הרי בשמים תקעח

בא בהמ"ע נפ"פ טעלעגראפישער בעריכט שהאנשים התרים בספינה לצוד דגים מצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען שנטבע בהספינה עלבא ואחר ג"י הגיע לקרובי האשה מכתב מהדירעקציאן ותוכו רצוף מכתב מהדייגים להדירעקציאן בזה"ל וויר בענאכריכטען זיא דאס געסטערן דורך דאס פישערבאט אירענסטאפע אייניגע געגענשטענדע אונד געלד. אונד פערשיעדענע פאפיערע אים ווערטהע פאן לו פפונד שטערלינג דיא פאן איינער לייכע גענאממען וואורדען פאן וועלכער דיא פאפיערע צייגען דאס עס פאן משה לייסטען איזט נאך לעוועסטאף געבראכט ווארדען. דיא לייכע וואורדע דאנן אין דיא טיעפע פערזענקט. ודרשו בעד השבת החפצים והמעות י פפונד שטערלינג. והשיבו קרובי האשה שיתנו להם כמבוקשם ושלחו הדייגים הפאקעט לברעמין להדירעקציאן והם שלחו הכל ליד אשת משה לייסטען ואלה החפצים שנמצאו שם רייזע פאס הנ"ל מכתב תעודה על אומנותו עשיית קאפאלאטשין והוא ג' ניירות דבוקים זל"ז א' מבעל מלאכה שלימד אותו האומנות הזאת ב'. קיום הנאטאר. ג'. קיום של הקאנזול. מכתב תשובה מהאגענט של הספינות מהמבורג על שאלת משה לייסטען להגביל לו הזמן שיוכל לנסוע לאמעריקא ומחיר הקארטען שטר שותפות שעשה משה לייסטען עם איש א' בטארנא והכותב מכיר כ"י וח"י ר' משה לייסטען וכן השותף מכיר חתימתו והשותף הזה יש בידו ג"כ שטר כזה אות באות בחתימת שניהם ובכ"י הסופר הנ"ל גם נמצא מה שכתב לעצמו בכ"י ממש דברים וחשבונות מעסק השותפות הנ"ל גם קארטע מהספינה על שמו משה לייסטען אדרעסקארטען בשמו פראכטבריעף ישן על שמו גם הדייגים שמצאוהו קרעו מכתנתו שהי' לבוש בו חתיכה שרשום עליו M.L. נומר 12 שהוא ר"ת משה לייסטען גם נאטיצבוך חשבונות מכתב ידו בריעפטאש כתוב בו סכום כספו שמנה באנקנאטען צעהנער וכן נמצא האלזטיכעל אדום שנתן לו אחיו במתנה כיס של עור על מעות שנתן לו גיסו במתנה ציגארענטעשיל ציגארענשפיטץ זייגערל עם קמטטע זהב מעדאילע של זהב שנתנו לו אנשי החבורה מאמעריקא שהי' גבאי אצלם וחקוק בו שמו מ. לייסטען. וגם פ'. א. א. ר"ת פעראיין אגודת אחים. וכ"ז מכירין קרובי האשה בט"ע גמור שהם של משה לייסטען. זהו תוכן הענין: הנה ראשונה חובה עלינו התחקות על שורש הידיעה וערות יסוד הבירור איך ובמה נודע לנו שהאיש משה לייסטען עלה בהספינה עלבא ונטבע בתוך שאר הנטבעים והוא עפ"י תשובת הדירעקציאן לקרובי האשה על שאלתם אדותיו שנמצא בספר המתים שלהם משה לייסטען שתי' לו פאס מנעוויארק שהי' בין הנטבעים כפי הפראטאקאלל של השיפסאפיציר. והנה אף שהי' על שאלת קרובי האשה ובכזה ל"ה מסלפ"ת בכ"ז הלא הגדת השיפסאפיציר הי' ע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם שלב"פ הישראל ובכה"ג הא הוי מסלפ"ת כמבואר ברמ"א סי' י"ז סט"ו. וגם הי' ע"י קישור דברים שהרי לא הגיד בפרוטרוט על משה לייסטען בלבד אפס שסיפר את כל המאורע בהספינה עלבא שנטבעה וחישב את משה לייסטען בתוך שאר הנטבעים וזה חשיב קישור דברים וכמ"ש כי"ב בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט ע"ש ותשובת הדירעקציאן אף שהי' על שאלת קרובי האשה ג"כ נראה דמהני בזה דהרי בט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ב כ' שם בכונת הטור דהשמיענו דבאיסורין מהני מסלפ"ת אפי' ע"י שאלה בלבד שלא ידע שאיסור והיתר תלוי בזה משא"כ בעדות אשה ע"ש ולכאורה למה בעדות אשה אינו מועיל מסלפ"ת ע"י שאלה ועכצ"ל משום דבאמת קיי"ל בב"ק קי"ד: דבדאוריי' ל"מ מסלפ"ת רק דבעדות אשה משום עיגונא אקילו בה רבנן ולכך י"ל דלא הקילו רק בשהי' בלי שאלה דא"א לומר שהגוי הי' מתכוין להעיד ולא כשהי' ע"י שאלה ולפי"ז הרי כ' בש"ך שם סק"ב דבמילתא דעבידא לאיגלויי נאמן מסלפ"ת אפי' בדאוריי' ובפר"ח שם כ' דבעדות אשה איפשר שלא יתברר לעולם שהבעל חלף הלך לו לאיים הרחוקים ע"ש וא"כ בנ"ד שהדירעקציאן שלחו להם העתק מרשימת ספר המתים שבידם ומהפראטאקאלל של השיפסאפיציר וזה הרי הוא מילתא דעבידא לגלויי ולהתברר אם הדבר אמת ובכה"ג שוה דינו לשאר איסורין דאוריי' דאפי' הי' ע"י שאלה אם רק א"י שהיתרה של האשה תלוי בזה הו"ל מסלפ"ת ומהאי טעמא גופי' אין לנו לחוש בנ"ד מה שבא מהדירעקציאן בכתב ומובא בש"ע סעי' י"א ד' הרמב"ם דמסלפ"ת בכתב ל"מ דהרי בלבוש שם כ' לפרש ד' הה"מ בטעמא דהרמב"ם משום דלא מקילינין בעגונה תרי קולי מסלפ"ת ועפ"י כתב ע"ש וכי"ב מצינו בתוס' נדה ס"ז: דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס הרחקת חפיפה מטבילה וסרך בתה ע"ש ולפי"ז כיון דבמדעל"ג מהימן גם בשאר איסורי דאוריי' מסלפ"ת הא ל"ה תרי קולי ולהטעם הב' שכ' הפוסקים משום דבכתב א"א להבחין אם הי' לפי תומו או לא זהו רק בכתב נכרי שכתוב איש פ' מת אבל היכי שמוכח מתוך הכתב שלפי תומו מדבר כבנ"ד שכתוב במכתבם קישור דברים וכדומה בכה"ג אין זה גריעותא מה שהוא בכתב וא"כ מהני שפיר בנידן שאילתנו דהו"ל נכרי מסלפ"ת מפי נכרי מסלפ"ת דמשיאין על פיו כבש"ע סעי' ט"ז ובח"מ ס"ק ל"ה ובק"ע סי' של"ה. ובלא"ה י"ל כיון דהא דע"י שאלה ל"ה מסלפ"ת הוא משום דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לחוש דילמא הוא מתכוין