שאבדו דהרי כ' התוס' ביומא כ"ט ע"א ד"ה אלא כו' דל"ש הך דעשאום כמי שנטמאו או שאבדו אלא היכי דהוי חזי מעיקר' כגון בשנשתה' לאחר התמיד כיון דהוי חזי להקריבו קודם התמיד אבל היכא דמעיקר' לא הי' חזי ל"ש הא דעשאום כמי שנטמאו או שאבדו ע"ש וא"כ ה"נ כיון דאמרינן דל"ב האמורין של בע"מ באינך וחל על כולם שם אמורי בע"מ וא"כ ל"ה חזי מעיקר' ול"ש עשאום כמי שנטמאו או שאבדו. אולם באמת גוף דברי הפלתי אינם מובנים כלל לפענ"ד דהרי כ' הר"ן בנדרים נ"ב ע"א בטעמ' דרבנן דדרשי מולקח מדם הפר ומדם השעיר דעולין א"מ ז"א ולא ס"ל כר"י דדריש מהאי קרא דמב"מ לא בטיל דכיון דזה איסור וזה היתר הוי מבשא"מ ורק היכי דזה וזה הוי היתר כגון בדשיל"מ או דשניהם עולין וכשרין לגבי מזבח בשוה בכה"ג ל"ב ע"ש וא"כ לפי"ז היכי דא' מהן פסול שוב ל"ה מב"מ ושפיר בטיל ומה זה ענין לחהר"ל דהתם הוא מטעם חשיבות ורק דאתה רוצה לסלק החשיבות מטעם שאסור בהנאה בזה שפיר כ' התוס' כיון דלאחר הביטול יהי' ראוי להתכבד אמרי' דל"ב משא"כ עולין בעולין אם א' מהן פסול הא הוי מבא"מ ושפיר בטיל: והנה עוד כ' א"ז החוו"ד שם וז"ל וא"ל משום דם שנתערב בדם הא משנה מפורשת היא בזבחים דאם לא נמלך ונתן כשר. הנה בודאי כונתו להמשנה דזבחים ע"ח ע"א בדם התמצית ישפך לאמה ר"א מכשיר אם לא נמלך ונתן כשר ותמה אני על הדרת גאון יעקב ז"ל דאיך אשתמיט לי' דברי הגמ' שם דע"ט ע"ב דמוקי ר"פ שם פלוגתא דר"א ורבנן אם דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש אבל ברישא בנתערב בדם פסולין כ"ע מודו דישפך לאמה ורב זביד דמוקי שם פלוגת' דר"א ורבנן אי גוזרין גזירה במקדש או לא הא איפרוך התם דא"כ ליערבינהו וליתנינהו נתערב בדם פסולין או בדם התמצית ישפך לאמה ומדפליג להו במשנה שם לתרי בבי ע"כ דל"פ רק בסיפ' בנתערב בדם התמצית אבל בדם פסולין כ"ע מודי דישפך לאמה וכן מצאתי מפורש בתוספתא דזבחים פ"ח דקתני ר"א מכשיר בדם התמצית הרי להדי' דל"פ ר"א רק בדם התמצית וא"כ ההוא דאם לא נמלך ונתן כשר לא קאי ג"כ רק על דם התמצית ולא על דם פסולין לכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ם פ"ב מה' פסוהמ"ק ה' כ"ג שכ' וז"ל דם הקדשים שנתערב בדם פסולי המזבח או בדם קדשים שנפסלו בשחיטה ישפך הכל לאמה ואפי' קרבו כל הכוסות חוץ מא' ישפך לאמה וכל אותן הזבחים פסולין נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ואם לא שאל ונתן כשר עכ"ל הרי דפוסק הרמב"ם ז"ל להדי' דבתערובת דם התמצית אם לא שאל ונתן כשר אמנם כד דייקינן שפיר ליכא מדברי הרמב"ם ז"ל ראי' דכפי הנראה מלשונו שכ' ואפי' קרבו כל הכוסות כו' א"כ מיירי בנתערב כוס בכוסות ובזה יש מקום לומר דאפי' אם נקרבו פסולין דהנה התוס' בזבחים ע"ט ע"ב ד"ה במאי קמיפלגי כו' ובכ"ד כ' דבפסולין כ"ע מודו דרשאי ליתנן לשם מים וכ' בס' מה"ק להסביר דבריהם עפי"מ דאמרינן בדף ע"ז