הרי בשמים תקפג

משום זה ע"ש וא"כ מתורץ לפי"ז קושי' הנוב"י הנ"ל דהתם אזלא הפירכא חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' אי סד"א ומהני אפי' להוציא מהמוצא ניחוש לשאלה וליהוי של המוצא וממילא אזדא לפי"ז הקושיא על הב"י הנ"ל דממ"נ אי סד"א הא ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי גם לענין היתר אשה במיתת הבעל ואי סד"ר הא ע"כ מאי דמהדרי' אבידה בסי' דאמרי' דאינו מייאש לפי שי"ב סי' חושבין שע"י הסי' ימצאו עדים שיכירוהו בטב"ע א"כ לאחר דתקנו רבנן דסי' מהני באבידה הא ל"ה להוציא מחזקה כיון דבלא"ה אינו של המוצא דלא התייאשו הבעלים אפי' אי סי' ל"מ וא"כ מהיכי תיתי למיחש לשאלה באבידה כיון דליכא חזקה וא"ש] ולהאמור נכון דבעדים המכירים בטב"ע שפיר מועיל אף בכלים דלא מושלי וממילא מיושב לפי"ז ג"כ קושי' האס"ז שם שהקשה דלמה אצטריך לשנויי בעדי אוכף הרי הו"מ לאוקמי בסי' מובהק דלכ"ע דאוריי' ולהנ"ל ניחא דאי הוי משני בסי' מובהק הדר יקשה ניחוש לשאלה דאף דאוכף לא מושלי אינשי עכ"פ סי' מובהק ל"ה. ועתשו' פנ"י סי' ח' במה שתמה על הח"מ ס"ק מ"ב שכ' דחיישי' למכירה ועתשו' חת"ס אה"ע סי' ס"ח שכ' להתיר בשנמצא אצלו פאס וגם כתבי חשבונותיו כבנ"ד וכן בנובי"ת סי' מ"ו כ' דפאס הוי מחפצים דלא מושלי ובחת"ס שם כ' עוד דפאס עדיף מכלים דלא מושלי דאפי' א' מני אלף אינו רוצה למכור ולשאול פאס ע"ש והכי מסתבר דכיס וארנקי דקא' בגמ' דלא מושלי אינשי משום דמסמני וכן אוכף משום דמסקב לחמרא אבל מ"מ ימצא איש שלא יקפיד ע"ז אבל שואל או מוכר פאס כיון דיש בזה עונש עפ"י חוקי המדינה בודאי ל"ח למילתא דל"ש כזה וכי"ב כ' בס' ברכ"י חיו"ד סי' קי"ח לענין חשש איחלופי ע"ש ובפרט דהו"ל בנ"ד תרי מילתא דלא שכיחי שאלת כל בגדים וגם כלים דלא מושלי בודאי ל"ח כדא' בגמ' דל"ח דילמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכן העלה במהרי"ק שורש קכ"א דל"ח לתרי דילמא אתרמי ע"ש גם הרי הב"ח בתשו' סי' פ"ז העלה דכל שיצא מאתנו בהבגדים ול"ה לו עוד בגדים כאלו ובזמן מועט נמצא א' הרוג בבגדים אלו ל"ח לשאלה ולחליפין בזמן מועט ע"ש וגם הלא כבר עברו יב"ח ולא הי"ל שום ידיעה ממנו ויש לצרף בזה גם מ"ש הראשונים ז"ל לסמוך בכי"ב שנאבד זכרו שאם הי' חי הי' שב למקומו או כתב לביתו ע' ק"ע סי' רכ"א ובס' עזרת נשים מביא גבול לזה יב"ח וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב. והרי עכ"פ בכה"ג חזקת א"א דאוריי' אזדא לה כנראה מפירש"י כתובות כ"ב באומרת ברי לי אין לבי נוקפי שאלו הי' קיים הי' בא וא"כ הרי בתשו' נוב"י הנ"ל התעורר בחשש שאלה נימא חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו ותי' דאיכא כנגד זה חזקת א"א א"כ עכ"פ בכה"ג דליכא חזא"א דאוריי' יש לסמוך על הכרת בגדיו. שעל כן מכל הלין טעמי דעתי העני' מסכמת לדבריכם להתיר אשת ר' משה לייסטען הנ"ל מכבלי העיגון אחרי שיסכים עמנו עוד רב מובהק ומומחה בהוראה בשריותא דידה כי היכי דנמטי שיבא מכשורא ותהי' ניתרת אח"כ במותב תלתא כמשפט אשה הנשאת עפ"י ע"א דכל שההיתר הוא משום עיגונא אקילו בה רבנן צריכה רשות בי"ד והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו הקדושה. דברי ידידם דור"ש באהבה: סי' רכו בעזה"י יום א' כ"ז תשרי שנת תרנ"ז לפ"ק סטרי ישפות ד' שלום וברכה ברביי' והמשכה. לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"מ נפתלי הכהן שווארץ נ"י אבד"ק מאד יצ"ו במדינת אונגארן. מכתבו הגיעני תוכו רצוף הגב"ע בדבר העגונה מ' אסתר בת מוה' שלום צבי ראטה נ"י מק' שבעלה מ' צבי הירש שטערן לעהרער מק' ליסקא שהי' קץ בחייו ומחמת המציק אשר הי' מפחד כל היום רצה איזה פעמים לאבד עצמו לדעת ובאס"ח של שבועות תרנ"ד השכיב א"ע על השיענען מהבאהן למען יהרג באשר תעבור עליו מסלת הברזל והניח בביתו מכתב שתדע אשתו שהוא מאבד עצמו ונתבטלה מחשבתו ע"י אנשים שראו זאת ולקחוהו בחזקה משם ע"י שענדארמען וביום ב' פ' קרח נשמע קול שאון בעיר שנטבע בנהר באדראג בליסקא וחפשוהו תיכף במים ולא מצאוהו ואשתו הנ"ל אומרת שהגידה לה ערלת אחת שמוכרת דגים ביום הנ"ל במסלפ"ת שראתה אותו מוטבע בנהר הנ"ל במורד המים ולא יכלה להוציאו וע"א העיד בתו"ע בליסקא וכן אמר להאשה שכאשר ראהו אז סמוך להנהר הנ"ל בבוקר הי' בעיניו פערדעכטיג שרוצה להטביע עצמו והלך אחרי שענדארמען לעכבו ועד שחזר לשם לא הי' עוד ומצאו רק הראק וגם שטייפהוט ומקלו שהיו מונחים בשפת הנהר שהכירם שהם שלו ובאמתחת הראק נמצאו מכתבים לאשתו בשפת זשארגאן ואונגאריש שמודיע לה הסיבה אשר הניעתהו להטביע עצמו בנהר ונמסר הכל לשופט העיר והוא מסרו לשטוהלריכטמר ואח"ז החזיר השופט החפצים עם הכתבים הנ"ל להאשה גם אומרת האשה שכמה ערלים ספרו לה שראוהו סמוך לנהר הנ"ל ושאלוהו אולי הוא רוצה להטביע עצמו בנהר ופתאום נעלם ומצאו הבגדים שלו סמוך לנהר ואח"כ בעש"ק פ' קרח נמצא נטבע א' בליק בנהר טהייס שהנהר באדראג הולך לתוכו ולא הי' שום אדם שמכירו והפשיטו ממנו הבגדים שהי' לבוש בהם הנטבע ט"ק קרוע וברוכגארטעל ומנעלים ועוד חפצים ונקבר שם בביה"ק והאשה באה לפני הרב דשם והגידה סימן בהברוכגארטעל שאותו הצד שבא מהודק לבשר בכדי שלא יהי' קשה לו לנושאו תפרה שם חתיכת בגד מאונטערראק שלה בצבע בלויא והמנעלים המה צוגשוה איבערגעשטעמט וכן הי' וגם הכירה אח"כ בטב"ע כל החפצים הנ"ל. גם הוגבה עדות מע"א מטאקיי שהי' אז בליק שהגיד היות שידע שנטבע מ' צבי שטערן בליסקא הלך לראות הנטבע שנמצא שם וראה שפרצוף פנים שלו כולו הי' נפוח מאד ומשונה ולשונו גדולה ועבה משוכה חוצה ובכ"ז הכירו מגידול הקומה שלו אן דער פיזאנאמיע שווארצליך האט ער מיר אויסגעוויעזען דאס ער מוס עס זיין איך וואוסטע דאס ער איינען געשטיטצטען בארד געטראגען האט האבע איך בעמערקט דאס דער בארד מהנטבע איז אויך געוועזין אבגעשטיטצט קליין ושערות זקנו האלב שווארץ האלב גרויא וואדורך עס האט מיר אם מעהרסטען אויסגעוויעזען שהוא האיש הנ"ל גם ראיתי שהי' לו שבר ולא ידעתי אם הי' לו בחייו ומפני הניפוח לא יכולתי להכירו יותר וכן הגדתי ג"כ לפני הערכאות. עוד העיד ע"א בליק בתו"ע שביום עש"ק ב' תמוז תרנ"ד כשהוציאו בליק הנטבע מהנהר טהייס בבוקר כשהובל אח"ז לעת הצהרים לקבורה פתחו הדף העליון מהארון האבע איך איהם אנגעשויעט אונד האבע ערקאננט דאס דערזעלבע איזט דער לעהרער הירש שטערן מליסקא שראיתיו הרבה פעמים שם אבצוואר ער וואר איין וועניג געדראללען האבע איהם דאך ערקאנט בטב"ע זהו תוכן הגב"ע מהנטבע הנ"ל ולא הניח זש"ק ויש לו אח בעיר בודאפעסט עכ"ש: הנה בראשונה נבוא לעיין בעדות של העד מטאקייא שהגיד שהכירו מתוך גידול הקומה שלו ומראית פניו הכהה ושערות זקנו שהיו חציים שחורים וחציים לבנים שלכאורה י"ל דאין זה טב"ע כיון דההכרה הוא מתוך סימנין דארוך וגוץ וחיור וסומק דא' בב"מ כ"ז: דהויין סימנין גרועין ובנובי"ת סי' ס' הוסיף דשיעור קומת האיש אפי' סימן גרוע לא הוי דאין קומת החי דומה לקומתו אחר מותו כי בעודו בחיים אף אם הוא שוכב עכ"פ אבריו נקבצים ואינו פושט כ"כ רגליו אבל אחר מותו אבריו נפשטים בפישוט רגלים גם אין קומת המעומד נראה שוה כקומת המושכב ע"ש וגם צבע השערות כ' בתוס' ב"ב קנ"ד. ד"ה ועוד בשם ר"ת דשערות עשויין להשתנות לאחר מיתה והו"ל ג"כ סי' גרוע וא"כ י"ל דאם אינו מכירו רק מכח סימנים הללו לא מיחשב טב"ע כלל אמנם באמת ז"א דאף דהסי' בפ"ע אין לסמוך עליהם דגרועים הם. בכ"ז כיון דעל ידם בא לידי הכרה בטב"ע בודאי חשיב טב"ע גמור וכ"נ מד' התוס' יבמות קט"ו ד"ה וחזנהו לפמ"ש בביאור דבריהם בב"ש סי' י"ז ס"ק קמ"ג וז"ל אבל התוס' כ' דהי' סי' שאינו מובהק והי' לעד ט"ע ג"כ ע"כ בחיים ראה אותו הסי' וע"י סי' זה יש לו ט"ע ע"ש ומתבאר הכי ג"כ מד' התוס' יבמות ק"כ. ד"ה אין מעידין כו' שכ' וז"ל ואר"ת דהיי"ד כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ובנובי"ק סי' נ"א כ' דדברי התוס' מרפסן איגרי דהרי מבואר במשנה שם דאין מעידין אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ועוד דאי איכא סי' מאי איכא לספוקי בהטב"ע דליבעי שיהי' הגוף שלם הרי אם יש סי' בפרצוף לחוד בודאי מהני ולהאמור נכון דאין הפירוש שההכרה הוא ע"י סימני' למיסמך עלייהו אפס שכיון שכל גופו שלם סימני הרכבת הגוף ותמונתו מעוררים ההכרה בטב"ע וכ"נ מד' התוס' גיטין כ"ז: ד"ה סימנין דאוריי' כו' וי"ל דע"י סימן מכירין העדים בטב"ע [וצ"ע בדיבור הקדום המתחיל כגון דקא' נקב כו' וי"ל דעדים מהימני אפי' כשראוהו כבר כו' וע"כ דהא דנאמנים העדים לאחר שראוהו כבר היינו שהכירו הגט ע"י סי' וא"כ למה קא' דוקא נקב יש בצד אות פ' דהוא סי' מובהק הרי אם אומרים שיש להם בו ט"ע אפי' ע"י סי' שאינו מובהק חשיב ט"ע ויש ליישב] ועתוס' ב"מ כ"ז ד"ה מה שמלה כו' וברא"ש פ"ב דב"מ סי' י"ג כ' וז"ל ועוי"ל הא דתנן דמחזירין תכריך של שטרות לאו משום סי' דל"ה סי' כולי האי אלא לצורבא מרבנן בט"ע דע"י סי' כל דהו מכירו בט"ע ע"ש וכ"פ בט"ז יו"ד סוסי' קי"ח שהעתיק תשו' מוהר"ר מנחם קדרה שנשארה בין העכו"ם וכבר לקח ישראל א' מן השומן שבקדרה בכף מועט וכשהוחזר הקדרה עם השומן הכיר ישראל הגומא שבשומן שנלקח ממנו השומן שהיתה בו כמו שהניחה מותר דגם בכה"ג שייך ט"ע עכ"ל הרי דאף דההכרה בט"ע בא ע"י סי' גרוע חשיב ט"ע וכ"נ מד' הירושלמי שהובא בתוס' גיטין ט': ד"ה מקרעין גבי הא דקא' התם עדים שא"י לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו וכ' התוס' בירושלמי פריך והלא כתב ראשון הוא פי' ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיב להם את הקרעים והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקרע עכ"ל ולכאורה איך שייך בזה קיום חותמיו שהעדים יכירו חתימתן בט"ע הרי הם אין יודעין לחתום ואין זה חתימתן אלא מילוי הדיו ואיך שייך הכרת ט"ע במילוי הדיו וע"כ דנהי שלא יוכלו להכיר גוף החתימה שהוא