הרי בשמים תקפט

מודו דיכולה לומר כסבורה הייתי שאוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל ונהי דלא איפסק הכי בש"ע אה"ע סי' קנ"ד בכ"ז בכה"ג שהולך ומתקלקל בכל פעם יותר יכולה למימר דמהקלקול החדש הא לא ידעה וכיון דבאשה שייך הך סברא אף דאיתתא בכ"ד ניחא לה דטב למיתב טן דו מכ"ש באיש בודאי יכול לומר כן לענין שלא יחול עליו החר"ג והרי אפי' אי יהי' ספק בזה מהני לענין שיוכל לגרשה בע"כ כמ"ש בט"ז סי' ל"ט הובא בב"ש שם לענין מצורעת דספק הוא אם הוי מום ומחויב ליתן לה הכתובה אבל יכול לגרשה בע"כ ע"ש וה"ה דיכולין להתיר לו לישא אחרת עפ"י התרת ק' רבנים עתשו' שבו"י ח"א סי' ק"ך. אמנם כ"ז אם הי' הדבר מתברר עפ"י רופאים שיש לאשה זו חולי שקראפיל המתדבק אבל הרי לפי מכתבו לא נתברר זה עוד וגם קרוב הדבר לומר שהבעל ראה וניפייס כי על כן לא ירד בני עמכם להתיר בזה החר"ג אף שיש על האשה כתב סירוב מאחר שקשה מאד לסמוך בזה ע"ד תשו' ספר יהושע חאה"ע סי' צ"ח שכ' דאשה שמסרבת לעמוד לד"ת הו"ל עוברת ע"ד לענין להתיר החר"ג ובפרט שגוף הדבר מוזר ממני איך נוכל לדון את האשה הזאת כמסרבת הלא אחרי שהבעל הוא התובע הוא מחויב לדון עמה בפני הבי"ד שבעירה או הבי"ד הסמוך למקומה. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רלג בעזה"י יום ה' זיין טבת שנת תרח"ם לפ"ק סטרי עתרת שלום וברכה לכבוד ידידי בש"ב הרב הה"ג חריף ובקי בחדר"ת ירו"ש מו"ה משה ריינהאלד נ"י מו"ץ דק"ק בראדי יצ"ו בעהמח"ס טל חיים. מכתבו הגיעני ופניתי אני לראות את המעשה אשר נשאל עלי' מהרב דק"ק דובנא נ"י נידן אשה א' משם שנתקדשה בשנת תרל"ז בחודש מנ"א לדאקטאר אפיציר ולאשר הי' אז שעת מלחמת קיסר רוסיא עם מלכות תוגרמה הוכרח ללכת למערכות צבא המלחמה אחר שבועות אחדים מהנשואין והתמהמה שמה בערך שתי שנים ומחצה ובשובו לביתו לא ארכו ימי מגורי הזוג יחד לאשר הי' חולה והובילוהו לבית החולים אשר בע"מ פעטערסבורג וימת שמה אחרי זמן מה בלא זרע ולו הי' אח שהי' ג"כ בעבודת הצבא משנת תרל"ז עד תר"מ ובשנת תרמ"א נסע לאמעריקא ובעוד היותו בנעוויארק עמד בחליפת מכתבים עם אביו ובני משפחתו ואחרי נגוזו ועברו איזה ירחים נסתם החזון וארחות מכתביו חדלו זה יותר מארבע שנים ואביו ואחותו ושאר בני משפחתו וגם אבי האשה עשו השתדלות שונות לתור ולדרוש אחריו בחפש מחופש וערכו מכתבים שונים למכיריהם קרוביהם ומיודעיהם שבאמעריקא וכולם ענו ואמרו כי בקשוהו ולא מצאוהו ובחודש מנ"א שנה העברה באו במכתב בקשה להרב דסאנטהויז מעבר לעיר נעוויארק והבטיחו לתת כסף רב לאיש אשר ימצאהו והשיב כי יגע הרבה לדרוש ולחקור עליו ולא עלתה בידו ועקבותיו לא נודעו ואביו הלוך ילך ובכה על אבדן בנו מאתו זה יותר מד' שנים והנה בעוד הי' האח הזה במדינת רוסיא הן ברעמעסלינע אויטשילישטשע בזיטאמיר הן בהיותו בעבודת הצבא בדובנא הי' פרוץ בעבירות מאד פרק עול יהדות מעליו מחלל שבתות בפרהסיא כפי הגב"ע שהי' בביד"צ דק"ק דובנא והי' נודע ומפורסם לאיש מפר ברית ומבעט בדת תוה"ק ביד רמה. וכן אחיו המת בעל האשה הי' ידוע ומפורסם שהוא מחלל שבתות בפרהסיא ורומס ברגל גאוה על כל מצות התורה אשר על כן האשה העלובה הזאת שוקדת על דלתי חכמי התורה למצוא מזור לנפשה להתירה לינשא לשוק לבל תשאר עגונה ח"ו כל ימי