הרי בשמים תר

חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין ואצ"ל אם לקחם המלך מזה כדין מחמת חבירו שחבירו חייב לשלם ע"ש. אפס בהא איכא לעיוני בנ"ד אחרי שנודע שהוא מחויב לשלם אחר שנתחלקה השותפות ביניהם א"כ כיון דבאמת לא נתקיים אצלם הקנין של כל הבית הו"ל תשלומי המס הזה רק כבא עלילה עליהם ומבואר בח"מ סי' קע"ו סי"ב בהג"ה דאם אחר שנתחלקה השותפות בא עלילה על א' מהשותפים אין חבירו מחויב לסייע לו בההפסד. אמנם הלא מבואר בד"מ ובסמ"ע שם דאם הוא מדינא דמלכותא לא מיקרי עלילה שע"כ אם חלקו בקניות גניבה בשותפות ובא עלילה אח"כ על א' ההפסד לאמצע ע"ש וא"כ בנ"ד הלא ראובן ערך רעקירז במשפטיהם ויצא מהם שאין בטענתו ממש א"כ דינא דמלכותא כן הוא והו"ל עלילה כדין ומחויב שמעון לסייע לו חלק המחצה שלו והרי בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' קפ"ח מצדד לומר עוד גדולה מזו דאפי' בעלילה שלא כדין אם נתהו' בזמן השותפות חייב חבירו לסייע בהדי' גם אם שילם אחר שנתחלקה השותפות ביניהם ע"ש. אמנם אחרי שבנ"ד כתב לי' ראובן לשמעון בשעת חלוקת השותפות פיטורין באוהי"מ שלא יהי' עליו שום חיוב בעולם מעסק השותפות וכל החיובים עלי' דידי' רמיא נראה דגם זה הוא בכלל דאף דמצינו בגיטין ע"ג. גבי ר"פ ור"ה ברי' דר"י זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד לסוף איסתכר נהר מלכא ומסקי' התם דכיון דאונסא דלא שכיח הוא ולא אסקי אדעתייהו להתנות אין זה בכלל וא"כ גם בנ"ד י"ל דלא אסיק אדעתי' שיצטרך לשלם המס מקניית הכפר כולו אמנם ז"א דשאני התם דאנו רוצים לחייבם מכח שקבלו עליהם כל אונסא דמתיליד שפיר אמרי' דכיון דזה אונסא דלא שכיח הוא אין זה בכלל קבלת החיוב שלהם ולא נתחייבו מעולם בזה וא"י הלוקחים להוציא מהמוכר שכר חמרים שצריכין לשלם משא"כ בנ"ד הרי מעיקרא היו מחויבים ועומדים עפ"י נימוסי המדינה לשלם המס שניהם בשוה והי' רובץ עליהם חיוב זה כמו שאר החובות שהיו שניהם מחויבים בשותפות וכיון דראובן קנה משמעון חלקו נכנס בכל החיובים הנצמחים מכח השותפות הזה ול"ש בזה לומר דלא אסיק אדעתי' שהוא בכלל חיובו לשלם כל החובות מהשותפות שהרי אין זה דבר חדש שנולד אח"כ רק שראובן אומר שהי' סבור שלא יחול עליו רק חיוב המס מחלק רביעית וא"י להוציא משמעון חלק מס שלו מהג' חלקים בטענה זו ומכ"ש לפ"מ דא' ב"ב נ"ה. ארעא לטסקא משתעבד ושעבוד המלך הו"ל כגבוי וכיון שראובן קנה משמעון חלקו בהכפר גם תשלומי המס כלולים בקניית גוף הכפר ובלא"ה הרי הסברא נותנת כן דמה לי חוב זה שמחויבים לסלק או חוב אחר והרי גדולה מזו מצינו בש"ע ח"מ סי' רכ"ה ס"ו המוכר לחבירו מרתף של יין והתנו ביניהם שלא יהי' אחריות על המוכר רק אם תשבר חבית או תשפך בלבד ולא יהי' אחריות על הלוקח אלא לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ אם אח"כ לא אירע כי אם אונס ניסוך הוא על המוכר ומבואר בסמ"ע שם הטעם דכיון דהמוכר קיבל עליו אחריות היין דאתי לי' מעלמא דהיינו שפיכה ושבירה אמרי' דה"ה כל אונס דאתי מעלמא דמ"ש הני מהני והא דפרט שפיכה ושבירה מפני שהן אונסין דשכיחין לאפוקי אונס ניסוך דלא אסקי אדעתייהו להתנות עליו הרי דאפי' החנה בפירוש רק אונס פרטי ואירע אונס דל"ש אמרי' דכיון דהוא דומה לאונס שהתנה אמרי' דהוא בכלל האונס שהתנה והא דלא אתני גם זה משום דלא אסיק אדעתי' ומכ"ש בנ"ד שקיבל