הרי בשמים סה

ב"ב דכתיב מחוטב עציך וגו' כפירש"י וגם שייכים במצות כדא' ביבמות כ"ג ע"א ואי אשמעינן נכרית משום דלא שייכ' במצות אבל שפחה דשייכה במצות אימא לא וע"ש בפירש"י וא"כ מנ"ל למידרש מה שלוחכם ישראל ולמעוטי ג"כ עבדים כיון דנוכל לומר דהמיעוט אתי על נכרים משא"כ הכא גבי עדות דכתיב אחיו משמע שפיר שיהי' בדומה לו מכל צד ישראל וב"ב גמור היינו שנכנס בברית קיום כל התורה משא"כ עבדים בני חיובי רק קצת מצות נינהו וא"ש ד' הרמב"ם. אולם לכאורה יש לעיין דהא התוס' בסנהדרין דף ע"ב ע"ב כ' גבי רודף שהי' רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא כו' וכתבו התוס' ישראל ולא כותי בן ברית ולא מומר ע"ש הרי דס"ל להתוס' דמומר ל"ה ב"ב ואפ"ה אמרי' בע"ז כ"ו ע"ב לכל אבידת אחיך לרבות את המומר א"כ חזינין דמומר אע"ג דל"ה ב"ב מכל מקום הוא בכלל אחיך ואם כן עבדים שהם ב"ב מכ"ש דאיתנהו בכלל אחיך. אמנם הדבר נכון עפ"י מ"ש המג"א בא"ח סי' קפ"ט דהא דמומר ל"ה ב"ב הוא דוקא מומר להכעיס אבל לא מומר לתיאבון א"כ הא אמרינן בע"ז שם דהא דמרבינן מכל אבידת אחיך לרבות את המומר הוא דוקא מומר לתיאבון ולא מומר להכעיס ע"ש וא"כ מיושב שפיר דמומר להכעיס שאינו ב"ב מכ"ש דל"ה בכלל אחיך ויל"ע מדברי הרמב"ם פ"ט מעבדים ה' ז' שכ' דעבדים כנעניים אנו מצווין להחיותן ומטעם זה כ' א"ז החוו"ד בסי' קנ"ט סק"ב דאסור להלוות לו בריבית ע"ש א"כ חזינן דהוא בכלל וחי אחיך עמך אמנם המעיין בדברי התוס' ב"ק פ"ח שם ד"ה דכתיב יראה שהרגישו בזה ונעלם מהחיו"ד דבריהם אלה ועיי' בסנהדרין פ"ו ע"א בגנב ח"ע וחב"ח דמיקרי אחיו ע"ש וע' בתוס' ב"ב ד"ג ע"ב שהשיגו על פירש"י בסוטה מ"א ע"א במשנה שם גבי אגריפס המלך דכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה ופירש"י דאמו היתה מישראל והתוס' הקשו עליו ופירשו דלכך קראוהו אחינו לפי שעבד אחינו הוא במצות וצ"ע מב"ק פ"ח ע"א דקא' אלא לרבנן יהא עבד כשר למלכות משום דאחינו הוא במצות ומשני דא"ק מקרב אחיך ממובחר שבאחיך הרי דל"מ הא דאחינו הוא במצות לענין שיהא כשר למלכות] אמנם קשיא לי מש"ס סנהדרין כ"ז ע"א מומר להכעיס אביי אמר פסול רבא אמר כשר אביי אמר פסול דהו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן וקשה דהא מומר להכעיס אמרי' בש"ס ע"ז הנ"ל דל"ה בכלל אחיך וגם אינו ב"ב כד' התוס' הנ"ל וא"כ פסול. אמנם באמת כד מעיינין שפיר לק"מ דהא מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וחייב בכל מצות התורה ולכך קיי"ל דאסור ליתן לו ריבית כמבואר בתוס' בע"ז שם והכי קיי"ל בש"ע והא דאנו מותרין ליקח ממנו ריבית הוא משום דאין אנו מצווין להחיותו דמורידין ולא מעלין אבל איך אפשר לומר דישראל אינו אחיו של המומר דלא יהי' נוהג בו האיסור דשקר ענה באחיו וע' בתה"ד סי' רכ"ג מש"ש בשם גדול א' והא ליכא לאקשויי דכיון דעכ"פ מותר לגרום לאבד ממונו א"כ הו"ל עדות שא"א יכול להזימה ע' בנוב"י מהד"ת חאה"ע סי' פ"ח ז"א דרבא לשיטת' דס"ל בסנהדרין ע"ח ע"א דעידי טריפה שהוזמו נהרגין דל"ב שיהיו בזוממי זוממין ע"ש ולהכי מכשיר שפיר מומר להכעיס לעדות דל"ב זוממי זוממין. ועפ"י דברינו אלה יתיישבו דברי הרמב"ם הנ"ל שנתקשו בו הכ"מ והלח"מ הנ"ל דהא דפריך הש"ס ב"ק הנ"ל אלא מעתה יהא עבד כשר לעדות דכתיב הנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ולר"י ניחא לי' דאיהו ס"ל דעבד ל"ה בכלל אחיו כלל ולכך פסול משא"כ מכאשר זמם לעשות לאחיו ל"ה מצי פריך דהא עבד הוא בר עונשין כאשר דגמר