הרי בשמים תקעד

הי' שוכרה סתם הא יכול להוציאו ולהכי נראה טפי כשלו אחר ל"י. אמנם באמת בסמ"ע שם סק"ו לא כ' הכי ע"ש שעל כן נראה דגם להתי' הב' של התוס' אנו מוכרחין לומר דלהכי ל"ג חכמים לחייב קודם ל"י במזוזה כיון שאפשר שיצא מהדירה קודם ל"י ולא יהי' רק דירת ארעי ולכך ל"ג אף שנראה כשלו ורק לאחר ל"י דהו"ל קביעות מקום גזרו לחייב השוכר בית במזוזה מהך טעמא שהוא נראה כשלו וכן נראה מפורש יוצא מדברי היש"ש בחולין פכ"ה סי' נ"ג שכ' וז"ל אלא עיקר הטעם דשלשים יום חשיב קבע ונראית כשלו עכ"ל הרי דמצרף ב' הטעמים יחד דדירת ל"י הוי דירת קבע לכך גזרו לחייב במזוזה משום שנראה כשלו וכן מורין להדיא דברי הש"ך ביו"ד סי' רפ"ו ס"ק כ"ח שכ' על הא דכ' וש"ע שם השוכר בית בח"ל פטור ממזוזה ל' יום וז"ל שאינו נקרא עדיין דירה ולכאורה כיון דאנן קיי"ל כהתי' הב' של התוס' דממעטי' ביתך ולא ש"א כדמוכחא פשטא דהש"ס שבת קל"א: דלהכי מודה ר"א במכשירי מזוזה שא"ד שבת הואיל ובידו להפקירו ועי' חי' רמב"ן שם וע"כ דש"א פטור ממזוזה אף שהוא דר בו ולהכי פוסק הרמ"א ביו"ד סי' רפ"ו ס"א דשותפות עכו"ם פטור ממזוזה וע"כ דהוא משום דאע"ג דשותפות ישראל חייב במזוזה אף דכתיב ביתך בכ"ז שותפות גוי עכ"פ ממעטינין מביתך כדא' בחולין קל"ה. לענין ראשית הגז אע"ג דכתיב צאנך בל' יחיד בכ"ז בשותפות ישראל מיוחד קרינין בי' הואיל דשניהם בני חיובא וכל ישראל קרויין בל' יחיד אבל שותפות גוי ממעטינין מדכתיב בל' יחיד ע"ש וה"ה לענין מזוזה ממעטינין שפיר מביתך שותפות עכו"ם וכמו שנתקשו באמת בתוס' חולין קל"ו. דנימא דביתך אתא למעוטי שותפות עכו"ם ופסיק הכי בהגהמ"ר חולין פכ"ה אמנם בחי' הרשב"א בחולין שם כ' דלא ממעטינין מביתך שותפות עכו"ם כיון דבמזוזה חובת הדר הוא ואפי' בשותפות נכרי ישראל הדר צריך שמירה ע"ש והוא כהתי' הראשון דתוס' מנחות הנ"ל דל"ב ביתך דידך משום דכיון דלשימור עביד ל"ש ומדלא פסיק הרמ"א הכי ע"כ משום דקיי"ל דבעינין ביתך דידך ולהכי פסקינין ג"כ דשוכר בית מדאוריי' פטור ממזוזה ורק לאחר ל"י חייבוהו חכמים שנראה כשלו וכ"כ ברא"ש ה' מזוזה סי' ט"ו וש"פ וא"כ בתוך ל"י פטור משום דאוקמי' אדינא ול"ל להש"ך לפרש משום דאינו נקרא עדיין דירה וע"כ דגם בתוך ל' הי' מקום לגזור בשכירות בית לחייב במזוזה משום שנראה כשלו אפס דעד ל' לא החמירו משום דלא נתברר עדיין הקביעות ולהכי כ' שפיר הש"ך שאינו נקרא עדיין דירה וז"ב ולפי"ז גם להתי' הב' של התוס' כל שנתברר קודם ל' שרוצה לקבוע דירתו שם כגון ששכר הדירה על משך חצי שנה או שנה תמימה בודאי הוא חייב במזוזה מיד כנ"ל וגם לפי הטעם שפירש"י במנחות שם דשוכר בית בח"ל כל ל"י פטור ממזוזה שמא יחזור בו וכ"כ בנימוק"י ע"כ מיירי הברייתא בשכר רק על ל"י דאי בששכר בפירוש לזמן מרובה הא ל"ש שמא יחזור לפמ"ש בסמ"ע סי' שט"ו בהג"ה בשם הריב"ש דכשהשוכר עושה קנין על השכירות ל"מ מחילה אפי' ברצון שניהם עד שיחזיר ויקנה בא' מהקנינים וא"כ כיון דבעי' חזרת קנין כשחוזר בו אפי' נתרצו שניהם בודאי ל"ש שמא יחזור בו ויקנה בחזרה להמשכיר דהוי הקנאה חדשה כמו דל"ש למימר כשקנה בית שיפטר ממזוזה ל' יום שמא יחזור בו ויתרצו שניהם כיון שצריך לחזור ולמכור לו בקנין הו"ל מכירה חדשה וה"ה בשכירות אפס כשלא שכר רק על ל"י שייך שפיר שמא יחזור בו סוף ל' ויצא מהדירה דאז ל"ב חזרת קנין והכי מתבאר באמת מלשון הנימוק"י דמיירי הברייתא כששכרה רק על ל' יום ע"ש עכ"פ ממוצא