הרי בשמים תקעז

ומשני ל"צ אע"ג דרגיל בחד כלומר דיותר רגילים ליכנס בפתח א' מ"מ כיון שמתחלה נעשו כולם לתשמיש והשתא נמי לפעמים עוברים בהם חייבים וכ"ש שחייב אם אדם א' יוצא ונכנס תדיר ועמ"ש בפירש"י מנחות הנ"ל בשם תשובות הגאונים ובב"י סוסי' רפ"ו בשם המרדכי. אמנם בנ"ד כיון שדרך הילוך בנ"א אין נכנסין דרך פתח המאגאזין היוצא להפארהויז בשום פעם רק כשנחוץ להכניס שם כלים גדולים עם יי"ש פעמים בחודש פותחין אותו להכניסם דרך שם בודאי אין זה חשיב דרך ביאתך לענין דנחשוב ימין הכניסה דרך ביאת אותו הפתח אף שההיכר ציר הוא בהחדר הגדול שהוא בית המזיגה ובודאי צריך לקבוע המזוזה לימין הכניסה מבית המזיגה להמאגיזאן אף שההיכר ציר הוא בבית המזיגה וכ"נ באמת מד' תשו' המהרי"ל הנ"ל סי' צ"ד להמעיין בדבריו ואף דלענין מה שהוא עיקר תשמיש כגון הך דבית החורף לא ס"ל שיהי' זה מבטל הכלל דהיכר ציר דלא כהלבוש אבל עכ"פ בזה מודה דהרגילות של הכניסה והיציאה מבטל הכלל דהיכר ציר ולא משגחינין בי' כל עיקר וכ"נ להדיא מד' המרדכי שהובא בב"י יו"ד סי' רפ"ט ע"ש. והנה ראיתי בס' עצי לבונה על יו"ד בסי' הנ"ל שהביא ד' בעל שו"ת גא"י שכ' דבבנין של עצים שנוהגים במדינתינו לעשות הדלת שיהי' נפתח לחוץ ועושין כן משום נוי לכך הוי ההיכר ציר להיפך שאותו החדר שהציר בתוכו הוא טפל שאינו עיקר אצלו רק אותו החדר שאין הציר בתוכו הוא לחבוב ועיקר והולכין אחרי ימין הכניסה לתוכו ולפענ"ד הדבר זר לומר כן שיהי' בזה הכלל להיפך ונהי דנימא דאין להשגיח בזה על היכר הציר מ"מ אנו הולכין בזה בתר עיקר תשמיש הכניסה והיציאה ואם שניהם שוין איפשר דקובעין ב' מזוזות מספק ע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע' וצ"ע בזה אכן בנידן שאלתינו הדבר ברור לפענ"ד כמ"ש. ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה: סי' רכא בעזה"י יום א' ב' ניסן שנת תר"נ לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מו"ה שמואל דארש נ"י ראבד"ק שאטץ יצ"ו במדינת בוקאווינא מכתבו הגיעני עד"ש בדבר שהמנהג בעירו מקדם קדמתה בעסק קבורת המתים שיש בב"ע מושכב אנשים לצד א' ומושכב נשים לצד הב' ובאמצע יד דרך להילוך החיים וכעת באה אלמנה עשירה א' בבקשה מאת טובי העדה למכור לה קרקע ד"א אצל קבר בעלה שיהי' שמור עבורה לאחוזת קבר ורצונה לשלם בעדו במיטב כספה לח"ק ולבק"ח ושואל כ"ת לחות דעי אי אריך למיעבד הכי עפ"י דתוה"ק: הנה לולא המנהג הזה שנקבע שם לא מצינו בשום מקום קפידא בזה שיהיו נקברין האנשים בפ"ע והנשים בפ"ע ומערת המכפלה תוכיח שהיתה כפולה בזוגות הקדושים וגם בזמן התלמוד היו להם קברי משפחות וכמה הקפידו ע"ז שלא יתערב זר בקבורת משפחתם עד שאמרו ב"ב ק': המוכר קברו ודרך קברו כו' באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה וכן בבכורות נ"ב: ס"ל לריב"ב לבטל עי"ז ירושת הבעל דאוריי' כשהורישתו אשתו ביה"ק דלישקול דמי וליהדר משום פגם משפחה והרי קיי"ל בש"ע יו"ד סי' שס"ו דאפי' אמר בעלה לא תקבר אצלי קוברין אותו אצלה משום דחייב