הרי בשמים תקסט

סי' ריז בעזה"י יום א' ב' דר"ח תמוז שנת תרח"ם לפ"ק סטרי. שפעת שלום וברכה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד עובדא דאתא לקמי' בראובן שקנה שדה משמעין בשנת תרמ"ה בעד סך אלף ר"כ וביען של"ה לראובן מעות מזומן הוקף עליו דמי המכר במלוה ונתן לשמעון כתב בנימוסיהם איך שמחויב ליתן לו במשך עשר שנים מדי שנה בשנה מאה ר"כ על קרן ופרעצענט שנים עשר למאה לשנה ונתן לו ג"כ כתב היתר עיסקא ע"ז ונתן לו בשנה הראשונה שני מאות ועשרים ר"כ ובשנה השנית שני מאות ושמנה ר"כ ובשנה השלישית סך מאה וששה ותשעים ר"כ וכעת טוען ראובן היות שאין השדה עושה פירות לשלם פרעצענט וגם הקרן אינו שוה ועד הנה הי' מוכרח לשלם פרעצענט יען ששמעון עשה אינטאבולאציע על כל רכושו ושדותיו והי' מוכרח עוד לעשות הוצאות לסלק הטאבעלע מעל השדות האחרים שיהי' נכתב החוב רק על שדה זו וכל מה שנתן יהי' על חשבון הקרן יען שלא הרויח כלום ותובע עוד ממנו שישיב לו גם הוצאות האלה ושמעון טוען שהוא בעצמו נתן בעד השדה תשעה מאות ר"כ וקיבל ריוח רק מאה ר"כ והי"ל רשות מתחלה לעשות האינטאבולאציע על כל נכסי ראובן ורק אח"כ התחסד עמו להיות נכתב בטאבעלע רק על השדה הזאת זהו תוכן הטענות: הנה בש"ע ח"מ סי' פ"א ס"ל כ' המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ולבסוף טען של"ה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן כו' ויש מי שאומר שאפי' נתן הריוח בפני עדים אם ל"א אתם עידי אפי' נתנם לשם ריוח ישבע עכשיו של"ה שם ריוח וכל מה שנתן יעלה לו לשם קרן אמנם בש"ך שם ס"ק ע"ז כ' דזהו רק באם אין לו שטר על המתעסק על הקרן אבל אם יש לו שטר א"י לומר לא נתתי לך לשם ריוח ע"ש אמנם בנ"ד לכאורה יש לעיין כיון דקיי"ל ס"ח. דלית הלכתא כשטרי מחוזנאי דזקפי לי' לרווחא אקרנא וכתבו לי' בשטרא מי יימר דהוי רווחא ומבואר התם שאפי' אומר המלוה דמהימן לי' כשיאמר של"ה ריוח אסור דילמא שכיב ונפל שטרא קמי יתמי ובש"ע יו"ד סי' קע"ז פסקינין דאפי' עשה רק מהקרן בלבד מלוה אסור כיון שאפשר הוא לתבוע כל הקרן אף אם יהי' הפסד בקרן עט"ז שם ס"ק ל"ג וכיון שכן י"ל לכאורה דבנ"ד אין דין שטר עליו אמנם באמת ז"א דהרי אפי' בכלל בשטר הקרן עם הריבית בלא היתר עיסקא דקיי"ל בח"מ סי' נ"ב דהשטר פסול שמא יבא לגבות בו הריבית בכ"ז כ' בש"ך שם סק"ב בשם הגידו"ת דכשכלל ריבית דרבנן עם הקרן לכ"ע גבי בי' ממשעבדי דל"ג קרן אטו ריבית אלא בריבית דאורייתא ולא בריבית דרבנן והיכי שהוא דרך מו"מ הא ל"ה רק ריבית דרבנן ונהי דבס' שערי משפט שם חולק ע"ז והביא ראי' ברורה לדבריו מד' התוס' בב"ק ל': וב"מ ע"ב. דשייך ד"ז גם בריבית דרבנן וגם בס' גאון צבי חולק על ד"ז אמנם זהו דוקא בלא היתר עיסקא וכדקא' בגמ' ב"ק שם ובב"מ הטעם משום דמשעת כתיבה עביד לי' שומא וקעבר משום לא תשימון עליו נשך משא"כ בנ"ד שהי' בעיסקא אפי' הי' כולל הקרן עם הריוח הא אינו רק משום שלא יבא למכשול כשימות ויפול שטרא קמי יתמי בודאי ל"ש לומר בזה דנקנסי' לפסול בשטר לגמרי ובפרט דהלא כבר ביאר