דברינו נשמע דלכל הדיעות אם שכר הדירה מתחלה לזמן מרובה חייב במזוזה מיד: והנה לכאורה יש לעורר בזה עפי"ד הג"א ספ"ק דע"ז הובא ברמ"א יו"ד סי' קנ"א ס"י דאם שכר בית מנכרי אסור להניח להביא ע"ז לתוכו דשכירות קניא קצת וע' מק"ח סי' ת"מ שכ' דאף דשכירות ל"ק היינו רק להפקיע קה"ג דהמשכיר אבל מ"מ הוי של השוכר ג"כ ע"ש וא"כ לפ"מ דקיי"ל ביומא י"א: דבית השותפין חייבת במזוזה מדכתיב למען ירבו ימיכם וא"כ שוכר כיון דקני' קצת הו"ל כמו שותף ולא אתמעט מביתך אמנם כיון דהשוכר אין לו רק קנין פירות והמשכיר יש לו קה"ג א"כ ל"ד לשותפין דעלמא שיש לכ"א חצי בהגוף ולא כשיש לזה גוף ולזה פירות כמ"ש בתוס' ב"ק צ'. אמנם כיון דאתינא להכי יש לדון בזה עפי"ד הרא"ש בע"ז שם ס"ס כ"ב הובא בש"ך סי' קנ"א ס"ק י"ז דלהכי אנו משכירין בתים בזה"ז לעכו"ם לדירה אף שמכניס ע"ז לשם וקעבר משום לא תביא תועבה אל ביתך דנהי דלדידן שכירות ל"ק כיון שיד או"ה תקיפה ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר א"י להוציאו ע"ש וא"כ כששוכרו לזמן קצוב הא פסקינן בח"מ סי' שי"ב ס"א דגם בדינינו אפי' נפל ביתו של משכיר א"י להוציאו א"כ מיקרי שפיר ביתו של השוכר דאלימא כמכר כמ"ש הרא"ש הנ"ל ובודאי חייב במזוזה מיד ולהסביר ד' הרא"ש דתלי לה בהא דהמשכיר א"י להוציאו גם כשנפל הבית לפענ"ד י"ל עפמ"ש בתשו' מהרי"ט דהך מילתא אי שכירות קניא או לא תליא אי ק"פ כקה"ג דמי או לא והנה בתוס' ב"ב כ"ז. ד"ה לא הקשו דבקנה אילן א' אמאי אינו מביא וקורא למ"ד ק"פ כקה"ג דמי ומ"ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידי' ותי' דשא"ה שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום ע"ש ולפי"ז אי הו"א דאם נפל הבית אין לשוכר כלום א"כ ל"ש ק"פ כקה"ג דמי כמו בקנה אילן א' וממילא שכירות ל"ק משא"כ השתא דאמרי' דא"י להוציאו גם אם נפל הבית שייך שפיר למימר דשכירות אלימא כמכר וחייב במזוזה מיד ולפי"ז ל"ש לומר דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה משום דל"ה ביתך רק בשוכר סתם משא"כ בשוכר לזמן קצוב הו"ל כמכר ומחויב במזוזה מיד כמו בקונה בית דאף דאינו רק לזמן הו"ל כמו קונה בית בבתי ע"ח או בזמן שהיובל נוהג סמוך ליובל דאף דאינו רק לזמן בודאי הי' מחויב במזוזה מה"ת וה"ה בשוכר בית לזמן קצוב דאלימא כמכר חייב מה"ת במזוזה מיד אם לא כששוכר רק על ל"י דאז הו"ל רק דירת ארעי דפטור ממזוזה ושעפיז"נ ליישב מה דקשה לכאורה בדברי הש"ס יומא י"א: דקא' יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קודש ולכאורה למאי דקיי"ל דביתך ממעט ש"א דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה א"כ הלא הר הבית והלשכות והעזרות הוי של הקדש ולא מיקרי ביתך ואף בית של חול כה"ג הי' פטור ממזוזה וא"כ ל"ל לפוטרו משום שאינו דומיא דבית ואי דכל ישראל יש להם חלק בהן והו"ל בית השותפין דחייב במזוזה ז"א דמלבד דמבואר בתוס' ישנים שם י"ב. דבכה"ג שאין חלקו של כ"א מבורר ואין כ"א מכיר את שלו לא מיקרי בית השותפין להתחייב במזוזה ע"ש [ולמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים כל בתי העיר ירושלים יפטרו ממזוזה מה"ת כדתניא התם אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהם ע"ש] חוץ לזה הרי מבואר במתני' נדרים מ"ז: בהרני עליך ואת עלי שניהם אסורין ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בכל כגון הר הבית והעזרות ופי' הר"ן שם דבדבר של אותה העיר שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן הו"ל כשותפין שאוסרין זע"ז אבל הר הבית והעזרות שהוא לכל ישראל הו"ל כהפקר ע"ש וא"כ מיפטרי הר הבית והעזרות ממזוזה משום דל"ה ביתך ואי דמה"ט הא עכ"פ לאחר ל' מיחייבי מדרבנן ז"א דהרי הטעם הוא משום שנראה כשלו ובזה הא לא יטעו הרואים שהם של הדיוט ואשכחן כי"ב בענין המעיל שמבואר מדברי הרמב"ם שהי' לו למטה ד' כנפות ונתקשה בס' מנחת חינוך מצוה צ"ט דלא מצינו שהי"ל ציצית והק' לפי"ז מפ"ק דערכין דקא' הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים כהנים אצטריך לי' סד"א כיון דאשתרי כהנים כו' והא דאשתרי כלאים בכהנים מבואר בהרז"ה והר"ן ספ"ק דביצה דהוא רק בהכ"ג בהחושן ואפוד אבל כה"ד אף שהי"ל אבנט מ"מ קשין הם וא"כ כיון דס"ד שהיו פטורין מציצית הי' מחמת שריותא דכלאים רק בכ"ג היל"ל בלא"ה שהכ"ג הי' הולך במעיל בלא ציצית והי' ס"ד דא"ח בציצית ותי' דהמעיל הי' פטור מציצית משום שהי' של הקדש ולא מיקרי כסותך כמו טלית שאולה ע"ש ולכאורה הא אכתי מדרבנן חייב לאחר ל' וע"כ דכיון דכ"ע ידעי שהוא של הקדש ל"ש לחייבו מדרבנן משום שנראה כשלו וא"כ ה"ה לענין חיוב מזוזה דהר הבית והעזרות שהם הקדש ל"ש למיגזר משום משום שנראה כשלו ולהאמור י"ל כיון דבשוכר לזמן קצוב אמרי' דחייב מדאוריי' במזוזה משום דאפי' כשנפל א"י להוציאו ה"ה די"ל לענין הר הבית והעזרות כיון דיש לישראל וכהנים זכות תשמיש בהם שחיטת הקדשים ואכילתן עבמ"ל פ"ז מבית הבחירה הי"ג ועתשו' מבי"ט ח"א סי' ק"י דבחזקת תשמיש הו"ל כשוכר והרי קיי"ל כמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ומקריבין ואוכלין אע"ג דנפיל מחיצות כ' יבמות פ"ב: וזבחים ס': ס"א. ובתוס' שם וברמב"ם ספ"ו מה' בית הבחירה וא"כ כיון דאפי' נפול מחיצות יש להם זכות זה מיקרי שפיר הר הבית והעזרות ביתך כמו שוכר לזמן קצוב ולהכי אצטריך שפיר לומר הטעם מה בית שהוא חול כו' והבן. וניחא לי בזה מה שיש להעיר בהא דמבואר בירושלמי סוף מגילה דהשוכר בית מעכו"ם צריך ליתן מזוזה וכ"ה בתלמודן ב"מ ק"ב. המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ומנכרי נוטלה בידו ויצא ומשמע דקאי אשוכר מנכרי ולכאורה לפ"מ דקיי"ל דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה ורק מדרבנן חייבוהו לאחר ל' מפני חשש הרואים שהוא נראה כשלו והרי מצינו בחולין קל"ג: גבי מתנות כהונה שהמשתתף עם כהן צריך שירשום מפני הרואים והמשתתף עם עכו"ם א"צ שירשום דסתם נכרי מפעי פעי ומפרסם שיש לו חוב בהפרה ע"ש וא"כ בשוכר מעכו"ם דמפעי פעי שהשכירה לישראל הא ליכא חשש רואים והיל"ל דשוכר מעכו"ם פטור ממזוזה. ולהאמור נכון דהרי בשכר מישראל לזמן קצוב כיון דאם נפל א"י להוציאו הו"ל כמכר וחייב מדאוריי' במזוזה א"כ בשכירות מנכרי אפי' בסתם הרי כיון דבדיניהם אם נפל א"י להוציאו כמ"ש הרא"ש הנ"ל וא"כ הלא א' בב"ק קי"ג. ישראל ועכו"ם שבאו לדין כו' בדיניהם דיינינן לי' וממילא שוכר בית מעכו"ם חייב מדינא במזוזה אמנם באמת בש"ך סוסי' רפ"ו מבואר דגם בשוכר בית מעכו"ם בח"ל א"ח במזוזה רק לאחר ל' מדרבנן כמו בישראל. עכ"פ עולה מדברינו לענין דינא דשוכר לזמן מרובה כגון לשנה או לחצי שנה בודאי מחויב תיכף לקבוע מזוזה ולברך עלי' אפס כשהשכירות הוא רק על חודש שהרשות בידו לצאת מהדירה בכל חודש אין עליו חיוב לקבוע מזוזה בחודש הראשון אעפ"י שדעתו להשאר בהדירה גם להלאה: