הרי בשמים תקעב

וכנ"ל דאמל"ג עושה קנין משא"כ בחלוקת כהן ולוי אף אי נימא דשייך בי' ג"כ אמל"ג אבל כיון דמכהן לכהן ומלוי ללוי ל"ש אמל"ג א"כ א"י ידי נתינה באמירתו ליתן לכהן זה או ללוי זה משום דיכול לחזור וליתן לכהן או ללוי אחר כנ"ל והירושלמי אפשר דס"ל דאין אמל"ג עושה קנין ולהכי פריך וכי יש מכיר לעני: והנה עוד תי' במ"ל שם דש"ס דילן לא חשו לפירכא דוכי יש מכיר לעני דס"ל לרב דמתני' איירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית שי"ב טה"נ לבעלים דנותנו לכל עני שירצה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו ממתנות עניים א"כ שפיר יש מכיר לעני והירושלמי אפשר דס"ל דגם במ"ע המתחלק בתוך הבית אין בו טה"נ לבעלים ולהכי פריך וכי יש מכיר לעני ע"ש ואכתי קשיא אמאי לא קא' בירושלמי האוקימתא דמזכה ע"י אחר ותתיישב גם הקושיא דעני והנלפענד"ל עפי"ד הקצוה"ח סי' ק"ה סק"ב שהתעורר איך העני מזכה ע"י אחר הא הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דחב לכהני ולעניי דעלמא ותי' דכיון דהתורה נתנה רשות לבעלים ליתן לכל כהן שירצו הו"ל כלוה שחייב לשנים דיכול לשלוח חובו לא' אפי' ע"י זכיי' אף שהוא חב להשני דהלוה בעצמו יכול לעשות בשלו מה שירצה ע"ש וא"כ כיון דהירושלמי ס"ל דגם במ"ע המתחלק בתוך הבית אין להבעלים טה"נ אפי' אי מוקים לה במזכה ע"י אחר אכתי אינה מיושבת חלוקה דעני דל"מ מזכה ע"י אחר משום דהו"ל תופס לבע"ח במקום שח"ל ודו"ק: וחוץ לדרכנו אפשר לומר בטעם פלוגתת הש"ס דילן עם הירושלמי וכן הסברא שמחולקים בה רב ושמואל בתלמודן דמר מוקי לה במכרי כהונה ולוי' ומר מוקי במזכה ע"י אחר דהנה באמת י"ל בישוב קושי' הקצוה"ח הנ"ל דלפי האוקימתא במזכה ע"י אחר מיירי במזכה ע"י כהן ולוי ועני ול"ק דהו"ל תופס לבע"ח במקום שח"ל כיון דמהני מכח מגו דזכי לנפשי' כו' ואף דבעה"ב יוכל לעכב ולומר שיתן לאחר מ"מ אם הלה תקפו הא אין מוציאין מידו. והנה בתוס' ב"מ ו': הקשה בהא דאם תקפו כהן א"מ אותו מידו ואמאי והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותי' במכירי כהונה א"נ א"י לתובעו רק טה"נ שיש לו בו למ"ד טה"נ ממון ע"ש הרי דאפי' למ"ד טה"נ ממון מ"מ אין לבעלים חלק בגוף התרומה וכ"מ בר"ן נדרים פ"ד: אמנם הריטב"א בקידושין נ"ח: כ' בהא דתניא הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי רבי ריב"י אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו וקא' דפליגי אי טה"נ ממון וכ' הריטב"א וז"ל ואפשר דלמ"ד טה"נ ממון דמי טבלו דנקט היינו דמי חולין לגמרי ודמי טה"נ של