הרי בשמים תקפא

די"ל כנכ"ה ולכאורה אנן לא קיי"ל כרבא דס"ל בכתובות ע"ה: כנכ"ה אלא כר"א דמשני התם רישא מנה לאבא בידך כו' אמנם י"ל דרק התם לגבי ממון ל"ש כנכ"ה משום דאיכא חזקת ממון אמנם הרי ה"נ איכא חזא"א אולם י"ל עפמ"ש בב"ש סי' ל' סק"ט בשם הג"א סוף גיטין דהא דס' קרוב לו ס' קרוב לה הוי ס' קידושין היי"ד בב' כתי עדים אחת אומרת קרוב לו וא' אומרת קרוב לה אבל כת א' שמסופקין אי קרוב לו אי קרוב לה הו"ל כמקדש בלא עדים וא"כ לפי"ז למאי דקיי"ל כר"א דא' עדי מסירה כרתי א"כ בגט שנמצא איך יחזיר ויגרשנה עתה ע"י עדי מסירה הרי נהי דהבי"ד אין חוששין שמא של יב"ש אחר הוא כיון דאין ש"מ אבל העדים הא א"י בבירור אם הוא של זה והו"ל מגרש בלא עדים והלו' מבואר בפוסקים דעדי קידושין וגירושין בעינין דוקא עדי ראי' ולא סגי בידיעה בלא ראי' א"כ נהי דאנו אומרים דיחזיר משום דאיכא חזקת כנכ"ה אבל העדים הא א"י בבירור והו"ל רק כעדות ידיעה בלא ראיי' דל"מ בגירושין אמנם י"ל עפ"י שי' הרי"ף בסוף גיטין והרמב"ם דס"ל דאפי' לר"א דא' עדי מסירה כרתי מהני ג"כ עדי חתימה בלבד א"כ שפיר יוכל לגרשה עפ"י הע"ח שבגט אמנם קשה הרי ע"כ מיירי שאין הע"ח לפנינו דאי ישנם לפנינו הרי נוכל לשואלם אם חתמו גט זה ליב"ש זה ואי אמרו שאין יודעין הא הו"ל א"י בחקירות דעדותן בטלה וא"כ כיון שאינם לפנינו הא הו"ל מפי כתבם דאינו כשר מדאוריי' רק מד"ס כמ"ש הרמב"ם וע"כ משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכ"כ בב"ש סי' קמ"א סק"ע וא"כ כיון דע"כ מכח אפקעינהו כו' קאתינין עלה א"כ בהא דמחזירין הגט ע"י כנכ"ה הא אינו להוציא מחזקת א"א כיון דאם תתגרש בגט זה הא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והו"ל פנוי' למפרע ול"ה א"א מעולם וכי"ב כ' בס' המקנה בק"א סי' ל' ע"ש ומה נכון ליישב בזה קושי' בעל העיטור שהקשה אמאי לא פריך בב"מ אהך דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ניחוש שמא כ' ליתן בניסן והוא לא נתן עד תשרי והיא זינתה קודם הנתינה והשתא אומר הבעל ליתן לה הגט משום שרוצה לחפות עלי' ומבואר במפורשים דאף לשינויא דגמ' התם דאמרינן לה אייתי ראי' כו' קשה זה דבשלמא לענין טריפת פירי מהלקוחות אף אם לא יהי' קול ברור אימתי יום הנפילה א"י להוציא מהלקוחות מספק דיאמרו לה אייתי ראי' אבל חשש דחיפוי איכא שפיר דהא לא נקמלנה מספק דאולי הנפילה הי' קודם ולהאמור נכון דהרי בתוס' גיטין ל"ג. כ' דאי לא נתכוין מתחלה לחפות אמרי' אפקעינהו כו' ופטורה ממיתה מה"ד וא"כ ליכא הכא חשש חיפוי כיון דאף שהבעל מודה הא העדי מסירה א"י וע"כ מתגרשת ע"י ע"ח כנ"ל וא"כ אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ופטורה באמת ממיתה כיון דהבעל הא מעיקרא לא נתכוין לחיפוי רק שנתאחרה הנתינה וא"כ שפיר אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ופטורה ממיתה ול"ק קושי' בעל העיטור ומעתה תתיישב לנכון קושי' א"ז הגאון הנ"ל דהנה מבואר במפורשים דהא דאם מתגרשת בגט ע"י ע"ח ל"ה רק מדרבנן הוא רק למאי דקיי"ל ע"מ כרתי ואי ליכא ע"מ מתגרשת ע"י ע"ח והויין הע"ח לראי' שפיר שייך מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי לדידי' הא אין הע"ח לראי' והחתימה הוי' הכריתות של הגט א"כ ל"ש מפי כתבם וכשר מדאוריי' אף אי אין העדים לפנינו והכי מבואר בפנ"י גיטין ל"ו. וא"כ לר"מ בודאי חוששין בש"מ גם בלא הוחזקו דל"ש כנכ"ה משום דהוי להוציא מחזא"א כנ"ל ומיושב שפיר קושי' א"ז הגאון הנ"ל דשפיר אצטריך לפרש מאי ז"מ כיון דלדידי' גם בש"מ בלא הוחזקו חוששין. ודעת לנבון נקל ליישב עפי"ז קושי' התוס' בגיטין ובב"מ שהקשו להך לישנא דקא' אם אין ש"מ יחזיר אעפ"י שהוחזקו ב' יב"ש בעיר היכי מהדרינין מנא ידעינא דשל זה הוא ונראה דהנה באמת הק' הפנ"י בספ"ק דכתובות ל"ל קרא לאהדורי אבידה בסימנים תיפוק לי' דמהני גם בט"ע משום בו"ש ברי עדיף דהא המוצא ל"ל חזקת ממון ותי' דאיכא כנגד זה רובא דעלמא ע"ש וא"כ באין ש"מ הא ליכא רובא דעלמא ורק לחוש ליב"ש האחר הא נגד זה שוב מהני מכח ברי ושמא אמנם הא קיי"ל דל"מ בו"ש כנגד חזקת ממון וה"ה דהיל"ל דל"מ כנגד חזקת א"א ולהנ"ל דהכא ע"כ ליכא חזקת א"א א"כ ל"ה נגד חזקה ומהני שפיר הברי של הבעל ול"ק קושי' התוס': אמנם כ"ז לפלפולא אכן לקושטא דמילתא נראה דזה הוי שפיר להוציא מחזקה דלפי טענת הבעל הא אומר שגירשה כבר ושיחזירו הגט להאשה. והנה בתוס' שם תי' דכיון דאנו יודעין שזה אבד גט כאן אין לנו לחוש שגם האחר אבד ע"ש והיינו ע"כ שיש עדים שראו הגט בידו וע"כ שהוא אבדו. ולהסביר הענין נלפענ"ד דהרי לכאורה מאי ראי' הוא מזה שראוהו בידו דילמא אבדו יב"ש האחר ומצאו זה. אמנם הרי באמת ס"ל לרבה בב"ב קע"ב: דל"ח לנפילה אפס די"ל עפמ"ש בתוס' יבמות קט"ו: ד"ה חבי בר ננאי דרבא מדמה ממונא דהוחזק לאיסורא דלא הוחזק ע"ש וא"כ אין ראי' מממון לאיסור וי"ל דבאיסור חושש לנפילה אמנם כיון דבאיסורא ל"א רק דנחית חד דרגא מממון א"כ אמרינן אף דבממון אינו חושש רבה אפי' לנפילה דרבים באיסורא חושש אבל עכ"פ לנפילה דיחיד אף באיסורא לא חייש כדס"ל לאביי התם לענין ממון דל"ח לנפילה דיחיד. [ומה שיש לעיין בזה הוא דאפשר דאף אביי דקא' התם דל"ח לנפילה דיחיד היינו שלא להוציא מחזקה דהתם איירי לענין שני יב"ש שהוחזקו בעיר מוציאין שט"ח על אחרים ול"ה נגד חזקת ממון כיון דממ"נ חייב הלוה אם ליב"ש זה אם להאחר וסוף סוף תיפוק ממונא מרשותי' דהלוה ול"ח חז"מ בכה"ג כמ"ש בש"ך ח"מ סי' צ"א לענין חנוני על פינקסו וכי"ב כ' בתוס' ב"ב פ"א: ד"ה אלא לענין ביכורים ע"ש משא"כ הכא אי נימא דל"ח לנפילה דיחיד הא הו"ל נגד חזקת א"א] ולכאורה יל"ד דא"כ איך נתרץ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דלחד לישנא מוקי לה ר"ז באין ש"מ ואע"ג דהוחזקו וקשה האיך יחזיר לאשה כיון שיש ב' יב"ש בעיר והכא א"א לתרץ כד' התוס' הנ"ל כיון דברייתא זו ע"כ לא מיירי שראינו הגט בידה דאם ראינו בידה פשיטא דיחזיר אפי' אין הבעל מודה כמ"ש בתוס' שם וא"כ א"י אם אבדה גט כאן כלל ואמאי יחזיר לאשה כיון שיש ב' יב"ש בעיר ונראה עפ"י דברינו הנ"ל דהרי באמת הק' התוס' שם דבזמן שהבעל מודה הא נאמן מכח בעל שאמר גירשתי את אשתי ותי' הרשב"א והר"ן ז"ל דהרי באמת קיי"ל ב"ב קל"ד. זיל חוש לה ואינו נאמן רק לחומרא אמנם הא עכ"פ איתרע חזא"א עי"ז וכיון דליכא חזקה הא מהני טב"ע של הבעל מכח בו"ש ורק בהמתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין שפיר הק' בתוס' איך נהדר כיון שהוחזקו ב' יב"ש בעיר ול"מ מכח בו"ש כיון דהוא נגד חזקת א"א וע"כ אצטריכו לתירוצם משא"כ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק כיון דאיתרע חזא"א מהני שפיר מכח בו"ש אולם באמת בד' התוס' א"א לנו להעמיס זה כיון דהתוס' בעצמם מתרצים הקושי' הנ"ל דכיון דל"מ למפרע א"נ הכא גם להבא כיון שאומר שבזה הגט גירשה א"כ שוב איכא חזא"א אמנם י"ל עפ"מ שהק' באס"ז ב"מ מ"פ מהברייתא דבזמן שהבעל מודה דילמא הכא הטעם משום ס"ס ס' שמא כבר גירשה ואת"ל לא גירשה שמא זהו הגט שאבד ומתגרשת עתה ותי' דהו"ל ס"ס במקום חזקת א"א ולפי"ז כיון דצריכין החזקת א"א לדחות הס"ס שוב נשאר לנו לדון עפ"י אמירת ברי של הבעל כיון דחזקה ל"מ לשני דברים כמ"ש בתוס' כתובות ע"ו. ע"ש עוי"ל עפ"מ דבאמת נתקשו המפורשים דלמה הוצרכו התוס' לתרץ כיון דידעינין שזה אבד גט כו' דהיינו בדאיכא עדי נפילה הרי איכא למימר מטעם שאין הבעל חשוד לקלקלה ומהימן באמירתו שהוא אבד גט כמ"ש בתוס' שם ד"ה מעולם לא חתמנו כו' לאוקימתא דר' ירמי' ועכצ"ל דא"א למימר משום נאמנות של הבעל דא"כ תקשי בהא דקתני במתני' דמצא ג"כ גם שוברין ומיירי ג"כ בהוחזקו