נעורי' זהו תוכן שאלת הרב דק"ק דובנא נ"י ודורש כ"ת ממני לחוות דעתי הקלושה בזה עפ"י דהוה"ק: הנה כ"ת פתח בהצלה תחלה לדון עפ"מ שמבואר בראשונים ז"ל ומילא אחריהם התבו"ש בסי' ב' סט"ו. ט"ז. דאיש כזה שמחלל שבת בפרהסיא בשאט נפשו וזדון לבו ה"ה כגוי ואחי בעל האשה שאנו דנין עליו הי' מומר גם בשאר איסורים לאכול בשר חזיר וטריפות וכל ימיו בהפקירא ניחא לי' כאשר באו הדברים ברוב ענין בהגב"ע הנ"ל א"כ זה האיש כמומר לעכו"ם ולכה"ת יחשב ותליא מילתא דא באשלי רברבי רבותינו הקדמונים ז"ל שמובאים בטור אה"ע סי' קנ"ז אם מומר זוקק אשת אחיו ליבום זת"ד והנה במרדכי יבמות פ' החולץ מביא שי' הגאונים דמומר אינו זוקק ליבום דלאו אחיו הוא ורש"י ז"ל חולק עליהם דאעפ"י שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין ומקרא מלא דבר הכתוב הלא אח עשו ליעקב וע"כ חולץ ולא מיבם ובהגהמ"ר שם מביא שהר"ם הקשה על רש"י במה שה"ר מהא דאם קידש קידושיו קידושין שהרי מומר להכעיס אין מצווין להחיותו ושרי להלוות לו בריבית דלגבי נשך כתיב אחוה והא דא' אעפ"י שחטא ישראל הוא היינו בדברים דלא כתיב בהו אחוה כגון גיטין קידושין ועוד דמה שקידושיו קידושין זו היא חומרא בעלמא כדא' ע"מ שאני צ"ג ונמצא רשע חיישינין שמא הרהר תשובה בלבו ה"נ במומר שקידש חיישי' שמא הרהר האי שעתא תשובה בלבו עתשו' הר"י מינץ סי' י"ב שמביא בזה פלוגתא דקמאי אי קידושי מימר הויין דאוריי' או דרבנן וכן בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז מסתפק בזה] אבל לענין יבום ל"ש טעם זה. והנה במרדכי שם מביא בשם מהר"ם ראי' לד' הגאונים מב"ק ק"י: דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מו"ש תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה ומשני התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכ"ד כר"ל דאר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו פי' ניחא לה בבעל כ"ד א"כ לגבי מומר דליכא למימר הכי אנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבא עלי' בגיות וכ"ז שהיא נדה ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה וא"כ נפקא אף בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא וכ' הר"ם אעפ"י שהבאתי ראי' לד' הגאונים לא מלאני לבי לעבור ע"ד רש"י כאשר בא מזה מעשה לידי ושאלו להר"ם על יבמה שהיו לה שני יבמין הגדול מומר והקטן הלך למדה"י אם הגדול המומר יכול לחלוץ כד' הגאונים מפני תקנת העיגון והשיב שלא לעשות מפני שיש לה יבם ישראל ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא עכ"ל ולכאורה יש להתבונן בדברי הר"ם הללו דלפי הטעם שכ' דמומר אינו זוקק משום דאדעתא דהכי ל"ק עצמה א"כ אמאי לא תחלוץ מן המומר כשיש יבם ישראל מכח ממ"נ דאי אמרי' דאף כשיש גם יבם ישראל עם המומר ל"ק עצמה אדעתא דהכי שימות בעלה בלי בנים משום שמא תפול בגורל היבם המומר א"כ ל"ב חליצה כלל ומאי איכפת לן מה שתחלוץ מן המומר ואם באמת אין הקידושין נעקרין בכה"ג א"כ חליצת המומר פוטר אותה ולשי' רש"י הלא בודאי מהני חליצת המומר. והנה לכאורה הי' נראה בזה עפ"מ שבתשו' ח"צ סי' א' כ' שחוכך לומר דבחליצת מומר אפי' במקום שאין שם אח אלא הוא דלמ"ד זוקק אין פוטר בחליצתו כיון דחליצה בעי כונה וסתמא לאו לשמה קאי