הרי בשמים סו

דאם כיונו להעיד בשעת ראיי' אפי' כשלא העידו אח"כ ונמצא א' קא"פ עדותן בטילה וא"כ הא קיי"ל בר"ה כ"ד ע"א שאם אמרו העדים ראינוהו מאלינו ושבנו לראותו מדעתינו ולא ראינוהו אין מעידין עליו וע' פירש"י שפי' מדעתינו כדי להעיד עליו וכן מפורש ברמב"ם ז"ל פ"ב מקה"ח דבעינן שיתכונו בשעת ראיית הלבנה להעיד עליו [ועפי"ז יקשה קושי' העולם הנ"ל בלאו דברי הש"ך הנ"ל דכיון דלהב"ד של כהנים נתברר שהעבד לא כיון להעיד א"כ איך נתקבל אח"כ אצל הב"ד הא בקה"ח בעינן כונה להעיד] וא"כ איך יוכל להצטרף השני עם אחר הא כבר נתבטל עדותן כשכיונו יחד בשעת ראיי' להעיד עליו. אולם נלפענ"ד עפימ"ש הש"ך בסי' ל"ו סק"ו לחלק דאף דלענין נמצא קא"פ עדותן בטילה אפי' בלא העידו תכ"ד היינו בלא ניזם דכיון שאנו אומרים שאומר אמת א"כ עדותן התחיל מראיי' שלהן ואז נצטרפו ול"ב שוב ההגדה תכ"ד משא"כ כשניזם א"כ כיון שאינו אומר אמת לא מבטל עדותן אא"כ העידו תכ"ד ע"ש שהאריך בזה. ולפ"ז א"ש דהא מבואר בר"ה כ"ג ע"ב במשנה כיצד בודקין את העדים כו' ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כו' ומבואר ברמב"ם ה' קידוש החודש שהב"ד מחשבין בדרכים שהאצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשנראה בחודש זה אם תהי' בצפון השמש או בדרומה ואם תהי' רחבה או קצרה וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותן אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם ואם לאו אין מקבלין אותם ע"ש וא"כ לפי"ז מבוארים שפיר דברי רש"י ז"ל במה שפי' שאם יפסל יכשל בפיו כשיבדקוהו והיינו שימצאו דבריו סותרין למה שנודע בחשבון א"כ ע"כ הוא אומר שקר וא"כ לפי"ז כמ"ש הש"ך הנ"ל להפוסקים דבעינן שיעידו לבסוף ורק תכ"ד לא בעי מ"מ כיון שניזם ואומר שקר לא נצטרף בשעת ראיי' ובעי הגדה תכ"ד כמו כן נראה לדעת רש"י ז"ל דל"ב שיגידו לבסוף והיינו משום דכיון שאנו אומרים שאומר אמת והתחיל עדותן מראיי' שלהן וכיון דכיונו אז יחד להעיד נבטל עדותן משא"כ היכי שנתברר ששקר בפיהם מודה רש"י ז"ל דבעי הגדה לבסוף וז"ש שיפסל בפיו כשיבדקוהו היינו שימצאו דבריו סותרין למה שנודע בחשבון וא"כ הוא אומר שקר א"כ לא התחיל עדותו משעת ראיי' ובעי הגדה לבסוף וא"כ כ"ז שלא העיד השני עמו יוכל להצטרף עם אחר ודו"ק. והנה משכא לי שמעתתא קצת לענין אחר והמחוור בד' הרמב"ם ז"ל כמו שכתבנו דהוא מטעם עשאאילה"ז: ובעיקר מה שתמה כ"ת על לשון הרמב"ם דקרי לי' לעבד אינו בן ברית ובפרט כפי הבנת התומים הנ"ל מש"ס גיטין הנ"ל דקא' דעבד הוא בכלל ב"ב הנה י"ל בפשיטות דהתם קא' דלא נוכל למעט עבד משליחות כמו נכרי משום דלגבי נכרי הוי עבד ב"ב אבל לנגד ישראל שיהי' בכלל אחיו י"ל דל"ה בכלל ב"ב כיון שעכ"פ לא נכנס בברית כל התורה ודומה לזה כ' בשו"ת חת"ס חא"ח סי' קט"ז לענין מומר דלגבי נכרי מיקרי בן ברית אבל לגבי ישראל שמקיים בריתו אינו ב"ב ע"ש וע' באבן העוזר בא"ח סי' קפ"ט מ"ש בזה. ועוד י"ל עפי"ד הש"ס יבמות מ"ח ע"ב ת"ר מקיימין עבדים שאין מלין דברי ר"י רע"א אין מקיימין ומביא התוס' שם בשם ריב"ן דהא דאין מקיימין הוא מדרבנן שלא ינסך יינו והר"י חולק שם וס"ל דהוא מדאורייתא ומבואר במפורשים דתליא בפלוגתא דרבנן ורשב"א לעיל ע"א שם דרבנן ס"ל דכשם שא"א מל בן איש בע"כ כך א"א מל עבד איש בע"כ ולכך אמרינן דמצות מילת העבד לא נאמרה רק כשירצה העבד למול ואם לא ירצה יהי' אצלו בתורת בן נח ולכך אמרינן דהא דאין מקיימין הוא רק חששא דרבנן אבל לרשב"א דס"ל דאתה מל עבד איש בע"כ ס"ל דהא דאין מקיימין הוא מדאורייתא ע"ש. ולפי"ז הא הרמב"ם ז"ל בפי"ד מא"ב פוסק כרבנן דרשב"א א"כ הא דאין מקיימין הוא רק חששא דרבנן וא"כ גם כשהוא מהול לא מיקרי בן ברית כיון דמדאורייתא אפשר לו להיות עבד גם בלי מצות מילה ולא מיקרי בר חיוב משא"כ בש"ס גיטין שם אזיל אליבא דרשב"א ולדידי' אין מקיימין הוא דאוריית' והוי שפיר בן ברית וע' בדברי רש"י ז"ל בערכין דף ג' ע"א בהא דקא' נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן ופירש"י וז"ל לפי שיש באנשים שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים שהנחלת לאבותינו וצ"ע דאי איתא דעבד ל"ה בן ברית א"כ לימא גם בעבדים מפני שאין אומרים ברית וע"כ דלפי דלרשב"א הוי עבד בן ברית ולכך קא' מפני שא"י לומר שהנחלת לאבותינו שהוא אליבא דכ"ע] ולפי"ז יתיישב נמי מה שהקשיתי לכאורה בע"ז כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בנכרי שהוא פסולה דרו בר פפי משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ור"י המול ימול מאי בינייהו כו' וקשה לישני עבד מהול א"ב דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא דהוא בן ברית ולמ"ד המול ימול ליכא כיון דקא' שם בא"ה אצרג דמהילי כמאן דלא מהילי דמיא ולכך באמר קונם שאני נהנה מן הערלים אסור במולי א"ה וע' בתשו' שא"ר ה' מילה. ולהאמור י"ל דהתם אזיל אליבא דמ"ד דאין מקיימין שאין מלין הוא רק מדרבנן א"כ ל"ה בכלל את בריתי תשמור [אולם דבר זה ל"ע דא"כ להרמב"ם לא יהי' עבד בכלל שליחות מטעמא בן ברית] ועוד העיר אותי תלמידי המופלג ושנון כ' צבי הירש הויכמאן שיחי' מדברי הש"ס ב"ק ט"ו ע"א דקא' התם על הא דקתני במשנה שם בני חורין ובני ברית בנ"ח למעוטי עבדים ובני ברית למעוטי נכרים ואי איתא דעבד ל"ה בכלל ב"ב ל"ל למיתני במשנה בנ"ח הא נמעטם מבני ברית וע' ברמב"ם פ"ח מה' נז"מ מ"ש בזה ועדיין הדבר צריך שיקול בפלס מאזני הבחינה: אך הא קשיא לי דהיכי נימא דלהרמב"ם לא יהי' עבד בכלל ב"ב ואפי' דאיכא מ"ד דס"ל הכי א"כ תקשי מתרומות פ"ג משנה ד' בד"א בשלא דבר אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה וקשה דהאיך מהני השליחות הא עבדים אינם בכלל ב"ב ואי דנימא דמיירי בעבדו ושפחתו העברים ז"א דממ"נ אי אתיא שתי שערות מאי בעיא גבי' ואי לא אתיא ב"ש א"כ עדיין קטנה היא והתם בפ"א קחשיב קטן מהחמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה וכה"ג פריך הש"ס בגיטין ס"ד ע"ב וב"מ י"ב ע"ב. אמנם להרמב"ם ז"ל דפוסק בפ"ד מה' תרומות לענין תרומה דקטן מופלא סמוך לאיש דאוריי' וא"כ משכחת לה במס"ל אולם עדיין קשה למ"ש התוס' בנדה מ"ו ע"ב וז"ל וי"ל דר"י נמי אית לי' דמס"ל דאוריי' ולהקל לתקן טבל לא אתרבי להיות כגדול עכ"ל הרי דלענין תרומה ל"א מס"ל דאוריי'. אולם י"ל עפימ"ש במח"א ה' שלוחין דאע"ג דאין שליחות לעכו"ם מ"מ בפועל יש שליחות דידו כיד בעה"ב ע"ש א"כ בעבדו ושפחתו דידם כיד רבם מועיל שפיר שליחות אפי' אי נימא דאינם ב"ב. ומיושב נמי לפי"ז מה דקשה לכאורה ג"כ ממשנה פסחים פ"ח האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו' והתם על כרחך בע"כ מיירי מדפריך שם בגמ' מה שקנה עבד קנה רבו וזה ל"ש בע"ע וא"כ הא אי ל"ה ב"ב ליתי' בתורת שליחות ולהנ"ל נכון דבעבדו יש שליחות דידו כיד רבו. והנה לפי"מ שהעלינו למעלה בשי' הרמב"ם ז"ל דעבד פסול לעדות משום שאאילה"ז יתיישב נמי מה דקא' בש"ס כתובות כ"ח ע"ב וכולן אם הי' נכרי ונתגייר עבד ונשתחרר אינן נאמנין ומפרש שם הטעם כיון דנכרי הוי ל"ה דייק והעיר הש"ך בסי' ל"ה סק"ז דאמאי ל"ק הטעם משום דל"ה תחלתו בכשרות וכ' משום דמיירי התם במילתא דרבנן קא' טעמא דלא דייק ע"ש ולדברינו קא' ההיא טעמא דלא דייק שיהי' שייך אפי' בעבד ונשתחרר דגבי עבד ל"ש טעמא דל"ה תחלתו בכשרות כיון דכל פסולו ל"ה אלא משום שאאילה"ז ואם בשעת הגדה הוי ראוי להזימו מה לנו שבשעת ראיי' ל"ה ראוי להזימו ושעפי"ז אמרתי ליישב דברי רש"י ז"ל בבא קמא פ"ח ע"א ד"ה פסולה לעדות כו' קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שא"א יכול להזימה הוא דלאו בר עונשין הוא עכ"ל ולכאורה כיון דאית לן טעמא דעדות שאאילה"ז א"כ ל"ל קרא דאנשים ולא קטנים ולהאמור נכון דנ"מ לענין עדות שראה בקטנותו שיהי' כשר לכשיגדל דמטעם אאילה"ז הא כיון דבשעת הגדה יכול להזימו מהני משא"כ לטעמ' דאנשים ולא קטנים הוי תחלתו בפסול וסופו בכשרות. והנה הראיני בספרו של הגאון רי"מ מווארשוי ז"ל על ח"מ שכ' דגם מטעם עשאאילה"ז פסול בכה"ג כיון דבשעת ראיי' ל"ה ראוי להגיד שוב פסול מוהוא עד כו' ע"ש ולפענ"ד לא נראה כן ומוכח איפכ' מדברי המהרש"א ז"ל בסנהדרין מ"א ע"א שהקשה שם בהא דפריך הש"ס וכיון דאינהו לא מיקטלי האיך משכחת אשה חבירה ואליב' דריב"י שיתחייב מיתה הרי הוי עדות שאאילה"ז כיון שיכולין העדים לומר לאוסרה על בעלה באנו והקשה המהרש"א דהא משכחת לה כשמת בעלה בשעת עדות העדים דלא יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו והשת' מאי קושיא היא זו נימא כיון דבשעת ראיי' היו פסולים מטעם עשאאילה"ז שוב ל"מ עדותו גם אח"כ דהוי תחלתו בפסול א"ו דזה ל"ה תחלתו בפסול ויתיישב עפי"ז קושי' העולם בכתובות ט"ו ע"ב גבי שתוקי מע"מ ישראל למאי הלכת' אר"ל לנזקין ה"ד אי נימא דנגחי' תורא דידן לתורא דידי' לימא לי' אייתי ראי' דישראל את ושקול ל"צ דנגחי' תורא דידי' לתורא דידן כו' ומקשין דאמאי אמרי' מע"מ ישראל ומשלם ח"נ והא הוי עשאאילה"ז דאם יוזמו לא יהיו צריכין לשלם לו דיאמרו שמא נכרי אתה ואפי' לדעת הסוברין דבממון ל"ב עשאילה"ז מ"מ הא פ"נ קנסא ובעי' לכ"ע עשאילה"ז ולהאמור י"ל דנ"מ כגון דאחר הנגיחה טבל לשם גירות ואח"כ העידו והוי השתא עשאילה"ז דישראל מעליא הוא ובכה"ג לא מיקרי תחלתו בפסול כנ"ל. יותר לא ירשני הזמן להאריך אך עוד זאת אודיעהו שראיתי בספר שו"ת בנין ציון מהרה"ג מאלטינ' ז"ל סי' קט"ז שהביא בשם ס' מי נפתוח שמסופק אם עבד כנעני מטמא באהל כיון דאמרינן אין עכו"ם מטמא באהל דאתם קרויים אדם א"כ עבד אין לו חייס דעם הדומה לחמור כתיב וגם מת עבד מותר בהנאה כמ"ש התוס' ב"ק דף י' ע"א א"כ אינו קרוי אדם א"ד כיון דחייב במצות שהאשה חייבת הוא בכלל אדם והוא כ' לפשוט ספק זה ממ"ש התוס' במגילה כ"ג ע"ב ד"ה ואדם דעבד כנעני קרוי אדם. ולפענ"ד יש לפשוט מהבריית' שהובאה בפסחים ד"ט ובכ"ד מעשה בשפחתו של מציק א' ברימון שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקיבה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו שחולדה וברדלס מצויין שם ופירש"י שם וטיהרוהו ממאהיל על המת וע"ש בתד"ה הכם בשפחתו שמסתפקים אם הנפל של שפחה או של גבירתה ע"ש וא"כ אי איתא דע"כ אינו מטמאה באהל אמאי לא דייקו התוס' דע"כ של גבירתה הי' דאי של השפחה הא ע"כ אינו מטמא אע"כ דע"כ מטמא באהל דמיקרי אדם. וכן יל"ע במה שהביא הב"י בא"ח ס' קנ"ט בשם המנהיג דאין נוטלין לידים מעכו"ם ועבד דבעי מכח אדם והם אינן קרויין אדם וע' ברמב"ם פ"ט מה' ט"צ ה"א דעכו"ם אינם מתטמאים בנגעים מדכתיב אדם כי יהי' בעור בשרו ועבד מחמ' בנגעים הרי דעבד הוא בכלל אדם ועי'