הרי בשמים תקסז

א"ח סי' תצ"ו והנה לכאורה עלה במחשבתי לומר עפ"מ שהקשה הרשב"א במה"ב [הובא בפמ"ג סי' צ"ט בשפ"ד סק"ז] לפמ"ש שם דלהכי שריא מה"ת קדרה שאב"י משום דהוי טעם לפגם אף דאינו בכלל נבילה שא"ר לגר משום דבאמת כיון דחזינין דמב"מ בטל ברוב היל"ל גם במבשא"מ דבטל ברוב אפס דנהי דגופו בטל ברוב אבל הרי בא"מ נותן האיסור טעם בהיתר וזהו בטעם מושבח משא"כ טעם פגום אין לו כח לאסור וממילא בטל ברוב כמו מב"מ וא"כ לפי"ז דמטעם ביטול קאתינין עלה הרי בלא"ה יש לאסור קדרה שאב"י לכתחלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ולפענ"ד י"ל דהנה הא דצריכין לבטל הממש ברוב הוא דהרשב"א לשיטתו שכ' הב"י בסי' צ"ח משמו דחלב שבולע מבשר אינו בולע רק טעם ולא ממש אבל חלב שנבלע בבשר הוי טעמו וממשו דגוש מצלול בולע ממש ע"ש דלא כרש"י ז"ל בפסחים מ"ד: דגם בשר מחלב אינו בולע רק טעם ובתוס' ע"ז ס"ז. חולקים על רש"י] והפמ"ג במש"ז רסי' צ"ה מסתפק לפי"ז בחלב הבלוע בכלי דהוי ממש שלא יהי' נ"ט בר נ"ט מה"ט. וגם למאי דמסיק הפמ"ג שם דגם בצלול שנבלע בכלי שייך נ"ט בר נ"ט היינו דאמרי' דגם ממש שנבלע בכל מיקלש טעמו אבל בהא ליכא לספוקי דלהרשב"א מיבלע ממשו של צלול בהכלי ולכך אנו מוכרחין לבא מכח ביטול ברוב לענין הממש אבל בגוש שמתבשל או נצלה בקדרה בודאי ליכא רק טעם ולא ממש ולא אצטריך לן למיתי עלה מדין ביטול הממש ברוב כיון דליכא רק טעם וא"כ מיושב קושי' הרשב"א הנ"ל דלהכי אצטריך לומר בגמ' הטעם משום גזירה אטו ב"י ולא משום א"מ איסור לכתחלה כדי לאסור גם בכלי אב"י שנאסר ע"י איסור גוש דלא בלע רק הטעם וא"צ לביטול ברוב. וכיון שכן י"ל לכאורה בהך פינכא דאימלח בה בשרא כיון דנאסרה מכח הדם דהוי איסור צלול אסורה גם לאחר מעל"ע דנהי דליכא למיגזר אטו ב"י כיון דהו גזלג"ז בכ"ז הרי אסור לבשל בה משום א"מ איסור לכתחלה דכיון דנבלע בה ממש מהדם הצלול וצריכין למיתי מכח ביטול ברוב ממילא אסור להשתמש בה משום א"מ איסור לכתחלה כנ"ל. אמנם אחרי העיון תי' זה ליתא דהנה הך עובדא דפינכא עכצ"ל דמיירי בישנה דאי בחדשה היכי מוכיח מינה דס"ל מליח כרותח דילמא מליח אינו כרותח ואפ"ה תברי' משום דכ"ח חדש בולע גם בצונן כמ"ש בב"י סוסי' צ"ג בשם ר"י הלבן וכיון דע"כ מיירי בישנה הרי באמת כ"ח ישן גם ע"י בישול אינו בולע כיון ששבע מלבלוע אפס דע"י בישול או כבישה מיפלט מה שבלע מקודם ונכנס אחר במקומו כמ"ש בט"ז שם וא"כ לכאורה אמאי תברי' להך פינכא הרי כיון דקיי"ל אין מליחה לכלים להפליט רק להבליע עש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח דלעולם אין כח מלח וציר מפליט כלי וכיון דאינו מפליט בליעה הקודמת ממילא לא בלעה הפינכא כיון דהיא ישנה ושבע מלבלוע אמנם היטב אשר דבר בזה בכו"פ שם דרק ממש אינו בולע כ"ח ישן מטעם שבע מלבלוע אבל טעם שפיר בולע וכ"כ בחו"ד שם ע"ש וא"כ א"ש דתברה כיון דנהי דממשו של דם לא בלעה אבל הא עכ"פ בלעה טעם הדם וא"כ לפי"ז נסתר תירוצנו הנ"ל דלהכי אסורה אף אב"י משום דדם צלול ונבלע הממש וצריכין לבטלו ברוב וא"מ איסור לכתחלה ולהאמור ליתא זה דהרי הכא ע"כ לא בלעה הממש משום שבע מלבלוע ולא בלעה רק הטעם וא"צ לביטול וא"כ הדר קשיא שפיר דאמאי אסורה לאחר מעל"ע משום גזירה אטו ב"י הא ל"ה רק איסור דרבנן והוי גזלג"ז. אמנם באמת מבואר בתוס' והרא"ש שילהי ע"ז שכתבו שם בהא דאסרינן קדרה אב"י ובתבשיל מתירין נטל"פ דהוא משום דקדרה אב"י הלא קיבלה טעם מושבח וחל עלה שם איסור קודם שנפגם משא"כ התבשיל שרי כיון שקיבל טעם פגום ע"ש וא"כ לפי"ז שפיר יש לאסור מטעם זה הקדרה אב"י אפי' באיסור דרבנן מאחר שנקרא עלה שם איסור ושפיר תברה ר"א לההיא פינכא. ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' בעל ס' לב ארי' על חולין שם שהקשה לפמ"ש בש"ך סי' ק"ה בשם רש"ל דכלי חרס בולע אף בכלי שני א"כ דילמא קא' רבין מליח אינו כרותח דכלי ראשון רק ככלי שני וא"כ הפינכא דהוא כ"ח נאסרה שפיר. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר עפמ"ש בש"ך שם דאף להרש"ל אינו נאסר הכ"ח רק כדי קליפה וא"כ לפ"ד התוס' פסחים הנ"ל דבתרתי לטיבותא שלא נבלע אלא משהו וגם אב"י הוי בכ"ח כדיעבד דשרי לבטל ע"ש וא"כ הלא קיי"ל סתם כלי יש במה שבתוכו ס' נגד קליפת הכלי וכיון דלעולם יש ס' הא שרי להשתמש בה לכתחלה כשאב"י לד' התוס' הנ"ל ואמאי תברה ר"א. אמנם באמת ז"א דהרי כ' בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ה בשם האו"ה והא"ר דהיי"ד בשאר כלים יש במה שבתוכו ס' נגד הקליפה אבל בקערה שרחבה ואינה גבוהה מסתמא ליכא ס' ע"ש ולפי"ז הרי רש"י ז"ל פי' פינכא קערה של חרס וא"כ אפי' אי לא נאסרה. רק כ"ק ליכא ס' ושפיר קשה כנ"ל. ולהאמור יתיישב ע"נ דהנה הטעם של התוס' והרא"ש הנ"ל משום שהכלי בלע טעם מושבח לא שייך רק אי אמרי' דנעשה נבילה וחל על הקדרה שם איסור בשעה שקיבלה טעם מושבח ותו לא פקע אבל אי לא אמרי' נעשה נבילה א"כ אין על הכלי שם איסור רק דהבלוע שבתוך הכלי אוסר את המתבשל איך יוכל לאסור הלא הבלוע הוא טעם פגום וכמו שאם נתבשל בדיעבד אינו אוסר כן מהראוי שיהי' מותר גם לכתחלה וכ"כ בס' ישיע"ק