תרומ"ע א"נ דלמ"ד טה"מ חשוב הוא כאלו כולו שלו לגמרי משום ההוא טה"נ דאית לי' בגוי' וכדתנן המקדש בתרומ"ע ומשמע דומיא דכהן דמקדש בתרומה ממש ולא בטה"נ שיש לו בה וכן עיקר עכ"ל א"כ לפ"ד הריטב"א הוא כולו של הבעלים משום הטה"נ דאית לי' בגוי' וכ"מ בפירש"י בקידושין שם וע"כ דרש"י והריטב"א יתרצו הא דת"כ א"מ מידו כתי' הראשון של התוס' במכירי כהונה. ולפי"ז י"ל דבהא מחולקים רב ושמואל דרב ס"ל כסברת רש"י והריטב"א דהבעלים יש להם. חלק בגוף התרומ"ע א"כ לא הו"מ לשנויי במזכה ע"י אחר דא"כ תקשי הא הו"ל תופס לבע"ח במקום שח"ל ואי משום מגו דזכי לנפשי' כו' ז"א דהא בלא מכירי כהונה אם תקפו מוציאין מידו כיון דלמ"ד טה"נ ממון הוי כולו של הבעלים וא"כ לא מצי זכי לנפשי' בלא רצון הבעלים וע"כ משני במכרי כהונה ולוי' ויש מכיר גם לעני אי טה"נ ממון ושמואל דמוקי במזכה ע"י אחר ס"ל כסברת התוס' והר"ן הנ"ל דגם למ"ד טה"נ ממון אם תקפו כהן א"מ מידו שאין להבעלים חלק בגוף התרומ"ע וא"י לתבוע רק דמי הטה"נ וא"כ הא שייך שפיר מגו דזכי לנפשי' כו' וא"צ לאוקמי במכרי כהונה ולוי' והירושלמי ס"ל כשי' רש"י והריטב"א הנ"ל להכי לא מוקי במזכה ע"י אחר דכיון דלא מצי זכי לנפשי' הו"ל תופס לבע"ח במקום שח"ל ותקשי חלוקה דכהן ולוי דאף דחלוקה דעני הו"מ לאוקמי במזכה ע"י עני דשייך מגו דזכי לנפשי' כו' כיון דס"ל דאין להבעלים טה"נ במ"ע ערמב"ם פ"א ממ"ע אבל הא לא תתיישב החלוקה דכהן ולוי ובמכירים לא מוקי כיון דכי יש מכיר לעני ולהכי קא' רק משום שעשו שאינו זוכה כזוכה: תבנא לדיננא דכיון דאמל"ג עושה קנין בנודר לצדקה ומת מחויבין היורשים לקיים ואף דבקצוה"ח סי' רי"ב כ' דדעת רוה"פ דאין אמל"ג עושה קנין בכ"ז המעיין בדבריו בסי' פ"ז ס"ק כ"א יראה דדעתו להלכה דאמל"ג עושה קנין ע"ש ולד' הפוסקים הנ"ל גם מעני לעני אסור לשנות דכבר זכה בו עני זה וממילא צריכין היורשין לקיים אמנם כ"ז הוא בשהקדיש לצדקה חפץ מיוחד או הפריש מעות מיוחדין אבל לא מעות סתם וכמבואר במח"א שם דכיון שהקנה דבר מסויים אחיילי' לצדקה אבל אי ל"א דבר מסויים כגון שאמר א' משורי יהא לעניים ל"ש למימר דאחיילי' לצדקה אלא דאי אמר בלשון נדר לא מצי למיהדר בי' משום בפיך זו צדקה אבל היורשים אין מחויבין לקיים נדרו ע"ש והכי מבואר מדברי הנתה"מ בסי' ר"נ במה שחולק שם על הקצוה"ח שר"ל דאפי' בהקדיש וחילק לעניים ומת אין היורשים צריכין לקיים צוואתו וכ' דדוקא כשאמר אתן מנה לצדקה או תנו מנה לצדקה דעדיין חסר לקיים הוא מטעם נדר ורמי רק אקרקפתא דגברא לקיים נדרו וכשמת אין היורשין מחויבין לקיים נדרו