הרי בשמים תקצד

דדמיא לאסמכתא ובכזה מהני שטר לסלק אסמכתא מכח דהוי כמעכשיו ואף דאנן קיי"ל בח"מ סי' קכ"ט ס"ה בערב לאחר מתן מעות דל"מ שטר בלא קנין אף דערב לאחר מ"מ הא ג"כ ל"ה אסמכתא גמורה דא"כ ל"ה מועיל קנין בלא ב"ד חשוב רק דדמיא לאסמכתא כמ"ש בסמ"ע שם סק"ד ומבואר בש"ך שם ס"ק י"א דכיון דדמי לאסמכתא ל"מ שטר רק קנין מ"מ הרי מובא באמת בבאה"ג שם סק"ז בשם הרשב"א דמהני שטר בערב לאחר מ"מ בלא קנין ע"ש וא"כ י"ל דהרשב"א לשי' אזיל בזה אבל על הרמ"א שפיר קשה דאמאי יועיל שטר בזה כיון דאיהו ס"ל דגם בדדמי לאסמכתא ל"מ שטר בלא קנין. וי"ל דסברת הרמ"א הוא דכיון דנעשה בגופן שלהן ובמשפטיהם מהני מכח דד"מ דאף דכ' בש"ך סי' ע"ג דכנגד ד"ת ל"א דרמ"ד מ"מ י"ל דהרי באמת כתב במהרי"ק שורש קפ"ח בשם הר"י בן פרץ הובא בתומים סי' כ"ו סק"ב דכיון דהשלישו וכתבו שטרות במשפטי או"ה נחסו ע"ד כן שיהי' כפי נימוסם והוי כקבלו קנין ע"ז רק דבתומים שם הקשה דהרי אפי' בקבלו קנין לדון בערכאות יכול לחזור ע"ש אמנם בנ"ד י"ל עפמ"ש המחבר בסי' י"ב סי"ט וז"ל פשר בלא קנין ונתנו משכון ביד הפשרנים אינו כלום אא"כ אמרו דלא כאסמכתא כו' ותמה בש"ך שם דהרי מבואר במחבר סי' ר"ז סי"ח דאם כ' דלא כאסמכתא אין זה מוציאו מידי אסמכתא והניח בצ"ע ולפענ"ד י"ל דבאסמכתא גמורה באמת ל"מ אם כ' דלא כאסמכתא אבל פשרה דהוא רק דומה לאסמכתא מהני שפיר אם כ' דלא כאסמכתא ולפי"ז י"ל דאם נכתב בשטרותיהן עפ"י נימוסיהן הו"ל כאלו כ' דלא כאסמכתא וממילא ליכא אסמכתא ומחויבים לקיים הפסק מהפשרנים וא"ש ד' הרמ"א דכונתו דמועיל כה"ג בדבר שאינו אסמכתא גמורה רק דומה לאסמכתא כנדון של הרשב"א הנ"ל שממנו הוציא הרמ"א ז"ל דינו. ולפי"ז בנ"ד שעשו קאמפרמיש המועיל בנימוסיהם בודאי אף אם הי' ידוע בבירור שלא נעשה קנין ע"ז ג"כ הי' מועיל מטעם האמור ובפרט שבנ"ד יש סברא לומר דכיון דעל גוף הפשרה הי' קנין ל"ש לומר דלא קבלו קנין רק על חיובו של כ"א בפ"ע ולא על החיוב שמחמת חלק חבירו כיון דבדיבור א' נאמרו כסברת הרשב"א הנ"ל וכיון שמצאו כן הפשרנים לפי חו"ד מחויבים לקיים. ועכ"פ בשטר בלחוד אם מהני בפשרה בלא קנין עכ"פ ספקא דדינא הוא ויכול ראובן המוחזק לטעון קים לי כהסמ"ע ואף דכ' בתשו' מהרשד"ם הובא בש"ך ח"מ סי' ק"ד דתפיסה בערכאות ל"מ מ"מ הרי בנ"ד הי' לו לראובן רשות בי"ד לגבות בערכאות ועוד הרי כבר ביאר בנובי"ת חח"מ סי' ל' דזהו דוקא בענין כזה דמהני אח"כ בירור בעדים וראי' להוציא מיד המוחזק ואיהו אתפסי' בידי עכו"ם דלא מצי לאשתעויי דינא בהדי' אבל היכי שתפס לעצמו בכח ערכאות מהני ע"ש. גם יש לדון בזה עפי"ד תשו' רש"ך הובא בכנה"ג ח"מ סי' י"ב בהגה"ט אות י"ז שכ' דאם נהגו הסוחרים שתהי' הפשרה קיימת בלא קנין מנהגם מנהג ע"ש ועתשו' חת"ס חח"מ סי' ס"ו. וא"כ הרי ידוע מעשים בכל יום שכשיש איזה סכסוך בין הסוחרים יגישו עצומותיהם לפני בוררים בזבל"א וזבל"א עפ"י קאמפראמיש ואין משגיחין על קנין כלל א"כ מועיל בזה מכח מנהג התגרים לבטל האסמכתא ובדבר מה שטוען שמעון שלא נכתב כלל בהקאמפראמיש אין סאלידום. מלבד די"ל דכיון דקבלו עליהם להתחייב כפי נימוסיהם הלא בדיניהם יכול לגבות מהחתום הראשון כולו אעפ"י של"ה נכתב אין סאלידום. לבר מן דין אפשר לומר דגם עפ"י דתוה"ק בכתיבת הקאמפראמיש נעשו אחראין