הרי בשמים תקעט

עיגונא אקילו בה רבנן שהרי הכשירו חכז"ל עדות קרוב ועבד ושפחה במסלפ"ת להשיא אשה על פיהם אף דלענין הממון של אותו האיש גופי' ג"כ אין נאמנים שהרי אין האחין יורדין לנחלה על פיהן א"כ מכ"ש עדות ערכאות דמהני לענין ממון להוציא מחזקה בודאי דמועיל לענין היתר נישואי אשה גם הלא חזינן בכ"מ ל"מ מסל"ת באיסורין רק בדרבנן ואפ"ה בעדות אשה מועיל. והרי בנימוק"י סוף יבמות כ' בהא דמכשרי' עד מפי גוי מסל"ת אע"ג דקיי"ל גזלן ד"ת פסול לעדות אשה בכ"ז גוי מסלפ"ת כשר משום דקים לן דקושטא קאמר ע"ש וא"כ בערכאות הא א' ג"כ בגמ' דקושטא קאמרי דלא מרעי נפשייהו בודאי כשרים בעדות אשה כמו גוי מסל"ת שאינו ערכי והלא הדברים ק"ו דהרי חזינין לענין ממון עדיף ערכי ממסל"ת דבגיטין י"ט: אר"פ כי הוי אתי לקמי' שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים מקרי להו לשני כותים זה שלב"פ זה במסל"ת ומגבי בי' ממשעבדי א"כ חזינין דבמסל"ת לא סמכינין רק על שנים זה שלב"פ זה ואלו בעדות ערכי הא בחד סגי אף שאינו מסל"ת ושעפיז"נ ליישב מה שנתקשה בשו"ת ביא"פ חאה"ע סי' ל"א בד' הכנס"י שכ' בהא דא' בגיטין כ"ח: ת"ש שמע מבי"ד של ישראל שהיו אומרים איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו מאי מת ומאי נהרג אילימא מת ממש ונהרג ממש דכוותה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דכל מסלפ"ת הימוני מהימני לי' והקשה בשו"ת הריב"ש הרי מסל"ת בלא קישור נשבריה ל"מ וכ' הכנס"י דפריך מכח ק"ו כיון דמסל"ת נאמן ק"ו קומנטריסין דמהני מדין ערכאות וכ' ע"ז הבית אפרים שהוא דוחק גדול דאטו מסל"ת וקומנטריסין בני ביקתא חדא נינהו דניתי עלה בתורת ק"ו הא כל חד סברא באנפי נפשי' הוא ומה ענין ללמוד זמ"ז בק"ו והו"ל למיפרך בפשיטות והא קיי"ל דערכאות מהימני ולהאמור נכון דלא הו"מ למיפרך דליהמני מתורת ערכאות כיון דערכאות הוא רק תקנתא דרבנן אפשר דל"מ בעדות אשה כנ"ל ולכך פריך מדקיי"ל דמסל"ת נאמן בעדות אשה אף דבשאר איסורין ל"מ רק בדרבנן ואפ"ה בעדות אשה מהני א"כ מכ"ש ערכאות דעדיף ממסל"ת כנ"ל ודו"ק: ובדרך היותר פשוט י"ל דהרי באמת בביא"פ שם הרגיש בזה דמהך דשמע מקומנטריסין י"ל דאין ראי' שהם דברים שבע"פ ולא נאמרו בכתב ובכה"ג מרעי נפשייהו וכמ"ש הרא"ש דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות שבע"פ מרעי נפשייהו אלא דהרי דעת קצת פוסקים דאפי' בעדות בע"פ לא מרעי נפשייהו וקשה לדידהו הו"ל למיפרך מכח ערכאות ע"ש אמנם באמת אפשר לומר דאפי' להנך פוסקים דגם בעדות בע"פ לא מרעי נפשייהו הוא דוקא כשהם מתכונים להעיד על דבר מה דזה נוגע להתמנותם ולא מרעי נפשייהו להעיד שקר אבל לא בסיפור דברים בעלמא דאז הם כשאר נכרי וא"כ א"א למיפרך דיהי' נאמן בשמע מקומנטריסין מדין ערכאות דהא אפשר של"ה מתכוין להעיד רק דרך סיפור דברים בעלמא ולפי"ז י"ל דהכי קאי פירכת הש"ס דכוותה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דכל מסל"ת הימוני מהימני לי' וא"כ ממ"נ אי ל"ה מתכוין להעיד רק דרך סיפור דברים הא נאמן מכח מסל"ת ואי באמת נתכוין להעיד ול"ה מסל"ת הא מהימן מדין ערכאות והבן. עכ"פ איתברר לן דערכאות מהני לענין עדות אשה ומפורש הכי להדיא במהרי"ק שורש קכ"א וא"כ בנ"ד שנשלח מהדירעקציאן העתקה מהפראטאקאל שנכתב בפינקסם ושנרשם בספר המתים שלהם משה לייסטען שנטבע בספינה עלבא הלא מבואר בב"י ח"מ סי' ס"ח בשם רמב"ן ורשב"א דספר הערכי חשיב כשטרות הנעשים על ידן ומהימן טובא דקפיד טפי שלא לשקר וכ"פ ברמ"א שם ופי' בסמ"ע ספר הערכי פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרי' ג"כ דלא מרעי נפשייהו לכתוב בו שקר [ובמק"א העליתי דאף אי נימא דערכאות פסול לעדות אשה דנהי דקים לן דקושטא קאמרי מ"מ גזה"כ הוא דצריך עדות גמורה מה"ת דאין דשב"ע פחות מב' עדים כשרים מ"מ בכה"ג שהי' עדות ערכאות על הטביעה ואח"כ הועלה מן המים אדם מת שהוכר בהבגדים שהי' לבוש בהם שהם של הנטבע בודאי מהני דאף דקיי"ל דחיישי' לשאלה בכ"ז הרי כבר הקשה הנוב"י בתשו' אמאי חיישי' לשאלה הרי קיי"ל חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו ותי' דאיכא כנגד זה חזקת א"א ולפי"ז נראה דע"י עדות הערכאות עכ"פ איתרע חזקת א"א כענין שמצינו בכתובות פ"ה. אר"פ השתא דאמר מר קים לי בגוה מילתא הוא כגון אבא מר ברי דקים לי בגוי' קרענא שטרא אפומי' קרענא ס"ד אלא מרענא שטרא אפומי' ע"ש הרי דהסברא דקים לי בגוי' נהי דאין אנו סומכין ע"ז לקרוע השטר על פיו אבל מרע לי' לחזקת השטר וה"ה בעדות ערכי דא' בגמ' דקים לן בגוי' דקושטא קאמר נהי דל"מ להשיא אשה על פיו אבל מ"מ הורע חזקת א"א שלה וכיון דאיתרע החזקת א"א שפיר סמכינין על הבגדים ול"ח לשאלה משום חזקה כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו]: והנה אף דבספר הדירעקציאן לא נכתב רק מה שהעיד לפניהם השיפסאפיציר הנ"ל והם לא ראו בעצמם בכ"ז הלא מובא בסמ"ע שם סק"ה וסק"ח דהרמב"ם והרמ"ה מכשירין שטר ערכאות גם כשהערכי עצמו אינו רואה הענין רק ממה שמעידין לפניו ובטור שם מבואר הטעם משום דערכאות לא מקבלי סהדי אא"כ אתחזקי להו בהימנותא ואף דבסמ"ע שם כ' בשם הרא"ש דבעינין דוקא שיהא כל דבר נעשה לפני הערכאות עצמן ולא כשעושין ע"י עדים הלא כ' בתומים שאין דברי הסמ"ע מוכרחין בזה די"ל דגם הרא"ש מכשיר אפי' בעושה הערכי עפ"י עדים שמעידין לפניו משום דהערכי אינו מקיים וכותבו בספר עד שיעמוד על הבירור שכן הוא ובתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקפ"ב כ' וז"ל ובמקומות אלו שהערכי מעמיד נער במקומו שא"י לכתוב ואעפ"כ מקיים אותו שטר שכ' הנער לא חיישי' לי' דסמכינין אחזקה דלא מרעי נפשייהו ול"ה מקיים לי' אי לאו דקים לי' בי' דל"ה משקר וכן אפי' כתב הנער והערכי חתם על ידו שהרי מה שהכשירו לא מדינא דעדות הכשירו אלא משום חזקה דלא משקרי ולא מרעי נפשייהו גם כאן ע"י הנער כשר דודאי ירדו לאמתת הענין ועוד שהנער אימת אדניו עליו עכ"ל ולפי"ז יש מקום בנ"ד לסמוך על המכתב מהגעזעללשאפטסדירעקציאן הנ"ל אף שהי' ע"י שאלה מדין ערכאות וכן ראיתי בתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ג. מ"ד. שנטה קו להקל לסמוך על עדות ערכאות בעגונה וכ' שבערכאות יש לסמוך יותר כשהי' מהם בכתב מבע"פ דכיון שנותנין כתוב וחתום בודאי לא מרעי נפשייהו ע"ש ועט"ז יו"ד סי' שט"ז סק"ד שהביא ד' המהרי"ק לסמוך ע"ז לענין עגונה והרי מצינו לענין איסורין ביו"ד סי' ס"ט בעכו"ם המשמש בבית ישראל וא"י אם הדיח הבשר אחר המליחה כ' שם דלסמ"ג ל"מ מסל"ת ואפ"ה במירתת כגון בעבדו ושפחתו אמרי' דבודאי הדיחו עש"ך שם ס"ק מ"ב וכמה פוסקים ס"ל דגם באיסור דאוריי' שייך סברא דמירתת עסי' קי"ח סי"א וי"ב ובש"ך ס"ק ל"ה. ל"ז. וכן מצינו בחולין צ"ו. דסמכינין אטעימת קפילא בלבד לד' רבים מהראשונים ז"ל שם מסל"ת משום דאומן לא מרע אומנותי' ער"ן שם וב"י יו"ד והכי אשכחן במנחות מ"ג. דשרינין לוקח תכלת מן המומחה מטעם חזקת אומן לא מרע אומונותי' ער"ן פ"ק דחולין ובע"ז פא"מ ובש"ע יו"ד סי' קי"ד וכיון שכן בלא"ה יש סברא להאמין לדברי המכתב מהממונים מהדירעקציאן מטעם דלא מרע נפשי' ומתירא לשקר שלא יפסיד האמנותו בודאי קושטא קאמר כיון דמצינו דסמכינין בכי"ב גם בשאר איסורין דאוריי' מהני בעגונה עכ"פ שיהי' עליו דין מסל"ת אפי' ע"י שאלה כל שא"י שאו"ה תלוי בזה כמו דמהני בשאר איסורין: סי' רכד אמנם מה שיש לעיין עוד בדין זה הוא דהרי בעינין שמו ושם אביו ובנ"ד לא נזכר רק שמו בלבד וגם שם העיר ליכא כיון דנזכר שהוא מנעוויארק ואף דאינו מגרע זה כיון שידוע לנו שהי"ל פאס מנעוויארק אבל הוכחה הא עכ"פ ליכא אולם כיון שנכתב שם משפחתו לייסטען מהני כמו שם אביו כמ"ש בב"ש ס"ק נ"ח בשם מהרשד"ם ובק"ע סי' ק"ה בשם הר"א מזרחי דכינוי אשכנז הוי כמו שם אביו ובתשו' ב"י דין משאל"ס סי' ב' כ' דעדיף משם אביו. אבל דא עקא דלא נזכר שם עירו שהוא מטארנא ובכה"ג דשכיח שיירתא בעינין ג"כ שם העיר והרי לשי' המזרחי סי' ט"ו הובא בב"ש ס"ק נ"ט ל"מ שמו ושם עירו אם לא הזכיר שם אביו א"כ מכ"ש דל"מ שמו ושם אביו בלי שם עירו דהרי שמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו בלי שם עירו כדמשמע מד' הרמ"א סי"ח ובב"ש ס"ק נ"ז ונ"ט כ' בשם הש"ג דכשמזכיר שמו וש"ע לכ"ע מהני משמע אף דבשמו וש"א ל"מ מ"מ שמו וש"ע מהני ועכ"פ שקולין המה ול"מ לשי' המזרחי שמו וש"א בלי שם עירו אמנם לפענ"ד בכה"ג דנ"ד שידענו שזה האיש משה לייסטען הלך עם הספינה הלזו ומן משה לייסטען אחר לא נודע שנסע עם ספינה זאת בודאי סגי בשמו ושם המשפחה בלבד אף במקום דשכיחי שיירתא וה"ז דומה להך דיבמות קט"ו: ביצחק ריש גלותא דקיי"ל כרבא התם דל"ח לתרי יצחק וכ' בתוס' שם דמיירי בשיירות מצויות ולגירסת רבים מהראשונים ז'. שם לא נזכר שהי' מקורטבא א"כ לא נזכר שם עירו ועתשו' הרא"ש כלל נ"א שכ' דאין להעליה על הדעת שהי' ריש גלותא ממש דל"ה לישראל אלא ריש גלותא א' אלא שם כינוי או משפחה כו' ע"ש וע"כ דכיון דידעינן דיצחק ר"ג זה הלך לאספמיא ומיצחק ר"ג אחר לא ידענו לפיכך אע"ג דשכיחי שיירתא לאספמיא ל"ח ליצחק ר"ג אחר וכן מבואר בח"מ ס"ק ל"ח והה"נ בנ"ד כיון דנודע לנו שזה משה לייסטען הלך עם ספינה זאת מברעמין לאמעריקא וממשה לייסטען אחר לא נודע לנו שנסע עם הספינה הזאת אין לנו לספק באחר אף שלא נזכר רק שמו ושם כינוי משפחתו: והנה להתוס' בב"מ י"ח: ד"ה נפק יש להם שיטה אחרת שכ' שם בהא דהקשו לאביי דס"ל דחיישינן לתרי יצחק אפי' לא הוחזקו תקשי לי' מתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר [ובדרך הפלפול אמינא ליישב קושי' התוס' הלזו דבב"מ כ': פריך לי' רב עמרם לרבה דקפשיט לי' בהך גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה דהוי כתיב בי' שוירי מתא דעל רכיס נהרא מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר מאי קמדמית איסורא לממונא וא"ל שטרי חליצה ומיאונין תנן ופי' התוס' דמשום חומרא דא"א חיישי' באי' א"א אפי' למיעוטא ולכאורה אכתי מאי קמדמי גט לחליצה הרי "ד חליצה ל"ה דשב"ע רק כשאר איסור בעלמא ע' נובי"ק סי' כאו ומאי מייתי ראי' לא"א גם הרי ביבמה לשוק ליכא אלא איסור להוי ובא"א