ותקשי ג"כ הא אמר תנו נותנין אע"ג דהוחזקו וניחוש דילמא מיב"ש האחר נפל השובר והוא מצוה ליתנו להלוה כדי לעשות קנוניא על היב"ש הב' שהוא המלוה האמתי וכן להיפך באם הלוה אומר תנו ג"כ איכא חשש זה ושם הא ל"מ אמירת המלוה או הלוה שמהם נפל דל"ש הסברא דאינו חשוד להכשיל ולקלקל ולהכי הוכרחו התוס' לתרץ בדידעינין ע"י עדי נפילה שנפל מיב"ש זה משא"כ בהברייתא דמצא גט אשה בשוק שפיר י"ל דידעינן מכח אמירתו שנפל ממנו גט כיון דאינו חשוד להכשילה ולקלקלה ולכך לא מספקינין באחר ודוק: עכ"פ יוצא לנו מדברינו הנ"ל דאפי' במקום דשכיחי שיירתא אם נעלם אדם שהי' ידוע בשמו וש"א או שם משפחתו ועדים מעידים שבמקום הזה מת אדם שהי' ידוע כן בשמו וש"א או שם משפחתו אף שלא נודע בשם עירו אמרי' דבודאי זה הוא ואין לנו לספק באחר והרי נודע מ"ש בתשו' מבי"ט סי' קל"ח ביהודי שהלך ממקום פ' למק"א ונתעלם ונמצא הרוג באותו דרך תלינין שזה הוא ובתשו' שב יעקב ה"ר לזה מפלוגתא דר' ורשב"ג בשדה שאבד בה קבר ונמצא בה קבר ס"ל לר' דאמרי' קבר שאבד הוא הקבר שנמצא ורשב"א תיבדק כל השדה כולה וברז"ה שם כ' דפסקי' כרבי וכ"כ הה"מ פ"ב מה' חו"מ. איברא דאפשר לומר דל"א הכי רק להעמידו בחזקתו הראשונה קודם שנתעלם כי התם דמעמידין השדה בחזקת טהרה כמקדם וכן לענין חמץ בעכבר שנכנס בבית וככר בפיו מוקמי' להבית בחזקת בדוק כמו שהי' מקודם אבל להוציא מחזקה גם ר' מודה דל"א הוא שאבד הוא שנמצא דהרי בנטבע במשאל"ס בעי' הכרה בטב"ע דוקא ול"א זהו שאבד הוא שנמצא וע"כ משום דשא"ה דאי מוקמי' לי' בחזקתו כמקדם הא הוא בחזקת חי. ויש לבאר בזה ד' הש"ס גיטין י"ט: ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני אשתכח מזוזתא אר"נ מזוזתא ביני דכי לא שכיחא ולכאורה יל"ד למה הוצרך למימר משום דל"ש מזוזה ביני דני הרי אפי' אי שכיח הלא כיון דנזרק כתב לשם ובדקו ואשכח מזוזה נימא הוא שאבד הוא שנמצא ואינה מגורשת אמנם י"ל עפמ"ש בנובי"ק סי' מ"ו דהיכי דיש סברא לומר כנכ"ה כגון בנפל למים והעלו רגל א' מארכובה ולמעלה כ"ע מודו דל"א היינו הך דנפל היינו הך דעל דאדרבא אמרי' כאן נמצא רגל זה כאן הי' זמן רב קודם שנפל זה למים ע"ש וא"כ הה"נ יש סברא להיפוך דנימא כנכ"ה והמזוזה הי' שם מכבר וגיטא אימור עכברים שקלוה ואי דכנגד חזקת כנכ"ה הא איכא חזא"א ז"א דהרי כיון דהבעל אמר הא גיטך עתוס' גיטין ע"ח. ד"ה אינו גט עד שיאמר הא גיטך הרי באמת נאמן כדין בעל שאמר גירשתי את אשתי דלכך כ' בתוס' שם ד"ה טעמא דא"נ לומר שהי' נייר חלק כמו שא"נ לומר שטר פסים הי'