הרי בשמים תקעה

ובדבר מה שנסתפק בשוכר בית סתם שלא עשה מעשה המוכיח שרוצה להשאר בדירה זו אחר ל' דאין עליו חיוב לקבוע מזוזה בתוך ל' אם יכול אדם להחמיר ולקבוע מזוזה תוך ל' א"ד דהו"ל בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט הנה ד"ז דהירושלמי פ"ב דברכות כל הפטור כו' הוא מהלכות עמומות כמו שמובא במג"א סי' ל"ב סק"ח בשם הב"ש שתמה ע"ז דאיכא הרבה חומרות שמחמירין על עצמנו ול"א דנקרא הדיוט ובירושלמי פ"ק דשבת משמע דלדידן דקיי"ל כרבנן דאמרי חתן אם רוצה לקרות קורא לא ס"ל הך מימרא דחזקי' דכל הפטור כו' ומסקנת האחרונים להלכה הוא דבמצות דמשכחת לפעמים שיהי' חיוב עליו לעשותה רק כפי שהוא עתה הוא פטור מלעשותה אין בזה משום כל הפטור מן הדבר כו' דהיא כדי לעשות סיג לזמן החיוב ע' חידושי הריטב"א קידושין ל"א. ובמג"א סי' רל"ב סק"ט ובפמ"ג שם. ובחידושי אמרתי לבאר בזה ע"ד החידוד והפלפול דברי הש"ס יומא ע"ט. אמר רבה אר"י כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתי' בציר מהכי לא מיתבא דעתי' מיתיבי מעשה והביאו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא שהלכה כן אלא שרצו להחמיר ע"ע וכשנתנו לו לר"צ אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי סוכה ואיס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא ב' כותבות בלא גרעינין ל"ה כביצה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה כו' והק' בתו"י וז"ל תימא לי מאי קושיא מ"מ לעולם אימא לך גדולה מכביצה ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נט"י וברכה דהכי דייקי' בסוכה כ"ז על אביי ור"י דאמרי התם אכילת ארעי בסוכה תרתי תלת ביצי או כדטעים דבי רב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה ונלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה אינו מובן הא דקא' בסוכה שם הא כביצה בעי נט"י וברכה דא"כ למה מייתי המתני' בסוכה שם הך עובדא דר' צדוק להא דקתני אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה דארעי הרי הוא טובא יותר מכביצה ומהך מעשה דר"צ הו"מ למיטעי דכביצה חייב אע"פ שהוא אכילת ארעי. אמנם באמת י"ל עפמ"ש הרבינו ירוחם הובא באלי' רבה סי' תרל"ט ס"ק י"א דכביצה יש מקום להחמיר ולהצריך סוכה אבל פחות מכביצה אין מקום להחמיר ע"ש וא"כ י"ל דהק' הש"ס בסוכה דמאי דבעיה לדיוקא חיובא בכביצה לא תידוק רק לענין נטילה וברכה דבכביצה חייב מדינא אבל לענין סוכה לא תידוק חיובא בכביצה אלא חומרא דר"צ שאכל רק פחות מכביצה חוץ לסוכה משום דבפחות מכביצה אין מקום להחמיר אבל בכביצה הי' מחמיר כד' הרבינו ירוחם הנ"ל והשתא א"ש היטב סדר המשנה הנ"ל דמעיקרא קתני דמדינא אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואח"כ מייתי מעשה דר"צ דאף להחמיר אין מקום רק בכביצה אבל פחות מכביצה אין מקום להחמיר כלל ולכך אכל ר"צ פחות מכביצה חוץ לסוכה ול"ה מחמיר אנפשי'. והנה בהסברת ד' הרבינו ירוחם הנ"ל שכ' לחלק בין כביצה לפחות מכביצה לענין החומרא י"ל עפ"מ שתמה הב"ש הנ"ל איך יכולין להחמיר הרי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט אכן הלא העלו האחרונים הנ"ל דבדבר דמשכחת בי' בשום פעם חיובא מן הדין אף שכמו שהוא עתה ליכא חיובא מ"מ יכול להחמיר ע"ע ולעשות סייג וא"כ הרי ידוע שי' ה"ר אביגדור הובא בס' תניא ובשבלי לקט סי' קי"א דבשבת ויו"ט אסור לאכול ארעי חוץ לסוכה דשויו"ט קובע כיון דמחויב לאכול משום שויו"ט המצוה הזאת עושה קבע גם לארעי וכ"כ בצל"ח ברכות מ"ט: בתד"ה אי בעי כו' בדעת התוס' שם ועשעה"מ פ"ו מסוכה ובטעה"מ שם. והנה ידוע מ"ש הר"ן פ"ב דסוכה במשנה דרא"א י"ד סעודות כו' דשיעור חיובא דפת בשויו"ט הוא כביצה ועטא"ח סי' רצ"א וא"כ ע"כ אין סעודת שויו"ט עושה קבע רק בכביצה ולפי"ז י"ל דזהו סברת הר"י הנ"ל דבכביצה יש מקום להחמיר כיון דבשויו"ט איכא חיוב מדינא משום דהוי קבע לכן גם בחה"מ איכא מקום להחמיר [ובמ"ש ברמ"א סי' תרל"ט ס"ז בשם הגהמי"י דכל הפטור מן הסוכה וא"י משם נקרא הדיוט מובא בברכ"י שם דמהר"א אזולי ז"ל פוסק באמת שיכול להחמיר ע"ע ואפי' לברך] אבל פחות מכביצה הא אין עליו דין קבע גם בשויו"ט א"כ א"י להחמיר דהו"ל בכלל הפטור מדבר ועושהו כנ"ל והנה מבואר בפוסקים בטעמא דהר"ן ז"ל דס"ל דסעודת שויו"ט בעי כביצה ולא סגי בכזית כמו אכילת מצה משום דסעודת שויו"ט הוא משום עונג ושמחה לכך בעי' בי' אכילה שי"ב שביעה שהוא כביצה כדאר"י מזמנין עד כביצה משום דכתיב ואכלת ושבעת איזהו אכילה שי"ב שביעה זהו כביצה והנה בסוגי' דיומא שם להלן דייקי' דככותבת פחותה מכביצה מהא דא' ואכלת ושבעת אכילה שי"ב שביעה ואיזה זה כביצה ואיס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מיתבא אלא לאו ש"מ כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה כביצה משבעא ככותבת מיתבא דעתי' ומעתה מיושב קושי' התוס' ישנים הנ"ל ע"נ דביומא כדפריך על ר"י שאמר ככותבת יתירה מכביצה לא הו"מ לשנויי הא כביצה בעי נטילה וברכה דא"כ למאי מייתי במשנה מעשה דר"צ והתם לא הו"מ למימר הא כביצה מחמירין דע"כ הטעם הוא כיון דבכביצה משכחת חיובא מדינא בשויו"ט משום דעושהו קבע כנ"ל והתינח למאי דמסקי' דככותבת פחותה מכביצה שפיר י"ל דכביצה הוי שיעור סעודה בשויו"ט דהוי אכילה שי"ב שביעה כנ"ל משא"כ למאי דס"ד בש"ס יומא שם דכותבת יתירה מכביצה הא ע"כ ל"ה שיעור שביעה בכביצה וא"כ ליכא בכביצה שיעור סעודת שויו"ט וממילא אינו עושה קבע וא"כ גם בכביצה ליכא זמן שיהי' חיוב לאכול בסוכה מן הדין וא"כ גם בכביצה אין מקום להחמיר דהו"ל בכלל פטור מן הדבר ועושהו וע"כ דקאי הדיוק הא כביצה חייב מצד הדין ול"ק קושי' התוס' הנ"ל ודו"ק: עולה מן האמור דהיכי דאיכא גוונא שמחויב מה"ד אין בזה משום כל הפטור כו' וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דכשעושה מעשה המוכחת שרוצה לקבוע ישיבתו בבית זה כגון ששכרו לזמן מרובה הא מחוייב מה"ד לקבוע מזוזה מתחלה א"כ גם בשוכר סתם יש מקום להחמיר לקבוע מזוזה תוך ל'. בפרט דלענין מזוזה ל"ש לומר בי' הך דפטור מה"ד כו' כיון שעושה כן לשימור ושיהי' מצות ד' נגד עיניו לא נקרא הדיוט וכעין מ"ש בסמ"ע סי' תכ"ז דאפי' בית דפטור ממעקה הוא חייב במזוזה דחייבתו תורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו ע"ש והנה אף דבמזוזה פסול תעשה ולא מן העשוי א"כ לכאורה כיון שקובע המזוזה בעת הפטור הו"ל תולמ"ה אמנם ז"א דרק בחתך והניח ולבסוף העמיד פסלינין במנחות ל"ג: משום תולמ"ה כיון דכ"ז שלא העמיד הסיפא בבנין ליכא חיוב מזוזה בעולם ולכך הוי שפיר תולמ"ה משא"כ בנ"ד הא חל על הבית הזה חיוב מזוזה לכל מי שקובע דירתו בתוכו אפס דהאי גברא עדיין לא קבע דירתו וכי"ב א' בר"ה כ"ח, שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם עה"ש ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עה"ש ל"י ופריך מ"ש התם דבע"י כולה תקיעה בחיובא וליכא כו' ומשני הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא לאותן העומדים בבור ע"ש ובפרט דענין פסול דתולמ"ה הא ל"ש כ"א היכי שהוא מחוסר מעשה להכשרו אבל היכי שאינו אלא מחוסר זמן כדא' בפסחים צ': שמשא ממילא ערבא וכ"כ בפמ"ג א"ח במשב"ז סי' י"ח סק"א דאם עשה ציצית בלילה אף דלילה לאו זמן ציצית ל"ה תולמ"ה כיון דזמן ממילא קאתי ול"ד לבעלת ג' שאינה חייבת כלל וא"ר כלל לציצית. וגדולה מזו כ' שם דאם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח"כ נמלך וייחדה לכסות יום ל"ה תולמ"ה אף דבעת שעשאן היתה פטורה מ"מ כיון דלאו מחוסר מעשה ל"ה תולמ"ה ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד דהרי בפירש"י במנחות ל"ג מבואר דתולמ"ה דמזוזה מציצית ילפינן לה ע"ש ומ"ש בפר"ח א"ח סי' תרכ"ו דבקבע מזוזה בסוכת החג בחג דפטורה ממזוזה צריך לחזור ולקובעה אחר החג משום תולמ"ה באמת חלקו עליו האחרונים ולענין הברכה בשוכר סתם אין לברך מחשש ברכה לבטלה אף דבתוס' חולין ק"י. כתבו דהמברך על טלית שאולה לא הפסיד בכ"ז לכתחלה אין לברך כמ"ש בתוס' שם דל"ד לנשים ולסומא דמברכין משום דאדם אחר שאינו סומא או שאינה אשה חייב אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ע"ש ובינמוק"י ה' ציצית מבואר דהמברך על טלית שאולה הוי ברכה לבטלה ע"ש. והנה ראיתי בס' ברכ"י מהגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' י"ט שכ' וז"ל לפמ"ש הרב תורת חסד סי' ג"ן דאין לברך בקובע מזוזה תוך ל' נראה דמכ"ש שלא יקבע מזוזה קודם שיבא לדור בבית אלא תיכף שבא לדור אח"כ ומאחר שכן הוא דומה לציצית דמברך בעטיפה ומדברי הרב מג"א נראה קצת דפשיטא לי' דיכול לברך כשקובעה אף אם עדיין לא בא לדור בבית וצריך להתיישב בדבר עכ"ל ולדעתי הקלושה נראה דאם א' בנה או קנה בית ורוצה לדור בתוכו משהניח לשם כליו בודאי יכול לקבוע מזוזה עוד קודם שנכנס לדור בו ולברך עלי' כיון דקובע בשביל זמן החיוב ודעתו לכנוס ולדור בו ובשלמא בשוכר סתם דא"י אם ידור לאחר ל' שם בודאי א"י לברך תוך ל' כיון דספק הוא לו אם יבא כלל לכלל חיוב דאפשר שהמשכיר יוציאנו מהבית ול"ש לומר שקובע בשביל זמן החיוב משא"כ בבית שלו זהו מה שנלפענ"ד בזה והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' ר' לק"ק מאסט גדול. בעזה"י יום א' ז' כסלו תרנ"ו לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ש"ב ידידי הרב החריף המפולפל ברק השנון זית רענן כש"מ אברהם ארי' ליב רוזין נ"י: מכתבו הגיעני עד"ש בענין מי שחלק את ביתו לשנים ובחדר הא' פתח פתוח לרה"ר שם בית מזיגה מלא מבנ"א כל היום וכל הלילה וכמעט רוב המסחרים שבעיר נעשים שמה ולהלן יש חדר הנקרא מאגאזין מובדל במחיצה החולקת ומחזיקים שמה כלים גדולים עם יי"ש שמריקים מהם כפעם בפעם לכלים קטנים ומכניסים אותם לבית המזיגה דרך הפתח שבמחיצה החולקת ויש עוד פתח מהמאגאזין להפארהויז אבל אין נכנסין ויוצאין דרך הפתח ההוא רק פעם א' בשני שבועות