הרי בשמים תקעא

רק לכתחלה אין נותנין לו בכה"ג אבל אם זכה במעשר עני בודאי א"מ מידו ועכצ"ל הכי דהרי בנדרים פ"ד: אמרי' בטעמא דר"א דס"ל דא"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי שאין הע"ה חשוד ע"ז כיון דא"ב מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי לי' וע"כ דס"ל דאי זכה במעשר עני בכה"ג בודאי א"מ מידו ורק בהא דדרשי' לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו קא' בחולין קל"א: דאף אי עבר וזכה בפאה דשדה שלו מוציאין מידו אבל לענין זה דע"י פשיעות נעשה עני שאין לו מאתים זוז רק לכתחלה אין נותנין לו אבל אי כבר זכה אין מוציאין מידו וא"כ א"ש דא"ב מפקיר לנכסי' ויזכה בפאה משדה זו הא לא יוציאו מידו ושפיר זוכה לאותו עני מגו דא"ב זכי לנפשי' וא"כ התינח באדם דעלמא שאינו בעל השדה שבידו לזכות בפאה משדה זו זוכה נמי לאחריני אבל בבעל שדה ורק מגו דא"ב מפקיר לנכסיו שלא ישאר לו מאתים זוז ויתנו לו מעשר עני הא בכה"ג שבא ע"י פשיעתו לא יתנו לו מעשר עני עכ"פ לכתחלה כנ"ל והבן. נמשכתי קצת לענין אחר ועכ"פ גם דעת התוס' הוא כשי' הראשונים הנ"ל דבצדקה אמרינן ג"כ אמל"ג כמסלה"ד וכיון שכן גם היורשים מחויבים ליתן הצדקה שנדר אביהם לעניים ידועים והסברא הוא דכיון דאמל"ג כמסלה"ד זכו בהו עניים מתורת קנין ול"ה מתורת נדר וכיון דהו"ל קנין מחויבים היורשים ליתנו לעניים: איברא דראיתי להריטב"א בחי' לקידושין כ"ו: במעשה דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה א"ל ר"ג לזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו דא' התם דהיו נקנים להם אגב קרקע והקשה הריטב"א דל"ל אגב הרי קיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכיון דכן באמירה בעלמא סגי ותי' דכיון דשנת ביעור היתה באמירה בעלמא לא נפקי מרשותי' דליקנינהו ללוי ולעניים הקנאה גמורה וליזכו בי' הרי דאמל"ג ל"ה קנין. הן אמת דבעיקר קושי' הריטב"א הנ"ל י"ל דל"ק דלא מיבעיא לענין המע"ר דלוי בודאי ל"ש אמירה לגבוה דאע"ג דכתבו התוס' ביבמות צ"ג. דבתרומה שייך אמל"ג כמסלה"ד הוא דוקא בתרומה דאיקרי קודש משא"כ מע"ר דאנן הא לא קיי"ל כר"מ דאמר מע"ר אסור לזרים וא' בזבחים מ"ה. מעשר דגן חולין הוא ואף דמבואר בתוס' שם דלהכי נתן המעשר לר' יהושע אף דקנסינהו עזרא ללוים משום דלא קנס לעניים ור' יהושע עני הי' מ"מ הא כ' בתוס' שם שהי"ל מאתים זוז ולפיכך לא לקח מעשר עני ואף דכ' במח"א ה' שלוחין סי' ד' לענין ראובן שא"ל לשמעון הולך מתנה זו ללוי לירושלים ובין כך נפטר לוי כ' שם וז"ל איך שיהי' נראה דבנ"ד כיון דשלח ללוי שהוא ת"ח בירושלים הולך דיד' כזכי דמי דומה למ"ש הטור דאם המקבל עני הולך כזכי דמי משום דנעשה נדר וא"י לחזור בו וה"נ כיון דלוי הוא ת"ח אעפ"י שאינו עני מ"מ בכה"ג שהוא כעין דורון מצוה רבה קעביד דכל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים ונעשה נדר עכ"ל וא"כ מכ"ש בנ"ד שאמר ר"ג לתת המע"ר לר"י אע"ג דל"ה עני הו"ל נדר אבל עכ"פ נהי דנדר הוי עכ"פ ל"ש בי' אמל"ג ול"ה קנין וא"י בזה ידי מצות ביעור ול"ק רק מהמעשר עני לר"ע של"ה צריך קנין אגב דבאמירה בעלמא קני משום אמל"ג אמנם הרי לד' המח"א הנ"ל ל"ש בעניים שאינם ידועים אמל"ג כמסלה"ד ור"ע הלא הי' גבאי דעניים דעלמא ולק"מ: אולם בכ"ז בעיקרא דדינא יש מקום לומר דכיון דד"ז אי צדקה לעניים אית לי' דין הקדש הובא פלוגתא בזה בח"מ סי' רי"ב ס"ח לענין גמר בלבו די"א דמהני כמו בהקדש ודעת הרא"ש דאע"ג דכתיב נדיב לב עולות חולין מקדשים לא ילפינן וע"כ נראה דאפי' למאן דס"ל דצדקה יש לו דין הקדש גם לענין גמר בלבו אבל עכ"פ ל"א גבי' אמל"ג הוי קנין דהרי חזינין דהרא"ש הוא מהסוברים דאמרינן בצדקה אמל"ג כמסלה"ד ובכ"ז ס"ל דל"מ גמר בלבו דל"י חולין מקדשים ולפיכך נראה דבצדקה אמל"ג עכ"פ קנין לא הוי כיון דעכ"פ הקדש גמור לא הוי והרי חזינין דלענין אין נשבעין על הקדשות קיי"ל בח"מ סי' צ"ה דבהקדש עניים וביהכנ"ס נשבעין עליהן כמו שנשבעין על נכסי הדיוט ונראה דהקדש עניים עוד קלישא קדושתי' מקדושת ביהכנ"ס ויש להכריע ד"ז מהסוגיא הנ"ל ע"ד הפלפול דהנה בב"מ י"א: בהך מעשה דר"ג וזקנים דבתורת חצר היו קונים המעשרות ופריך וכי ר"י ורע"ק בצד שדהו של ר"ג היו עומדין והק' התוס' והלא התבואה היתה בביתו של ר"ג והי' משתמר ובחצר המשתמר הא ל"ב עומד בצדו ונלפענ"ד לתרץ דהנה במח"א ה' קנין חצר הקשה מהך סוגי' למ"ש הש"ך בח"מ סי' קצ"ח ור"ב דל"מ קנין חצר רק כשהוא כבר חצרו ולא כשחצרו וקנינו באין כא' דהרי הכא הי' חצרו וקנינו בב"א ותו הקשה מגיטין ר"פ הזורק דאמרינן גיטה וחצרה באין כא' ובקצוה"ח שם כ' דגבי גט דחצר דאיתתא מדין יד אתרבי מהני שפיר גיטה וידה ב"כ אבל חצר דגברא דהוא מתורת שליחות ל"א חצרו ומתנתו באין כא' ע"ש ולפי"ז י"ל דבמעשה דר"ג וזקנים נהי דמדין שליחות ל"ה מועיל קנין החצר אבל מועיל עכ"פ מתורת יד והנה ברא"ש ב"מ וביתר ביאור בחי' פנ"י שם י"ב. כ' דלהכי בעינין בחצר שאינו משתמר עומד בצדו כיון דחצר שאינו משתמר לא יוכל להיות מדין שליחות משום דעל השליח הוא סומך שמשמר מה שנותן לו ול"ש לרבויי רק מדין יד ולהכי בעינין עומד בצדו דמה ידו בסמוכה אף חצרו בסמוכה לו משא"כ חצר המשתמר אתרבאי משום שליחות ומהני אפי' אינו עומד בצדו וא"כ זהו דפריך וכי ר"י ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין דנהי דביתו של ר"ג הי' חצר המשתמר מ"מ הא ע"כ ל"ה בתורת שליחות דא"כ ל"ה מועיל חצרו וקנינו ב"כ וע"כ מתורת יד א"כ בעינין עומד בצדו מה ידו בסמוכה לו כנ"ל וא"ש ולכאורה יקשה לפי"ז מהא דכ' התוס' בב"ב ע"ט. בהא דתנן הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים מועלין בו ואין מועלין במה שבתוכו וכ' התוס' ול"א שיקנה חצר הקדש כמו שקונה חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש ומה"ט פסק באגודה ריש מעילה הובא במג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג מצא דבר בחצר בהכ"נ זכה בו ול"א דחצר בהכ"נ קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש אמנם בתיו"ט פ"ג דמעילה תמה ע"ז דהרי מסקינן בפ"ק דב"מ דאע"ג דחצר משום יד אתרבאי לא גרע משליחות ולמה לא יהי' שליחות להקדש דהני כהני שלוחי שמים הם ע"ש ולפי"ז לכאורה יקשה דהך מעשה דר"ג וזקנים דע"כ קנין החצר הוא מתורת יד ולא מדין שליחות כנ"ל וא"כ איך נקנה המ"ע לר"ע הרי אין יד להקדש ובשלמא הא דא' בקידושין כ"ז. שאני ר"ע דיד עניים הוי וכן בב"ק ל"ו: דקא' רב יוסף אנן יד עניים אנן י"ל דיד שליח מהני להקדש כיון דהשליח יש לו יד אבל החצר האיך קונה להם מדין יד הרי כמו דבחצר ביהכנ"ס אמרינן דאין יד להקדש ה"ה בהקדש עניים הול"ל אין יד דחצר להקדש וע"כ דהקדש עניים עוד גריע קדושתי' מקדושת ביהכ"נ וא"כ ה"ה דאין לומר בו שיהי' אמל"ג בהקדש עניים עושה קנין כמו בהקדש גמור אמנם באמת בש"ך ח"מ סי' פ"ז ס"ק נ"א כ' דגם בצדקה אמל"ג עושה קנין וכ"כ בתשו' רמ"א סי' מ"ז ועש"ך סי' ס"ו סק"ב מ"ש בשם הריטב"א וכן מובא במח"א שם בשם רבים מהפוסקים דסברי הכי. ומלבד זה הרי קתני התם בסיפא דאמר ר' יהושע עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזרי' ומקומו מושכר לו ובזה שפיר קשה דל"ל שכירות הלא בתרומ"ע שייך שפיר אמל"ג כמסלה"ד אמנם באמת י"ל דבלא"ה ל"ק לפי"ד התוס' שהבאנו למעלה דל"א אמל"ג כמסלה"ד רק היכי שמוותר כלום להקדש וא"כ לפי"ד התוס' הנ"ל דמעשה דר"ג וזקנים הי' בשנת ביעור וא"כ בשלמא בתרומה דכ' התוס' יבמות הנ"ל בפירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה לכשיתלשו דל"ב מעכשיו משום דאמל"ג כמסלה"ד כיון דבידו שלא לתרום כלל א"כ באמירתו הוא מוותר להקדש ושייך שפיר אמל"ג כו' אבל בשנת הביעור הרי ע"כ הוא מוכרח לבער המעשרות וכיון שאינו מוותר כלום ל"ש אמל"ג. איברא די"ל עפמ"ש בשעה"מ פ"ט מה' מעשר שמביא בשם החידושין ליישב קושי' התוס' בהא דלא הפריש ר"ג ת"ג דדמאי הי' ולכך לא חשש להפריש שלא מן המוקף ולא חשש נמי אם יצא דבר שאינו מתוקן מת"י דרוב ע"ה מעשרין הן ולכך לא הפריש ת"ג לפי שע"ה מפרישין ת"ג וכ' דאע"ג דאין מפרישין מן הדמאי אלא תרומ"ע בלבד אבל מע"ר ומ"ע מפרישין והן שלו ע"כ ר"ג לפנים ושוה"ד הוא היא דעביד ומדת חסידות שנו כאן ע"ש וא"כ כיון דהי' ר"ג מוותר משלו שפיר שייך אמל"ג אמנם פשטות הסוגי' דב"מ הנ"ל לא מוכחא כהפירוש הנ"ל וכמ"ש בשעה"מ שם. ועוד יותר מזה נראה דעד כאן לא כ' התוס' דבתרומה שייך אמל"ג אלא בפירות ערוגה זו מחוברת כו' כיון דאפשר לו לפוטרם מתרומה קודם מירוח כגון להפקירם או שלא יראו פה"ב וכדומה דאז כשאמר שיהיו תרומה לכשיתלשו הו"ל מוותר להקדש אבל כשכבר באו לידי חיוב תרומה דע"כ הוא מפריש ובמה שהוא אומר ליתנם לכהן זה זה ל"ה אמל"ג רק אמירה להדיוט ורק בצדקה כ' הפוסקים דגם מעני לעני שייך אמל"ג כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"ד סי' קל"ד ובאס"ז ב"ק ל"ו: בשם הר"מ סרקסטה וכ"כ בהגהמ"יי פ"א מה' זכיי' הובא בקצוה"ח סי' רי"ב דאסור לשנות מעני לעני דרק בממון עניים שייך אמל"ג מעני לעני אבל במתנות כהונה ולוי' אף שאמר ליתן לכהן זה או ללוי זה יכול לשנות וליתן לאחר ויש לה"ר לזה מד' הש"ס ב"מ מ"ט. דמייתי התם ראי' דר"י ס"ל דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסרי אמנה מהא דאר"א אר"י ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומ"ע על מקום אחר ואי ס"ד דרצו למיהדר בי' אמאי רשאי אשתכח דקאכיל טבלים ולכאורה מאי ראי' היא משם דילמא ר"י כר"מ ס"ל דמע"ר אסור לזרים וי"ב משום אמל"ג כמו בתרומה ואסור לחזור בו משום נדר אבל בעלמא אף במתנה מועטת א"ב משום מחוסר אמנה א"ו דאף דאמל"ג כמסלה"ד אבל מלוי ללוי הא ל"ש אמל"ג ויכול לשנות א"כ שפיר פריך דילמא הדר בי' מלוי זה ואשתכח דקאכיל טבלים. וניחא לי ליישב בזה דברי הש"ס גיטין ל'. דקא' על המשנה שם המלוה את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן כו' וקא' בגמ' ואע"ג דלא אתו לידי' אמר רב במכרי כהונה ולוי' ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחרים ובירושלמי דחי אוקימתא דרב משום וכי יש מכיר לעני וכ' במ"ל פ"ז מה' מעשר דלהכי בתלמודן לא חששו לפירכא זו דאפשר לומר דאעיקרא דדינא רב לא אמרה אלא בכהן ולוי וכדקא' במכרי כהונה ולוי' ולעולם בחלוקת העני צ"ל דמיירי במזכה ע"י אחר ע"ש והוא דחוק מאד ולהאמור י"ל דבחלוקת עני באמת אע"ג דלא אתי לידי' הוא יוצא ידי נתינה כשאומר ליתן לעני זה כיון דא"י לחזור וליתן לעני אחר משום אמל"ג כמסלה"ד