למ"ד מצות יבום קודמת למ"ח א"כ הא א' בגיטין כ"ג. דנכרי פסול לכתיבת הגט אפי' בישראל עע"ג משום דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד והא ודאי דמומר גרע מנכרי א"כ נימא דמומר אדעתא דנפשי' קעביד וחליצתו פסולה ע"ש אמנם באמת בדליכא אלא אח מומר הא בודאי לאו ליבום קאי דהרי מבואר במרדכי הנ"ל דגם לשי' רש"י ז"ל דס"ל דמומר זוקק הוא רק חולץ אבל לא מייבם א"כ סתמא לחליצה עומדת וא' סתמא לשמה קאי וא"כ כיון דסתמא כשר מהני שפיר חליצת המומר אף דאדעתא דנפשי' קעביד כמבואר בתוס' בכ"ד דכל דאדעתא דנפשי' קעביד הו"ל כסתמא עתוס' ע"ז כ"ז. ד"ה וכי וא"כ התינח כשאין שם אח אלא המומר בלבד לחליצה קיימא וסתמא לשמה קאי משא"כ כשיש אח כשר הא איפשר דמייבם לה הכשר וא"כ למ"ד מצות יבום קודמת לא אהני חליצת המומר כיון דאדעתא דנפשי' קעביד: והנה לולא דברי המהר"ם ז"ל הי' נראה דבדאיכא עוד אח כשר מדינא היא זקוקה ליבום אפי' לשיטתי' דס"ל דבמומר שייך לומר אדעתא דהכי ל"ק ולא מצד חומרא והוא עפי"ד התוס' כתובות מ"ז: שהקשו דאמאי לא פריך הש"ס בב"ק שם מאשה שנעשה בעלה בע"מ תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי ל"ק נפשה ותי' דכיון דתלוי נמי בדעת המקדש ל"ש אומדנא כמו בלוקח בהמה ונטרפה משא"כ בשנפלה לפני יבם מו"ש פריך שפיר משום דברור לנו שהוא לא יקפיד בשביל דבר שאירע אחרי מיתתו כי מה לו להקפיד במה שיהי' אחריו ולא תליא אלא בדידה לכך שייך שפיר אומדנא ע"ש אמנם אכתי קשה לכאורה אמאי לא נימא דבודאי הוא רוצה שתתייבם להקים לו שם בישראל כדכתיב להקים לאחיו שם והיכי אמרי' אומדנא ביבמה שנפלה לפני יבם מו"ש כיון דתליא גם בדעת המקדש אמנם באמת הדבר נכון דהרי קיי"ל ביבמות ר"ד. יבמה שנפלה לפני מו"ש אין חוסמין אותה וכופין אותו לחלוץ וא"כ בלא"ה לא תתייבם א"כ אינו מקפיד אם יתבטלו הקידושין ושפיר פריך תיפוק בלא חליצה משום אומדנא דאדעתא דהכי ל"ק אמנם במומר לפי"ד הפוסקים דלמ"ד מומר זוקק איתי' ג"כ ביבום דלא כהמרדכי הנ"ל לכאורה י"ל דל"ה אומדנא כיון דמצינין למימר דקפיד כדי להקים לו שם אמנם באמת אפי' אי נימא דמומר מייבם דלא כהריטב"א ביבמות כ"ב. שכ' דמומר אינו זוקק כיון דאינו בר הקמת שם כיון דנהי דאיהו הוי רשע הא יוכל להיות דנפיק מיני' ברא מעליא כדא' בב"ק ק"ט. דממון מסור אסור לאבד ביד משום דילמא הו"ל זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ועתוס' ע"ז כ"ו: ד"ה אני ובב"ח יו"ד סי' קנ"ט. אבל עכ"פ הלא תקראנה כאלה ע"צ הריחוק ומיעוטא דמיעוטא שיצא טהור מטמא א"כ עכ"פ ל"ה קפידא לגבי הבעל דנימא דמתבטלת עי"ז האומדנא אמנם התינח בדליכא אלא האח המומר בלבד משא"כ אי איכא עוד אח כשר הא בודאי הוא מקפיד שתיזקק ליבום שמא תעלה בגורל האח הכשר ויקים לו שם בישראל וא"כ ליכא אומדנא ושפיר היא זקוקה ליבום מן הדין גם לשי' המהר"ם: והנה אי נימא כד' המרדכי דגם לשי' רש"י אין מומר זוקק רק לחלוץ ולא לייבם י"ל בלא"ה עפ"מ שלכאורה יש להעיר לפמ"ש בכנה"ג ח"מ סי' ט"ו בהגהות ב"י אות ח"י בשם הרדב"ז דאומדנא ל"מ רק להחזיק ממון ולא להוציא ע"ש והוא מוכרח מש"ס ב"ב צ"ג. דלא קיי"ל כר"א התם בגמל האוחר בין הגמלים אף שהוא אומדנא טובה כמבואר בח"מת סי' ת"ח ומבואר הכי בתוס' כתובות נ"ה: ד"ה שאם כו' דשמואל לילי'