הרי בשמים תקפד

שלהם מ"מ כיון שהרחיב להם את הקרעים ולא מילאו בדיו כל רחב הקרע יוכלו שפיר להכיר אח"כ ע"י שיש להם סי' כמה השאירו חלק בלתי ממולא בדיו ועי"ז יבאו לידי הכרת החתימות בט"ע הרי דאף דהסי' בלבד ל"ה מועיל לענין הגט אי סי' ל"ד מ"מ כיון שנולד להם עי"ז הכרה בט"ע מיחשב שפיר ט"ע ועפי"ז נסתר מה שאמר חתני הגאון המנוח מוה' שמעון סאסניצר זצ"ל לה"ר לד' הפוסקים דבאיסור דרבנן סמכינין אסי' דרבנן מש"ס עירובין מ"ה: אר"י הכא בעבים שנתקשרו מעיו"ט עסקינין ודילמא הנך אזלי והנך אחריני נינהו דאית להו סימנא בגווייהו והרי ל"ש שיהי' סי' מובהק בעבים והאיך סמכינין אסימנא וע"כ משום דבאיסור תחומין דרבנן סמכי' אסי' דרבנן ולכאורה תקשי מזה להסוברים דגם באיסור דרבנן לא סמכינין אסי' דרבנן ולהאמור י"ל דה"ק דאית להו סימנא בגווייהו שזה הסי' הוליד להם הכרה בט"ע. והנה לכאורה ילה"ק לפי"ז ממתני' דסוכה מ"ב: יוט"ר של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית מע"ש ומלמדין אותן לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ומבואר בירושלמי התם דתליא בפלוגתא דר"י ור' דוסא גבי צנועין בב"ק ס"ח: ועתשו' שא"ר סי' צ"ב. ולכאורה הרי במשנה שם מ"א: קתני בגבולין ביוט"ר של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לביהכנ"ס למחרת משכימין ובאין כאו"א מכיר את שלו ובתיו"ט שם כ' דבהר הבית ל"ה אפשר שיכיר כ"א את שלו משום שהיו ישראל מרובין ול"ה באפשרי שיכיר כ"א את לולבו וקשה הרי היו יכולין לתקן שיעשה כ"א סי' בלולבו ואי דהוא נגד חזקת חיוב דמצוה כמ"ש בתשו' שער אפרים דבכל ס' במצוה איכא חזקת חיוב ע' בספר ישיע"ק א"ח סי' תרמ"ט וס' קרבן ראשית על ר"ה רפ"ב ולד' התוס' חולין צ"ו. אפי' סי' מובהק ל"מ להוציא מחזקה והרי בהא דמהכי באתרוג סי' להוציא מס' מורכב התעוררו באמת האחרונים דהא סי' ל"מ להוציא מחזקת חיוב וא"כ הה"נ ל"מ הסי' כנגד חזקת חיוב ובפרט לשי' המהרש"א בגיטין כ"ז: וכ"ה בתשו' חוט השני בתשובת הגאון מהר"נ כ"ץ זצ"ל שרמז עלי' הב"ש בס"ק ס"ט דסי' מובהק ל"ש בכלים א"כ בודאי ל"מ סי' להוציא מחזקה בכ"ז הרי ע"י הסי' יבאו לידי ההכרה בט"ע ומהני כנ"ל אמנם באמת לק"מ דהלא אין זה ברור שהסי' יוליד הכרה בט"ע דהרי אפשר שלא יהי' כן ועל הסי' בלבד א"י לסמוך ולא יהי' לכם ולהכי היו צריכין ע"כ לתקן שיאמרו כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה והבן. וא"כ בנ"ד היו לכאורה מקום לסמוך על עדות העד מטאקיי הנ"ל. אמנם דא עקא יען שמכותלי דברי העד הזה ניכר שלא הי' לו ט"ע ברור בהנטבע ורפויי מרפיא בידי' כמו שאמר עס האט מיר אויסגעוויעזען דאס ער מוז עס זיין ומשמעות הלשון הזה של"ה מוחלט בדעתו שזה הוא רק עפ"י השערתו ואומדן דעתו נראה לו שזה הוא וזה ל"ח ט"ע: והנה בדבר עדות העד מליק הנ"ל שהעיד בפירוש שהכירו בט"ע שזה הוא הלעהרער הירש שטערן מליסקא אף דבק"ע סי' רמ"י ושל"ט מבואר דכמו בראה הטביעה אינו מעיד עליו כמו כן בשמע או ידע הו"ל נראה הטביעה וכ"ה בב"ש ס"ק פ"ז בכ"ז הרי רבים מרבוותא ז"ל דס"ל דידע או שמע ל"ה נראה ובכנה"ג סי' י"ז בהגה"ט אות תי"ג מבואר שכ"ה ד' הטור והתומת ישרים ומהר"א ששון ע"ש והכי מבואר בתשו' פמ"א ח"ב סי' נ"ה ובתשו' צ"צ סי' מ"ה וכ"ה בתשו' ג"ב סי' כ"ו בשם הג' מהר"י הלוי אחי הט"ז ולא עוד אפי' למ"ד דידע כראה הלא כ' בכנה"ג אות תמ"ו בשם הרח"ש דהיי"ד כשידע ידיעה אמתית אבל לא ידע אלא מכח השמיעה וקול הברה לא ע"ש ושעל כן הי' לכאורה מקום לומר בנ"ד דאף דמשו הנטבע הזה מן המים בבוקר והעד לא ראהו עד עת הצהרים כשהובל לקבורה ובאשתהי אחר שהעלוהו מן המים הא קיי"ל ביבמות קכ"א. דאין מעידין עליו בכ"ז הרי מלבד דד' ר"ת וסייעתו דכל שגופו וצורתו שלמים מעידין ואפי' אחר כמה ימים ואף שהב"י בש"ע סכ"ח כ' שאינו מחוור בעיני האחרונים בכ"ז בתשו' מהרי"ק שורש קכ"א כ' שגם ד' ר"י בעל התוס' והתוס' כן הוא ושיש לסמוך עליהם אפי' שלא בשעה"ד והב"י גופי' בתשו' סי' ו' הסכים לד' מהרי"ק הללו מדכ' בתוס' ודבר פשוט הוא שאם גופו וצורתו שלמים ניכר הוא אפ' אחר כמה ימים ע"ש לבר מן דין הרי לד' הרא"ש פ' בתרא דיבמות סי' ג' כפי מה שהבין הטור וסייעתי' בדעתו עכ"פ בלא ראה הטביעה וגופו וצורתו שלמים א"צ לאלתר ומוקי הא דקא' בעובדא דדיגלת אבל אשתהי מתפח תפח באין גופו שלם ובתשובה שבחמ"ח ס"ק נ"ה כ' שיש לסמוך ע"ד הטור וכ"כ בדרישה וע' בב"ש סוס"ק פ"ד וכיון דבנ"ד לא חשבינין לי' אפי' כידע מן הטביעה כיון של"ה רק מפי השמועה וקול הברה בעלמא כנ"ל אא לסמוך על הכרת העד אף דאשתהי אחר שהעלוהו מן המים ואף דלפ"ד העד הי' נתפח ובכנה"ג מסתפק לומר דבנתפח אף בחזיוהו בשעתי' ל"מ וכ"ה בתשו' ג"ב סי' כ' ובק"ע ובב"ח בכ"ז הלא אמר של"ה נתפח רק מעט וצורת פניו הי' עומד באופן שהכירו שזה הוא שפיר יש מקום לסמוך על עדותו דהרי מבואר בק"ע סי' שמ"ג ושנ"ג שאין להכחיש המוחש שמי שעומד במים ד' או ה' ימים א"א שלא יתפח מחמת המים שנכנסין דרך פיו והנקבים ואפ"ה כל שצורתו קיים ואומר שהכירו סמכינין עליו ע"ש וא"כ כיון דבנ"ד אומר העד בפירוש שהכירו היטב שהוא זה מועיל עדותו. וע' במהרי"ט ח"ב סוסי' ל"ג שכ' דאם אומר העד הכרתיו היטב בטב"ע ל"ח לבדדמי ומהני אפי' לא חזיו' בשעתי' וערמ"א ס"נ לענין ע"א במלחמה ובתשו' הר"ן סי' ג' וצ"צ סי' ק"א. ובמה שמסתפק כ"ת בהא דהעדים מכחישין זא"ז שהעד מטאקיי אמר שהי' נפוח מאד והעד מליק אמר של"ה נפוח רק מעט ובהכחשה בחקירות עדותן בטלה כמ"ש בסכ"א. הנה מלבד דלפי תי' הב' שבב"ש ס"ק כ"ה אפי' אם הוכחשו בחקירות כיון דעכ"פ ע"א אומר אמת שאינו חי היא מותרת דבעגונה סגי בע"א וכ"פ בתשו' ב"ח סי' צ"ד ועתשו' תשב"ץ ח"ב סי' ל"ד וכמה מגדולי הפוסקים מקילין בזה. בלעדי זה יפה כ' כ"ת דאין זה הכחשה כלל דבעיני העד הא' הי' נדמה לנפוח הרבה ובעיני הב' ל"ה נפוח רק מעט עכ"פ מלשון עדות העד מליק שאמר של"ה נפוח רק מעט והכירו בט"ע נראה שהגוף הי' נפוח וצורתו קיים באופן שיש לסמוך על דבריו כפי ד' הפוסקים הנ"ל אף דלא חזיי' בשעתי': וחוץ לזה הלא בנובי"ק סי' מ"ג מצדד לומר דחולי השבר הוי סי' וכבר הארכתי בתשו' סי' ס"א] להוכיח דבצירוף סי' שא"מ ל"ח לבדדמי כיון דכל היכי דאיכא רגל"ד ל"ח לבדדמי וסי' שא"מ הו"ל עכ"פ כמו רגל"ד וזהו סברת הב"ש בס"ק פ"ט שכ' דבראה הטביעה מהני ט"ע בצירוף סי' שא"מ. וגם הלא חשש דבדדמי ל"ה רק דרבנן כמ"ש בתשו' ג"ב סי' כ"ה ומבואר באבן העוזר ובנוב"י בכמה תשובות דלגבי חשש דרבנן מהני סי' דרבנן. והנה לכאורה י"ל דזהו רק להך טעמא שכ' בב"ש סק"צ דלכך ל"מ באשתהי ט"ע משום שאפי' מי שראה הטביעה אומר קצת בדדמי ומהני שפיר בצירוף סי' שא"מ כנ"ל משא"כ לאידך טעמא שכ' בב"ש שם משום דכשמשתהא א"י להכירו בפ"פ א"כ לל"ב דבכורות מ"ו: דקא' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד אי ליכא הכרת פנים הא מדאוריי' ל"ה הכרה וא"כ ל"מ הצירוף דסי' שא"מ אמנם הלא מבואר בנימוק"י יבמות פ' האשה בתרא בשם הריטב"א דהא דאין מעידין על המת אחר ג"י הוא רק מדרבנן א"כ מכ"ש הך דאשתהי לאחר שהעלוהו מהמים בודאי ל"ה רק דרבנן דהוא קיל ממת ביבשה לאחר ג"י דהרי באשתהי בעלייתו מהמים להרא"ש וסייעתי' אין חשש רק בראה הטביעה וביבשה לאחר ג"י לכ"ע חיישי' תמיד ומבואר הכי להדיא בתשו' רדב"ז ח"א סי' רצ"ד דבאשתהי אחר שהעלוהו מהמים ל"ה רק דרבנן וע"כ לאידך טעמא של הב"ש הנ"ל אנו צריכין לומר דקיי"ל כל"ק דבכורות שם דבעגונה אקילו רבנן בסופה אבל בתחלתה היינו בהכרת המת אחמור רבנן ולהכי בנ"ד מהני שפיר סי' דרבנן כנ"ל: ברם איכא לעיוני דהרי באמת לל"ק דבכורות הנ"ל דהכרת פ"פ עם החוטם בעדות אשה הוא רק דרבנן לכאורה עומד כנגדו ד' הש"ס יבמות ק"כ. דקא' על הא דקתני במתני' התם אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו למימרא דסי' לאו דאוריי' ורמינהו כו' וקשה מה בכך דסי' ל"ד הרי כיון דהכרת פ"פ ל"ה רק דרבנן הא מהני סי' דרבנן. ומה שנלפענ"ד בזה הוא דהנה באמת יש מהאחרונים דס"ל דאי סי' דרבנן ל"מ בעדות אשה כלל אפי' בחשש דרבנן ע' בפנ"י בגיטין שם ובתומים סי' ס"ה. ודלא כהנוב"י ואהעו"ז הנ"ל ונראה דד"ז תלי' בב' לישני דבכורות הנ"ל דלל"ק דא' דבעגונה אקילו רק בסופה אבל בתחלתה אחמור בה רבנן י"ל דאחמור נמי רבנן דלא יועיל סי' דרבנן אפי' בחשש דרבנן משא"כ לל"ב דאפי' בתחלתה משום עיגונא אקילו רבנן בודאי מהני ג"כ סי' דרבנן בחשש דרבנן וא"כ שפיר פריך הש"ס הנ"ל למימרא דסי' ל"ד ואי דאכתי להך לישנא דהכרת פ"פ דרבנן ליהני סי' דרבנן ז"א דהא לההוא לישנא דלא אמרי' התם דבתחלתה אחמור רבנן וממילא ל"מ ג"כ סי' דרבנן אף בחשש דרבנן ולק"מ. ולפי"ז כיון דלהך לישנא דהכרת פ"פ עם החוטם הוא רק דרבנן ל"מ סי' דרבנן אפי' בחשש דרבנן א"כ בנ"ד באשתהי ל"מ סי' דרבנן. אמנם אחרי העיון י"ל באמת כהנוב"י ואהעו"ז הנ"ל דלכ"ע בחשש דרבנן מהני סי' דרבנן דהם אמרו והם אמרו ול"א לענין זה דאחמור רבנן בתחלתה ולקושיא הנ"ל י"ל דהש"ס יבמות שם בס"ד הי' סובר דלכך ל"מ סי' משום דסי' ל"ד וכהל"ב דבכורות דהכרת פ"פ היא מדאוריי' ולכך ל"מ בי' סי' דרבנן. ולמסקנא דמסיק התם דהמתני' מיירי בסי' גרועים כגון ארוך וגוץ שפיר מיתוקמא גם כהך לישנא דהכרת פ"פ הוא רק מדרבנן ולכך ל"מ התם סי' משום דהם סי' גרועים אבל ס"א מהני בחשש דרבנן אף אי סל"ד ובלא"ה אפי' להך לישנא דהכרת פ"פ הוא דאוריי' הרי כ' בנובי"ק סי' מ"ג דבכל נטבע במשאל"ס כיון דל"ה רק דרבנן מהני סי' דרבנן והא דכ' בתוס' ביבמות ד"ה וחזנהו הנ"ל דאי סל"ד ע"כ מיירי התם בסי' מובהקים ולכאורה הרי נטבע במשאל"ס ל"ה רק דרבנן ומהני ג"כ סי' דרבנן זה ל"ק דהרי התם ל"ה על הטביעה רק עדות נשים ונשים אפי' ק' כע"א דמיין וא"כ אא"ל דמתני דרבנן בדרבנן כיון דמדאוריי' הא לא מהימני כלל על הטביעה כיון דאין דשב"ע פחות מב' ורק משום עיגונא אקילו רבנן וכמדומה לי שכ"כ בשו"ת פמ"א ולפענד"נ להוסיף עוד דהרי באמת נחלקו רבוותא ז"ל בהא דמהימן ע"א בעדות אשה אי הוי מה"ת משום דבספרי דריש לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא לעדות אשה עפנ"י ריש גיטין וי"ל דתלי' בהא דאי אמרי' דנאמנות ע"א בעדות אשה הוא משום מדעל"ג לא משקרי אינשי י"ל דהוי מה"ת ואי הוי משום דאיתתא דייקה ומינסבא הא א"א