בקבורתה אמנם אחרי שכבר נתיסד המנהג בק' מקדמת דנא לקבור מתי אנשים בפ"ע ונשים בפ"ע מסתפינא להורות קולא לשנות המנהג בזה שמלבד שאיפשר שמיסדי המנהג עשאוהו למיגדר מילתא בהסכמת חבר עיר והוי דיני' ככל תקנות הצבור שאסור לעבור עליהן לבר מן דין עינינו הרואות שבענין התעסקות עם המתים וקבורתן המנהג הוא עיקר ושורש גדול כדמצינו בסנהדרין מ"ו: א"ל שבור מלכא לר"ח קבורה מה"ת מנין אישתיק ולא א"ל ולא מידי כו' ונימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא. מדקברי' הקב"ה למשה דלא לישתני ממנהגא. הרי שיש קפידא רבה שלא לשנות המנהג בענינים הללו ועש"ך יו"ד סי' ש"נ שכ' בשם הב"ח דהבא לעשות כנגד המנהג מוחין בידו והרי בקבר הידוע דקיי"ל דאסור לפנותו אפ"ה בדאיכא איזה השתנות מהרגילות אמרי' דבאקראי נקבר שם ונוטלו ואת תפוסתו כדקא' בסוף נזיר ועתוס' ב"ב ק"ב. ד"ה ובודק. א"כ בנ"ד יש חשש בשכבר הימים הבאים שיראו העולם שיש בביה"ח מושכב לאנשים לחוד ולנשים לחוד ורק אשה זו נקברת בין האנשים יסברו שבאקראי נקברה שם ויתירו לפנות קברה שע"כ לבי נוקפי לומר היתר בזה ואחתום בברכה. ה' הטוב יגדור פרצות עמו ישראל ברחמיו ויצילנו ממקרים רעים ומשעות רעות. וכימי צאתנו מאמ"צ יראנו נפלאות. את חג המצות יחוג בדיצות וביתרון הכשר כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' רכב ובדרך אגב ארשום כאן מה שהשבתי בקצרה לק"ק באריסלוב ע"ד שנשאלתי בנידן אשר התבערה ללהב שלהבת יצאה בהנאפט־ שאכטען בשם ונשרפו איזה אנשים בלתי נודע אם הם יהודים או א"י וא"א להכירו אם מחויבים להתעסק בקבורתם ולקברם בקברות ישראל והנה נודע מ"ש רש"י ז"ל בגיטין ס"א. בהא דקא' קוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום דאין הכונה בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל ועחי' הריטב"א ותוס' רי"ד והר"ן שם והרי קיי"ל דאין קוברין רשע אצל צדיק אם לא חסידי או"ה שיש להם חלק לעה"ב אפשר דעדיפי מרשעי ישראל ע' סנהדרין ק"ה. והנה אם רוב העיר ישראל בודאי מחזקינין להו בישראלים כדכ' הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ג בענין כזה בקבר הנמצא וא"י אם הוא ישראל או גוי דא' כל דפריש מרובא פריש וער"ן פ"ק דמגילה ובע"ז ר"פ כל הצלמים ובפרט היכי שמצויים באותה שכונה ישראל יותר מעכו"ם עתבו"ש סי' ס"ג ובפר"ח שם ועש"ך יו"ד סי' א' ס"ק י"ז ובב"ש אה"ע סי' ו' ס"ק ל"א. ובמק"א כתבתי בזה בהא דקא' בכתובות ט"ו: במצא תינוק מושלך אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא ול"ק לענין חיוב התעסקות בקבורתו ולקוברו בקברות ישראל ואכמ"ל וי"ל דאפי' יהי' ספק בזה הלא הא דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא מהללמ"מ כפירש"י סנהדרין מ"ו. במשנה שם. [ומהקרא דמייתי בגמ' התם ויחי ויקם על רגליו י"ל דלא מוכח כ"כ דאפשר דשאני אלישע דרב גוברי' או משום דהתם בתפוסה א' הוי ואפי' לב' כשרים אין קוברין בכה"ג עתשו' ח"צ סי' קמ"ט ובתשו' חת"ס חיו"ד סי' שמ"א] א"כ הרי באמת ד' הרמב"ם פ"ה