וערבאין זל"ז כיון דהא דמועיל כתיבת השטר לחייב א"ע כפי שיאמרו הפשרנים הרי מבואר בסמ"ע הנ"ל הוא משום דיכול אדם לחייב א"ע בשטר אעפ"י שאינו חייב ומבואר ברמב"ם פי"א מה' מכירה הובא בש"ע סי' מ' דחייב עצמו כמו שמשתעבד הערב וא"כ הרי מבואר בסי' ע"ז דשנים שערבו יכול לגבות כל החוב מאיזה ערב שירצה וכ' בסמ"ע שם סק"ג משום דאין שעבוד לחצאין אמרי' דכ"א נכנס בשעבוד בכולו ע"ש ואף שיש לחלק זה מערבות דאינו אלא דמיון לערב שחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב בכ"ז גם בנ"ד נראין הדברים שנכנס שניהם בחיוב כא' וא"כ כדין גבה ראובן משמעון גם חלק חתנו והו"ל כהא דכ' ברמ"א סי' קכ"ח א' שנתפס מכח מס של קהל אחר ותפס משל א' מן הקהל יכול לתפסו בשביל כל הקהל כי כולם אחראין וערבאין זה בשביל זה וע"כ א"צ לגבות מכ"א חלקו וה"ה בנ"ד שמעון וחתנו היו ערבין זה בשביל זה כיון שכשנכנסו לשותפות הא ל"ה רוצה להכיר רק את שמעון בלבד וע"כ כדין גבה ראובן מה שגבה הנלפענ"ד כתבתי. דברי ידידם דור"ש באהבה: סי' רלו בעזה"י יום ד' ה' דחנוכה שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי שלום רב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג כש"מ צבי הירש לאסטמאן נ"י אבד"ק באריסלוב יצ"ו. מכתבו הגיעני היום והנני להשיב לו על אתר כמבוקשו בנידן איש א' מק' שהי' לו וועכסעל מסך מסוים על איש א' מעיר אחרת ונכתב בו צאהלבאר אין באריסלוב ובבוא זמן הפירעון מכר הוועכסעל לאיזה באנק בבאריסלוב וכאשר תבעוהו מהבאנק שישלם הסכום מהוועכסעל הלך האיש הזה וקבל אצל הרב דעירו והזמין הרב את בעל הוועכסעל מק' שיבוא לשם לדון עם איש נגדו היות שהוא התובע וצריך לילך אחר הנתבע לשם ושהלך בדיני עכו"ם שלא כדת ואף גם זאת עשה שהשתדל אצל הבאנק להמתין לו עד שיקוב הדין את ההר ביניהם ונפשו בשאלתו אם האיש שמכר הוועכסעל הוי תובע שיתחייב ללכת לדון עם החתום מהוועכסעל בעירו עכ"ש: הנה לכאורה י"ל עפ"מ דכ' בט"ז אה"ע סי' נ"ג סק"ה ובב"ש שם ס"ק י"ג לענין אם אבי הבת נתן לחתנו ממרנ"י שבזמנינו שמתחייב לשלם לכל מי שמוציאו הוי האב המוציא מחתנו וכ"כ בב"ש סוסי' ע"ז ועתשו' רח"כ חיו"ד סי' כ"ח וכיון דהמלוה הוי מוחזק מחויב לדון עמו בעירו אמנם באמת בתשו' מבי"ט סי' שמ"ג מבואר דאפי' יש למלוה ראי' אין המלוה יכול לכוף ללוה שבעיר אחרת שיבא לדון עמו במקומו אפי' יש בעירו ב"ד גדול יותר ע"ש דמשמע מדבריו דאפי' היכי שהמלוה מוחזק אין הלוה מחויב לבא למקומו לדין אמנם בכ"ז יש לדון בחילופי כתבים הנהוגים בינינו שהם נמכרים והולכים בין הסוחרים כמטבע היוצא י"ל דהו"ל כיש בידו ממון ממש וענובי"ק חח"מ סי' ל"ז שר"ל לענין שורף שטר שכל המוציאו גובה בו דחייב מדינא אף למאן דלא דאין דד"ג דהוי גופו ממון ואף שהנוב"י מפקפק שם בזה מ"מ בח"כ שלנו אפשר דגם הנוב"י יודה דהוי גופו ממון והו"ל המעות כגבוי והוי א"כ הלוה התובע אולם כשהוועכסעל הוא ת"י המלוה עדיין אין נראה שיוכל לכוף להלוה שידון עמו בעירו אמנם בנ"ד שכבר מכר המלוה הוועכסעל להבאנק הלא מבואר בש"ך ח"מ סי' נ' סק"ז דבקנה ממרנ"י אפי' מברר הלוה שכבר פרע להמלוה הראשון בכ"ז אם טוען הקונה שלא ידע מזה שכבר פרע צריך הלוה להחזיר להקונה מעותיו משום תקנת השוק ואף דבשטרות ל"ש תקנת השוק היינו משום דל"ש אבל ממרנות שבזמנינו הרי שכיחי טובא שקונין זמ"ז יותר ממטלטלין פשיטא דשייך תקנת השוק ע"ש שכ' עוד ט"א וא"כ לפי"ז הוא מחויב לשלם להבאנק הוועכסעל עפ"י דתוה"ק אף כשיש לו טענות נגדו שפרע וכדומה אפס שהוא יכול לתבוע אח"כ את המלוה בדין א"כ הו"ל איהו התובע וצריך לילך אחר המלוה לדין דמאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא. והנה אף שבנתה"מ רסי' ק"צ מובא בשם ס' עטרת צבי שהלוקח צריך לישאל להלוה תחלה אם יקנה השט"ח שלו מפני שהוא תקנת הארצות שלא לקנות שט"ח בלי ידיעת הבע"ד ומקור התקנה הזאת הי' נראה לכאורה שהוא מכח ד' המבי"ט שהובא בש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק ע"ג וסי' קע"ה ס"ק נ"ד דמי שרוצה למכור שט"ח שלו לא' קודם הזמן יכול הלוה לכופו שימכרנו לו בזה הסך ואפי' מכרו כבר יכול לעכב ולכך תקנו שהלוקח ישאל את פי הלוה דאפשר ירצה הוא בעצמו לקנותו אמנם הלא באמת בש"ך שם השיג עליו ופוסק דא"י לכופו שיוכל המלוה לומר לפ' אני רוצה להנ"ת ולא לך ע"ש ואפשר דבממרנות שלנו גם המבי"ט יודה כיון דטעמו הוא משום דמכירות שטרות הוא דרבנן ובשטר כזה שהוא לכל מי שמוציאו הלא כ' הפוסקים דלכ"ע מכירתו דאוריי' ואיפשר להביא כדמות ראי' לזה מש"ס ערכין ל"ג. ויצא ממכר שומע אני אפי' מטלטלין עבדיו ושטריו ת"ל בית ולכאורה היכי ממעטינין שטרות מקרא הרי מכירת שטרות לאו דאוריי' כעין שהקשו התוס' ב"מ פ' הזהב לענין אונאה ופ"ק דשבועות לענין פדה"ב וע"כ דאצטריך בשטר כזה שנכתב לכל המוציאו דמכירתו דאוריי' וא"כ בזה גם המבי"ט יודה דאין הלוה יוכל לכופו. אמנם י"ל בטעם התקנה עפי"ד הש"ך הנ"ל דאם הלוקח לא ידע שהשטר פרוע מחויב הלוה להחזיר להקונה מעותיו אף שבאמת כבר פרע ולכך תקנו שצריך הקונה לשאול את הלוה כדי שלא יבוא לידי פסידא ועתשו' ביא"פ חח"מ סי' ל'. אמנם עכשיו שהמנהג נפוץ בין הסוחרים שמוכרים הוועכסלען גם לנכרים ואינהו לא צייתי ד"ת א"כ בשעה שנותן הלוה להמלוה הוועכסעל אדעתא דהכי נתחייב שאם יהי' נמכר לאחר ישלם הוא המעות למי שבידו הוועכסעל והוא ידון עם המלוה וע"כ דלא נתפשטה התקנה הנ"ל במדינתינו ועתשו' שארית יוסף סי' נ"ח שכ' וז"ל וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינות שלא יקנה שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מעכו"ם עכ"ל הרי דל"ה התקנה רק בקונה מעכו"ם וגם אפי' היתה פשטה התקנה הנ"ל במדינתינו עכ"פ בעבר וקנה בודאי צריך הלוה לשלם להקונה דהרי גם בתקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ איכא דיעות באה"ע סי' קי"ט דבדיעבד מהני ושם הוא מילתא דאיסורא ובתקנה זו שהוא בענין ממון י"ל דלכ"ע מהני בדיעבד וא"כ הו"ל הלוה התובע מהמלוה המוכר ובודאי מחויב הוא לילך אחריו לבאריסלוב. ובפרט דהלא נכתב בהוועכסעל שהפירעון יהי' בבאריסלוב והרי ש"ב הגאון מלבוב ז"ל בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קס"ח פוסק דהיכי שנכתב שהפירעון. יהי' במקום המלוה מחויב הלוה לילך לדון עמו בעירו ואף דבגוף דבריו אינני תמים דעים עמו בזה ובמק"א כתבתי לסתור דבריו אמנם בכנ"ד שהוועכסעל כבר נמכר לית דין צריך בשש שאם יש להחתום תחת הוועכסעל איזה טענה נגד בעל הוועכסעל מחויב הוא לבוא לדין לק' באריסלוב. דברי ידידו דור"ש באהבה: