הרי בשמים תקפ

הוי איסור מיתה והכי מצינו בב"מ נ"ו. ורב ששת לא שפיר קא מותיב לי' דקאמרי אינהו מיתה ומותיב ר"ש לאו ועתוס' קידושין י"ב. ד"ה אם הקלנו בשבוי' שכ' וי"מ אם הקלנו בשבוי' משום דליכא אלא אי' לאו דזונה ניקל בא"א דאיכא איסור מיתה וע' קידושין י"ד. ותהא א"א יוצאה בחליצה מק"ו מה יבמה שאינה יוצאה בגט כו' והק' בתוס' דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן בלאו ולכן דין הוא שתצא בקל תאמר בא"א שהיא במיתה וא"כ ה"נ היכי מייתי ראי' משטרי חליצה הלא התם דאינו רק איסור לאו י"ל דא"ח לב' יב"ש ובא"א דחמיר חיישי' לב' שוירי וענובי"ת חאה"ע סי' ס"ו דתלי לה בפלוגתא דאמוראי ביבמות קי"ט. ע"ש אמנם י"ל לפ"מ דס"ל לרב ביבמות ק"ט: דקידושי קטנה לכי גדלי גדלי בהדה בבעל וענובי"ת חאה"ע סי' נ"ג שהאריך בזה דבבעל חלין קידושין הראשונים למפרע מדאוריי' וא"כ י"ל דקפשיט משטרי מיאונין [דלא כתשו' הריב"ש סי' שפ"ה. דע"כ הספק הוא לאחר שגדלה דאי עדיין הוא קטנה הא יכולה למאן השתא ומאי נ"מ בהחזרת השטר מיאון וא"כ מדקתני סתמא יחזיר משמע אפי' בבעל דאז הו"ל א"א דאוריי' לרב וא"כ הא א' בשבת כ"ב: ובכ"ד דכל מילי דמר עביד כרב וא"כ שפיר פשיט רבה דיחזיר מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר משא"כ אביי הא קא' ביבמות שם דלמד דין זה מעובדא דאבוה דשמואל ע"ש וא"כ שמואל הא ס"ל דאפי' בבעל כשגדלה הוא ע"ד קידושין הראשונים וא"כ לעולם ל"ה רק קידושין דרבנן וא"כ לא הו"מ למיפשט מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר דאין ראי' מאיסור א"א דרבנן לדאוריי' ודוק] ותי' דשאני בהא דכל מעב"ד כיון שזה האיש שואל גט וידעינין שאבד גט ואין אנו מכירין אחר אין לחוש שמא מאחר נפל ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם אין אנו יודעין איזה יצחק מת אם מעיר הזאת או מעיר אחרת ע"ש הרי דתופסין ג"כ הסברא הנ"ל דכיון דידענו שנאבד גע מיב"ש זה כאן אין לחוש לאחר אף בשיירות מצויות אפס שהתוס' שם מפרשי הך עובדא דיצחק ר"ג דיבמות הנ"ל של"ה יודעין אם יצחק ר"ג בעלה של זו הלך בדרך הזה מקורטבא לאספמיא דלהכי קא' אביי התם חיישי' לתרי יצחק אכן פשטא דסוגי' התם מורה כפי' הרמב"ן שם דמיירי באמת שהיו עדים מעידים שיצחק זה יצא מקורטבא לאספמיא וכשמת בא מעשה לפני חכמים ואמר אביי דכיון שהשיירות מצויות בקורטבא חיישי' שמא אותו שמת ממקום אחר בא לקורטבא וזה שהי' בן עיר הלך למקום אחר ורבא ס"ל דכיון שעדים מעידים שיצא מקורטבא וכאן הי' אדם א' ששמו כן אמרי' כאן נמצא כאן הי' ול"ח שמא פנה זה והלך למדה"י ואחר בא לכאן ע"ש ועתשו' הריב"ש סי' תק"ח. והנראה לפענ"ד דאביי ורבא פליגי אליבא דרבה דלל"ב דר"ז בב"מ ובגיטין לכ"ע חוששין בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו ולרבה תליא בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל דהנה בפנ"י בחי' שם הקשה לפי"ד הרמב"ן הנ"ל מ"פ אמתני' דהמביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ממתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ וכן מהברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה הרי במתני' קתני המביא גט ומשמע שאבדו בדרך ולהכי לז"מ חיישי' משא"כ ההם איכא לאוקומי שמצאו במקום דירת יב"ש ומש"ה ל"ח ליב"ש מעיר אחרת דכאן נמצא כאן הי' אמנם באמת י"ל דאין כאן קושי' דהרי במתני' דהמביא גט הא ע"כ מיירי שראינוהו ביד יב"ש זה או ביד שלוחו קודם שאבדו במקום שנמצא מדקתני אם מצאו לאלתר כשר דאם לא ראינוהו בידו במקום הזה מנא ידעינין שהוא לאלתר והכי מבואר בתוס' שם וא"כ דע"כ ראינוהו בידו במקום שנמצא הא שייך נמי למימר כנכ"ה ואפ"ה חוששין ופריך שפיר ולפי"ז י"ל דלרבא דס"ל כנכ"ה אין חוששין בש"מ משום דא' כנכ"ה ורק בהוחזקו ב' יב"ש ל"ש כנכ"ה כיון דגם השני הוחזק כאן אבל לאביי באמת חושש רבה בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו והא דקא' התם לרבה דאפי' במקום שהש"מ והוא שהוחזקו דאלת"ה קשי' דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דר"ה דהוי כתיב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אר"ה חיישי' לב' שוירי וא"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר והא ב"ד דר"ה דכי מקום שהש"מ דמי וקא פשיט רבה דיחזיר אלמא אי הוחזקו ב' יב"ש אין אי לא לא נראה דהכרח זה הוא רק אליבא דרבא דהנה הב"ש בסי' קל"ב סק"ד הקשה עמ"ש ברמ"א שם סוף הסי' בשם תשו' הרא"ש דאם הוזכר שם העיר אין לחוש לשיירות מצויות א"כ מנ"ל להוכיח דרבה ס"ל דוקא שכיח והוחזק לא מחזירין מדאמר להחזיר הגט שכתוב בו שוירי מתא אע"ג דשם היו שיירות מצויות דילמא שא"ה דכתוב בגט שם העיר אמנם נראה עפ"מ די"ל בטעמא דתשו' הרא"ש הנ"ל שכ' דבנכתב שם העיר אין לחוש לב' יב"ש אף דשיירות מצויות דהנה הא דחיישי' לב' יב"ש אף דהשם יב"ש גופי' הוי סי' כשלא הוחזק ב' יב"ש בעיר הוא משום דסימנים לאו דאוריי' ולא סמכינין באיסור על סי' אמצעי והנה ידוע מ"ש הפוסקי' דשני סי' אמצעיים הוי כסי' מובהק עב"ש סי' י"ז סק"ע וא"כ י"ל עפמ"ש בש"ע ח"מ סי' מ"ט דשם העיר הוי ג"כ סי' א"כ כשנכתב שם יב"ש וגם שם העיר הו"ל כב' סי' אמצעיים ושפיר סמכינין ע"ז ול"ח לשיירות מצויות.] וחוץ לדרכנו אפשר לומר בסגנון זה בישוב קושי' הב"ש הנ"ל דהנה באמת הקשו התוס' בסוגי' שם מנ"ל לרבה למיפרך הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ דילמא באמר תנו נותנין לאלתר דוקא אמנם י"ל דדייק לה מדקתני התם ג"כ דייתיקי מתנות ושוברין וזה הא בודאי מיירי אפי' לזמן מרובה דבממון ל"ח לב' יב"ש כמ"ש בפנ"י שם ממילא גם בגיטי נשים הפי' גם לז"מ והנה הא דבממון ל"ח לב' יב"ש הוא מכח ד' התוס' בב"מ כ': ד"ה איסורא דמדאוריי' ל"ח לב' יב"ש רק מדרבנן חיישי' משום לעז ובממונא ל"ש לעז ע"ש ולפי"ז הרי כ' בנובי"ת חאה"ע סי' ס' דהא דכ' התוס' דחשש ב' יב"ש הלא רק מדרבנן הוא רק אי סי' דאוריי' ול"ח דאתרמי סימנא כסימנא ה"ה דל"ח ג"כ לב' יב"ש משא"כ אי סי' דרבנן הוי החשש דב' יב"ש דאוריי' ע"ש ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הב"ש הנ"ל דהש"ס מוכיח שפיר מדברי רבה גופי' מדפריך הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ וקשה דילמא לאלתר דוקא וע"כ מדקתני לה ביחד עם דייתיקי מתנות ושוברין דהוא אפי' לז"מ משום דחשש ב' יב"ש הוא רק מדרבנן משום לעז ובממון ל"ש לעז וא"כ ע"כ ס"ל לרבה דסי' דאוריי' וכיון דס"ל סי' דאוריי' א"כ שוב אין מקום לחלק בין נכתב שם העיר בגט או לא דכיון דסי' דאוריי' מה לי חד סי' או שני סימנין והבן] ולפי"ז י"ל דהוכחת הש"ס הנ"ל אזלא לרבא דס"ל ביבמות ק"כ. דכ"ע סי' דאוריי' ופלוגתא דראב"מ ורבנן אי מעידין על השומא בשומא מצוי' בבן גילו קמיפלגי וכיון דסי' דאוריי' הא אין חילוק אם נכתב שם העיר בגט או לא דכיון דסי' דאוריי' מה לי סי' א' או ב' סימני' משא"כ לאביי ביבמות שם דקא' דפליגי בסי' דאוריי' או דרבנן וס"ל דסי' ל"ד כרבנן דראב"מ א"כ לדידי' אין ראי' דרבה ס"ל דבעי' ג"כ הוחזקו דהרי אפשר לומר דהתם הוא משום שנכתב שם העיר בגט כקושי' הב"ש הנ"ל וא"כ לאביי שפיר חיישי' לש"מ אפי' בלא הוחזקו ואפי' כשנמצא במקום שנאבד גם לרבה והכא אזלא הסוגי' אליבא דרבא. ומה נכון ליישב עפי"ז מה שראיתי שהקשה אדם קשה כברזל אא"ז הגאון האדיר רבינו משולם מפ"ב זצוקללה"ה בשו"ת רמ"א בהא דא' בגיטין כ"ז: ת"ר איזהו שלא לאלתר ר"נ אומר ששהא כדי שתעבור שיירא ותשרה כו' רבי אומר כדי לכתוב את הגט ר"י אומר כדי לקרותו אחרים אומרים כדי לכותבו ולקרותו והקשה לפ"מ דא' בסוף הוריות דסתם אחרים ר"מ א"כ להך לישנא דלכ"ע בעינין תרווייהו ש"מ והוחזקו א"כ הרי כ' התוס' בגיטין כ"ד: ד"ה בעידי מסירה דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי היכי דהוחזקו ב' יב"ש בעיר כשלא כ' דורות או כהן או סי' שניכר מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו פסול לגרש בו אפי' בע"מ כיון דאינו מוכח מתוכו א"כ מאי נ"מ לדידי' איזהו זמן מרובה כיון דלז"מ דאין מחזירין הוא רק בש"מ והוחזקו ובהוחזקו הא בלא"ה פסול לר"מ משום דאינו מוכח מתוכו עכ"ק. והנה ב"ח ותלמידי החריף כ' אליעזר לאדיער שי' תי' עפמ"ש התוס' בגיטין כ"ד: שם ובדף ד'. ד"ה דקיי"ל בהא דקא' בגיטין פ"ו: גבי שנים ששלחו ב' גיטין ושמותיהן שוין נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאר"י בגמ' הא דלא כר' אלעזר ומשמע דלר' מאיר ניחא והרי בעינין מוכח מתוכו ותי' דהתם מיירי בשכ' דורות או סי' או כהן שניכר מתוך החתימה ועדי מסירה אין מכירין באבותיהן או בסי' הכתוב וברש"ל בחי' שם כ' דמיירי שאין השליח מכיר בשלוש ע"ש ולפי"ז שפיר נ"מ גם לר"מ בהא דקתני לז"מ פסול בכגון שהוחזקו ב' יב"ש בעיר ובגט נכתב סי' דמשולש דהוי שפיר מוכח מתוכו אפס שאין השליח מכיר בשלוש א"כ א"י דילמא הוא מיב"ש האחר והאחר יש לו שלוש זה ויפה אמר. ויש לפרש עפי"ז ד' התוס' בגיטין כ"ז. ד"ה כאן כו' וא"ת היכי דהוחזקו אע"ג דאין ש"מ היכי מהדרינין מנא ידעינין דשל זה הוא וי"ל כגון דידעינין דמזה יב"ש נפל כו' ושמעתין אתיא כר"א דלר"מ כיון דהוחזקו א"י לגרש בו אפי' הוא שלו כיון דאינו מוכיח מתוכו ודקדקו המפורשים דלמה כ' התוס' זה הכא ואמאי לא כ' התוס' הכי בהא דמוקמי' הא דלז"מ פסול בהוחזקו וש"מ דע"כ אתיא כר"א דלר"מ בע"י מוכח מתוכו ולהאמור נכון דבהא דקתני המביא גט ואבד הימנו לז"מ פסול דמיירי שנפל מיד השליח שפיר אפשר לומר כגון שנכתב בגט משולש וכשר גם לר"מ רק שהשליח א"י השלוש משא"כ הא דאמר תנו נותנין דמוקי בשהוחזקו רק שאין ש"מ א"כ היב"ש הוא לפנינו ואומר תנו א"כ הוא גופי' הא בודאי יודע מהשלוש וע"כ שפיר כתבו דההוא ע"כ אתיא כר"א] ולדברינו נכון דהרי בתוס' גיטין הנ"ל כ' הכי בהא דא' התם על המשנה דכ' לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה קטנה הוא דלא מצי מגרש בי' הא גדולה מצי לגרש בי' ז"א ב' יב"ש הדרין בעיר א' מוציאין שט"ח על אחרים ומוקי אביי בעדי מסירה ור"א הוא ומוכיחים התוס' מזה דלר"מ פסול בהוחזקו כיון שאינו מוכח מתוכו אבל לרבא שם דמוקי כר"מ ומדייק באמת מהא דב' יב"ש הדרין בעיר א' מוציאין שט"ח על אחרים ע"כ דס"ל לרבא אליבא דר"מ דל"ב מוכח מתוכו וא"כ ממילא ל"ק קושי' א"ז הגאון הנ"ל דממ"נ לרבא דס"ל כנכ"ה ובעי' ש"מ והוחזקו הא לדידי' אליבא דר"מ ל"ב מוכח מתוכו ושפיר הוי ההוא דינא גם אליבא דר"מ ואלא לאביי דס"ל דבעי' לר"מ מוכח מתוכו הא לדידי' גם לרבה חוששין בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו וא"כ אתיא דין זה דלז"מ חוששין אליבא דר"מ מכח ממ"נ ודו"ק: ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושי' א"ז הגאון הנ"ל עפ"מ שכתבנו למעלה דהא דבעי' הוחזקו ובש"מ לחוד ל"ח לב' יב"ש משום