הרי בשמים סז

בתוס' סנהדרין ט"ו ע"א ד"ה אדם מי קדיש כ' וז"ל וי"ל דאדם לא משמע לי' דקאי אעבד וע' בכריתות דף ז' ע"ב במשנה וכן שפחה שהפילה כו' ובגמ' שם שפחה מנ"ל כו' ע"ש ויש לדבר עוד בזה אך לא עת האסף פה והנני הדור"ש באהבה: סימן יז לק' דאלינא. בעזהש"י יום ה' ג' תמוז תרמ"א לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד האברך החריף המפולפל ברק השנון זית רענן כש"מ אליעזר גרינשטיין נ"י. מכתביך היקרים עם חידו"ת פעמים ושלש הגיעוני ואתך הסליחה על אשר לא השבתי לך עד כה יען אפפוני טרדות רבות ועצומות הפתוחות לקודש ולחול. ואבא היום אל העין. ואען ואומר בס"ד: הנה העירות בדברי א"ז הגאון חוו"ד ז"ל בסי' ק"א שה"ר לדעת הפוסקים דכבש שלם הוי ג"כ חה"ל מש"ס פסחים פ"ח ע"ב גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצ' יבלת בא' מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פ"ש וקא' אביי התם ל"ש אלא שנתערבו לאחר זריקה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פ"ש כיון דבעידנ' דאזדרק דם ל"ה חזי לאכילה ואי נימ' דכבש שלם ל"ה חה"ל א"כ אמאי ל"ה חזי לאכילה הא נתבטל ברוב ופסח ע"כ שלם הוא וא"ל משום דם שנתערב בדם הא משנה מפורשת היא בזבחים דאם לא נמלך ונתן כשר וא"ל משום דא"ר להקטיר האמורין דהוי כאברים באברים דכולן יוצאין לבית השריפה כמבואר בזבחים דע"ז דז"א דלא יהא אלא נטמאו אמורין או אבדו דמותר הבשר באכילה א"ו דמטעם חהר"ל אינה בטילה וכדעת הפוסקים דגם כבש שלם הוי חה"ל. והקשית מדברי התוס' פסחים ס"ב ע"א ד"ה האי כו' שכ' וז"ל ואין להקשות אי מדרבנן האיך יתחייב פסח אחר הא הוי חולין בעזרה לא היא כיון דלא נזרק הדם א"י ומותר לצאת באחר וא"כ אפי' לפי"ד החוו"ד שכתב דמטעם חה"ל אינה בטילה אכתי תקשי בהא דפריך הש"ס שם בכמה אופנים דליתחייב בפ"ש הרי מיירי לאחר זריקה וא"כ כיון דמדאוריי' בטיל ברוב ורק מדרבנן ל"ב א"כ איך יביא פסח אחר הא הוי חולין בעזרה עכ"ק: הנה בטרם נבוא למטרת ישוב דברי א"ז הגאון זצ"ל ארדה נא ואראה מה שיש לעיין ולפלפל בסוגי' זו. דהנה לכאורה אכתי קשה אפי' אי נימ' דכבש שלם הוי חה"ל לפמ"ש בשערי דורא שער ל"ט אות א' דבחתיכה שאינה אסורה רק מדרבנן אפי' הוי ראוי' להתכבד בטילה ע"ש והסכימו עמו עוד קצת פוסקים ע' בפרי תואר סי' ק"ו א"כ הא מבואר בתוס' זבחים דע"ז ע"ב ד"ה ורבנן כו' דגם רבנן דמתניתין דרשי מום בם לא ירצו בעינייהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ורק לכתחלה אסור מדרבנן ע"ש וא"כ אפי' בחד בחד ליכא רק איסו' דרבנן א"כ היל"ל דיהי' בטל דרוב כשאר איסור דרבנן אף שהוא חה"ל. אמנם באמת לק"מ דמלבד דבאמת קיי"ל דחה"ל אפי' באיסור דרבנן אינה בטלה כמבואר ברמ"א סי' ק"א ס"א י"ל ג"כ דאתיא ההוא בריית' דפסחים כרבנן דבריית' דהתם דלא דרשי הך דרשא וס"ל דתערובת בע"מ לא יקרבו מדאוריי' אמנם הא קשיא לי דלכאורה יש להבין אמאי נקט אביי מילת' דפסיק' דבנתערבו לפני זריקה חייבים לעשות פ"ש משום דבשעת זריקת דם ל"ה חזי לאכילה הרי שפיר משכחת דגם בנתערבו לפני זריקה היו פטורים מלעשות פ"ש היכי שפירשו ממקום קביעותן דהרי כ' התוס' בפסחים ד"ט ע"ב ד"ה היינו ט' חניות דבקבוע דרבנן אפי' פירשו לפנינו שנולד הספק במקום הקביעות ג"כ מותר ע"ש וא"כ ה"נ הא