הרי בשמים תקצח

של וועכסעל בסתם ולא פירש שהוא בתורת ערבות בודאי שייך אלימי מילתא דשטרי ובפרט דמשפט הוועכסעל הוא דאפי' חותם א"ע בתורת ערב הרי הוא ע"ק ורמג"ת ונהי דלא קיי"ל כר"ת שבתוס' ב"ב קע"ג: שכ' דקבלן ל"ב קנין בכ"ז הרי באמת נתקשה בס' מח"א ה' ערב סי' א' דאמאי בערב קבלן לאחר מ"מ בעי קנין הרי בקבלנות ל"ה אסמכתא דבשלמא בערב סתם דאינו משתעבד רק כשלא יפרע הלוה י"ל דסבור הי' שיפרענו הלוה והוי אסמכתא משא"כ בקבלנות הא רמג"ת ותי' דלשון קבלנות ל"ה לשון חיוב ע"ש א"כ בוועקסעל הרי כתוב לשון חיוב שפיר משתעבד אפי' לאחר מ"מ ועדיף מע"ק. גם הרי במשפטי הוועכסלען אנו נוהגין בהן כדינא דמלכותא לתיקון המדינה עתשו' ח"צ סי' קמ"ז קמ"ח והרי בנובי"ק ח"מ סי' י' כתב דלכך אין הלוה נאמן לטעון פרעתי על וועכסעל הואיל ודד"מ כן הוא שלא יהא נאמן כ"ז שהשטר ביד המלוה ולכך שטר שנכתב בנוסח תיקון המדינה אמרי' שהלוה שיעבד נפשי' והו"ל כמו שנכתב בו נאמנות ע"ש וא"כ מדד"מ הרי כל החותמים תחת הוועכסעל הם לוים ואין כאן ערבים כלל. והנה אפי' אי נימא דדינו של הרמ"א והחו"י הנ"ל הוא ספיקא דדינא אי אמרי' בזה אלימי מילתא דשטרי וכנראה באמת מד' השבו"י שם בכ"ז הוועכסעל חשיב כמוחזק ותפוס עט"ז וב"ש אה"ע סי' נ"ג. וע"ז. ועתשו' רח"כ חיו"ד סי' כ"ח דבא"ר כה"ג המלוה מיקרי מוחזק והוי כתפס דא"מ מידו ע"ש ובתשו' ביא"פ חח"מ סי' ל' מביא בשם א"ז הגאון מליסא ז"ל דאחר ל"ח מוחזק בוועכסעל היכי דאיכא ספיקא כיון שעפ"י דד"מ א"י לגבות בו היכי שאין לו זירא מהמלוה ע"ש אבל המלוה גופי' שפיר מחשבינן לי' למוחזק וה"ה בנ"ד מיקרי ראובן המלוה מוחזק ויכול למימר קים לי. ולבר מן כל דין י"ל דכיון שהמנהג נפוץ בין הסוחרים להתחייב עפ"י ח"כ אפי' חותמים בערבות שלא במ"מ הא כ' בכנה"ג ח"מ סי' קכ"ט בהגה"ט אות ל' דאם נהגו הסוחרים להתחייב בלא קנין אפי' שלא במ"מ מנהגם מנהג ע"ש שעל כן נראה דמחויבים לוי ויהוד' לשלם לראובן כל החוב המגיע על הוועכסעל שבידו מהם. דברי ידידו דור"ש מברכו בכוח"ט בספרו שצ"ג בכ"י: סי' רמב בעזה"י יום א' ח' אלול שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר את כבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש כש"מ יוסף סג"ל ראטענבערנ ני' אבד"ק סקאליע יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בנידן דאתא לקמי' בראובן ושמעון שהיו על ליציטאציאן של בויאונטערנעהמונג והיו עוד ליציטאנטען זולתם ונתפשר ראובן עמהם בדמים שנתן לכ"א שלא יקלקלו המקח ולשמעון נתן שני מאות ר"כ שלא יערוך אפערט מצדו ונשאר העסק ביד ראובן ותיכף אחר הליציטאציאן ערך אחד פראטעסט למקום הגבוה ונחרץ המשפט לעשות ליציטאציאן מחדש וכשמוע ראובן זאת קיבל בחזרה מעותיו מכולם כנהוג. וכשאמר לשמעון שיחזיר לו גם הוא מעותיו אחרי שלא נתן לו הסך ב' מאות ר"כ רק באופן שישאר העסק בידו ומעתה תהי' הרשות נתונה בידו לערוך אפערט כרצונו מיאן להחזיר לו המעות באמרו שבפירוש התנה עמו שאפי' לא ישאר העסק בידו יוחלט המעות אצלו וראובן מכחישו שמעולם לא התנה עמו כן זת"ש: הנה לפענד"נ דאף כשלא הגיד ראובן בפירוש שנותן לו הב' מאות ר"כ ע"מ שישאר העסק בידו רק בשביל שלא יערוך אפערט בכ"ז אומדנא גלוי' ומפורסמת היא שנתן לו רק ע"ת זה שישאר העסק בידו ובאומדנא גדולה כזו ל"ב גילוי דעת בשעת המקח כמ"ש בתוס' כתובות ע"ח: ד"ה כתבתינהו לברתה. ועמ"ל פ"ו מה' זכיי' וכן האריך בזה ש"ב הגאון בשו"ת ביא"פ חח"מ סי' ל' להוכיח דבאומדנא הניכרת וגלוי' לכל העולם ל"ב ג"ד של המוכר או הלוקח ועתשו' נובי"ק חיו"ד סי' ס"ט ובפרט בנ"ד שהמנהג בין הסוחרים הוא כן בודאי נתפשר עמו אדעת המנהג עתשו' ח"צ סי' ס"א. והנה אף שבהליליטאציאן הראשונה נגמר לתת העסק ביד ראובן בכ"ז כיון שנתקלקל אח"כ ע"י הפראטעסט ונגמר במקום הגבוה לעשות ליציטאציע מחדש הו"ל כאלו לא נמסר עדיין בידו והר"ז דומה למ"ש בשו"ת שער אפרים סי' ק"נ לענין שכר סרסור שאם בגמר הקנין נתנו להסרסור שכרו ונתקלקל המקח אח"כ ע"י איזה סיבה שלא בגרמת המוכר והלוקח דצריך הסרסור להחזיר שכרו דכיון דנתקלקל הו"ל כאלו לא נגמר כלל ומייתי לה מד' הרמ"א בח"מ סי' רצ"ד ס"ו ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות ואח"כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקיבל שכרו מן החוב הדין עם שמעון וכ' ע"ז השע"א דנראה דאם אינו רוצה לטרוח צריך להחזיר שכרו ע"ש איברא שבדינו של השע"א יש לפקפק טובא דהרי דינו של הרמ"א נובע מתה"ד סי' שכ"ד שהוציא דין זה מש"ס ב"ק ק"ח: דקא' בנגנבה באונס והוכר הגנב דאם ש"ש הוא עושה עמו דין ואינו נשבע והיינו דאע"ג דש"ש פטור בלסטים מזויין בכ"ז מוטל עליו לפרוע מן הגנב ע"ש ובאמת בגוף הדין תמה הש"ך שם דאינו דומה להתם דכיון דנגנב מבית השומר מוטל עליו לעשות טצדקי דאפשר להחזירו לבעליו ועוד דהתם עכ"פ רמיא עדיין על השומר חיוב שבועה וע"כ יוכלו הבעלים לומר שאינם רוצים בשבועתו כיון שהוכר הגנב יפרע מן הגנב משא"כ בנתקלקל החוב הרי ראובן עשה את שלו ומתחלה הי' החוב בטוח ובדין הוא שנטל שכרו מה לו לראובן אם החוב נתקלקל אח"כ מזלי' דשמעון גרם. אמנם גם לשי' התה"ד הוא בדבר שאיפשר לתקנו וביד הסרסור לתקנו באופן שלא יהי' לו הפסד עפרש"י בב"ק שם י"ל דמוטל עליו לתקנו משא"כ אם נתקלקל באופן שא"א לתקנו גם התה"ד יודה דא"צ הסרסור להחזיר שכרו וא"כ היכי שנתקלקל המקח אח"כ מאיזה סיבה באופן שא"א לתקנו לא ידענא למה יצטרך הסרסור להחזיר השכר שקיבל. אמנם כ"ז באופן שכבר נגמר המקח ביד הלוקח אלא שאח"כ נולד איזה קלקול אבל בכנ"ד שנתקלקלה הליציטאציע ע"י פראטעסט ובודאי הי' איזה אמתלא שלא נעשה הליציטאציאן לפי החוק ונימוס הממשלה א"כ איגלאי מילתא למפרע שנמסר העסק בידו בתחלה מהדירעקציאן בטעות והר"ז דומה להא דא' בב"מ ל"ה. ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חברי' א"ל הב לי כיפי א"ל לא ידענא היכא אותבנהו אתא לקמי' דר"נ א"ל כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים לא שילם אזל אגבי' ר"נ. לאפדני' מיני' לסוף אשתכח כיפי ואיקור אר"נ הדרי כיפי למריהו והדרא אפדנא למרה וקא' התם דאפי' אי נימא דשומא לא הדרה דחשבי' שומת הבי"ד כמכר גמור אפ"ה חוזר משום דשומא בטעות הוי ע"ש וכי"ב מצינו בכתובות צ"ז. התם זביני בטעות הוי דאיגלאי מילתא דארבא בעיקולי הוי קיימא ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכל עוד שלא עבר הזמן שיכולים לעשות פראטכסט לפי חוקי הממשלה רפויי מרפיא בידי' ועדיין לא נגמר קנינו וכשנתבטל אח"כ ע"י פראטעסט הוי כאלו לא נמסר העסק בידו מעולם ודוגמא לזה כ' בתוס' זבחים ו' ד"ה א"ד לענין שעיר שלא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר דל"ה עשה דלאחר הפרשה אע"ג דמרגל שעבר נתכפרו כבר אטומאת מקדש וקדשיו דקודם הפרשה דכיון שאבד וקרב אחר תחתיו איגלאי מילתא דמעיקרא ל"ה הפרשתו הפרשה ע"ש וע"כ בנ"ד בודאי מחויב שמעון להחזיר לראובן הב' מאות ר"כ ונראה דאף אם יעמוד העסק בהליציטאציע השני' ביד ראובן שוב לא יהי' לשמעון טענה נגדו עבור הב' מאות ר"כ כיון דהקנין הראשון שהי' ביניהם נתבטל מכל וכל והליציטאציע שלאח"כ הו"ל פנים חדשות כדמצינו כי"ב בהגהות מרדכי דכתובות סי' רצ"ב לענין רו"ש שעשו חליפין בבתים ונמצא אח"כ כותל רעוע החליפין בטלים וא"י השני לומר אני אתקן הכותל דכיון שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן כדא' סנדל שניטלו שני תרסי מתריסותיו ותיקנו טהור משום פנים חדשות וכדא' אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת ע"ש והובא בח"מ סי' רל"ב ס"ה בהג"ה הרי דאפי' בדבר שבידו לתקנו אמרי' דהוי אח"כ פנים חדשות מכ"ש בדבר שאינו בידו כבנ"ד שאיפשר שיהיו עתה כמה ליציטאנטען אחרים כי ישאר אח"כ ביד ראובן הו"ל ענין חדש. עמ"ל פ"ו ממעשר הי"ט ועחמ"ח אה"ע סי' קי"ד ס"ק י"ב. ובפרט דבנ"ד אחרי שנתבטלה הליציטאציע נפקע הקנין שעשו ביניהם מכל וכל ואיך יחול אח"כ מחדש החיוב על ראובן ליתן לשמעון הב' מאות ר"כ ועחי' הר"ן גיטין פ"ג. מ"ש בשם הרא"ה בהא דקא' התם כיון דפסקה פסקה ועתוס' גיטין מ': ד"ה הקדש מ"ש בשם הירושלמי דלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד אמנם אחרי ששמעון מכחישו ואומר שדיבר עמו בפירוש שיוחלטו הב' מאות ר"כ אף כשלא ישאר העסק בידו אזי ישבע שכדבריו כן הוא ואז יפטר מלהשיב הב' מאות ר"כ לראובן. דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בספרן של צדיקים. לחיים ארוכים ומתוקים בכ"י: סי' רמג בעזה"י יום ה' כ"ח מנ"א שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב וכו' כש"מ מיכל געלערנטר נ"י אבד"ק נאוויטאניץ יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בעסק שאנשי עיר א' הבטיחו להרב שלהם לעשות לו הכנסה מחכירת האקציז חמשים ר"כ לשנה ול"ה בזה תקנת הקהל רק הבטחה בעלמא ובהגיע תור החכירות אמר הרב לראובן החוכר ידוע תדע שעליך לחשוב על החכירות חמשים ר"כ עבורי והשיב לו הלא כל מגמתי הוא לטובת הרב ולאשר החוכרים מקיר"ה רצו אצל ראובן הוספה גדולה חכר האקציז מהכפר הסמוך לשם שעי"ז יהי' לו מקום להפסיד להאקציז של העיר למען יהיו מוכרחים להחכיר לו האקציז של העיר וחכירה האקצוז של הכפר בא לידו ע"י הרב שביקש ממנו ראובן שיסע בגינו להעיר הקרובה לשם לחכור האקציז מהכפר הנ"ל ואחרי יגיעות והשתדלות רב של הרב בנסעו לשם כמה פעמים עלתה בידו