לה לה מאשה ואי הי' מוזם העבד שפיר מיענש דלענין זה אנו חושבין לו כאחין וא"כ גם לר"י תקשי ואי דל"ה בזוממי זוממין דאי היו מוזמין זוממין לא יענשו כיון דכאשר זמם לעשות לאחיו כתיב ז"א דהא באמת הקשה שם לעיל מיני' אלא מעתה לר"י זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ומשני רבא א"ק ובערת הרע מקרבך א"כ כיון דסוגיית הש"ס שם אזיל אליב' דרבא הא איהו ס"ל בש"ס סנהדרין הנ"ל דעידי טריפה שהוזמו נהרגין אף שאינן בזוממי זוממין ופירש"י שם משום דכתיב ובערת הרע מקרבך א"כ לרבא לשיטת' לא הו"מ לאקשויי מכאשר זמם ולא פריך רק מקרא דשקר ענה באחיו משא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטת' אזיל דפוסק בפ"כ מה' עדות כרב אשי דעידי טריפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין ושפיר פסק דעבדים פסולין לעדות מכאשר זמם לעשות לאחיו ומטעם שאינן בזוממי זוממין ומיושב ע"כ קושי' הכ"מ והלח"מ הנ"ל אמנם לכאורה קשה עפ"י דברינו מש"ס מכות דף ח' ע"ב דפריך שם דכוותי' גבי עבד שהעיד בו והוזם עבד בר עדות הוא וקשה לפמ"ש התוס' בריש המס' דגבי עדות דב"ג וב"ח ל"ב עדות שאתה יכול להזימה ע"ש וא"כ כיון דפסולו של עבד הוא מטעם דהוי עדות שאאילה"ז וא"כ בעדות דב"ג וב"ח יהי' כשר עדות עבד וא"כ משכחת שלוקה בעדות ב"ג וב"ח והוזם דלוקה משום לא תענה. אולם י"ל דהרמב"ם ס"ל כתי' הא' בתוס' ריש מכות הנ"ל דבעינן גם בעדות דב"ג וב"ח עדות שאילה"ז ושפיר פריך עבד בר עדות הוא. ועפ"י האמור יש להצדיק הגירס' דגרסי' בר"ה כ"ב ע"א במשנה לענין קידוש החודש אלו הן הפסולין כו' ועבדים וע' בריטב"א שם שיש שמחקוהו משום דהוי פסולא דאוריי' ובתוס' שם כ' דלא נימא מידי דהוי אקרובים דכשר לר"ש ע"ש ולהרמב"ם הנ"ל י"ל דהו"א כיון דבכ"מ עבדים פסולין משום שא"א יכול להזימה ולענין קידוש החודש כיון דא"א לקיים דין הזמה ל"ב ראוי' להזימה וליתכשרו ולהכי אצטריך לאשמעינן דאפ"ה פסולין מטעם שכ' התוס' בריש העמוד משום דכתיב משפט א' יהי' לכם בדומין לכם מיוחסין כמותכם משא"כ עבד וע"כ כתי' הא' שבתוס' ריש מכות משום דמתקיים הזמה במלקות]. ובלא"ה אפשר לומר דהא כ' הרמב"ם פ"ב מקה"ח ה' ב' דאם קדשו ב"ד את החודש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הר"ז מקודש והרי מפורש בירושלמי פ"ג דר"ה ה' א' ע"ש א"כ חזינן דבקה"ח ל"ב ילה"ז אך י"ל דרק בדיעבד מקודש אבל לכתחלה בעי' עשאילה"ז: והנה אי נימא דהרמב"ם אתי עלה למעט עבד מעדות משום שאינו אחיו ולא מטעם עשאאילה"ז וכהבנת התומים הנ"ל יהי' נכון ליישב מה ששמעתי מקשין במשנה הקודמת בר"ה שם א"ר יוסי מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו ומקשין לפי"ד הש"ך בסי' ל"ו שכ' בהא דשואלין את הקרובים אם למיחזי אתו או לאסהודי אתו ואם באו רק לראות ולא כיונו להעיד אינן פוסלין דוקא אם הכשרים נתכונו להעיד אז אין הקא"פ שנתכוין לראות מבטל עדות הכשר שנתכוין להעיד אבל אם הכשרים ג"כ לא נתכונו להעיד עדותן בטילה ולפי"ז קשה דהב"ד של כהנים קבלו או"ב ופסלו את עבדו דעבד פסול א"כ איך קבלו או"ב הא נפסלין מטעם צירוף העבד ועכצ"ל דשאלוהו אם להעיד בא ונתברר שלא בא העבד אלא לראות ולא נפסלו או"ב בצירופו א"כ קשה כשבאו לב"ד וקבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו ואיך קבלו או"ע הא נפסלו משום צירוף בנו ואי דבנו לא נתכוין רק לראות א"כ הא ע"כ גם העבד לא נתכוין להעיד דאל"כ לא היו מקבלין הכהנים או"ב כנ"ל וא"כ עתה שלא נתכנו שניהם להעיד בכה"ג בטל עדותן לפי"ד הש"ך הנ"ל אמנם אי נימ' דעבד נתמעט מאחיו א"כ הא מבואר בתומים סי' ל"ו דאשה כיון שאינה בגדר עד ל"ש בה למימר נמצא קא"פ עדותן בטילה ולא מבטלת בצירופה שאר העדות. וכ' א"ז בנתה"מ שם בביאורים סק"י דה"ה עכו"ם וקטן אינן בגדר עדים דיהיו מבטלין בעדותן שאר העדים ע"ש וא"כ נוכל לומר דה"ה בעבד לא יוכל לבטל שאר העדים כיון שנתמעט מאחיך כמו עכו"ם ואינו בגדר עד משא"כ אי הוי מטעם עשאאילה"ז שפיר מבטל בצירופו שאר העדות כמ"ש התוס' פ' היו בודקין דהיכי דא' אמר א"י בחקירה עדותן בטלה וכ"מ מדברי התוס' יבמות כ"ד ריש ע"ב ובכ"ד שהביאו בשם ר"י דהכונה במה דפריך במכות ו' הרוג יציל דמיפסל משעה שנעשה טריפה דטריפה פסול להעיד ע"ש אלמא דאף דעידי טריפה דל"מ מבואר בסנהדרין ע"ח משום עשאאילה"ז מ"מ מבטל העדות משום נמצא קא"פ] וא"כ י"ל דלעולם מיירי שהעבד כיון להעיד ואי דא"כ איך קבלו הכהנים או"ב ז"א דכיון דהוא אינו בגדר עד אינו פוסל שאר העדים ויתיישב בזה דברי הירושלמי ביבמות פי"א גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה בעי שם מה שיעידו עדות א' ותעלה להם כעד א' וקא' דל"מ משום דהוי עשאאילה"ז ע"ש ולכאורה קשה הרי בלא"ה ל"מ העדות מטעם נמצא א' מהן קרוב או פסול והתם הא ממ"נ א' מהן פסול הוא ולדברינו ניחא דולד שפחה כיון שאינו בגדר עד אינו פוסל מטעם נמצא א' קא"פ אמנם בלא"ה י"ל עפי"ד התוס' סנהדרין ל"א ע"א ד"ה שבש"א כו' שם דל"ה נמצא א' קא"פ שתהי' עדותן בטלה אלא כשידוע מי הוא הפסול ע"ש והכא הא א"י מי הוא הפסול והבן ולהאמור בדברינו למעלה תפול קושי' האס"ז בב"ק ט"ו ע"א שהקשה שם ל"ל קרא דאשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה תיפוק לי' מדאצטריך למעטינהו מעדות אלמא שייכי בדינים דאל"כ ל"ל קרא אנשים ולא נשים למעטינהו מעדות תיפוק לי' משום דהוי עשאאילה"ז ולהאמור ניחא דאצטריך קרא דועמדו שני האנשים למעוטי שאינן בגדר עד כלל ולא יצטרפו לבטל עדים כשרים]: ובהיותי מעיין בזה אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל במשנה שם אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסל א' מהן יצטרף השני עם אחר ופירש"י וז"ל שאם יפסל יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן כ"ג עכ"ל ולכאורה דברי רש"י ז"ל תמוהים דל"ל לפרש שיפסל בבדיקה ולא פי' שאם יפסל בגזלנותא ונלפענ"ד דהנה בבבא זו הקשה בתוספת רי"ד ב"ב קי"ג ע"ב האיך יוכל השני להצטרף עם אחר כשיפסל הא' הרי קיי"ל נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה והכא הקושיא יותר חזקה דשם בר' יוסי שהביא עובדא דטובי' הרופא נוכל לומר דקאי בשיטת ר' יוסי גופי' דס"ל במכות דף ו' ע"א במשנה דדוקא בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ומבואר בתומים סי' ל"ו הטעם משום דבד"מ מהני ג"כ אומדנא ולכך לא מבטל הקא"פ את העדות משום דעכ"פ לא גרע מאומדנא משא"כ בד"נ אינו מועיל אומדנא ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דהא רש"י ז"ל כ' בר"ה כ"ה ע"ב דבקידוש החודש ל"ב עדות גמורה משום דלא כתיב בי' עדות רק כזה ראה וקדש ע"ש והלכך י"ל דשוה קה"א בזה לד"מ דל"א אליבא דר"י נמצא א' קא"פ עדותן בטילה משא"כ במילתא דת"ק באב ובנו שראו את החודש שפיר הקשה התוס' רי"ד הרי אם יפסל הא' יהי' גם עדות הב' בטל מטעם נמצא א' קא"פ. והנה התוס' רי"ד הוכיח מזה דאינו מבטל את העדות עד שיעיד הקרוב בב"ד ע"ש. אמנם אכתי קשה לד' רש"י ז"ל בפ"ק דמכות והרשב"ם ב"ב פ' יש נוחלין