הרי בשמים תקצה

סי' רלז בעזה"י יום א' י"ב אלול שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי. רב שלום וברכת כוח"ט לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה יראת ד' אוצרו מוה' יחיאל איכל הכהן נ"י דומ"ץ דק"ק עיר ישן יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש ראובן שתבע חוב משמעון בערכאות והוזקק ראובן לישבע שם וזכה בדינו החוב עם הוצאות וחמשה פרעצענט ושמעון עשה רעקורז ולא הועיל ומכר ראובן בכח האורטהייל מהגעריכט ביתו של שמעון עפ"י ליציטאציאן בצירוף בע"ח אחרים יהודים וכעת תובע אותו שמעון לד"ת שיש לו טענות כנגדו ורוצה שיקוב הדין את ההר ביניהם וראובן טוען כנגדו שזה איזה שנים שמעריך דינו נגדו בדיניהם ולמה לא קרא אותו לד"ת מקודם גם טוען שהגיד לו כ"פ שיתפשר עמו ואטם אזנו משמוע שע"כ אינו מחויב לעמוד עמו כעת לד"ת. זהו תוכן הטענות: הנה לפענ"ד ברור הדבר דאין בטענת ראובן כלום ומחויב לעמוד עמו עתה לד"ת דהא דכ' ברמ"א סי' כ"ו ס"א דבהלך בערכאות ונתחייב בדיניהם וחוזר ותובעו לפני דייני ישראל אין נזקקין לו זהו דוקא כשהתובע חוזר ותובע בדייני ישראל אחר שכבר הפסיד בדיניהם והיינו מטעם שכ' במהרי"ק סי' קפ"ז דכיון דהניח דייני ישראל ותבעו בדיני עכו"ם גלי אדעתי' דמקבל עליו להיות נדון כפי דיניהם ע"ש וגם בזה פקפק בתומים שם דאף די"ל דהרמ"א לשי' אזיל דפוסק בסי' כ"ב ס"ב דאף דבקיבל לדון בפני גוי יכול לחזור בו מ"מ אם כבר דן לפניו א"י לחזור בו בכ"ז הלא זהו רק בקיבל קנין דוקא וכמבואר באמת במרדכי ובסמ"ע שם והיינו דאף דקיבל עליו פסול א"צ קנין בגוי שאני דהוי לעבור על ד"ת ול' בלא קנין וכ' דאפשר אם כבר הוציא המעות בערכאות קשה לפסוק ולהוציא ממון מיד מוחזק בד"י שיכול לומר קים לי אבל כשאינו מוחזק רק נתחייב בדא"ה בודאי הוי גזל גמור כל שאין הד"ת כן ע"ש וכ"ז הוא רק כשהתובע רוצה לדון בד"י אחר שכבר תבע בדא"ה ואבד זכותו אבל אם התובע תבע בדא"ה וזכה בדיניהם כשהנתבע תובעו אח"כ לד"ת בודאי מחויב לדון עמו בד"י וגם לפי הטעם השני דקנסינין לי' משום שלא טוב עשה בעמיו וכ' בנתה"מ שזה הטעם הוא עיקר בנ"ד ל"ש קנס כי מה פשע הנתבע דנקנסי'. ומ"ש מעלתו ששמע מאיזה בי"ד מעיר א' שנוהגים לפסוק שאחרי שהנתבע לא הזמין את התובע אחר הטערמין הראשון לד"ת אבד זכותו וא"י להזמין אח"כ את התובע לד"ת אחר שנתחייב בדיניהם לפענ"ד אין מקום לד"ז וישתקע הדבר ולא יאמר דהלא אם התובע התחיל להביאו במשפטי עכו"ם הי' מוכרח להשיב נגד טענותיו ואין אשמה בו וגדולה מזו מצינו בב"ב מ'. דקיי"ל התם כאביי ורבא דס"ל דכתבינין מודעא אפי' עלי ועליך ופליגי ארבה ור"י דאמרי דלא כתבינין מודעא אאינש דציית דינא משום דא"ל לא אניסת דאי קאניס לך אמאי לא תבעת לי' בדינא ואינהו ס"ל דאפ"ה הוי אונס וכתבינין מודעא משום דאפשר שהי' לו איזה עיכוב מלדון עמו לפני ב"ד דזימנין דאין בי"ד מזומן מיד וכדומה עפרשב"ם שם ואפי' רבה ור"י ל"א התם רק דל"ח אונס עי"ז לבטל קנין ע"י מודעא זו אבל עכ"פ גם הם יודו דבכה"ג שהאחר התחיל לתבעו בדיניהם והוא משיב נגדו על טענותיו בדיניהם אין זה נחשב לו לפשיעות מה שלא קרא אותו לד"ת. אפס בהא מודינא שאין