מה' שחיטה ופ"ח ממקואות דבהללמ"מ אזלי' בספקו להקל וכ"נ מד' הטור ביו"ד סי' רצ"ד ועב"י שם ונהי דהרמב"ן בסה"מ שורש ב' האריך לחלוק ע"ד הרמב"ם וכן הרחיב הדיבור בזה בתשו' הריב"ש סי' קס"ג מ"מ רבים מהראשונים ז"ל קיימי בשיטת הרמב"ם ובענין שאלתינו לדינא הנה לפ"מ שאין מקפידין עתה להרחיק שיעור ו' טפחים בין המתום וקוברין זא"ז וע"כ משום דבב' קברים לא איכפת לן דדופן הקבר מפסיק ועתשו' שבו"י ח"ב סי' צ"ה וא"כ ליכא ג"כ חשש קבורת רשע אצל צדיק וליתר שאת יקברו אותם בביה"ק רחוק משאר המתים אמה עתוס' ב"ב ק"ב. ד"ה מארבע ועוד יותר טוב שירחיקו קבורת הנשרפים הללו ממקום קבורת שאר המתים שיעור ח' אמות באופן שלא יגעו התפוסות אהדדי עתוס' נזיר ס"ה. וב"ב ק"א. האל הטוב יגדור פרצות עמו ישראל ברחמיו ויבולע המות לנצח. דברי הכו"ח יום ה' י"ג שבט שנת תרנ"א לפ"ק סטרי יע"א: סי' רכג בעזה"י יום ד' י"ב אדר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. שלומים רבים מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרבנים המאורות הגדולים המובהקים ומפורסמים הלא המה הרב ר' נפתלי צבי סג"ל גאלדבערג והרב ר' משה אפטער והרב ר' אברהם יהוד' אורשיצר נ"י יושבי על מדין ומורי הוראות דק"ק טארנא יצ"ו מכתב שאלתם הגיעני בעסק עיגונא דאיתתא בדבר אשת ר' משה בר' יצחק לייסטען מטארנא שנסע הבעל משם במש"ק בחודש שבט תרנ"ה לעיר ברעמין בפרייסען ע"ד לנסוע משם עם הספינה לאמעריקא וביום ג' פ' בא בא מכתב ממנו מברעמין לזוגתו שביום מחר דען 20 יענער אום 8 אוהר אסע עם האייזענבאהן להדאמפפשיף זיא געהט אום 2 אוהר מיטטאגס אב כו' איך פאהרע מיט דען שנעלל־ דאמפפער עלבא אב. ולפני שנת תרנ"ה הי' דר האיש הנ"ל עם ז' באמעריקא שבע שנים והי' לו רייזע פאס משם והראה לבעלי הספינה הפאס הזה אחרי שלא הי' לו תעודת מסע מעיר מולדתו טארנא וכן כתב לז' וביום המחרת נתפרסם בהצייטונג שהדאמפפער עלבא נדחף מספינה אחרת ונטבע בשעה מועטת לערך 15 מינוטען ואחרי שדרשו קרובי האשה מהגעזעללשאפט מהספינה על אודת האיש משה הנ"ל בא מכתב מהם ביום ג' בשלח שבהרשימה מהנוסעים עם הספינה הזאת נמצא שם משה לייסטען מנעוויארק ולא נמצא בין הניצולים וביום ה' בשלח הגיע להם מהדירעקציאן טאדטען שיין וכתוב בו בזה"ל דער דריטטע אפפיציר טעאדאר שטאלבערג אויס אלבענבערג (זה אחד מן השיפסאפיצירע הנמלטים] גיבט פאלגענדע ערקלערונג אב כו' דיא גאנצע מאננשאפט אונד פאסט זעממטליכע פאססאשיערע האבען בייא דעם אונטערגאנגע דער עלבא דורך ערטרינקען איהרען טאדט געפונדען צו דען גערעטטעטען געהערע איך אונד 12 פאן דער מאננשאפט אונד ד פאססאשערע פאלגענדע פערזאנען האבען דען טאדט געפונדען משה לייסטען אויס נעוויארק אמעריקא 32 יאהרע אלט כו'. ובהצייטונג נכתב ששתי ספינות קטנות נתנו להאנשים שבהספינה הגדולה למלט נפשם האחת נמלטה היינו האנשים הנזכרים בהפראטאקאלל מהאפיציר הנ"ל והיו שטים ע"פ המים לערך שש שעות אנה ואנה עד שבאה ספינה גדולה והובילה אותם לאי אחד והשנית נטבעה מיד ואחר איזה שבועות