הרי בשמים תקעג

הכל ממין אחד ולאו שינוי הוא והר"ז דומה למ"ש בתוס' נזיר כ"ו. דבנזירות ובקינין כל קרבנותיהן בני חד בקתא נינהו ויכול להביא מכולן קרבן א' ע"ש וה"נ בנ"ד אין זה שינוי מדעת הנודר כיון דבני חד בקתא נינהו אמנם כ"ז אם היו רוצים הבנים של המצוה למסור המעות להחברה ת"ת רק להחזיק הבית חומה כנ"ל. אבל אם רוצים למסור לגבאי הת"ת באופן זה שיבטיחו להבנים על הבית חומה באופהי"מ שיחלקו סכום המעות כפי הרווחים שעלו עד כה מהשפארקאססע בכל שנה ביום היא"צ של המצוה בין הבנים העניים של חברת הת"ת הזאת ברור הדבר לפענ"ד דהרשות ביד הבנים לעשות כן ואף דמבואר בש"ע יו"ד סי' רנ"ז סי"א המניח מעות להרויח לת"ת ומינה אשתו עליהם לתת הריוח למי שתחפוץ א"י להפקידם ביד אחר אפי' הוא כר"ח בן תרדיון הרי מבואר במהרי"ק הובא בט"ז שם הטעם כיון דלא השליטה רק על השבח ולא על הקרן ויוכל לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וזה ל"ש רק במקדיש לת"ת סתם כיון שתלה הדבר בשיקול קול דעת האשה למי מהלומדים העניים שתרצה האשה ליתן וכיון דשייר הט"ה הזאת להאשה לא נפיק עדיין הקרן מרשות המקדיש דומיא דכ' בתוס' בב"מ ס"ז: לענין ארנונא ובב"ב ד"נ. לענין ק"פ והוי אצל האשה בתורת פקדון ויוכל לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דרק באשתו קים לי' בגוה שתשלוט עליו ביושר ובמשפט. משא"כ בנ"ד הרי הקדיש לחברת ת"ת ידוע ואין רשות ביד הבנים לשנותו לת"ת אחרת ואינו מחוסר כ"א החלוקה בין בני העניים של חברת הת"ת הזאת בכל שנה ואינו כ"א מעשה קוף בעלמא שפיר ויכלו הבנים למסור כח הלז להגבאים של החבורה הלזו דמאי דקנו הבנים אקנו להגבאים וע' בכתובות פ'. לענין בעל שמכר בקרקע מלוג לפירות דאי לאו משום דאיכא רווח ביתא הוי מכרו קיים דמאי דקני אקני. ולבר מן דין הרי כיון דהגבאים ממונים לפקח על עסקי החבורה ועל פיהם נחתכים כל עניני' וכל מידי דקדיש לטובת החברה הוא נמסר לידם שע"כ הרשות ביד הבנים למסור המעות להמשמשים בכהונת הגבאות בהת"ת הזאת ואין המקדיש יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כיון דידע המקדיש שהרגילות הוא כן בכל מחלקי צדקות השייכים לו למסור לידם אדעתא דהכי אקדיש והי"ל כהא דא' בב"ק נ"ו: דאורחי' דרועה למימסר לברזילי' ואף דגם ברגיל להפקיד אצל השומר הב' ל"מ רק לענין דמיפטר מתשלומין אם נשבע שנאנס אבל לכתחלה בודאי אינו רשאי לשנות מדעת בעה"ב דומיא דכ' בתוס' גיטין כ"ט. דאפי' למ"ד שומר שמסר לשומר פטור מ"מ לכתחלה אין לו לעשות וה"ה לדידן ברגיל להפקיד אין לו להפקיד בידו לכתחלה בכ"ז היכי דאיכא צורך גדול כבנ"ד שהחברה ת"ת תבא עי"ז להבית חומה שהוקדש לטובתה בודאי רשאין לעשות כן לכתחלה וכי"ב מצינו בתוס' ב"ב ק"מ. לענין שימכרו יתומים בנכסים מרובין דאף דלכתחלה אין להם למכור מ"מ לצורך גדול רשאין למכור ועתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשל"ח שכ' וז"ל לפיכך אם המכירה או החלוף אשר אמרת י"ב תועלת לעניים לפי ראות בי"ד הדבר ברור שהם רשאים למכור או להחליפו דכיון שמגיע תועלת לעניים מאי איכפת לי' למקדיש ואי משום שיקרא שמו על הקדשו הרי יכולין לפרסם ע"י הכרזה ושטרות שזה הקדשו של פ' שהחליפוהו או שמכרוהו וקנו בדמיו את זה ומעשים בכל יום במצרים ואין מוחה בידם עכ"ל ומכ"ש בנ"ד שאין עושים שום שינוי בגוף ההקדש ממה שהי' מעיקרא רק מה שהחזיקו עד כה המעות ביד הנאמן שלהם וכעת יהיו הגבאים נאמנים שלהם אין לספק בזה לפענ"ד שהרשות בידם לעשות כן ובלבד שיהי' מובטח המעות על הבית חומה ומפורסם בכל יום היא"צ חלוקת המעות בין עניי הת"ת הזאת לטובת נשמת המצוה שיהי' לו לזכרון בהיכל ה'. דברי ידידו מח' דור"ש באהבה: סי' ריט בעזה"י יום ו' עש"ק ח' מרחשון שנת תרנ"ז לפ"ק סטרי. החיים והשלום מאדון העולם לכבוד ידידי הרב הגדול המופלא חכם ושלם זך הרעיון. ומטיב הגיון. כש"מ סיני נ"י יכונה ד"ר שיפפער רב ואב"ד דקהל יראים בעיר קארלסרוהע יצ"ו במדינת אשכנז מחוז באדען. יקרת מכתבו לנכון הגיעני ואותיותיו ישאלוני בענין השוכרים דירה לשנה כשאין בה מזוזה אם הם מחויבין לקבוע מזוזה בתוך שלשים יום ואם רשאין לברך עלי': הנה כ"ת הביא ד' א"ז הגאון מליסא ז"ל בסידור דה"ח שכ' דהא דתניא השוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה דזהו דוקא כששכרו על ל' יום אבל אם שכרו על זמן מרובה חייב מיד ובס' נחלת צבי חולק עליו ומדייק מלשון הברייתא דקתני כל ל' יום משמע אף אם שכר הבית על שנה תמימה ועז"כ כ"ת דלפמ"ש בתוס' מנחות מ"ד. דלא ממעטינין שוכר בית מביתך ולא ש"א ואתא לכדרבא דא' ביתך דרך ביאתך וה"ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית אחרים דכיון דלשימור עביד ל"ש מיהו כל ל' יום פטור דלאו בית דירת קבע הוא עדיין וא"כ זהו רק כשלא שכר מתחלה רק על ל' יום אבל אם שכרו על זמן מרובה הרי עשה מעשה המוכיח שרוצה לעשותו לדירת קבע לכך הוא מתחייב מיד והביא ראי' לזה מד' הש"ס חולין קל"ב: לענין הא דקיי"ל כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות ופרש"י דבב' וג' שבתות עדיין לא קביע וא"י עדיין שהוא טבח מכאן ואילך חייב הואיל דקביע וקא' בגמ' הנ"מ דלא קבע מסחתא אבל קבע מסחתא חייב במתנות מיד ופירש"י כיון דהאי כהן קבע חנותו גלי אדעתי' דקביע והה"נ בתוך ל' יום הוא פטור ממזוזה משום דלא ידוע אי קבע אבל כששכר הבית מתחלה על זמן מרובה הא גלי אדעתי' דקביע וחייב מיד עכ"ד והיטב אשר דבר בזה וראייתו נכונה אמנם לפענ"ד להתי' הא' של התוס' מנחות הנ"ל דלא דרשי' ביתך ולא ש"א אפס דלכך בשוכר בית כל ל' יום כטור משום דלאו דירת קבע הוא עדיין הוא פשוט דכששכר מתחלה על זמן מרובה שידוע שידור גם אחר ל"י הוא מתחייב במזוזה מיד וממקומו הוא מוכרע דאלת"ה אמאי קא' דוקא בשוכר בית הי"ל למיתני בבית שלו בקנה או בנה בית דפטור ממזוזה כל ל"י משום דעדיין הוא דירת ארעי ובאמת בבית שלו הוא חייב מיד כדדחי מה"ט בתוס' ע"ז כ"א. ד"ה אף במקום כו' את דברי רבינו חיים כהן שר"ל דלהכי משכירין עתה בתים לנכרים ול"ח שמכניסין לתוכן ע"ז וקעברי משום ול"ת תועבה אל ביתך משום דבח"ל לא מיקרי ביתך והק' ר"י ע"ז דא"כ במזוזה דכתיב ביתך ה"נ תימא דמי שיש לו בית בח"ל יפטר ממזוזה ואנן תנינין בברייתא דרק שוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור ממזוזה משמע דאם הוא שלו חייב מיד ע"ש ולכאורה גם לד' התוס' הנ"ל דפטור דל"י הוא משום דהוא עדיין דירת ארעי א"כ בבית שלו ג"כ יהי' פטור בתוך ל"י הראשונים דהרי דירת ארעי פטור גם בבית שלו כדקיי"ל ביומא י' בסוכת החג בחג דפטורה מן המזוזה ועכצ"ל דכיון דקנה או בנה בית הא גלי אדעתי' שרוצה לקבוע דירתו בתוכו להכי הוא מתחייב מיד. גם הרי בתוס' שם מייתי דבל' יום הוי קביעות מהא דב"ב ח'. בנשתהא ל' יום הרי הוא כיושבי העיר והרי במשנה שם ד"ז: בהא דקתני דמאנשי העיר ל"ה אא"כ דר בה יב"ח תני ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד והיינו דכיון שקנה לעצמו בית דירה גלי אדעתי' שרוצה להשתקע שם ובח"מ סי' קס"ג ס"ב כ' הרמ"א שם בשם הריב"ש דאם שכר בית דירה ובח"מ ה"ה כאנשי העיר מיד ובשו"ת פנ"י בשניות חח"מ סי' צ"ו האריך בזה וכ' דהעיקר תלי' אם עשה מעשה המוכיח שדעתו לקבוע בעיר כגון ששכר בית ליב"ח או השתעבד עצמו ע"ז בחיוב אפי' בלא שכירות בית הו"ל כאנשי העיר מיד וכ"נ מד' תשו' הר"ן שהיבא בסמ"ע שם סק"ז וערמ"א ח"מ סי' קנ"ו ס"ה י"א דבר אומנותו יכול לעכב עד שישכור לו בית ויהי' כבני העיר ומשמע דמיד מששכר לו בית לזמן מרובה חשיב כבני העיר והכי אשכחן ביו"ד סי' רי"ז סל"ב לענין הא דקיי"ל דבנדר מיושבי העיר אסור במי שישב שם ל"י כ' דאם דר שם עם ב"ב דרך קבע אעפ"י שהוא פחות מל"י נחשב מיושבי העיר [ויש לה"ר עוד לזה מברייתא דסנהדרין קי"ב. שהובאה בב"ב שם דקתני החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום אם נשתהו שם ל"י הן נחשבין מהעיר הנדחת הן להיות נידונין בסייף וממונן אבד והן להציל אם יש עמהן מחצה או רוב שלא הודחו פחות מיכן הן בסקילה וממונן פלט עפירש"י במשנה שם קי"א: דלכאורה למה קתני הדין בשיירי של חמרים וגמלים העוברים ממל"מ שהוא באקראי הי"ל למיתני רבותא יותר גדולה דאפי' אם באו בע"ב ונתיישבו בעיר ושכרו להם בתים קודם ל"י אין נחשבין מהעיר והרגיש בזה בב"ח יו"ד סי' רי"ז ועכצ"ל דבשיירא העוברת ממל"מ הוי רבותא טפי כיון דגם קודם ל"י הא אין ידוע שמא יתעכבו שם יותר משא"כ כששכרו להם דירות ע"כ יהי' מיירי ששכרו רק על ל"י דאי על זמן מרובה הא נחשבין תיכף מבני העיר וא"כ הו"א דדוקא שכרו להם דירות רק על ל' יום דמיד מוכחא מילתא שלא ירדו להשתקע מדשכרו הדירות רק על ל"י בזה הוא דאין נחשבין מבנה"ע אבל אם התעכבו בסתמא הו"א דגם בפחות מל"י חשובין מבנה"ע] וכ"ז הוא להתי' הא' שבתוס' מנחות הנ"ל אמנם נתתי' הב' שכ' שם דמדאוריי' שוכר בית פטור ממזוזה גם אחר ל"י משום דהרי ביתך כתיבו ורק מדרבנן חייב אחר ל"י משום שנראה כשלו כמ"ש בתוס' ע"ז כ"א. ד"ה הא דרבנן הוא דחייבוהו אחר ל"י מפני שנראה כשלו מידי דהוי אטלית שאולה דכל ל"י פטורה מן הציצית וה"ה לעולם מה"ת דכתיב כסותך ולא ש"א ורבנן הוא דגזרו לאחר ל"י מפני שנראית כשלו ע"ש וא"כ להך פירושא הא לא תליא כלל בקבוע או לא ואפשר דגם אם שכר לשנה הוא פטור תוך ל' משום דעדיין אינו נראה כשלו. אמנם כן לכאורה צריך להבין להאי טעמא דאמאי גזרו בשוכר בית לאחר ל' יותר מקודם ל' דבשלמא לעני טלית שאולה שפיר שייך לומר דאחר ל' נראית כשלו כיון דאין דרך לישאל יותר מל' יום כמ"ש בתוס' חולין ק"י: ד"ה טלית אבל בשכירות בית אמאי נראה כשלו אחר ל' יותר מקודם ל' ובשלמא לד' הש"ך בח"מ סי' שי"ב סק"ז שכ' שם דבשכירות ג"כ אמרינן דסתם שכירות הוי ל' יום דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין שפיר אפשר לומר דעד ל"י לא נראה כשלו דיתלה הרואה ששכרה סתם וא"י להוציאו קודם ל' יום משא"כ לאחר ל"י אפי'