להעיד ול"מ אמנם בנ"ד כיון ששלחו להאשה כל החפצים הנ"ל והמכתב מהדייגים עכ"פ רגלים לדבר הוי שאין מתכונין להעיד ובכה"ג בודאי מועיל אפי' ע"י שאלה דנהי דנכרי שאינו מסלפ"ת אינו נאמן אפי' לאיסור אפי' בדאיכא כמה אומדנות והוכחות כדבריו כמ"ש ברמ"א יו"ד סי' ק"ל בכ"ז כשהוא מסלפ"ת רק שהי' ע"י שאלה מהני הרגל"ד לבטל הריעותא שהי' ע"י שאלה דומיא דמצינו בתוס' כתובות ס"ג: לענין טמאה אני לך למ"א דא"נ שמא ענ"ב אפ"ה כשיש רגל"ד נאמנת וה"ה די"ל לענין נכרי מסלפ"ת כשהי' ע"י שאלה דיש חשש שמא כיון להעיד כשיש רגל"ד מסתלק חשש זה והוא כעין מ"ש במהרי"ק שורש קצ"ט דהא דמצינו דאומדנא ל"מ להוציא ממון היינו היכי דע"י האומדנא אנו רוצין לחדש איזה מעשה כגון בב"ב צ"ג. בגמל האוחר בין הגמלים לא קיי"ל כר' אחא דא' בידוע שזה הרגו אבל היכי דע"י האומדנא אין אנו צריכין לחדש שום המעשה דהמעשה נעשה לפנינו והספק הוא על איזה כונה נעשה בזה מועיל לן האומדנא לידון את המעשה לפי הכונה המוכחת ע"ש וגדולה מזו כ' בנובי"ק חאה"ע סי' נ"ד דאפי' בדשב"ע מהני ע"א בצירוף הרגל"ד ע"ש ומכ"ש בעגונה דכשר גם פסולי עדות רק דבעינין שלא יתכוין להעיד אהני לן עכ"פ האומדנא לדון אמירת הנכרי אף שהוא ע"י שאלה לפי הכונה המוכחת שלא כיון לעדות. והרי ביבמות קכ"ב: בעובדא דפונדקית כ' בתוס' שם דלרבנן ל"ה ממש מסלפ"ת כיון דשאלו אותה אי' חברינו ומה שהוציאה מקלו ותרמילו זה היתה יכולה לעשות לעדות הרי דנזהרו התוס' דלא נימא כיון דאיכא רגל"ד שהוציאה מקלו ותרמילו יועיל אף שהי' ע"י שאלה דמאי דקא בכיא הי' פשיטא להם דס"ל לרבנן דזה ל"ה הוכחה דאיפשר דעל דבר אחר היתה בוכה שנשבה וכדומה וליכא הוכחה רק ממה שהוציאה להם מקלו ותרמילו עז"כ התוס' דג"ז ל"ה רגל"ד דאיפשר שהיתה עושה כן לעדות כיון דבאמת היתה מוכרחת להשיב החפצים שלו שהרי הניחוהו אצלה בפונדק עם מה שבידו רק שהיתה יכולה להעלים ולהכחיש עז"א דאיפשר שהיתה עושה כן לעדות וליכא רגל"ד משא"כ בנ"ד הלא איכא אומדנות והוכחות גדולות שאין כונת הדירעקציאן להעיד בכה"ג לא מגרע לן מה שהי' ע"י שאלה. ועוד י"ל דהרי באמת בירושלמי ביבמות שם קא' רב אחא בשם ר' חנינא עשו אותה כחי' שהיא נאמנת על אתר ופי' הפ"מ כלומר אף דל"ה מסלפ"ת דהרי שאלו אותה אי' חברינו אפ"ה נאמנת דעשו אותה כחי' ע"ש והיינו דס"ל בשיטת ר"ע דלהכי האמינוה להפונדקית משום דעשו אותה כחי' והא דפליגי עלי' רבנן ולא ס"ל דצריכין להאמינה מדין נאמנות החי' משום שהניחוהו אצלה ואין אחר יודע ממנו כי אם היא י"ל עפמ"ש בר"ן ובפנ"י קידושין ע"ג: דלהכי נאמנת החי' אף דאין דשב"ע פחות משנים משום דלא אתחזק לא לאיסור ולא להיתר ע"ש וביותר י"ל כיון דהתם מיירי בהרבה נשים שילדו בבית א' ואומרת החי' זה כהן זה לוי זה נתין וזה ממזר כו' א"כ אין כאן כ"א גילוי מילתא בעלמא שהיא מבררת החזקה ובכה"ג ל"ה להוציא מחזקה משא"כ הפונדקית הלא מעידה להוציא מחזקת חיים של זה ובכה"ג ליכא למידן מכח נאמנות החי' ולפי"ז י"ל דבנ"ד שהיו כולם בהספינה ואין אחר יכול לידע מי הם הנטבעין ומי הם הניצולין כ"א בעלי הספינה עפ"י בירור הממונים שלהם בודאי שייך בזה לדון מכח נאמנות החי' שאינו רק מברר החזקה מי הם הנטבעין ומי הם הניצולין. ולבר מן דין י"ל דהא דל"מ במסלפ"ת ע"י שאלה זהו רק בעכו"ם שבא לפנינו ושואלין אותו במקום שאפשר לתלות שאומר הגוי כן שיצמח לו איזה הנאה ותועלת מהאשה אפי' בדרך רחוקה ונפלאה חיישינן אבל בכה"ג שאין מקום לומר שכיון לאיזה תועלת כבנ"ד אין לחוש אף שהי' ע"י שאלה כענין שמצינו גבי חשש איחלופי כשר במר דטריפה בש"ע יו"ד סי' קי"ח דהיכי שאין הגוי נהנה בחליפין ל"ח שיכשיל ישראל בחנם ע' כי"ב בט"ז אה"ע סי' י"ז סק"ה ובב"ש שם ס"ק ל"ח: והנה ראיתי לכ"ת במכתבם שכתבו לסמוך ע"ז מדין ערכאות. הנה לד' ספר החכמה ורבינו יקיר שמובא פ"ק דגיטין דעכו"ם המוחזקין שאין משקרין כגון ערכאות כשרים לעדות מה"ת ורק בגיטין פסולין משום דלאו בני כריתות נינהו ובפנ"י גיטין ט': כ' שכ"ה גם שי' רש"י שם וכ"ה בתוס' ב"ק פ"ח ד"ה יהא בשם רש"י ז"ל א"כ בודאי כשרים גם בעדות עגונה אלא אפי' לשי' התוס' בגיטין ט' וד"י: ובב"ק שם דעדות ערכאות דכשר בד"מ ל"ה רק תקנתא דרבנן שתקנו להאמינם דקים לן בסהדותייהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו וכ"כ בר"ן בגיטין שם ע"ש ועב"י ח"מ סי' ל"ד מ"מ בעדות אשה שמת בעלה הם נאמנים ואף דבב"מ כ': א' היכי פשיט מר איסורא מממונא הרי כ' בתוס' שם לפי תי' הב' דבאמת ממונא חמיר אפס דהתם לענין חשש ב' יב"ש דהוא משום לעז בממונא ל"ש לעז ואפי' לפי תי' הא' שם עכ"פ הוא רק היכא שלא הוחזק כהא דכל מעב"ד ה"ז יחזור דלע"ע אין מוציאין ממון מחזקתו עתוס' חולין צ"ו. ד"ה פלניא אין למילף איסורא מיני' וכי הא דמציכנו בב"מ כ"ז: דאי סימנין דרבנן מהני רק לגבי אבידה ולא באיסורא וכן בחשש שאלה כ' בתוס' ב"מ כ': דגבי אבידה כך תקנו דלא לחוש לשאלה ובעדות אשה שמת בעלה חיישי' לשאלה אבל בערכאות דחזינן דתקנו דמועיל להוציא ממון מחזקתו בודאי מהני גם לענין עגונה דאף דל"ה רק תקנ"ח והיל"ל דלא יועיל רק באיסור דרבנן בכ"ז בעדות אשה משום