מדאוריי' חד בתרי בטיל ול"ה אלא קבוע דרבנן והיל"ל דבפירשו ממקום קביעותן יהיו פטורין מלעשות פ"ש ואי דכ' התוס' בזבחים ד"ע ע"ב ד"ה אפי' כו' דלגבי גבוה ל"א כל דפריש מרוב' קפריש מטעם גזירה שמא יבאו י' כהנים בב"א ומסקי מן הקבוע למזבח ז"א דהתינח בדברים שעולים ע"ג המזבח שנעשה ע"י כהנים שפיר אמרי' דכהנים זריזין הן ויזדרזו כ"א לעשות המצוה ושפיר איכא למיחש לזה אבל לא לענין אכילת אדם וכנראה מלישנ' דגמ' שם ע"ג ע"ב שמא יבאו עשרה כהנים בב"א כ' ע"ש ותדע לך דהרי דעת הרשב"א הובא בטיו"ד סי' ק"ט דאף דיבש ביבש בטל ברוב מ"מ אסור לאוכלן בב"א ואמאי לא גזרי' ג"כ התם שמא יבא לאכלן בב"א א"ו דלגבי אי' אכילה ל"ש גזירה זו וא"כ הכא הרי העיקר היא אם הוא ראוי לאכילה בשעת זריקה וכיון דלגבי אי' אכילה שייך מרובא פריש א"כ שפיר יהי' מותר היכי דפירשו ממקום קביעותן והוי ראוי לאכילה בשעת זריקה וממיל' פטורין מלעשות פ"ש וע' ברא"ש פג"ה מ"ש בשם הרשב"א ז"ל ועכצ"ל לפמ"ש רש"י ז"ל בחולין ק"ט ע"א דאביי קם בשי' ר"י דמב"מ במשהו וא"כ למאי דחזר בו ר"ת דאין חילוק במב"מ בין לח ליבש ע' בתוס' זבחים דע"ג ע"א ד"ה רי"א וא"כ מדאוריי' לא בטיל והו"ל קבוע דאוריי' ושפיר קא' אביי לשיטתי' דבנתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פ"ש ז כיון דלא חזי' לאכילה אפי' נתפרשו ממקום קביעותן משום דהוי קבוע דאוריי' ואסור בנולד הספק במקום הקביעות אמנם באמת התוס' בחולין שם ובפסחים ד"ל ע"א חולקין על רש"י ז"ל בזה והוכיחו מכ"ד דאליב' דאביי ורבא מב"מ בטיל ע"ש ועוד הרי כ' התוס' בגיטין ס"ד ע"א ובנזיר י"ב ע"א ד"ה אסור דכל היכי שאינו ניכר האיסור במקומו ל"ה קבוע דאוריי' ע"ש א"כ אפי' אי נימא דס"ל לאביי מב"מ מה"ת במשהו עכ"ז ל"ה קבוע דאוריי' כיון דאינו ניכר האיסור וא"כ הדרק"ל. אמנם באמת הדבר נכון דלכאורה צריך להבין הא דפריך בגמ' זבחים ע"ג ע"א נכבשינהו דניידי ונימ' כל דפריש מרובא פריש הרי אי בע"ח נדחין כיון שכבר נדחו איך יותרו אח"כ ועכצ"ל עשום דקיי"ל כל שבידו ל"ה דיחוי וא"כ שפיר פריך כיון דכל שעה בידינו לתקן הדיחוי ול"ה דיחוי כלל וא"כ התינח התם בבע"ח דמהני תקנת נכבשינהו דניידי משא"כ הכא הא פירש בידים אסור וע"כ לא יוכל להיות ניתר רק ע"י שיהי' נפרש ממיל' ול"ה בידו וא"כ פסול מטעם דיחוי. והנה מ"ש א"ז הגאון בחוו"ד הנ"ל בזה"ל וא"ל משום דא"כ להקטיר האמורין דהוי כאברים באברים דכולן יוצאין לבית השריפה כמבואר בזבחים דע"ז ז"א דלא יהא אלא נטמאו אמורין או שאבדו דמותר הבשר באכילה הנה לפענ"ד לא הי' צריך לכל זה דהא באמת יש להבין גוף המשנה בזבחים ע"ז ע"ב שם אברים באברים בע"מ אמאי יצאו כולם לבית השריפה וגם לר"א לא שרי אלא בקרב ראשו של א' מהן הרי פירש"י התם אברים של עולות הרבה באברי עולת בע"מ וע"כ דהבע"מ אינה אלא א' מדקא' ר"א אם קרב ראש א' מהן יקרבו כל הראשון ואי איתא דאיכ' יותר מא' מאי מהני מה שהקריב ראש א' מהן הרי אכתי איכ' מן הראשים האסורין וא"כ אמאי לא יהי' בטל ברוב ולדעת הפוסקים דחתיכה חי' ל"ה ראוי' להתכבד א"כ שפיר תוכל להתבטל ואי משום עולין שאין מבטלין זא"ז הרי כ' התוס' בזבחים שם דלא שייך בהו עולין דכיון דהוא בע"מ לא הוי עולין ועוד דביבש ביבש ל"ש לרבנן עולין אין מבטלין זא"ז כמו דל"ש במב"מ ביבש לר"י ע"ש וע"כ כמ"ש התוס' ישנים ביומ' ס"ד ע"א דאתיא כתנא דליטר' קציעות דאמר כל דבר שבמנין לא בטיל וע"כ כשי' הת"ח שהוב' בש"ך סי' ק"א סק"ז דאף דמטעם חה"ל בטילה אבל מכח דבר שבמנין י"ל דל"ב וא"כ הה"נ י"ל בהבריית' דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן דאזיל לתנא דליטר' קציעות ול"ב מטעם דבר שבמנין וא"כ לא קשה גם קושי' החוו"ד לענין הבשר רי"ל דאף דבכבש שלם ל"ש חה"ל מ"מ אינו בטל מכח דבר שבמנין כשי' הת"ח הנ"ל. ובאמת מוכח הכי מדברי הש"ס בזבחים דע"ב ע"ב דר"פ משני התם על הא דפריך אמאי ימותו כולן ונבטלו ברוב ההוא תנא תנא דליטר' קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל ומכ"ש בדאוריי' הרי דגם כבש בעורו הוי דבר שבמנין: אמנם הא קשיא לי בהך משנה דאברים באברים דהנה הצל"ח בחי' בפסחים שם הרגיש אמאי קא' בבריית' הדין לענין דפטורין מפ"ש ואמאי ל"ק הך דינא לענין אם חייבין להבי' פ"ר אחר כשנודע מבעוד יום ואמרתי ליישב דהנה באמת קשה הרי קיי"ל בקבוע דרבנן כשנפל א' מהן לים הותרו כולן שאני אומר דאיסור' נפיל וא"כ אמאי יצאו כולן לבית השריפה הרי כשנשרף א' יהיו האחרים מותרין ואי דבהפיל אסור ז"א דהא בש"ס זבחים ע"ד ע"א פריך שם על המשנה דכל הזבחים שנתערבו כו' דאמאי ימותו כולן במת א' מהן נימ' דאיסור' מית והנותרים יקרבו והקשה הברה"ז הא בהפיל בידים אסור ותי' דכיון דמצוה להמית הוי כממיל' ע"ש וא"כ ה"נ כיון דמצוה לשורפן א"כ כשנשרף א' נימא דאיסור' נשרף והשאר יהי' מותרין ואי דהא קא' בזבחים שם דלא התיר ר"א אלא שנים שנים והכ' א"א לאכול ב' ב' כיון דיהי' שלא למנויו אכתי קשה לשי' הרמב"ם בפ"ז מה' ע"א דהא דלא התיר ר"א אלא ב' ב' היינו דבעי' שיפלו שנים לים [וג"ז הוא רק משום חומר' דע"ז כמבואר בנו"כ שם] אבל מותר לאכול א' א' ע"ש ועכצ"ל דמיירי כשכבר הוא לילה וא"כ הא אין שורפין קדשים בלילה וע"כ לא יהיו נשרפין עד יום המחרת וא"כ ממיל' ע"כ ישרפו כולן כיון שנעשו כולן נותר. וא"כ לפי"ז שפיר קתני הדין הלז רק לענין פ"ש דאלו לענין פ"ר ובאופן שיש עדיין שהות לשחוט פ"ר אחר הא לא הי' צריך לשרוף כולן והי' די לשרוף א' והשאר מותר כנ"ל ומיושב קושי' הצל"ח. אמנם התינח התם בבריית' הנ"ל משא"כ במשנה דאברים באברים שפיר קשה אמאי קא' ר"א דוק' אם קרב ראש א' מהן ופירש"י ביומא ס"ד ע"א קודם שהרגישו בדבר ומשמע דלאחר שכבר נודע התערובת שוב אין לו תקנה בשום ענין ומודה לחכמים דיצאו כולן לבית השריפה ע' פמ"א ח"א סי' ק"ה הרי התם ג"כ ל"ה אלא קבוע דרבנן מטעם דבר שבמנין כנ"ל וא"כ ישרף א' והשאר יהיו מותרין. ויהי' נפשט מזה מה שנסתפקתי במק"א בהא דקיי"ל בפסחים ל"ד ובכ"ד כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ומבואר בצל"ח פסחים כ"ח דזבח שנפסל הוא בכלל הלאו דלא יותיר ממנו עד בקר ומחויב לשורפו מיד דאל"ה עובר על הלאו [וע' נובי"ת חיו"ד סי' נ"ג] ועלה ספק בלבי אם נתערב קרבן שפסולו בגופו בין שאר זבחים כשרים ואינו ניכר באופן דלא בטיל דהדין דישרפו כולן אם נימא כיון דבודאי יש א' שצריך לשורפו מיד ישרפו כולן מיד כדי שלא יעבור על הלאו דלא יותיר כיון דהא דפסול ספק טעון עיבור צורה הוא רק משום בזיון קדשים א"כ כיון דהשאר אין נשרפין אלא מספק בעו כולן עיבור צורה וא"ע על הלאו דלא יותיר כיון דחכז"ל אמרו דפסול