ביו"ד סי' צ"ח ע"ש ולפי"ז אי ל"ה נאסרה הפינכא רק מכח דבכ"ח נאסר גם כ"ש כ"ק ובכדי קליפה הרי דעת רבים מהראשונים ז"ל דאפי' באוכל ל"א דנ"נ דבחצי חתיכה ל"א דנ"נ כמ"ש בתוס' חולין ריש דף צ"ז בשם הר"א ממיץ ובב"י סוסי' ק"ה בשם רבינו ירוחם ועש"ך סי' כ"ב סק"י וסי' צ"ו סק"ט ומכ"ש בכלי דלא נאסרה אלא כ"ק בודאי ל"א דנ"נ וא"כ ל"ש הטעם דנקרא עלה שם איסור ואמאי תברה ר"א וע"כ מוכיח מהא שפיר דס"ל מליח כרותח דכ"ר ונאסרה כולה [ואף דאין כח במלח להבליע בכלי רק כ"ק כמ"ש בסי' ס"ט סט"ז וברמ"א סי' צ"א בכ"ז ע"י כבישה בציר נאסר כולו כמ"ש בש"ך שם ובכ"ח אפי' ע"י מליחה נאסר בכולו כמ"ש ברמ"א סי' צ"א סס"ה ועפמ"ג בשפ"ד סי' ס"ט ס"ק פ"א פ"ב] עכ"פ נראה דאע"ג דמכח הך טעמא דנקרא עלה שם איסור יש לאסור קדרה שאב"י אף באיסור דרבנן היינו רק איסור דרבנן שגזרו חכמים עליו איסור ודאי אבל כל שאסרוהו רק מכח ספק שמא נתערב בו איסור דעכ"פ כיון דאנו מסתפקין אם נתערב כאן איסור כלל בכה"ג ל"א דנעשה נבילה עכ"פ לענין הכלי ערמ"א סי' ק"ז ועש"ך סי' צ"ב סק"ח ול"ש גבי' לומר דנקרא עליו שם איסור לאוסרו לאחר מעל"ע וזהו הנלפענ"ד בכונת הש"ך בסי' ק"ז סק"ב בהא דכ' הרמ"א שם דאפי' לד' האוסרים אין לאסור הכלי שנשתמש בו דמעמידין הכלי על חזקתו וכ' בש"ך שם בשם מהרי"ל דלא התיר הכלי אלא לאחר מעל"ע משום דהוי ספקא דרבנן דנטל"פ ומזה ראי' דהסמ"ג והפוסקים מיירי באיסור דאוריי' והיינו דאי איתא דמיירי באיסור דרבנן א"כ ל"ה צריך הרמ"א להתיר מטעם דמעמידין הכלי אחזקתו אלא משום דעכ"פ לא אתחזק באיסור וא"כ לאחר מעל"ע הא ל"ש גזירה אטו ב"י דהוי גזלג"ז ואי משום דנקרא עלה שם איסור הרי כיון דספק אם בלע הכלי איסור כלל הא לא נקרא על הכלי שם איסור עכ"פ ואין אנו צריכין למ"ש הפמ"ג שם בכונת הש"ך משום דאי באיסור דרבנן מה לי תוך מעל"ע או אח"כ שעי"ז הקשה דבשלמא לענין התבשיל י"ל דמה"ת בטיל ברוב ומדרבנן צריך ס' משא"כ במחבת ל"ש ביטול והוי תוך מעל"ע איסור תורה ע"ש ולדברינו ל"ק כלל: אמנם כן ראיתי להפמ"ג בסי' ק"ג בשפ"ד שכ' דאפי' באיסור דרבנן אסור אב"י משום גזירה אטו ב"י ול"ה גזלג"ז כיון דהוא מצוי וקרוב לטעות ע"ש וכעין זה מצינו בתוס' שבת ריש דף כ"ד. ובתו"י שם כ"א. דלהכי גזרינן חלב מהותך אטו שאינו מהותך אע"ג דשאינו מהותך גופי' הוא משום גזירה שמא יטה אפ"ה ל"ה גזלג"ז כיון דכשאינו מהותך אינו נמשך אחר הפתילה יפה קרוב לודאי הוא שיטה ול"ה בכלל גזלג"ז ע"ש אמנם באיסור דרבנן כזה בחלב שחלבו עכו"ם שהוא רק משום ספק איערובי חלב טמא דאין אנו יודעין אם יש כאן איסור כלל י"ל דגם הפמ"ג יודה דהרי גם בספק איסור דאוריי' מצדד הפמ"ג שם להקל בהפ"מ כשנודע לאחר מעל"ע ומכ"ש בנ"ד הרי לשמא הוא כולו או רובו חלב טמא הא לא חיישי' כדא' בע"ז ל"ה: חלב טהור חיור טמא ירוק וליכא חשש אלא שמא עירב מעט חלב טמא ע' פרישה וש"ך סי' קי"ח סק"ג דחלב טמא וחלב טהור הוי מב"מ בטעמא וכ"כ בפר"ת סי' קט"ו סק"ד בשם הרשב"א א"כ י"ל דאפי' אי נחמיר בחלב של עכו"ם באב"י אף דמדאוריי' מב"מ בטל ברוב משום דכ' הראב"ד בה' מ"א דבשל עכו"ם ל"ש ביטול ברוב שלא יפרוצו והכי מבואר באמת בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"ו בשם תשו' הרשב"א סי' קמ"ג דגם בחלב עכו"ם אסור כלי שאב"י וע' בש"ג פ"ב דע"ז שכ' דחלב עכו"ם הוי איסור ודאי אולם התינח בחלב של עכו"ם משא"כ חלב של ישראל שנשתלח ע"י עכו"ם אפי' למאי דחיישי' לאיערובי הרי מדאוריי' בטיל ברוב דלהכי פסקי' דדי בחותם א' כמ"ש בפרישה עש"ך סי' קי"ח סק"ח בודאי יש להקל בכלי לאחר מעל"ע ועמנ"י כלל נ"ט סק"י ועפמ"ג א"ח בפתיחה סדר שלישי בהנהגת השואל עם הנשאל שכ' לצדד להקל בכלי שנתבשל בו חלב ש"ג לאחר מעל"ע ובס' זכור לאברהם הביא תש' הר"י מברונא להתיר לגמרי קדרה שנתבשל בה חלב ש"ג בדיעבד ויפה כ' מעלתו שיש לצרף ג"כ מ"ש הפוסקים דחלב טמא אינו מצוי בינינו דחמרתא וסוסיא מאיס אצלם ולכלבתא וחזירתא אין חולבין וגמלים לא שכיחי בארצנו ואף אם נמצא א' מני אלף שיהי' לו חלב טמא הוא ביוקר כפלי כפלים מחלב טהור אפס דחלב ש"ע נאסר משום דבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם הגזירה במקומה עומדת והאריך בזה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ק"ז ע"ש אולם חלב של ישראל רק שנשלח ע"י עכו"ם אינו בכלל הגזירה והוא משום חשש איחלופי דל"ח רק כשהעכו"ם נהנה בחליפין [ויל"ע מהא דכ' הרמ"א ביו"ד סי' ש"ב דל"ח לאיחלופי היכי דאיכא למיקם עלה דמילתא אמנם בש"ך שם כ' דעיקר הטעם הוא שם משום דאומן לא מרע אומונותי' אלא שהרב קיצר במובן ע"ש והנה בע"ז ל"ד: גבי מורייס אמרינן דל"ח לערובי חמרא דקיסתא דמורייסא בלומא קיסתא דחמרא בד' לומי ומזה לא מוכח רק היכי דהעכו"ם מפסיד בחליפין ל"ח לחילופי וכ"כ באמת בתשו' מהרי"ט דאף היכי שאין להעכו"ם תועלת וריוח כל שאין לו פסידא חיישינן שנתכוין להכשיל את ישראל. אמנם מד' הרא"ש שם מבואר דאף היכי שאינו מפסיד רק שאינו מרויח ג"כ ל"ח לחילופי וכן מבואר בתוס' ע"ז י"ב: ד"ה ושדי ע"ש [וצ"ע מד' התוס' חולין ע"ד. ד"ה חיתוכא דעכו"ם כו' דא"כ מטעם זה נאסר בשולח ירך לחברו ע"י