ע"א גבי שאור ודבש דגם רבנן מודו לאותה דרשא דאל המזבח כו' לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים ונהי דרבנן דרשי שם מיעוט' דאותם הוא דאתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינ' לא ה"ד בכשרים הוא דאסור לשנות בהם אבל פסולים שרי והא דאסרינן לכ"ע באברים שנתערבו להעלותן לשם עצים היינו מטעמ' דאמרינן שם ע"ב בגמ' לר"י אליב' דרבנן משום דמאיסי ולתנא דמתניתין אליב' דכ"ע ולכך גם ר"א לא שרי אלא בקרב ראשו של א' מהם וע"כ סברי התוס' דההיא טעמ' דמאיסי לא שייך אלא כשהפסול בעיני' דומי' דאברים שנתערבו אבל בדם פסול שנתערב בדם כשר שאינו בעין ומצטרף לזה דיש בילה א"כ בכל הזאה יש בה מן הכשר ל"ש האי טעמ' דמאיסי משא"כ בתערובת אברים אף אם יקריב אותם שנים שנים מ"מ מאחר שהפסול הוא מובדל ומופרד בפ"ע שייך בי' שפיר טעמ' דמאיסי ולכך אפי' לר"א אין היתר כ"א בקרב ראשו של א' מהם דתלינן איסור' בי' ע"ש. והנה רש"י ז"ל פי' התם במשנה על הא דאם לא נמלך ונתן כשר וז"ל אפי' לת"ק דאפי' לכתחלה אי לאו משום גזירה הי' מכשיר וכ"כ הר"ע מברטנורה דכיון דאינו אלא משום גזירה לכך כשר בדיעבד ולפי"ז י"ל דבנתערב בדם פסולין כיון דמדינא הי' שייך רואין כאלו הן מים דמותר להעלותן לשם מים כיון דל"ש הטעם דמאיסי שאינן בעין ומצורף דיש בילה כנ"ל וא"כ ע"כ דאיסור הקרבתן ג"כ אינו אלא מטעם גזירה ולכך י"ל גם בהו דאם לא נמלך ונתן כשר משא"כ הרמב"ם ז"ל הא מיירי בנתערב כוס בכוסות דהוא דבר מובדל ומופרד והוי כמו אברים באברים דשייך שפיר טעמ' דמאיסי וא"כ מדינא אסור להעלותן ע"ג המזבח כנ"ל ולכך שפיר כתב דאם עבר והקריבן פסולים. ונראה להסביר הדבר בטעמ' דהנה בס' טה"ק הקשה על הא דאם לא נמלך ונתן כשר הרי רבא אמר לעיל דע"ג ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליקרב אם הקריב לא מרצה מטעם דיחוי ואמאי יועיל כאן מה שנתן בדיעבד נימא ג"כ דפסול מטעם דיחוי ונראה לפענ"ד דלא קשי' כלל דבשלמא במתניתין דר"פ בזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו' דבכל הני חל עלייהו השת' איסור העלאה לגבי מזבח דנהי דמה"ת היל"ל דיבטלו ברוב עכ"ז כיון דאמרי חכמים דאינו בטיל הו"ל כאלו היא בעין ולכך אי אקריב לא מרצה מטעם דיחוי משא"כ הכא בנתערב בדם התמצית ית דאין שום איסור בהעלותן ולענין שיכפר הא אמרי' בהן רואין כו' כנ"ל ורק משום דגוזרין גזירה במקדש דילמ' אתי לאכשורי בעיני' או כשיהי' דם התמצית או דם הפסול מרובה בכה"ג ל"ש דיחוי כיון דכמו שהוא עתה אין שום איסור והי' כשר לכתחלה לכפרה אי לאו הגזירה וא"כ התינח בנתערבו דמים בדמים אפי' בדם הפסולין כיון דמדינא אמרינן בהו רואין כו' ורק משום גוזרין גזירה במקדש לכך י"ל דאם לא נמלך ונתן כשר משא"כ בנתערב כוס בכוסות דהא גם מן הדין אין אומרין בהו רואין כיון שהוא מובדל ומופרד ושייך בי' מאיס כנ"ל וא"כ שייך שפיר דיחוי ולכך פסק הרמב"ם שפיר דאפי' בדיעבד פסול וא"כ י"ל דאין ראי' מהרמב"ם דיהי' גם בתערובת דמים אפי' בדיעבד פסול: והנה לכאורה הי' אפשר לומר דאפי' אי נימא דהמשנה בנתערב בדם פסולין קאי האי דאם לא נמלך ונתן כשר גם עליו עכ"ז י"ל דמיירי בדם פסולין של נשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו דהוא מהנהו דאם עלו לא ירדו כמו שפי' באמת הר"ע מברטנורה שם דלא כפירש"י ז"ל שפי' כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו דבר"ע מברטנורה אינו מביא רק חוץ לזמנו וכיון שהדם פסול הוא מהנהו דדינם שאם עלו לא ירדו ל"ש לומר דהדם כשר נדחה כשנתערב עמו כיון דבדם הפסול גופי' גלי קרא דל"א בי' דיחוי ואם עלו לא ירדו האיך שייך למיפסל הדם כשר שנתערב עמו בדיעבד וע' פמ"ג א"ח סי' תרמ"ו במש"ז סק"ו מ"ש בשם הריטב"א] משא"כ כשנתערב בדם בע"מ דהדין בהו דאם עלו ירדו לכ"ע פסול אפי' בדיעבד ולכך סתים התנא במשנה דע"ט ע"ב וקתני דם תמימין בדם בע"מ ישפך לאמה ול"מ הקרבתן אפי' בדיעבד. אמנם הא ליתא דהרי באמת קשה לכאורה על הא דפירש"י שם דם תמימין בדם בע"מ מילת' דשכיחא היא וישפך לאמה גזירה שמא לא ירבה עליו ויכשירוה הרי כבר הבאתי בשם התוס' דבין ר"א ובין רבנן דמתניתין אית להו הדרשא דמום בם לא ירצו בעינייהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו וא"כ מדאוריית' בע"מ ע"י תערובת מרצה ורק מדרבנן הוא דפסול וא"כ איך גוזרין הא הו"ל גזירה לגזירה. אולם באמת הדבר נכון די"ל דלהכי פי' שם הר"ע מברטנורה במשנה דלכך ישפך לאמה דעבר בזריקתו משום כל אשר בו מום לא תקריבו ונראה בכונתו דהא באמת קשה קושי' הנ"ל איך שייך לגזור שמא לא ירבה ויכשירוהו הא אפי' אי לא רבה ל"ה רק מדרבנן והוי גזלג"ז כנ"ל וע"כ פי' דנהי דמדאוריית' בע"מ ע"י תערובת מרצה היינו כשעבר והקריבו הוא מרצה אבל מ"מ כשמעלהו אפי' אי דם הכשר רבה עובר משום כל אשר בו מום לא תקריבו לפי"מ דאמרי' בכורות כ"ג דלענין טומאת משא ל"ש ביטול ומשמע שם דאפי' בלח בלח לא בטיל דהרי מיירי התם באפר פרה שנתערב באפר מקלה ואפר באפר הוי לח בלח כמו קמח בקמח כמ"ש במג"א סי' ש"י סק"ח וסי' תצ"ח ס"ק כ"ח ע"ש ודלא כד' הכ"מ ספ"א מה' מטמאי מו"מ וע' במ"ל שם וא"כ שפיר יעבור על הלאו דלא תקריבו דההעלאה לגבי מזבח הוא כענין טומאת משא דל"ש בי' ביטול וא"כ לפי"ז שוב א"א לן למימר דבדם תמימין שנתערב בדם בע"מ דפסול אפי' בדיעבד מטעם דיחוי כיון דבבע"מ אם עלו ירדו דהרי דרשי' הא ע"י תערובת ירצו אפי' חד בחד וא"כ אפי' אי לא רבה עכ"פ לא יהי' הדין דירדו אולם לכאורה זה ליתא דאיך נוכל לומר דיעבור בהעלאת תערובת דמים משום אשר בו מום לא תקריבו דהרי אי אמרינן רואין כו' ליכא לאו זה לפימ"ש המשנה למלך בפ"א מה' איסורי מזבח ה' ד' גבי שחיטה זריקה והקטרה של בע"מ דא"ט כי אם בעושה ההקרבה לשם קרבן אבל