אבל אם אמר ה"ז לצדקה שהתפיס דבר מיוחד לצדקה שהדבר גופי' נתפס בצדקה וכבר נתקיים הנדר שנדר דהרי אפי' ע"י יד נתפס הצדקה ולהכי כשמת מחויבים היורשים לקיים צוואתו ע"ש ובנ"ד הרי לא הפריש מעות מיוחדין ול"ה היורשים מחויבין לקיים מדין אמל"ג: אמנם עדיין יש לחייב להיורשים ליתן משום דמצוה לקיים דברי המת לפמ"ש הסמ"ע והש"ך בסוסי' רנ"ב דהיכי דצוה להיורשים ליתן אף דלא השליש לשם כך אמרינן מצוה לקיים דה"מ והנה אף דבש"ע סי' ר"נ סכ"ג מובא י"א דל"א מלקדה"מ אלא היכי דאתפסי' ביד שליש נראה דבנודר לעניים כיון דעכ"פ בחיי הנודר רמי עלי' חיובא מצד נדרו ואמל"ג כמסלה"ד הו"ל כהתפיסו ביד שליש דומיא דא' בב"מ ו'. כיון דאמר מר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כמאן דתקפה דמי וכי"ב אשכחן בע"ז ס"ג. לענין אתנן בקדמה והקדישתו מהו כיון דאמר מר אמל"ג כמסירתו להדיוט כמאן דאקרובתי' דמי ועקצוה"ח שם שכ' ג"כ כסברא זו. אולם בנ"ד שלא הקדיש גוף המעות רק הריוח שיהי' מהמעות הרי הו"ל דשלב"ל ול"ש בי' אמל"ג גם בחיי הנודר וכמ"ש בתוס' ב"ק ל"ו: גבי ההוא גברא דתקע לחברי' כו' א"ל ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא נתבי' לעניים הדר א"ל נתבי' ניהלי' איזיל ואברי בי' נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן והקשו בתוס' בלא יד עניים מיחייב מטעם אמל"ג ותי' דכיון דהוי דשלב"ל ל"ש בי' אמל"ג ע"ש וכ"כ ברי"ף שם ובריטב"א קידושין כ"ו. הרי דאם המעות אינם ברשותו ל"א בי' אמל"ג כמסלה"ד וזהו נלפענ"ד בטעם ד' הרמ"א שהבאנו למעלה מ"ש דהמקדיש שט"ח צריך כומ"ס וכ' בתשו' רעק"א הנ"ל דהרמ"א ס"ל דבצדקה ל"א אמל"ג כמסלה"ד ובאמת צ"ע דהרי ברמ"א שם סי"ג כ' דכל אמירה שי"ב רווחא לצדקה אמרי' אמל"ג כמסלה"ד וע"כ הטעם דבהקדיש שט"ח צריך כומ"ס כיון דאינו ברשותו עתוס' ב"ב ע"ז. ול"ש בי' אמל"ג וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תרי"ח [וכ"נ מד' הירושלמי פ"ה דמע"ש במעשה דר"ג וזקנים דפריך למה הי' צריך ר"ג לזכות הרי אמל"ג כמסלה"ד ומשני שהיו פירות מחוברין והכונה דבדשלב"ל ל"ש אמל"ג ויש לבאר עפי"ז ד' הירושלמי בפ"ג דגיטין הנ"ל דקא' וכי יש מכיר לעני והק' דהרי במ"ע הוי כאתא לידי' מטעם אמל"ג כמסלה"ד ולהאמור י"ל דהירושלמי קא' התם בהא דמוקי כר"י דעשו שאינו זוכה כזוכה כלום אר"י לא בקיים ברם הכא עד כדון בעי מיזרע ופי' הפ"מ שעדיין בעי למיזרע התבואה והאיך זכה הכהן בדשלב"ל כו' ע"ש וכיון שכן הא ל"ש נמי אמל"ג כיון דהתבואה היא עדיין מחוברת וכנ"ל ואזיל הירושלמי לשי' בזה] וא"כ בנ"ד שלא הקדיש רק הריוח מהמעות ל"ש לומר דמשום אמל"ג יהי' כהתפיסו ביד שליש כיון דהו"ל דשלב"ל ומבואר באס"ז כתובות נ"ח בשם הרשב"א דזהו גרע מדקל לפירותיו דשם הפירות יוצאין מגוף האילן וי"ל שמא הקנה לו מקום צימוח הפירות אבל במעות לריוח הלא אין הריוח יוצא מגופן הו"ל דשלב"ל ממש כמו האומר מה שתעלה מצודתי מכור לך ע"ש ובחי' הרשב"א גיטין מ"ב. וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ז' ועמ"ל פכ"ג מה' מכירה ואף דבקצוה"ח סי' ר"ט חולק עליו ומשמע כדבריו בתשו' מהר"ם מ"ץ שהובא בש"ך יו"ד סי' ר"ד סק"ט ועתשו' הרמב"ן שהובא בב"י ח"מ סי' ס"ו לענין מוכר לחבירו שטר שי"ב ריבית ועח"מ סי' ק"ד סט"ו ובתשו' שבו"י ח"ב סי' קפ"ג מ"מ א"א למימר דיהי' חשיב כהשליש לשם כך ועש"ך יו"ד סי' ק"ע סק"ה דערב בעד הריבית הוי כערב שלא בשעת מתן מעות וצריך קנין ואף דבמל"מ ספ"ד מה' מלוה כ' דכיון דהוקדש הריוח עולמית הו"ל כהקדיש הקרן גופי' לעניים והביאו בחו"ד סי' ק"ס סק"י ע"ש בכ"ז הלא רבים מהאחרונים כתבו היפך זה עתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ח ועסמ"ע סי' פ"ז ס"ק צ"ט והכי מבואר במהרי"ק שורש ה' דכל שאין העניים זוכים בקרן רק בפירות ליכא זכיי' לעניים ע"ש ובפרט לפמש"ש דכשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם מנדבת לבם איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותן מעות ודאי נותנים הכח לאותם ובאים כיון שהם נפטרים לעולם שיעשו אלו הגבאים באותן מעות כרצונם ויש להם כח כמו בני העיר בצדקת עירם ואיפשר דאפי' יותר מבני העיר ע"ש ועתשו' מהרי"ט סי' ס"ג וא"כ בנ"ד הי' רשות ביד היורשים לשנות אפי' אם ירצו לעשות שינוי גמור דהרי קיי"ל ב"ב ח': דרשאין בני העיר לשנות קופה שהיא לעניי העיר לעשות תמחוי שהוא לעניי עולם וא"ב משום גזל ולד' התוס' ערכין ו'. ד"ה משבאתה מבואר דבני העיר יכולין לשנות אפי' אם יהי' פסידא לעניים וא"כ ה"ה בגבאים שמינו אותם נוחי נפש על צדקה שלהם ואף דבסי' רנ"ו ס"ד ברמ"א מבואר דאם פירש הנותן שיתנו לעניי עיר א"י לשנות אפי' לת"ת הרי כ' בט"ז שם בשם מהרי"ו הטעם שכבר זכו בו עניי מתא ומעות צדקה שמצוה הנפטר לחלק הלא הוא רק אחרי מותו ועדיין לא זכו העניים דתליא ברצון הגבאים כנ"ל ובנ"ד בלא"ה ל"ש שכבר זכו בו העניים כיון דהריוח מהמעות עדיין ל"ה בעולם בשעת צוואתו ועתשו' הרש"ך סי' ל"ח: ובפרט די"ל דבנידן שאלתינו ל"ה שינוי כלל אם יתנו המעות להחברה דת"ת דאף שפירש הנודר שיהיו לעניי ת"ת בכ"ז גם אם קונין מהמעות בית חומה ללמוד שם עם בני העניים האלה תורה הוי