עליו בסתם כל חובות מהשותפות בודאי ג"ז הוא בכלל החובות. ובמה שהביא מעלתו בשם חכם א' דד"ז דומה להך דתשו' הרשב"א סי' תתצ"א שהובא בב"י ח"מ סוסי' ק"ח שכ' בראובן הדר בפרגה שהפקיד סך ממון לשמעון הדר במונסון לזמן מת שמעון ובא ראובן ותבע פקדונו מיורשיו ומפני של"ה גדולים ול"ה יכול לגבות כלום מן היתומים עד שיגדלו נתפשר עם קרובי היתומים בסך ידוע אח"כ תבעו הנאמנים לראובן שיפרע מס מאותו ממון וטען ראובן כי הוא לא עשה פשרה ע"ד שיפרע מס מהמעות אלא יפרעוהו קרובי היתומים וקרובי היתומים טוענים שאין חייבין במס אחר שלא הזכירו בשעת הפשרה והשיב הרשב"א שאם נתפשרו ליתן לו חלק מן הפקדון ר"ל שליש או רביע הדין עם היורשין לפי שכל חלק וחלק חייב בחלק המגיע מן המס ואותו החלק שנתנו לו חיובו עמו אבל אם נתנו לו סך ידוע כמו מאה או מאתים בזה אין חיוב המס עליו כי הוא במאתים נתפשר ולא בפחות מיכן ואם יפרע המס המוטל לאותן מאתים לא ישארו לו רק מנה והה"נ בנ"ד כיון שנתפשרו שיקבל שמעון מראובן סך ידוע להפרד מן העסק תו א"י לתבעו ממון המס דא"כ לא ישאר לו הסכום כפי שהתפשר עכ"ד היטב אשר דבר בזה ולפענ"ד הוא ק"ו עוד לנ"ד דבנידן שלנו איכא ב' טעמים של הרשב"א שיתחייב רק ראובן לבד בתשלומי המס חדא דא"כ נמצא שלא קיבל שמעון הסכום כפי הפשרה ועוד דכיון שראובן קנה ממנו הכפר כל זכות וחיוב שהי' לשמעון בו הרי קנה חלק הכפר וחיוב המס עמו כפי דינא דמלכותא ויש מקום לפלפל בזה בענין אי נימא הדמים מודיעים בערך ההכנסה שהי' להם מהכפר במשך הזמן שהיו שניהם בשותפות לפ"ד הרשב"ם והנימוק"י ב"ב צ"ב ואף דהתוס' והרשב"ם מחולקים אי אמרי' בקרקע הדמים מודיעים משום דאין אונאה לקרקעות כבר האריך בקצוה"ח סי' שי"ב להוכיח מד' הראשונים דהיכי דאין הלשון סותר אמרי' גם בקרקעות הדמים מודיעים אמנם קשה הדבר להעמיד על שומא בקיאין בזה שהכפרים אין להם שער קבוע שלא כל העתים שוות בהכנסות הכפרים. והדין ברור לפענ"ד כמו שכתבנו: סי' רמה ועד"ש באחד שהי' ביתו אססעקוררט שבאם ישרף ישלמו לו בעלי האססעקוראנץ כו"כ ותצא אש מבית שכנו הקרוב אליו ונשרף ביתו וקיבל דמי נזקו מהאססעקוראנץ וכעת תובע את שכנו מדין נזקי אש שהיתה השריפה בפשיעתו והשכן טוען כנגדו הרי לא אפסדתיך כלום שכבר קבלת תשלומי נזקך מהאססעקוראנץ ונפשו בשאלתו האיך לידייני' להאי דינא: הנה אף דהש"ך בח"מ סי' א' סק"ב כ' בשם הרש"ל דאין דנין בזה"ז נזקי אש ובור וכ"כ הראב"ן ריש ב"ק בכ"ז הלא בהג"א פ' הכונס כ' בשם א"ז ובאס"ז ב"ק פ"ד: ד"ה אילימא בשם פריטי הרמ"ה ובמרדכי ר"פ החובל בשם אבי העזרי ובס' המכריע לרבינו ישעי' הזקן בשם ר"צ גאון כולם כתבו דדנין אש ובור בזה"ז והרי בתוס' ב"ק ה': ד"ה כי שדית כ' דנזקי בור שכיח יותר ממבעה דהוא שן וכיון דקיי"ל בב"ק פ"ד: דנזקי שן דנין בזה"ז מכ"ש נזקי בור וה"ה אש. וכ"נ באמת מד' הטור סי' תי"ח דדנין אש ובור בזה"ז וכ"פ בתשו' חו"י סי' קס"ט וכן הוכיח בקצוה"ח מד' התוס' ב"ק י"ד: ד"ה פרט וכן העלה בתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ו הלכה למעשה ע"ש שהוכיח מד' הש"ס בכ"ד דדנין נזקי אש בזה"ז. אפס בהא יש לנו לדון בנ"ד שאין לבעל הבית היזק מהשריפה כיון שקיבל תשלומי נזקו מהאססעקוראנץ. ולכאורה י"ל דמצי בעה"ב לומר לבעל האש מה לך שביתי מובטח בהאססעקרואנץ מן שמיא רחימו עלי ונסתבב שיהי' כן וצריך אתה לשלם לי נזקי אש דומיא דמצינו בב"ק קט"ז. בעיא מיני' ר"כ מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל משמיא רחימו עלי' הרי דאף דאין להמציל היזק שחמורו עלה מאליו אפ"ה כיון דירד להציל ע"מ שיתן לו דמי שלו אמרי' דהא דעלה שלו מאליו מן שמיא רחימו עלי' והוא צריך ליתן לו דמי חמורו כאלו מת וה"ה בנ"ד י"ל דאמרי' לי' לבעל האש זיל שלים נזק האש ומה שהוא מקבל תשלומי אססעקוראציא מן השמים היו מסייעין בהדי' שיבטיח בטיח את ביתו אמנם כד מעיינינין שפיר ל"ד דהתם אמרי' כשירד להציל חמורו של חבירו ע"מ שישלם לו את שלו הוי דידי' כאבוד ונתחייב האיך לשלומי לי' וכי עלה והדר זכי בי' משמיא הוא דזכי' לי' מהפקרא עפירש"י שם ובח"מ סי' רס"ד ס"ד בהג"ה משא"כ בנ"ד כיון דמעולם ל"ה לו היזק אחרי שקיבל מהאססעקוראנץ למה ישלם לו זה דמי ביתו. ובלא"ה נראה דל"ש לומר מזלו גרם ומשמיא רחימו עלי' רק במידי דאתי ממילא כי התם שחמורו עלה מאליו וכדמצינו בגיטין ע"ד: ההוא גברא דא"ל לאריסי' כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלו ריבעא את דלי ארבעי ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא ואמר רבה הא לא אצטריכא ופרש"י ומזלו גרם והוא דהמטר הבא בידי שמים הוא ומצינו נמי כה"ג בש"ס ב"ק צ"א. אמדוהו והבריא נותן לו כל מה שאמדוהו ופירש"י שאמדוהו שיחלה זמן מרובה והבריא לזמן מועט נותן לו כל מה שאמדוהו דמשמיא רחימו עלי' ע"ש והיינו דהרפואה ממילא קאתי' והכי אשכחן בב"ב נ"ה. פרדכת מסייע מתא והנ"מ דאצילתי' מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא הוא ופירשב"ם אנדיסקי ממונין של מלך הרגילין לגבות מכל בית ובית מכל איש ואיש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחו לזה או לא רצו לשאול לו כלום בשביל שהוא אדם בטל וסבורין היו שאין לו ממון וגבו כל המס מכל השאר אעפ"י שהכביד עליהם המס כדי שהי' לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו עכ"ל והיינו כיון דשכחו הממונים לתבוע מס ממנו או שסבורין שאין לו ולא תבעוהו הו"ל מידי דאתי ממילא ולכך אעפ"י שעי"ז שלחו שאר הקהל יותר בכ"ז אמרי' דסייעתא דשמיא הוא ואין יכולין הקהל לתבוע ממנו חלק מס שלו. ודמיון לזה איתא ג"כ במנחות ק"ז: ששה לנדבה כנגד מי אמר חזקי' כנגד ששה בתי אבות הכהנים שתקנו להם חכמים שיהא שלום זע"ז ופרש"י שעורות של בהמות הנקחות מן השופרות היו לכהנים כו' ומנצי הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו משום מזלינו הוא כו' הרי שהי' מקום להכהנים הללו שלא הקריבו העולות מהשופרות לערער כנגד הכהנים שבאים אחריהם אם הי' מקריבין מהשופרות במשמרתן ונוטלין עורותיהן אף של"ה להם היזק להראשונים שהיו להם עורות מעולות היחידים שהקריבו במשמרתן בכ"ז היו יכולין לומר זה מזלינו גרם והוא מפני שהוא דבר הבא ממילא בלא השתדלות אנושי וכי"ב כ' במג"א סי' קל"ב סק"ב לענין כשיש ד' יא"צ נותנין לכ"א קדיש ואירע רע באותו יום שאמרו שה"ש והטילו גורל בין הכל היא"צ והאבלים ונפל הגורל על א' מהיא"צ וטענו האבלים מאחר שיש לכ"א קדיש לא ניתן לכם קדיש של מזמור ופוסק המג"א דיכול הבעל יא"צ לומר מה שזכיתי בגורל משמים הוא דרחימו עלי ומזלי גרם ע"ש והיינו דגורל הוא ג"כ מידי דממילא ושייך לומר שמזלו גרם ומצינו עוד ענין כזה בח"מ סי' ע"ב סמ"ד ראובן שהי"ל משכון ביד עכו"ם מלוה בריבית