הרי בשמים תקצג

סי' רלד בעזה"י יום ג' ה' אלול שנת תרמ"ד לפ"ק סטרי עושה על כסיל וכימה ייטיב הכתיבה והחתימה. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש מוה' אבנר ריינר נ"י דומ"ץ דק"ק באלעחוב יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש בנידן מנעל של חליצה שהוא נמוך מאד בהצדדין. הנה מלשון הש"ס והפוסקים מוכח דהא דקיי"ל דבעי' שיכסה רוב הרגל דל"מ לצרף כל החיפוי מהיקף כל המנעל שיהי' רוב בצירוף החלקים עפ"י התשבורת דא"כ לפי"ז הי' כשר גם אם בצד א' לא יהי' הגובה רק משהו אם בצד הב' הוא גבוה הרבה כיון דעפ"י תשבורת איכא חיפוי רוב הרגל ובאמת א"א לומר כן דהרי בתוס' יבמות ק"ג: כתבו דלהכי בעינין שיחפה רוב הרגל ולא סגי ברוב עקב כדא' התם דף ק"ב. גבי חליצת המנעל דסגי בששמטה רוב עקב משום דאינו קרוי מנעל אלא כשחופה רוב הרגל ובמהרש"א שם כ' דמסברא דנפשייהו כ' הכי ע"ש א"כ הלא גם באופן זה מסברא אינו קרוי מנעל אם בצד א' ליכא רק חיפוי משהו ובצד הב' גבוה הרבה אף דעפ"י התשבורת איכא חיפוי רוב הרגל אלא בעינין שבכל צדדי המנעל יהי' גבוה באופן שיחפה הרוב מהרגל והנה הכף מהרגל אינו נכלל בחשבון חיפוי הרוב מדקא' הלשון חופה רוב רגלו ולא קא' רוב הקיפו של רגל והלא מבואר ברא"ש שם בשם הראב"ד ז"ל דרק גובה הרגל נקרא רגל והתחתון נקרא כף הרגל וביש"ש שם הובא בשם י"א דלכתחלה צריך שיהא המנעל גבוה עד שיכסה את האסתוירא שהוא הפרק שבין השוק והרגל ע' פרש"י ערכין י"ט: והיש"ש שם העלה דאפי' נמוך מן האסתוירא נמי כשר לכתחלה רק שיכסה רוב גב הרגל כתיקונו ע"ש ובענין מה שאזני המנעל הם קצרים והנקבים רחבים יותר מדאי שחשש מעלתו משום אתי אוירא דהאי גיסא כו' ומשום חשש מנעל מרופט עתוס' יבמות ק"ב. ד"ה גזירה ומ"ש ביש"ש שם סי' י"ו בטעמא שלא יהיו הלולאות מן האזן עצמו כדי שיהא המנעל שלם בלי נקב גזירה משום מרופט ועתשו' חת"ס חאה"ע סי' פ"ז: ובדבר מה שהמנעל הוא בצד השער לפנים וצד הבשר לחוץ והוא מלא מריטות וקליפות לפענ"ד דאינו כשר לחלוץ בו כ"ז שלא הוחלק כיון שאין דרך לנעול מנעל כזה כדמצינו בש"ס ביצה ט"ו. תניא ר' יהוד' מתיר בשחור ואוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר ור' יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' באתרי' דמר בשרא לתחת באתרי' דמר בשרא לעיל ופירש"י דמאחר שבאתרי' דר' יוסי היו הולכין במנעל של עור שצד הבשר לחוץ ודרך מקום בשר להיות בו מרטים וקליפות קליפות הלכך ל"ה נועלין המנעל כ"ז שלא החליקוהו ע"ש וא"כ כיון שבמנעל הזה מקום הבשר הוא לצד חוץ עכ"פ צריכין לצחצחו מהמרטים וקליפות וקודם זה ל"ה מנעל כיון שאין דרך לנועלו. ובלא"ה הלא מבואר ביש"ש פמ"ח שבמנעל של חליצה צריך שיהיו העור והקרסים והלולאות צד הבשר לפנים וצד השער לחוץ וכ"כ בכנה"ג סי' קס"ט ס"ק ס"ג בשם תשו' רש"ל ע"ש ואפשר לומר בטעמא דמילתא שהזהירו שלא יהי' צד השער לפנים משום שמא ישארו איזה שערות ויהיו חציצה וי"ל דבתוך המנעל של חליצה חוצץ אפי' דבר דבעלמא ל"ה חציצה דומיא דמצינו בזבחים י"ט. גבי בג"כ כיון דכתיב ילבש על בשרו שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין בשרו וקא' התם אפי' נכנסה רוח בבגדו ומיושב בזה ד' המ"ל פ"ב מעביוה"כ שכ' בטעמא דכ"ג עלה ונסתפג ביו"כ כדי שלא יהיו המים חציצה בין בג"כ לבשרו ולכאורה הרי א' בפסחים ס"ה: לח אינו חוצץ וע"כ דכיון דכתיב על בשרו חוצץ אפי' מידי דל"ה חציצה בעלמא וה"ה בחליצה כיון דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו חוצץ אפי' מידי דל"ה חציצה בעלמא: ובנידן הקרסים והלולאות מהמנעל של חליצה אם צריכין שיהיו לבנים גם מצד חוץ הנה מבואר ברמ"א סי' קס"ט סי"ח דרק הרצועות הארוכות יהיו לבנות והשאר הכל שחור בחוץ והכי מבואר בהגהמ"ר פמ"ח סי' ק"כ בזה"ל ושנינו המנעל שחור וכן הקרסים והלולאות אבל הרצועות לבנות ע"ש ואפשר משום שכן היו המנעלים שבזמן הש"ס שכ' בתוס' ב"ק נ"ט: וסנהדרין ע"ד: דגוף המנעל של ישראל הי' שחור והרצועות היו לבנות ע"ש וי"ל דהקרסים והלולאות של מנעל חליצה שצריכין להיות שחורים משום שהם בכלל גוף המנעל כיון שבלעדי המנעל הי' נופל מהרגל ול"ה יכולין להלוך בו ול"ה חשוב מנעל זולתם ויש להביא סמוכין לזה מהא דא' בשבת מ"ח: כל המחובר לו הרי הוא כמוהו דהוא רק כל שצריך לתשמישו וא"א לו להיות בלעדו ע"ש וה"ה לענין הקרסים והלולאות שצריכין להם לתשמיש המנעל ול"ה נקרא מנעל בלעדם ה"ה כמו שהם מגוף המנעל וצריכין להיות שחורים כמו המנעל משא"כ הרצועות הארוכות א"צ להם לתשמיש המנעל והם רק כדי שתהא חליצה אלימתא כדא' ביבמות ק"ב. והאי דידן אע"ג דאית בי' חומרתא קטרינין בי' מיתנא כי היכי דתיהוי חליצה מעלייתא ע"ש בפירש"י וא"כ לאו מגוף המנעל חשיבי ולכך א"צ להיות שחורים. ואף דבכ"ז אין קפידא בדיעבד כמבואר ביש"ש שם אבל לכתחלה צריכין להיות הקרסים והלולאות שחורים והרצועות לבנות דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בכ"י: סי' רלה בעזה"י יום ה' ז לחודש אדר השני תרנ"ד לפ"ק סטרי. שלום על דייני ישראל ה"ה ידידי הרבנים החריפים המופלגים בתורה וביראה ה"ר יחיאל איכל הכהן נ"י וה"ר נחמי' ארי' נ"י דייני צדק ומורי הוראות דק"ק עיר ישן יצ"ו. מכתבם הגיעני ומהרתי בוא היום בתשובתי עד"ש בעובדא דאתא לקמייהו ראובן הי' לו שותפות מכבר עם שמעון וחתנו במסחר שערות פרות והי"ל לראובן טו"ת על שמעון וחתנו וכתבו א"ע בקאמפראמיש בזבל"א וזבל"א ועל גביהם השליש הרב המנוח דק' ז"ל ע"ד פשר ונתנו הפשרנים אורטהייל ששמעון וחתנו מחויבים ליתן לראובן סך 123 ר"כ ושמעון לא רצה לקיים הפשר ונתן הרב ז"ל רשות לראובן לתבעו עפ"י הקאמפראמיש בדיניהם. ועתה קרבו לפניכם למשפט ונתעצמו בדין שתובע שמעון מראובן על שגבה ממנו גם חלק חתנו וראובן טוען כנגדו שהי' תנאי ביניהם שלא יכיר את חתנו כי אם אותו ושמעון מכחיש זה וזאת שנית טוען ראובן אחרי שבהאורטהייל נכתב אין סאלידום א"כ רצה מזה גובה ורמ"ג וכיון שחתן שמעון נסע לאמעריקא גבה ממנו את כל המגיע כפי שנכתב בהבעשייד מהגעריכט שהרשות בידו לגבות מהחתום הראשון בהקאמפראמיש ושמעון משיב ע"ז שהרב ז"ל לא הי' יכול לקרות כתב דייטש ואפשר שלא דקדק בזה ולא קראו לפניו המלות "אין סאלידום" וראובן עשה ערמה עם הסופר לכתוב מה שלא צוה הרב ז"ל וא"כ שלא כדין גבה ממנו חלק חתנו. זהו תוכן הטענות: הנה ראיתי במכתב כ"ת שנסתפקתם בדין זה דנהי דלהא ל"ח שעשה ראובן ערמה עם הסופר דחזקה אומן לא מרע אומנותי' ומתירא לעשות כזאת שלא יקלקל אומנתו בכ"ז כיון שע"ז שכתוב בהקאמפרמיש אין סאלידום אין ידוע אם הי' קנין מפורש ע"ז ביחוד כיון דמדברי טענות ראובן ניכר שגם הוא כמסתפק בדבר אם חתמו א"ע כלל בהקאמפרמיש אין סאלידום וא"כ אמרי' דמסתמא כי קבלו קנין היינו על גוף הפשרה לקיים מה שיחייבו הפשרנים לכ"א מחמתו ולא מחמת חלק חבירו וכיון של"ה קנין ע"ז אין שמעון מחויב לשלם בעד חתנו עכ"ד ולפענ"ד אין מועיל בזה להחליש כחו של ראובן כלום דהרי מבואר בסי' י"ב ס"ז ברמ"א לענין פשרה צריכה קנין דל"ד קנין אלא ה"ה אם נתן שטר עליו וכ' בסמ"ע שם דאפי' אם נתן שטר עליו להתחייב כפי שיאמרו הפשרנים מועיל דאלימא מילתא דשטרי אכן הגאון בתומים שם הניח ד"ז בצ"ע דכיון דאינו מתחייב א"ע בהחלט ותולה בד"א בזה ל"מ שטר ובעי קנין דדמיא לאסמכתא ע"ש ולפענ"ד אף דדברי התומים צדקו בזה דבדבר שי"ב משום אסמכתא ל"מ אם כ' שטר כיון דנהי דבשטר הו"ל כמעכשיו דקיי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו מ"מ הרי בסי' ר"ז סי"ד פוסק הרמ"א דמעכשיו לחוד אינו מסלק אסמכתא אמנם בנ"ד כיון דנכתב בשטר המועיל בנימוסיהם נראה דמהני וא"י לחזור בהן דהרי כ' בתשו' הרשב"א הובא בב"י סי' ר"ז מחודש מ"ו. מ"ז וז"ל שאלת שנים שהיו מתעצמין על בנין א' והסכימו ביניהם כמו שיגזרו עליהם אומני העיר וחייבו עצמן בשטר עשוי בגופן שלהן ומי שימרה מאמרם יענש כ' דינרים מחציתם לבנין העיר ומחציתם לחבירו ונתנו משכונות ביד האומנים ואותם האומנים פסקו ביניהם ועבר א' מהם ולא קיים מאמרם וטען שאותו קנס אסמכתא הוא תשובה מסתברא לי שאין כאן משום אסמכתא מכמה טעמים חדא מפני שתלו הדבר בדעת האומנים ומקצת גדולי רבותי אמרו שאין אסמכתא אלא בתולה בד"ע כו' אבל בתולה בד"א בדוקא מתנה לפי שא"א לסמוך שיעשה כן אותו פ' או שלא יעשה ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנים והתנה שאם יעבור יפרע הקנס לבני העיר ולחבירו וידוע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא ינצל מצד האסמכתא א"כ בדוקא התנה ואין לומר שבמחצית התנה בדוקא והמחצית האחר באסמכתא שבדיבור א' אמרם ואין דיבור א' מתחלק לב' ועוד שכל שאומר מעכשיו א"ב משום אסמכתא כדא' בפא"נ וכיון שיש כאן שטר ה"ה כמעכשיו דקיי"ל כר"י דא' זמנו ש"ש מוכיח עליו וא"כ במה נתחייב זה ובמה קנה חבירו כו' אין זה כלום שהרי נתקיימו תנאיהם וחיובם בשטר אעפ"י שנעשה בגופן של עכו"ם דקיי"ל כשמואל דא' בפ"ק דגיטין דינא דמלכותא דינא עכ"ל. ומכח זה כ' ברמ"א שם סט"ו דאם השלישו משכונות זה כנגד זה במשפטי עכו"ם ובשטרותיהן קנו אפי' באסמכתא משום דינא דמלכותא דינא. ובכונת ד' הרמ"א נלפענ"ד דהא דמהני השלישו שטרות אף דלדידי' הא ל"מ מה דשטר הוי כמעכשיו כיון דפוסק דמעכשיו אינו מבטל אסמכתא ובשלמא בד' הרשב"א י"ל דאפי' אי נימא דגם איהו ס"ל בעלמא דמעכשיו בלבד אינו מבטל אסמכתא בכ"ז בנדונו מועיל דכיון שתלו הדבר בדעת הפשרנים כפי שיגזרו עליהם הא בכה"ג ל"ה אסמכתא גמורה כיון דגמרי ומשעבדי נפשייהו זל"ז רק