הרי בשמים תקצט

לחכור האקציז מהכפר ולהעמידו ביד ראובן ועי"ז נאלצו החוכרים מקיר"ה להחכיר לראובן האקציז מהעיר עוד עם הנחה מדאשתקד. וגם בזה הי' ע"י יגיעת והשתדלות הרב עפ"י בקשת ראובן ורבות פעמים הגיד הרב לראובן שעושה כ"ז באופן שיתן לו הסך חמשים ר"כ לשנה כמדובר כי בלעדו רצו אנשים רבים לחכור האקציז וליתן להרב הסך הלז אפס שהרב נתן משפט הקדימה לראובן ובכל פעם הי' ראובן משיב לו הלא כל עבודתי הוא לטובת הרב וכעת אומר ראובן שהעסק אינו שוה ומשמיט א"ע וטוען משטה. ודורש כ"ת ממני חות דעתי העני' בזה עפ"י דתוה"ק: הנה גמרא ערוכה שנינו בב"ק קט"ז. הרי שהי' בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דא"ל משטה הייתי בך ובסיפא קתני ואם א"ל טול דינר זה בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ארמב"ח בצייד השולה דגים מן הים וא"ל אפסדתני כוורא בזוזא ומבואר בד' הרא"ש פ"ב דב"מ דאפי' ל"ה מפסיד רק דבר מעט ג"כ מחויב לשלם לו כל שכרו דומיא דא' גבי זה נהנה וזל"ח דאם חסר קצת מגלגלין עליו את הכל ע' מעד"מ שם ובמח"א ה' שכירות סי' י"ח כ' שכ"ה ג"כ ד' הרמב"ם פי"ב מגו"א ע"ש ואפי' לד' רש"י ותוס' דנראה מדבריהם דאינו חייב אא"כ הפסיד כ"כ באותה מלאכה שהי' מתעסק בה ועסמ"ע סי' רס"ה סק"ז בכ"ז זהו דוקא היכי שברור של"ה מפסיד יותר אבל היכי שיש להסתפק דאפשר שהי' מפסיד כ"כ י"ל דגם רש"י ותוס' יודו דחייב לשלם לו כל שכרו שהתנה וכמ"ש באמת באס"ז ב"ק שם בשם הר"מ מסרקסטה וז"ל ואם הי' צייד וא"ל בטל מצודתך והעבירני נותן לו מה שהתנה עמו כיון שבטלו שמא באותה שעה הי' מזדמן לו דג גדול וכן כל כי"ב עכ"ל הרי דכל דאיכא לספוקי שמא הי' לו מאותה מלאכה ג"כ כ"כ נותן לו שכרו שהתנה עמו וא"כ הה"נ בנ"ד הרי הי' הרבה קופצים על חכירת האקציז ולולא שהי' סומך הרב על ראובן שיתן לו הוא הסך חמשים ר"כ הי' עושה השתדלות זה עבור חוכר אחר והי' נותן לו האחר הסך הלז ואפי' ל"ה ברור שהי' נותן לו האחר הלא עכ"פ איכא לספוקי בהכי וכן ראיתי בתשו' דברי ריבות סי' שצ"ו שפוסק כן לענין סרסור שהי' מסרסר למכור סחורתו של א' מהסוחרים כ' שם דחייב ליתן שכרו כפי שהבטיחו דכיון שהיו עוד סוחרים עם סחורות אלו יכול לומר אפסדתני שבשבילו בטל סרסרותו מלעשות עם אחר אף שא"י אם הסוחרים האחרים היו נותנים לו כ"כ ע"ש ובפרט. דהרי ד"ז אין שומתו ידוע להגביל שכר טרחו והשתדלותו של הרב לומר כו"כ הוא שוה והרי גם לענין שדכנות פוסק הש"ך בח"מ סוסי' רס"ד דבמקום שאין לשדכנות קצבה מחויב ליתן לו כל שכרו שהתנה עמו ועט"ז יו"ד סי' של"ו סק"ג ומכ"ש לענין שתדלנות הלא כ' בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ז דאפי' למ"ד דבשדכנות וסרסרות א"ח ליתן כפי תנאו משום דקיי"ל בסי' רכ"ז סל"ו דבקבלנות יש דין אונאה ול"ד לפועל דפסקי' שם סעי' ל"ג דבפועלים אין דין אונאה מ"מ בשתדלנות כ"ע מודו דחייב ליתן לו כל מה שפסק ע"ש ועתשו' מבי"ט ח"ב סי' נ"ו שהאריך להוכיח לענין שתדלנות בדברים דמחויב באמירה בעלמא בלי שום קנין ליתן לו כל מה שהתנה עמו ע"ש שהביא מהך דקידושין ס"ג. גבי בשכר שאדבר עליך לשלטון דמקודשת למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף ועתוס' סנהדרין ס"ח: שכ' דשכר טרחו ומלאכתו של הקטן הוי שלו מה"ת אף דקטן לית לי' זכיי' מדאוריי' ע"ש והיינו משום דבגמר מלאכתו הוי השכר ממילא שלו בלי שום קנין] ויש להוכיח זה מד' הגהמ"ר שהובא בסמ"ע סוסי' קפ"ה וז"ל שכירות פועל א"צ קנין וכן ראובן שאמר לשמעון אתן לך ב' זהובים דבר בשבילי לשלטון צריך לקיים דבריו ומה שטוען ראובן שמחמת יראה הבטיחו שלא יקלקל ענינו נגד השר דברים שבלב אינן דברים ע"כ ולכאורה הרי בלא"ה יכול לומר משטה אני בך וע"כ דלענין שתדלנות כ"ע מודו דחייב ליתן לו כל מה שפסק ומכ"ש בנ"ד שכפי מכתבו נסע הרב עבור זה כ"פ והי"ל ביטול זמן זמנים טובא עי"ז הלא כ' בקצוה"ח סי' רס"ד דגם לענין שדכנות כיון דעל הרוב מפסיד השדכן בביטול ימים ושעות עכ"פ פרוטה שהי' יכול להרויח מגלגלין עליו את הכל ומחויב לשלם לו כל מה שפסק ע"ש ועתוס' ב"ק קט"ז. ד"ה להביא כרוב ודורמסקין: והנה אף שלא אמר ראובן בפה מלא שיתן לו הסך חמשים ר"כ וממה שאמר שכל מגמתו הוא לטובת הרב אין מזה ג"ד שהסכים ליתן לו הסך הזה כדמצינו בגיטין ל"ד. אטו לבטולי גיטא בעי לקיומי תנאי' קא בעי אף שבקיום התנאי מתבטל הגט מ"מ ל"ה ג"ד מכ"ש בנ"ד שאין בדיבורו שום משמעות שמתחייב א"ע ליתן לו החמשים ר"כ לשנה דאפשר שהגיד לו כן להראות לו שהוא אוהב לו ודורש טובתו. בכ"ז דל דיבורי' מהכא הלא גם בלעדי התנאי שהתנה הרב עכ"פ הי' מחויב לשלם לו שכר טרחו ועמלו כמבואר ברמ"א סי' רס"ד דמי שעשה פעולה עם חבירו א"י לומר בחנם עשית עמדי ומדהתנה הרב מתחלה שכל מה שעושה עמו הוא עבור החמשים ר"כ כהבטחתם של אנשי העיר אליו וראובן ביקש אח"כ מעמו להשתדל עבורו הרי גלי אדעתי' דניחא לי' אף ששתק וכמו דמצינו במינוי השליחות דמהני בשתיקה או ג"ד דליהוי כאמירה בפירוש כדאשכחן באה"ע סי' ל"ה סעיף ד' ה' בשליחות קידושין ועי' ע"ז נ"ג: מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו וכי אתו נכרים שליחותא דידהו עבדי ה"ה לענין שכר השליחות מתחייב נמי ע"י שתיקה וגילוי דעת. והא ליכא למימר דשתיקת ראובן ל"ה מפאת שהסכים על החמשים ר"כ אלא משום דאי ל"ה שותק ל"ה עושה הרב ההשתדלות וכדמצינו בכתובות ק"ט: בעשאה סימן לעצמו לא איבד את זכותו דא' אי לא דעבדי לי' הכי ופירש"י אם לא שתקתי ל"ה מזבין לה ניהלי ע"ש אמנם לו יהא כן הרי הי' ניחא לי' בהשתדלות הרב וממילא חייב בתשלומי השכר אף ביותר משיווי הפעולה כדמצינו ב"ב דף ד': ל"ש עמד מקיף ל"ש עמד ניקף מגלגלין עליו את הכל אף דיכול למימר לדידי סגי לי בנטירותא דבר זוזי משום דגלי אדעתי' דניחא לי' כמבואר בב"ק כ': ובתוס' שם ועש"ע ח"מ סי' קנ"ז ס"י ועי' בסי' של"ו ס"א שכרו בפני חבירו ושתק חבירו שתיקה כהודאה וחייב לתת לו שכרו וכ"נ מד' הש"ס ב"מ מ"ט. גבי פועלים התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו אמרי מימר אמר קמי' דאבוה וניחא לי' ע"ש והנה אף דבתומים סי' פ"א פקפק על הדין של הרמ"א שם במי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיקה כהודאה דמיא ותמה ע"ז בתומים דבשתק מתוע"ס ל"ה שתיקה כהודאה היינו בדלא גלי אדעתי' מעולם דניחא לי' בפעולה זו אמנם בנ"ד הלא ראובן ביקש מהרב שישתדל בזה אחרי שכבר גילה לו הרב שירצה הסך חמשים ר"כ וכיון ששתק הוא מתחייב כאלו התנה בפירוש ובלא"ה הרי כ' בנתה"מ שם דמיירי דהבחור התחיל ללמוד עם בן חבירו בידיעתו והיינו דהיכי שעשה מעשה בפני חבירו ושתק בכה"ג הוי כהודאה וריצוי לכ"ע ע"ש וה"ה בנ"ד הלא הטריח א"ע הרב והשתדל בפניו ושתק והוא ק"ו מהתם דהרי בנ"ד על גוף ההשתדלות הא אמר ראובן בפירוש דניחא לי' שהרי ביקש זאת מהרב ורק על השכר ל"ה ג"ד בפירוש בכה"ג ודאי בדין הוא שחייב ליתן לו שכרו וע' בנדרים מ"ג. המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני ואומר איש פ' נודר הנאה ממני וא"י מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה הי' ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פ' מודר הנאה ממני וא"י מה אעשה והם עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה. ומבואר בכתובות ע': דשרי לומר כל הזן לפ' או עושה עמו אינו מפסיד והר"ן והרא"ש כ' שם דא"ח מדינא לשלם דאלו הי' חייב מה"ד לשלם הו"ל האי מודר נהנה מדילי' ע"י שלוחו והיינו משום דאין כאן מינוי שליחות דל"ש שליחות בל' רבים אבל כשאומר ליחיד אם תזון או תעשה עמו לא תפסיד הו"ל כשלוחו ומחויב לשלם לו מדינא כמ"ש בתוס' בכתובות שם והכי קיי"ל ביו"ד סי' רכ"א. ומכ"ש בבעה"ב עצמו שמגלה דעתו שרוצה שיעשה לו הפועל מלאכתו כשעושה הפועל המלאכה מחויב לשלם לו שכרו וכיון שבנ"ד ביקש ראובן מהרב לעשות לו ההשתדלות אחרי שגילה הרב דעתו שיעשה עשה עבור החמשים ר"כ הו"ל כהסכמה בפירוש על השכר הלז ומחויב ראובן ליתן להרב במשך זמן החכירות מהאקציז חמשים כ"כ לשנה. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רמד בעזה"י יום ו' עש"ק ה' אדר שנת תרמ"ה לפ"ק סטרי. שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג ירא ושלם מוה' שמואל דוד הכהן נ"י כעת דומ"ץ דק"ק חוסט יצ"ו במדינת אונגארן. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בנידן ראובן ושמעון שותפים שקנו פאסעסיא בעד ארבעים אלף זהובים ונתנו על דמי המקח עשרת אלפים ר"כ בתנאי שיתן להם המוכר אינטאבולאציע בתוקף נימוסי המדינה ול"ה יכול המוכר לקיים תנאי זה ונשארו בחלק רביעית מהפאסעסיא כפי הדמים שנתנו ולאח"ז נתפרדה חבילת השותפות ונשאר ראובן לבדו בהעסק ושילם לשמעון חלקו כפי שהתפשרו ביניהם ונתנו פיטורין זל"ז שאין לא' על חבירו שום טו"מ ותשלומי כל החובות מהעסק חל על ראובן בלבד ושמעון עקר משכני' וסיכי' משם ורהיט אל אשר הי' רוחו ללכת ואחרי עבור י' שנים תובע ראובן משמעון היות שהוכרח לשלם מס מקנין כל הפאסעסיא כפי סך ארבעים אלף זהובים וערך רעקורז בערכאותיהם בטענתו שהקנין ל"ה כ"א ע"ת והמוכר לא קים כפי התנאי ונתבטל המקח אבל לא הועיל והוכרח לשלם כולו שע"כ תובע משמעון החצי וטוען שאף שפטרו מכל החובות של השותפות אכן מחוב זה לא ידע שלא עלה על דעתו שיתחייב לשלם מס מקנין שאין בידו ושמעון טוען כנגדו מה לי ולך כיון שקבלת עליך חיוב תשלומי כל החובות וכתבת שאין לך עלי שום טו"ת הכל הוא בכלל הדין עם מי עכ"ש: הנה לימוד ערוך הוא בידינו בב"ק קי"ג: מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא ופירש"י היו ד' שותפין בגורן והביאו ג' חלקן בביתן והרביעית נמצא בגורן ונפרע ממנו מס המלך בשביל כולם לכשיבאו חבריו א"י לומר שלך הי' ולא שלנו וצריכין ליתן לו חלקם ואיפסק הכי בח"מ סי' קכ"ח ובש"ך שם ס"ק י"ז מביא בשם הה"מ דכיון שהם