הרי בשמים תקסה

ואמאי פוסק הרמב"ם דבכ"ח בשאר קדשים סגי במו"ש אמנם הדבר נכון עפמ"ש בתשו' מהר"ם לובלין סי' כ"ח מובא בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ג ובט"ז סי' צ"ו סק"ה דהא דאמרי' אפשר לסוחטו אסור ואותה חתיכה נשארת באיסורה זהו דוקא היכי דבלע איסורא משא"כ היכי דבלע היתרא אף החתיכה עצמה מותרת אף דלא נסחט לגמרי ע"ש ועמג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח א"כ הא א' בע"ז ע"ו. דקדשים הוי היתרא בלע וא"כ ל"ש אפשר לסוחטו וא"כ לפי"ז שפיר ילפי' דכ"ח ל"מ לי' הגעלה אף באיסורין שהם בנ"ט מהא דא"ת כ"ח ישבר והטעם דנשאר משהו כנ"ל א"כ ממילא גם בשאר איסורין אסור מכח אפשר לסוחטו וא"א למילף מהא דסגי בשאר קדשים מו"ש דשאני קדשים דהיתרא בלע. וארווחנא בהא ליישב ד' רש"י ז"ל בפסחים דבגמ' שם פריך על הא דרבא בר אהילאי בההוא תנורא דטחו בי' טיחיא אסרה למיכלי' לריפתא אפי' במילחא לעולם דילמא אתי למיכלי' בכותחא ואותבי' מהא דאין לשון את העיסה בחלב כו' כי"ב אין טשין את התנור באלי' ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור הא הוסק התנור מיהא שרי תיובתא דרב"א תיובתא א"ל רבינא לר"א וכי מאחר דאיתותב רב"א אמאי קא' קדרות בפסח ישברו א"ל התם תנור של מתכת הכא בקדרה של חרס ופירש"י וז"ל רב מוקי לי' לההוא דקתני עד שיוסק דמשמע הא הוסק שרי בתנור של מתכת אבל של חרס התורה העידה עלי' שא"י מידי דפיו לעולם עכ"ל ותמהו המפורשים דל"ל לרש"י ז"ל לומר דרב דוקא מוקים לה הכי ובש"ס זבחים צ"ה: קא' בגמ' הכי בהדיא רב מוקי לה ההוא בשל מתכת והוא לכאורה אך למותר וגם אמאי באמת נשאר בתיובתא על רב"א ולא משני הא בשל מתכת הא בשל חרס ובפשיטות י"ל דרב אשי לא הו"מ לשנויי הא בשל מתכת כיון דבסוף ע"ז רמי משניות אהדדי תנן השפודין והאסכלא מלבנן באור וגבי קדשים תנן השפוד והאסכלא מגעילן בחמין ומקיים התם ר"א התי' דמשני גבי קדשים היתרא בלע ולכך סגי בהגעלה ובגע"נ איסורא בלע לכך בעי' ליבון הרי דהיכי דהיתרא בלע אפי' בתשמישו ע"י האור סגי בהגעלה וא"כ אי איתא דמיירי בשל מתכת ל"ל להתנור היסק הרי די בהגעלה כיון דהיתרא בלע ולכך קא' רב מוקי לה בשל מתכת כלומר דלרב כיון דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וע"כ ס"ל דגם אטעם קלוש יוכל לחול איסורא וא"כ הרי הטעם דהיתרא בלע קיל כ' הראשונים ז"ל משום דהוי טעם קלוש דהיתרא ושרי ורב דס"ל דגם טעם קלוש דהיתרא אסור א"כ גם בהיתרא בלע בעי ליבון ונהי דלרב א"א למימר נמי התי' דמשני התם כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו כיון דבאמת הקשו התוס' בזבחים צ"ו וחולין קי"ב. דאיך שרי לבשל שלמים בקדרה שבישל בה חטאת הרי ממעט באכילתו דאינו נאכל אלא ליום ולילה ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה ותי' דמב"ב מדאוריי' בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמי' אדאוריי' וזה ל"ש לרב דאיהו הא ס"ל מב"מ במשהו אבל הא איכא לשנויי לדידי' כשינויא דר"פ התם דמשני האי קריד והאי לא קריד ע"ש וכיון דלדידי' גם בהיתרא בלע בעי ליבון להכי שפיר קתני עד שיוסק התנור. או י"ל עפי"ד הרא"ש הנ"ל שכ' לד' הפוסקים דלינת לילה פוגמת א"כ נעשה בעה"ש לפגם וע"כ שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ גזה"כ הוא וכיון דהוי גזה"כ הא לית לן למילף מהתם למק"א דכ"ח א"י מידי דפיו לעולם וע"כ ל"ה רק מדרבנן וא"כ הי"ל להקל בנ"ט בר נ"ט או באב"י כמ"ש בט"ז סי' צ"ג סק"א בדעת בעה"ע ע"ש וא"כ לדידן דקשרינין נטל"פ א"כ ל"ה הא דכ"ח א"י מידי דפיו רק מדרבנן וא"כ מאי מועיל לן אי הוי מוקמי' הא דרב"א בשל חרס דאכתי כיון דע"כ ל"ה רק מדרבנן הו"ל למשרי התם דהוי נ"ט בר נ"ט ובפרט דקא' דאסרה רב"א לריפתא לעולם ומשמע מזה שנאסר אפי' לאחר מעל"ע והוסק דבכה"ג עכ"פ הי"ל להקל כיון דאינו רק מדרבנן משא"כ לרב אתיא האוקימתא שפיר דאיהו הא ס"ל נטל"פ אסור וא"כ ל"ה גזה"כ ושפיר י"ל דהא דכ"ת א"י מידי דפיו הוא מה"ת ולכך החמיר רב"א שפיר לאסור למיכלה לריפתא לעולם ולדרכנו יתבאר שפיר דלכאורה האיך נוכל למוקמי ההוא דרב"א בתנור של חרס דאינו מועיל היסק משום דא"י מידי דפיו הרי הוי היתרא בלע מהשומן שנבלע בפת ושפיר נלמד משאר קדשים דסגי גם בכ"ח מו"ש כנ"ל אמנם הלא הטעם דבהיתרא בלע ל"א אפשר לסוחטו כיון דעיקר הטעם נסחט ולא נשאר רק טעם קלוש וטעם קלוש דהיתרא מותר כמ"ש הרשב"א בנ"ט בר נ"ט דהיתרא דשרי מה"ט וא"כ תינח לדידן דקיי"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי משא"כ רב לשי' דס"ל בחולין קי"א: דגם שעלו בקערה אסור לאוכלן בכותח וא"כ ס"ל דגם אטעם קלוש דהיתרא חל איסורא וא"כ כדקא' התם דף ק"ח. אפשר לסוחטו אסור ה"ה באפשר לסוחטו דהיתרא ושפיר קא' דרב מוקים לה הא בשל מתכת הא בשל חרס דאיהו לשי' אזיל דס"ל דגם טעם קלוש דהיתרא אסור אבל על רב"א שפיר נשאר בתיובתא כיון דלהלכה א"א למימר הכי דאפשר לסוחטו דהיתרא הא שפיר נלמד מכ"ח דשאר קדשים דל"ב שבירה כנ"ל. ודעת לנבון נקל לישב בזה קושי' האחרונים ז"ל דאמאי קא' שמואל קדירות משהי להו עד לאחה"פ דהרי לשמואל אא גם בחרס מהני היסק דע"כ לדידי' הך דאין טשין את התנור באלי'מיירי בחרס דלדידי' א"א לאוקמי בשל מתכת דהרי באמת הקשו בתוס' שם דכיון שנתקנח התנור יפה או הוסק פ"א אמאי אסור לאוכלו בכותח הרי הוי נ"ט בר נ"ט ותי' דשומן שעל החרס א"י לקנח יפה וא"כ א"א לאוקמי בשל מתכת דמתכת הרי יכול להתקנח והו"ל נ"ט בר נ"ט ובשלמא רב מוקי לה שפיר בשל מתכת דלשי' אזל דאוסר נ"ט בר נ"ט אבל שמואל הא קשרי נ"ט בר נ"ט וע"כ מיירי בשל חרס ואפ"ה מהני היסק וא"כ אמאי ל"מ היסק להקדרות של פסח אף להשתמש בהן בפסח ולהאמור י"ל דס"ל דע"י היסק עכ"פ נשאר משהו דכ"ח א"י מידי דפיו ואי דא"כ הי"ל למיסר משום אפשר לסוחטו ואיך קא' עד שיוסק התנור הא הוסק מיהא שרי ז"א דמלבד דס"ל לשמואל בחולין ק"ח דגבי בב"ח אפשר לסוחטו מותר הלא הכא הוי אפשר לסוחטו דהיתרא דלכ"ע שרי משא"כ בקדרות ש"פ ל"מ היסק כיון דנשאר משהו אסור להשתמש בהן ואף דשמואל ס"ל דחמץ בזמנו שלב"מ בנ"ט ול"ג אטו מינו וא"כ יוכל להשתמש בהן שלא במינן ז"א דהרי כ' הריטב"א בחי' חולין שם דהא דס"ל לשמואל אפשר לסוחטו מותר הוא רק בבב"ח כיון דרק חיבורם יחד גורם האיסור ולפיכך אם נתפרדו באופן שאין נותנים טעם זב"ז ל"ה דרך בישול וחוזר להיתרו כמו בכלאי בגדים דעלמא אבל איסור שנתערב בהיתר ואסרו אפי' אם נסחט האיסור ונפרד כיון שנשאר עדיין משהו אינו חוזר להיתרו ע"ש ויש להוכיח זה מע"ז ס"ז. דס"ל לשמואל התם בחומץ שנתן לתוך גריסין צוננים דהי' לשבח ואח"כ הרתיחן ונעשו לפגם דאסור ובתוס' שם דף ס"ח. כ' הטעם דהשביח ולבסוף פוגם אסור דכיון דמעיקרא השביח ונקרא עליו שם איסור שוב אינו חוזר להיתרו ע"ש וא"כ טעם פגום ומשהו הא שוין הם וכשם דהשביח ולבסוף פוגם דנשאר טעם פגום אוסר ה"ה בנסחט ונשאר משהו אסור מה"ט כיון דלקיא שם איסור עליו וא"כ שפיר מובן דלשמואל אסור להשתמש בקדרות חמץ אפי' שלב"מ אחר היסק דכיון דנשאר משהו הא אסור מטעם אפשר לסוחטו כמבואר בפוסקים סי' תמ"ז דחמץ כיון דשמו עליו מיקרי איסורא בלע וממקומו הוא מוכרע דע"כ רב ס"ל הכי דאל"ה תקשי מאי מועיל לן הא דרב ס"ל נטל"פ אסור הרי מבואר בע"ז ס"ח. דבסרוחה מעיקרא גם ר"מ מודה דשרי וא"כ אי נשתמש קודם פסח ונעשה לפגם היל"ל דשרי וע"כ דחמץ כיון דשמו עליו הוי איסורא גם קודם הפסח. ואחרי כל החזון הזה מיושב שפיד ד' הרמב"ם מגמ' דזבחים הנ"ל דהנה בס' צ"ק הקשה בהא דקא' ואיס"ד בישול בלא בילוע לא קפיד ניעבדי' של חרס הרי לקמן צ"ו. קא' אלא הא דארב"א תנור של מקדש של מתכת הוי ניעבד דחרס דהיסקו מבפנים הוא ומשני כיון דאיכא שהל"ח ולחה"פ דאפייתן בתנור הו"ל כלי שרת וכ"ש דחרס לא עבדינן א"כ לישני גם כאן הכי דכ"ש דחרס ל"ע ותי' דאתיא אליבא דר"ש דס"ל במנחות צ"ה: דתנור אינו כ"ש ולפי"ז כיון דע"כ קאזיל אליבא דר"ש הרי כ' בפלתי סי' פ"ז דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אפי' נטל"פ אסור אי לאו דגלי קרא ומכ"ש דטעם קלוש אסור וא"כ אסור לדידי' אפשר לסוחטו גם בהיתרא בלע וא"כ גם בשאר קדשים בעי כ"ח שבירה ושפיר משני כיון דאיכא שירי מנחות הו"ל בישול ובילוע והבן: ובאופן אחד נלפענ"ד לבאר ע"ד הפלפול הא דקא' רב מוקי לה בשל מתכת גם הקשו המפורשים על הא דקא' וכי מאחר דאיתותב רב"א אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו למה תלה פירכא זו במאי דאיתותב רב"א דוקא ובשעה"מ פ"ק מחו"מ הקשה עוד בהא דפריך אמאי א"ר קדרות בפסח ישברו דאמאי פריך דוקא לרב הו"ל להקשות מתני' אברייתא דכיון דהסקה מועיל בכ"ח קדרות במקדש אמאי קתני במתני' דשבירתן במקדש ליעבד להו הסקה ונהי דלפי המסקנא י"ל דכיון דחייס עלייהו שמא פקעי גזרו אף במקדש אבל לס"ד דרבינא הא לא אסיק אדעתי' האי חששא והו"ל לאקשויי מתני' אברייתא ולמה פריך דוקא לרב ונלפענ"ד דהנה הקשו המפורשים דהרי רב ס"ל בכל בכל איסורין שבתורה מב"מ במשהו א"כ מאי איריא דאשמעי' רב דיני' בקדרות בפסח בכל איסורין נמי הכי הוי דינא ואפי' באב"י אטו ב"י ושא"מ אטו מינו אמנם באמת י"ל דלהכי קא' דוקא בקדרות בפסח משום דס"ל לרב נטל"פ שרי והא דקא' ישברו כדי לקיים מצות ביעור חמץ כיון דא"ב חמץ אלא שריפה ילפי' מנותר וא"כ כשם דבנותר א"ת כ"ח ישבר אף לאחר שנעשה לפגם משום דהבליעה בפ"ע משובחת היא וכד' הר"ן הנ"ל הה"נ בחמץ וא"כ שפיר קא קדרות בפסח דוקא ישברו משא"כ בשאר איסורין דתליא בטעמא הא נטל"פ שרי ואי דא"כ מאי מספקא לי' לרבא בע"ז אי ס"ל לרב נטל"פ אסור או לאו הי"ל להוכיח מכאן דס"ל נטל"פ מותר מדקא' דוקא קדרות בפסח ולא בכל קדרות של איסור במב"מ ז"א דהא כ' הפוסקים דהך מילתא דאסור מב"מ בטעם בלבד הוא רק אי ילפי' טכ"ע מגע"מ משא"כ רבא דקא' בש"ס חולין הנ"ל דטכ"ע ל"ד ופירש"י דגע"נ חידוש הוא ע"כ דס"ל דהא דאר"י מב"מ ל"ב דוקא בבעין כמו דם הפר ודם השעיר וכדא' בע"ז ס"ו. חלא דחמרא ודשיכרא במשהו דהוי מב"מ ל"ב אבל בטעם לבד בטיל [עחי' הרשב"א חולין ק' ונבי"ת חיו"ד קא' סי' ל"ה] ולהכי קא' בסוף ע"ז כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וכ' בתוס' חולין קי"ב. וזבחים צ"ו. דאע"ג דכשמבשל שלמים בקדרה שבישל בה חטאת הוא ממעט באכילתן מ"מ מדאוריי' מב"מ בטיל ובכ"מ אוקמי אדאוריי' והקשה הפלתי בסי' צ"ג