ד"ז הגאון מבוטשאטש ז"ל בס' חסד לאברהם חיו"ד סי' מ"ט דדין זה אינו רק בשטר בעדים ככל סתם שטר שבש"ס כיון דאם יתנה בשעת כתיבת השטר שנותנו לו באמנה ושאינו מתחייב לו בסך הקרן והריבית בהחלט רק שמאמין לו שלא יתבע השטר זה רק הסכום שמגיע לו היינו הקרן בלבד אם לא יהי' הפסד או ריוח כשיהי' ריוח הלא אז אסור להם לעדים לחתום על שטר זה שהרי הם מעידים עדות שקר שפלוני נתחייב הסכום שעולה הקרן והריוח מה שלא נתחייב באמת ומה"ט עדים שאמרו אמנה הוא זה א"מ משום דאאמע"ר שחתמו אעולה וע"כ שיתן לו שטר בסתם על הקרן וריוח ולא ידעו העדים ואז שפיר אסור משום דשמא לא יהי' ריוח ועבר בשטר זה על לאו דלא תשימון עליו נשך דמשעת כתיבה עביד לי' שימא ואף שמאמין לו שאם לא יהי' ריוח לא יתבע ממנו מ"מ כיון שלפני העדים נתחייב לו בשטר בסתם והו"ל כגבוי ולכן גם אם אינו מקבל ריוח אח"כ הו"ל כמחזיר את הריבית וכ"ז דוקא בשטר בעדים אבל כשכותב לו בכתב ידו הקרן עם הריוח ומפרש שנותן לו לבטחון באמנה שאם יהי' ריוח יתבע ממנו ואם יהי' תפסד יסבול חלקו דאז אין כאן איסור ריבית דאטו משום שקיבל מעות הנותן בעיסקא אסור לו להאמינו ולמסור נכסיו בידו בלי שטר וראי' ואף דאסור לו לאדם להשהות שטר אמנה בתוך ביתו משום אל תשכן באהליך עולה כדא' בכתובות י"ט. זהו כשאינו חייב לו כלום עליו כל שהוא חייב לו סך מה שרי כדא' התם אבל שטר פרוע זימנין דמשהי לי' אפשיטי דספרא וא"כ בנ"ד הואיל וחייב לו על שטר זה הקרן מקיבל אף דאם יהי' הפסד ינכה לו מהקרן אין בזה משום אל תשכן באהליך עולה עכ"ד וא"כ בנידן שלנו שכתב לו שטר עיסקא אף שבהכתב שנתן לו בנימוסיהם הי' כולל הקרן עם הריוח ל"ה איסור וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא כללם ביחד רק מה שנתן שט"ח על הקרן בהחלט ליכא איסורא מטעם הנ"ל וא"כ הו"ל שטר מעליא ואינו נאמן בשבועתו לומר של"ה ריוח: איברא דלכאורה יש לעורר ע"ד החס"ל הנ"ל דאין נידן זה דומה לשטר פרוע דל"ה עולה כיון דמעיקרא בהיתרא אתא לידי' ולכן גם אם פרע הלוה אח"כ שרי לי' להשהותו בידו בשביל הפשיטי דספרא משא"כ לעשות מתחלה שטר כזה יותר ממה שמגיע לו בתתו אמון לו שלא יתבענו יותר מחיובו אפשר לומר דאית בי' משום א"ת באהליך עולה והו"ל ככל שטרי אמנה ולא יהי' א"כ בנ"ד על שטר זה תורת שטר מעליא ויאומן בשבועתו של"ה ריוח ואף דכתבו ביניהם שטר עיסקא וא"כ הלא מבואר בש"ך ח"מ סי' נ"ז סק"ו דהיכי דכתוב ע"ג השטר אופן הנחתו ליכא עולה כלל ע"ש אמנם ז"א דע"כ כונת הש"ך שם הוא רק כשכותב על גוף השטר אבל לא כשכותב על נייר בפ"ע ועכצ"ל הכי דהרי מבואר בפירש"י שבת ע"ט. דלמ"ד דאסור להשהות שטר פרוע אפי' ע"י שובר נמי אסור דשמא יאבד השובר וזה חוזר וגובה בו ע"ש ויהי' א"כ מזה סתירה לד' הש"ך הנ"ל וע"כ דל"ק הש"ך הכי רק בשכותב על גוף השטר אבל לא כשכותב על נייר בפ"ע וא"כ בנ"ד כשנכתב מעיקרא בהשט"ח כלול הקרן עם הריבית או אפי' הקרן בלבד אפשר דאיכא בזה משום א"ת באהליך עולה אף דעשו כתב עיסקא ביניהם אמנם באמת יש להוכיח דהיכי דמגיע לו איזה ממון