הרי בשמים תקצז

שם עדיין המנהג בכ"ז הוא נגרר אחר שאר הקהלות ואף דתקנות הקהל אינן חלין רק על הדרים בתוך החומה של העיר שהוקבעה בה התקנה ע' בפוסקים בא"ח סי' תצ"ו ותרפ"ח ועש"ך יו"ד סי' רי"ז ס"ק ל"ה וכ"ה בפמ"ג יו"ד סי' ל"ג בשפ"ד ס"ק כ"ג בשם תשו' מהר"ם לובלין ע"ש בכ"ז בדבר שנתפשט בכל הגולה הוא חל על כל שהוא בישוב אפס מי שהוא חוץ לתחום של כל המדינה כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"ד סי' ע"ג בשם הריטב"א ע"ש ובלא"ה הלא נ"ד עדיף משאר תקנות הקהל דבקהל שפסלו שחיטת הכל מבואר ברא"ש דהוא מטעם הפקר בי"ד דיכולין הצבור להתנות ולהסיע על קיצתן עב"י יו"ד סי' ר"ה ובנ"ד הלא א"צ לזה כיון שמנהג התמנותם של הרבנים כן הוא שהפרס שלהם הוא בטוח אצל זובחי זבח וזכר לדבר וזה יהי' משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח ממילא גם קבלת השו"ב הי' ע"ת זה דבשכירות פועלים קיי"ל כרשב"ג בריש הפועלים דהכל כמנהג המדינה ועתשו' נא"ד סי' כ"ו שהוכיח במישור מכ"ד דגם סתם מנהג אף שלא נעשה ע"י מינוי הקהל בהסכמה בפירוש רק שנעשה כן מאליו והקהל שתקו ולא מיחו ונעשה כן ג"פ אזלי' בתר המנהג הזה ע"ש וא"כ כיון דהמנהג נתפשט כן בגלילותיכם הו"ל קבלת השו"ב תלוי ביד הרב דמתא אם לחסד אם לשבט במה שנוגע לשכירותו של הרב ואם השו"ב איננו שומע בקולו הרשות ביד הרב לסלקו כענין שמצינו בתוס' יומא י"ב: בשם הירושלמי לענין הכ"ג שמתמנה בפה ומסתלק בפה שתלוי במלך ובאחיו הכהנים: אמנם אחרי שכ' כ"ת במכתבו שא"א להרב לברר המנהג בזה ע"י הרבנים דמארמאריש מפאת המחלוקת ופירוד הלבבות שבמדינה בעוה"ר נראה דמלבד כל הנ"ל יוכל הרב לעקל שחיטת השו"ב היינו שיעכב בידו השכר שנוטל מהשחיטה והבדיקה ולא יתננו להראש הקהל עד עמדו לד"ת עם הרב דמלבד שהחיוב מוטל על השו"ב לעשות זה מדין השבת אבידה וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"ק סי' ה' דכל תקנתא דעיקול מתורת השבת אבידה הוא חוץ לזה הרי כיון דהכנסת הקהלה הוא מהזביחה וממנה ישולם להרב שכירותו ואם השו"ב שוחט להם והקהל מקבלים התכנסה ועושקים שכירותו של הרב הוי השו"ב מסייע להקהל על הגזילה ומבואר בח"מ סי' שנ"ו ס"א ברמ"א דאסור לסייע לגנב בשום דבר כדי שיגנוב ובסי' שמ"ח ס"ח דהיכי דבלאו סיוע דידי' ל"ה יכול לגזול הו"ל כאלו הוא הגזלן ויכול הנגזל לגבות ממנו בדין ומקור הדין הוא מד' הש"ס ב"ק י'. גבי הא דתנן הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו ופריך והאיכא מרבה בחבילה ה"ד אי דבלאו איהו לא אזלא פשיטא ע"ש ובנ"ד נמי בלעדי השו"ב ל"ה יכולין לגזול שכירות הרב ובפרט אם גם השו"ב נהנה מזה הו"ל חולק עם הגנב דמבואר בח"מ סי' ל"ד דפסול לעדות ענתה"מ וקצוה"ח שם. וע"כ בלעדי המנהג הרשות ביד הרב לעשות העיקול כנ"ל והלא מבואר בח"מ סי' ד' דבחוב של שכירות עביד אינש דינא לנפשי' ובסי' צ"ו מבואר דרשאי לילך לביתו למשכנו עבור שכר פעולה וע' במ"ק י"ז. צורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' במילתא דפסיקא לי' ומ"ש בפרש"י שם ובפרט בנידן שלנו כיון שא"א לו להוציא משפטו אורה עפ"י דייני מארמאריש כנ"ל הלא מבואר בח"מ סי' ס"א ס"ו דהיכי שלא מצא דיין שרוצה לדונו יש לו רשות לעשות דין לעצמו וע' בס' שערי משפט סי' ד'. וע"כ אם השו"ב לא ירצה לציית לדברי הרב בזה אפקרותא הוא ויוכל לאסור שחיטתו בעירו עכ"פ. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רמא בעזה"י יום ג' י"ב אלול שנת תרנ"א לפ"ק סטרי. הנוטה כדוק שמים יחוק בספר לחיים את כבוד ידידי הרב החריף ובקי. משנתו סדורה וערוכה מוה' אליהו גאטיסמאן נ"י ראבד"ק דאלינא יצ"ו. מכתבו הגיעני היום והנני ממהר להשיב לו כמבוקשו. בעסק הד"ת שבא לפניו שמעון הי' חייב לראובן סך שבעה מאות ר"כ מכבר ואח"כ בא שמעון עוד הפעם לראובן ודרש ממנו להלוות לו סך ארבעה מאות ר"כ ובידו ועכסעל ע"ס הלז בחת"י עם עוד שני חותמים לוי ויהוד' וקיבל ראובן הוועכסעל ונתן לו סך ב' מאות ר"כ במזומנים והב' מאות השניים עיכב בידו לבטוחות על החוב שהי' מגיע לו משמעון מקודם כנ"ל וכעת ירד שמעון מנכסיו ויש עליו נושים הרבה ומטה ידו מלשלם כל חובותיו ותובע ראובן נשיו מלוי ויהוד' החתומים על הוועכסעל הנ"ל וטוענים הם שאינם חייבים לשלם רק הב' מאות ר"כ שנתן לשמעון במזומן על הוועכסעל הנ"ל והמותר אין חייבין לשלם לו באשר שהמה רק ערבים וערב שלא בשעת מתן מעות צריך קנין ונפש כ"ת בשאלתו האיך לדייני' להאי דינא: הנה כ"ת הביא בשם א' מהדיינים שמצדד בזכות לוי ויהוד' ומביא סמוכין לדבריו מד' שו"ת שבו"י ח"ג סי' קמ"ה שכ' בשם שו"ת רמ"א וחו"י דאפי' בחיוב בשטר בסתם אם ידוע שהוא רק ערבות והוא לאחר מתן מעות בעי קנין. והנה לכאורה נ"ד עוד עדיף מהתם דהמעיין בתשו' רמ"א סי' ע"ב יראה דשם הי' המעשה שזה הי' ידוע בבירור שבן ראובן נכנס לשעבוד בזה עכ"פ בתורת ערבות ובנ"ד הרי אפי' להשבו"י שם שכ' מקודם דאלימא מילתא דשטרי ומהני אפי' לאחר מ"מ בלא קנין כמו בחייב אני לך מנה בשטר דקיי"ל בסי' מ' דמהני מדין ערב אפי' בלא קנין בכ"ז זהו רק היכי שעכ"פ ידוע שנתערב על החוב שמכבר אבל בנ"ד הרי יכולין לומר של"ה דעתם לכנוס בערבות על החוב שחייב מכבר. אמנם באמת בנ"ד אין אנו צריכין למיתי עלה מדין ערבות על החוב הקדום אפס דכיון שחתמו א"ע על הוועכסעל שכל המוציאו גובה הלא ידעו מעיקרא שמי שיגיע לידו הוועכסעל באיזה ענין שיהי' אם שיקבל שמעון הסך ד' מאות במילואם או לא עכ"פ המוציאו יגבה מאיזה מהחותמים שירצה כל הד' מאות א"כ אדעתא דהכי חייבו א"ע ונהי דשמעון לא קיבל באמת בשעת נתינת הוועכסעל רק ב' מאות והב' מאות השניים עיכב ראובן בידו שיהי' לפירעון על החוב הישן בכ"ז הו"ל כאלו קיבל כל הסך ד' מאות ונתן ב' מאות בחזרה לראובן לפירעון חובו הישן ער"ן כתובות צ"ב. דזקיפה במלוה הו"ל כפירעון ובפרט בשטר כזה שכל המוציאו גובה בו הלא כ' האחרונים ז"ל דהו"ל גופו ממון א"כ מה לי אם קיבל כל המעות ופרע לבע"ח אחר או שהחזירם לראובן בעצמו לפירעון על חוב ישן: ולו יהיבנא לי' להדיין הנ"ל סברתו דחשיב לי' כאלו נתערבו בפירוש על ב' מאות שקיבל שמעון במזומנים ועל הב' מאות שמהחוב הקדום ג"כ נראה דבכ"ז נתחייבו לוי ויהוד' בתשלומי כל החוב דנהי דהב' מאות של החוב הישן הוי ערבות שלא בשעת מ"מ אפ"ה הלא הטעם דערב שלא במ"מ ל"מ בלא קנין הוא משום דהו"ל אסמכתא א"כ הרי כ' בתשו' הרשב"א הובא בב"י ח"מ סי' נ"ד ובסי' ר"ז מחודש מ"ו לענין מי שהתחייב א"ע בדבר שמחציתו הוי אסמכתא ובמחציתו לית בי' דין אסמכתא אמרי' דעל הכל גמר ומקנה ולא נתכוין לאסמכתא משום דא"א לומר שבמחצה התנה בדוקא והמחצה הב' באסמכתא שבדיבור א' נאמרו וא"א לחלקו לחצאין וחל הקנין על כולו ע"ש ועמ"ל פי"א ממכירה ה"ב ובמק"א הסברתי דברי הרשב"א הללו עפ"מ שנראה מד' הב"ש אה"ע סי' ל"א ס"ק י"ז לענין קני את וחמור דהיכי דמדאוריי' חל הקנין אף על הב' אפס שמדרבנן ל"מ אז אמרי' כיון שמדאוריי' חל הקנין על שניהם רק דמדרבנן אינו חל על א' מהן קנה כולו דכיון שחל על הא' אף מדרבנן חל גם על השני ע"ש ובאמת מפורש יוצא כן מד' הש"ס ב"ב קמ"ג. בהא דא"ר ששת קני את וחמור קנה הכל מנא אמינא לה דתניא רי"א אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם אמאי את וחמור הוא שא"ה דמדאוריי' תרומה מעלייתא היא כו' ע"ש וא"כ הרי כ' הב"ח הובא בש"ך ח"מ סי' ר"ז ס"ק י"ח דהא דאסמכתא ל"ק הוא רק מדרבנן ובקצוה"ח שם מביא שכדבריו מבואר במרדכי פ"ד דב"ק ועפרש"י ר"ה כ"ב. ושבועות מ"ז וא"כ כיון דמדאוריי' אסמכתא קניא להכי אע"ג דבעלמא קיי"ל בסי' ר"ג ור"ט דקני את וחמור קנה מחצה בכ"ז היכי דהמחצה הוי אסמכתא כיון דמדאוריי' גם אסמכתא קניא לזאת כיון דעל המקצת דל"ה אסמכתא חל הקנין אף מדרבנן חל ג"כ על המקצת דהוי אסמכתא אף מדרבנן. ובהא דכ' בט"ז יו"ד סי' רנ"ח סק"ז בשם הרשב"א במי שאמר אם אשחק אתן לך כו"כ ולהקדש כו"כ מגו דהוי אסמכתא לגבי הדיוט הוי נמי אסמכתא לגבי הקדש עי' בס' שערי משפט סי' ר"ז שכ' דזהו מתורת נדר שבטל מקצתו בטל כולו ע"ש] ולפי"ז הה"נ גם אלו הי' הוועכסעל מהד' מאות שחתמו א"ע לוי ויהוד' עליו בפירוש בערבות כה"ג היינו על הב' מאות שמקבל מחדש ועל ב' מאות מחוב הישן כיון שנכללו כא' ולאדם א' חל הערבות על כולו אמנם באמת אין לנו לדון בכאן מכח ערבות שלא בשעת מ"מ כיון שלוי ויהוד' ל"ה יודעים כלל אם יבא ליד ראובן שיערבו בחתימתם על חוב ישן ואיך יתחייבו בערבות שלא מדעתם והאמת יורה דרכו שאין כאן ערבות לאחר מ"מ כדברינו הנ"ל. והנה בגוף הדין היכ' שנכתב בשטר סתם ולא נזכר שהוא בערבות רק שידוע שהוא בערבות שכ' השבו"י הנ"ל שם בתחלה דלא כהרמ"א וחו"י אלא דבכה"ג אמרי' אלימי מילתא דשטרא ומהני כמו בחייב אני לך מנה בשטר הנה אף דבגמ' כתובות ק"ב. מדמה הך דערב היוצא לאחר חיתום שטרות דקא"ר ישמעאל דגובה מבנ"ח להך דר"י דחייב אני לך מנה בשטר דמהני מטעם אלימי מילתא דשטרי הלא באמת קיי"ל בח"מ סי' קכ"ט ס"ד דערב היוצא לאחר חיתום שטרות ואפי' קודם חיתום שטרות כל שלא נכנס בערבות אלא לאחר מ"מ ל"מ בלא קנין ול"א אלימי מילתא דשטרי ומבואר בש"ך שם ס"ק י"א הטעם משום דבגמ' התם קאזיל למ"ד אסמכתא קניא אבל למאי דקיי"ל אסמכתא ל"ק ל"מ ערב היוצא לאחר חיתום שטרות ע"ש וי"ל דהא דא"ר יוחנן בב"ב קע"ו. הלכה כר' ישמעאל ואף בחנוק ולפי פי' התוס' שם דמיירי בשטר דאלימי מילתא דשטרי ומובא בשם הקונטרס דל"ג והנך כולהי בעי קנין ומיירי בלא קנין וי"ל דר' יוחנן לשיטתי' דס"ל בב"ב קס"ח הלכה כר' יוסי דאסמכתא קניא ולדידן דקיי"ל אסמכתא ל"ק ל"מ בלא קנין כשמפורש בתוך השטר שהוא בתורת ערבות דשייך בי' אסמכתא ול"א אלימי מילתא דשטרי. אמנם כשחתם