הנתבע יכול לתבוע יציאותיו מה שהוציא בדיניהם בגרמת התובע אחר הטערמין הראשון דאף דבסי' שפ"ח ברמ"א ס"ה קיי"ל כהדיעה הב' שם דהמביא את חבירו בעש"ג מחויב לשלם להנתבע יציאותיו שגרם לו בדיניהם בכ"ז י"ל דא"י לתבוע אותו רק ההוצאות מהטערמין הראשון אבל לא ההוצאות שעלו אח"כ מטעם שהי"ל להנתבע לקרוא אותו לד"ת ע' מרדכי ב"ק פ' המניח סי' ל"ח. עכ"פ בנ"ד הדין פשוט דראובן מחויב לעמוד עם שמעון לד"ת דאף אם כדברי ראובן כן הוא במה שטען שאמר לשמעון כ"פ שידון עמו בד"י ולא רצה בכ"ז כיון שלא הזמינו לבי"ד אין זה כלום וכ"כ להדיא בתשו' רמ"א סי' פ"ו ובתשו' נאות דשא סי' נ"ב האריך להוכיח זה גם מד' המרדכי דאפי' אם בינו לבינו הגיד לו שא"ר לעמוד עמו לדין מ"מ הי"ל להזמינו לבי"ד ואם ל"ה רוצה היו נותנין לו רשות ואחרי שלא עשה כן מחויב לשלם לכשנגדו יציאותיו שגרם לו במה שהביאו בעש"ג וה"ה בנ"ד ועוד יוכל שמעון לתבוע מראובן יציאותיו שהוציא בגרמתו בערכאותיהם בהתחלת הפראצעס כנ"ל. דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בספרן שצ"ג בכלל כ"י: סי' רלח בעזה"י יום א' י' כסלו שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום לכבוד ידידי הרב וכו' מוה' שמואל אהרן מיללער נ"י מו"צ דק"ק יעדליטש יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש בעובדא דאתא לקמי' בראובן ושמעון שעשו ביניהם תקיעת כף זה כמה חדשים שבאם יתן ראובן לשמעון מאה וחמשים ר"כ במשך שני חדשים מחויב שמעון לעקור דירתו משם ג' שבועות אחר חג הסוכות דהאי שתא תרנ"ד ובהגיע היום שנשלמו הב' חדשים לא הי' ביד ראובן רק מאה ועשרים ר"כ ועל השלשים רצה ליתן לו וועכסעל וא"ל שמעון שהת"כ בטל מחמת שאין בידו לקיים כאשר הושת עליו וראובן התעקש נגדו וא"ל שעפ"י דין הוא מחויב לקבל הק"כ ר"כ מזומנים ועל המותר וועכסעל ואח"כ נתרצה שמעון וקיבל הסך ק"כ ר"כ עם וועכסעל על ג"ח והנה עברו הג"ח ועדיין לא נתן ראובן השלשים ר"כ ורוצה ליתן לו משכון ושמעון אינו מתרצה ורצונו להחזיר לו הסך ק"כ ר"כ עם הוועכסעל וישאר על מקומו ונתעצמו לפניו בדין אם מחויב שמעון לעקור דירתו מהעיר מכח איסור הת"כ אם לא זת"ש: הנה לפענ"ד הדין פשוט שהותרו חרצובות הת"כ מעל שמעון ואחרי שמחזיר לו הסך שקיבל ממנו עם הוועכסעל יוכל להשאר בעיר מגורו ומקומו אל ינח משום דבראשונה כשהגיע הזמן ול"ה ביד ראובן ליתן לו כל המעות הלא בטל ההתקשרות שביניהם ואף שאחרי שהטעה אותו באמרו אליו שמחויב הוא עפ"י דין לקבל וועכסעל ונתרצה לו נתעורר איסור הת"כ מחדש דהו"ל כאומר הרני כאלו התקבלתי דמהני בכ"ז הרי הסכמתו היתה בטעות מפני שסבור שבאמת הדין הוא כן והר"ז דומה למ"ש המחבר ביו"ד סי' רל"ב ס"י בנשבע שלא יעשה כך מפני שהי' סבור שהוא איסור גדול ואח"כ נודע לו שאין בו איסור כ"כ לא חלה השבועה כלל משום שהיתה בטעות ואף שהט"ז שם חולק על ד"ז מאחר שלא אמר כן בפירוש וכ"פ במג"א סי' כ"ה סק"ג דצריך התרה ע"ש בכ"ז יודו דהיכי שהוא אומדנא דמוכח שהי' בגלל כן א"צ לפרש והכי מבואר להדיא בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ז דאפי' לא פירש אם הדבר מוכיח שאלו ידע זאת ל"ה נודר הו"ל נדרי שגגות ע"ש וכ"ה כונת ד' הש"ך בסי' רי"ד סק"ה ע"ש ובפ"ת סי' רל"ב סק"ב מובא בשם תשו' ראש יוסף שפוסק כן. וגדולה לה מזו כ' בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק כ"ג בשם מהר"י בן לב במי שנתערב לחבירו בשבועה בדבר שאינו קצוב דיכול למימר קים לי כהרמב"ם דא"י לחייב א"ע בדבר שא"ק ונהי דהש"ך שם חולק בזה אולם בנ"ד יודה כיון דהת"כ שקיבל ע"ע אז מחדש הי' מפני שחבירו הטעהו שמחויב עפ"י דין לקבל ממנו הוועכסעל וא"כ עתה שנודע לו של"ה מחויב בזה פטור גם מהת"כ ובפרט כעת אחרי שהגיע ז"פ מהוועכסעל ולא שילם לו בודאי פקע חיוב הת"כ משמעון אף שרוצה ליתן לו משכון דנהי דבבע"ח קיי"ל דיכול לסלקו בשומא אבל בנ"ד שנשתעבד עבור זה לעקור דירתו משם לא גרע ממוכר סחורה שמבואר בח"מ סי' ק"א ס"ו דא"י לסלקו בשומא אלא במעות ועתשו' מהרלב"ח סי' קל"ד במגרש ע"מ שתתני לו ר' זוז אפי' נתנה לו כל חפצים שבעולם אינה מגורשת ע"ש ואף דמבואר בש"ע ח"מ סי' ע"ג ס"ז בנשבע לפרוע לחבירו ביום פ' ואירע אותו יום בשבת יוכל ליתן לו משכון ויתננו לו בתורת פרעון הרי מבואר בש"ך שם שצריך שיתן לו בגוף המשכון ודוקא של כסף ואף גם בזה בהתנה לשלם מעות ל"מ נתינת משכון כלל כמבואר בתומים שם. וע' בש"ע ח"מ סי' רנ"ג סי"ט ומ"ש בנתה"מ שם וע' בב"י ח"מ סי' ס' סט"ו מש"ש בשם תשו' הרא"ש ולבר מן דין ל"ד נ"ד להך דסי' ע"ג הנ"ל דנהי דיוצא ידי שבועתו במשכון כיון שא"א ליתן מעות בשבת ואנוס רחמנא פטרי' אבל בנ"ד דנימא שע"י שאין ביכולת ראובן ליתן מעות יחול חיוב הת"כ על שמעון לקבל משכון ולעקור דירתו הרי אנוס רחמנא חייבי' ל"א. ובכ"ז מחמת חומר איסור ת"כ יתיר לו הת"כ לפני ג' אנשים ע"י פו"ח הנלענ"ד כתבתי: סי' רלט ובדבר מה שהקשה ע"ד הלח"מ פכ"א מה' עדות שהקשה בסנהדרין פ"ו. אתמר עיד' גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקי' אמר אין נהרגין ר' יוחנן אמר נהרגין חזקי' דאמר כר"ע דא' דבר ולא חצי דבר ור"י אמר כרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר והקשה לשי' הרי"ף הובא בתוס' ב"ק ע': שכ' בטעמא דרבנן דאמרי האי דבר ולא ח"ד אתי למעוטי ב' אומרים א' בגבה וב' אומרים א' בכריסה ולענין חזקה דג"ש ס"ל דמהני בדאיכא ג' כתי עדים על ג"ש משום דגבי חזקה מהני סהדותייהו לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא עדים יותר וא"כ אמאי ס"ל לר"י הכא דנהרגין אפי' אי ס"ל כרבנן הא בכה"ג דכל כת לא הועילו כלום בלא הכת השני' גם לרבנן ל"מ ותי' לבסוף דעכ"פ לפוסלו לעדות מהני עידי גניבה בלא עידי מכירה וכ' ע"ז מעלתו וז"ל ודבריו מרפסן איגרי דא"כ קשה בהא דחזקי' ס"ל אין נהרגין משום דס"ל כר"ע הרי גם ר"ע מודה לזה היכי דכת ראשונה הועילו לאיזה ענין דל"ה ח"ד דהרי מיד בתר הכי קא' בגמ' שם ומודה חזקי' בעדים אחרונים של בן סו"מ שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולין לומר הראשונים להלקותו באנו וצע"ג עכ"ל ואנא תיובתא לא קחזינא במח"כ דהרי ממ"נ בס"ד דש"ס התם דהו"א דפליגי חזקי' ור"י גם בעידי מכירה הא באמת פריך שם הש"ס דאמאי לחזקי' אין נהרגין הא יכולין עידי גניבה לומר להלקותו באנו וה"ה דהומ"ל לפוסלו לעדות באנו אפס דאצטריך למימר