משטר זה אפי' כשנכתב מתחלה על יותר מהמגיע אין לו דין שטר אמנה והוא מדברי הש"ס כתובות פ"ז. איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו ופרש"י היתה כתובתה אלף זוז כתוב בשטר והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה וקפשיט דנפרעת שלא בשבועה ופריך במאי גביא בההוא שטרא ההוא שטרא חספא בעלמא הוא ומשני באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו וקשה דאכתי הא הו"ל שטר אמנה שכתוב מתחלה אלף זוז ואינו מגיע לה אלא מנה וע"כ דכיון דמגיע לה עכ"פ משטר זה מנה אף שמתחלה נכתב על אלף זוז הוי עלי' דין שטר מעליא ובלא"ה א"א לומר כלל דבנ"ד יהי' עולה כיון דאם יהי' ריוח הא באמת מגיע לו ככל הכתוב בשטר ול"ד לאמנה דליכא שום אופן שיגיע לו חוב זה ועפי"ז אזדא ג"כ קושי' הר"ן בכתובות שם דמ"ש תנאי היו דברינו מאמנה היו דברינו ולהאמור נכון דבתנאי היו דברינו הלא עכ"פ כשיתקיים התנאי מגיע לו כל החוב ובכה"ג ליכא עולה. וא"כ הרי בש"ך סי' נ"ז הנ"ל העלה דשטר שנפרע מקצתו אף כשלא נכתב שובר א"ע משום א"ת באהליך עולה ומכ"ש בנ"ד שנכתב כתב עיסקא בודאי הו"ל שטר מעליא ועש"ך יו"ד סי' קע"ז ס"ק מ"ט שכ' בשם הב"ח דבכתב בשטר הקרן בלבד כשהתנה בע"פ בפני עדים שהוא בתורת עיסקא מוציאין מן הלוה הריוח בע"כ ולהדג"מ שם אפי' שלא בפני עדים ע"ש וע"כ נראה ברור דבנ"ד א"י ראובן לטעון על לשעבר שלא הרויח ולחשוב הריוח שנתן על הקרן ונידן הטענה מהוצאות של הסרת הטאבעלע בודאי א"ב ממש מאחר שהי"ל מתחלה רשות ע"ז. ובגוף הדין במה שאסור לצרף הקרן עם הריבית נראה בדרך עצה להנצל מחשש איסור ריבית שיתן המלוה להלוה ג"כ כתב שנתן לו המעות בתורת עיסקא. ועי"ז נופל החשש דילמא יכבוש המלוה השטר עיסקא בידו או יפול קמי יתמי מאחר שיהי' ביד הלוה כתב שניתן לו המעות בעיסקא דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה סי' ריח בעזה"י יום ג' ה' לחודש אדר השני שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי. ברכתי תעלה לראש כבוד בן גיסי ידידי הרב החריף הגביר השלם במעלות ובמדות איש חמודות זך השכל מוה' חיים מאירסואהן נ"י חתנא דבי נשיאה ש"ב הרב הגאון המובהק מוהרי"א זללה"ה אבד"ק לבוב יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש נידן א' שהקדיש לטובת נשמתו סכום מעות לחברת ת"ת דעירו וצוה להבנים שיקחו בעד הסך הלז שפארקאססי בישל או ווטרטהפאפיערע והרווחים שיעלו יחלקו מדי שנה בשנה ביום היא"צ שלו ונכתב ונחתם זה בשטר צוואה ולאח"מ קימו וקבלו הבנים שפאר־ביכל והניחוהו ביד נאמן שלהם ומחלקים בכל יום היא"צ של אביהם הרווחים בין הבנים העניים דת"ת וכעת חברת ת"ת צריכה למעות מזומן אחרי שאיש א' השאיר אחריו ברכה בעזבונו בית חומה לטובתה ומונחים שעבודים עלי' וכל עוד שאין מסלקים השעבודים לא יוכלו להעלות בהטאבעלע הבית חומה ע"ש החברה שעל כן מבקשים גבאי החבורה הזאת שיתנו להם הבנים סכום המעות מהצוואה הנ"ל למען השיג ידם להעלות הב"ח ע"ש החבורה ונפשו בשאלתו אם אריך למיעבד הכי עפ"י דתוה"ק: