הרי בשמים תקסד

למילף מגע"מ די"ל דהגעלת כ"מ הי' משום מב"מ דבמשהו והיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור ולהאמור לרבא לשי' הא לא תלי' נטל"פ בהא אי הוי איסורו במשהו או לא ולפי"ז מיושב שפיר גם הקושיא הנ"ל דלרבא ל"ה מצינין למילף טכ"ע ממו"ש דקדשים כיון דחידוש הוא כמ"ש הרא"ש הנ"ל ואי דהצריך הכתוב מו"ש כדי שלא ישתמש במינו דהוא במשהו ונטל"פ נמי אסור ז"א דלרבא הא ע"כ הוא כטעם הר"ן ושרי נטל"פ אפי' באיסור משהו כנ"ל וממילא מיושב ע"נ לפי"ז גם קושי' התוס' דחולין הנ"ל דבפסחים שפיר קא' דיקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור דהתם כולה סוגיא אזלא לאביי כמבואר בנזיר ל"ז. דאביי מותיב כל הני תיובתי עתוס' שם וברמב"ן בפסחים שם ולאביי הא א"א לומר דיקדש אתי לטכ"ע כיון דלדידי' שפיר ידעינן טכ"ע בקדשים ממו"ש ואי דחידוש הוא מכח נטל"פ ז"א דלדידי' הלא שפיר אפשר לומר משום חשש שמא ישתמש במינו דאיהו הא ס"ל טעמא דנטל"פ משום דהממש בטל ברוב והיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וא"כ ל"ה חידוש ולהכי קא' דיקדש אתי להמל"א: ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל בסגנון הנ"ל דהנה באמת הר"ן בסוף ע"ז מביא ג"כ קושי' התוס' דלמה הצריכה התורה מו"ש הרי לינת לילה פוגמת ותי' הר"ן דגם באב"י הבליעה בעצמה אינה נפגמת אלא כשבא לתבשיל אחר הוא פוגמו וכיון שהבליעה בעצמה משובחת ונותר מצוה לבערו ואמרה תורה דהביעור בכ"ח שבירה ובכ"נ מו"ש ע"ש וא"כ לפי"ז שוב ל"ה ההכשר בכלי מקדש חידוש והדר קשיא שפיר קושי' הנ"ל דהי"ל למילף טכ"ע בקדשים מהכשר כלי המקדש אמנם באמת י"ל דע"כ אין המו"ש לבער הבלוע רק גזה"כ הוא דהרי בכ"ח אין הבלוע מתבער בהשבירה כיון דנשאר הבלוע בחרסים וא"כ י"ל דה"ה במו"ש לא הקפידה תורה לבער הבלוע והוא גזה"כ וכדמצינו נמי דמסתפק הש"ס בזבחים צ"ה: להצריך מו"ש אפי' בבישול בלא בלוע והיינו מטעם דחידוש הוא וכדקא' בחולין ק"ח. אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי וא"כ א"א למילף טכ"ע ממו"ש די"ל דהוי גזה"כ כמו דהשבירה הוי ע"כ גזה"כ ואין ללמוד הימנו טכ"ע אולם עדיין קשה דהרי בזבחים צ"ו. פריך על הא דתנן קדירות של מקדש ישברו ושבירתן בקודש וכי עושין אשפתות בעזרה אשתמיטתי' הא דתני שמעי' בקלנבו שברי כלי חרש נבלעין במקומן וא"כ לפי"ז ל"ה שבירה בכ"ח גזה"כ דשפיר מתבער הבלוע מן העולם כיון דהשברים נבלעין בקרקע דרך נס וכיון דלית לן למימר דהוי השבירה גזה"כ ממילא הוי גם המו"ש להוציא הבלוע ושפיר שמעינין טכ"ע ממו"ש והדק"ל ל"ל לרבא יקדש על טכ"ע. אמנם י"ל דרבא לשי' בפסחים ס"ד: אתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר נועלין תנן מאי בינייהו א"ב למיסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילי מעלו דסמכינין אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינין אניסא ע"ש ולפי"ז כיון דס"ל לרבא דלא סמכינין אניסא א"כ איך התירה התורה שבירה בכ"ח ולסמוך אניסא שנבלעו במקומן דליהוי ביעור וע"כ דשבירה בכ"ח חידוש הוא ולא לבער הבלוע ממילא גם מו"ש דכ"נ אינו לבער הטעם ולא שמעינין מיני' טכ"ע ולכך אצטריך רבא שפיר יקדש למידרש טכ"ע משא"כ בפסחים דכולה סוגיא הוא אליבא דאביי כנ"ל ואיהו לשי' אזיל דס"ל סמכינין אניסא וא"כ הוי שפיר שבירה בכ"ח כדי לבער הבלוע וה"ה מו"ש ושמעינין שפיר טכ"ע מהתם וע"כ אצטריך לדידי' יקדש להמל"א. ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' התוס' בפסחים ל'. שהקשו דמאי מספקא לי' לרבא בע"ז גבי עכברא בשיכרא אי ס"ל לרב נטל"פ אסור או מותר ואמאי לא פשיט לי' מהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו דע"כ ס"ל נטל"פ אסור ולדברינו א"ש דהנה בס' אור חדש הקשה בהא דפריך התם ולישהינהו אחה"פ וליעבד בהו שלא במינן דילמא ס"ל כר"י דאב"ח א"ש ויליף לה מנותר ולכך ישברו כדי לבער הבלוע מן העולם כמו בנותר דא"ת כ"ח ישבר לבער בליעת נותר אמנם באמת י"ל דשא"ה בכ"מ דשברי כ"ח נבלעין במקומן והוי שפיר ביעור משא"כ הכא הא בהשבירה ליכא ביעור דהחרסין עדיין בעולם ולפי"ז לרבא שפיר מספקא לי' דילמא ס"ל לרב נטל"פ שרי ואפ"ה ישברו כדי לבער הבליעה מן העולם כיון דהבליעה בעצמה משובחת וכד' הר"ן הנ"ל ואי דשברי כ"ח נבלעין במקומן ז"א דהרי ס"ל לרבא דלא סמכינין אניסא וע"כ דהשבירה בעצמה הוי ביעור כדא' בב"ק נ"ד. שבירתן זהו מיתתן וא"כ גם בחמץ י"ל הכי. אמנם הא קשיא לכאורה לדברינו דהרי הא דידעינן טכ"ע בכל הקדשים אף דקרא דיקדש. רק בחטאת כתיב קא' בזבחים צ"ח. דילפינן מזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע עתוס' שם וא"כ הלא באמת הקשו בתוס' ר"פ דם חטאת [זבחים צ"ב. ד"ה יכול כו'] דמכלן דאתיא היקשא לענין דמתקדש בבלוע ומיעוטא דזאת התורה ממעט קק"ל לענין שאין דמן טעון כיבוס אימא איפכא ותי' דכיון דאשכחן דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לאוקמי היקשא לענין להתקדש בבלוע מאחר דאשכחן דטעונין מו"ש מטעם בליעת כלי ולדרכנו הנ"ל הא לכך לא ילפינן אליבא דרבא בקדשים טכ"ע ממו"ש משום דמהתם הו"א דלאו משום להוציא הבליעה רק גזה"כ דומיא דשבירת כ"ח א"כ לא מצינין למילף גם מיקדש טכ"ע בשאר קדשים דאימא דהיקשא דכל הקדשים לחטאת הוא לענין כיבוס וזאת ממעט בלוע בשאר קדשים כיון דכל מאי דמסתבר לן למוקמי ההיקש על בלוע הוא רק מפאת דאשכחן מו"ש דהוא משום בליעת כלי וכיון דלרבא ע"כ לא משום בלוע הוי תו לית לן שום טעם למוקמי ההיקש על בלוע דוקא. אולם י"ל דלרבא הא בלא"ה ליתא לתי' התוס' הנ"ל שכ' דלהכי מסתבר לרבות בלוע כיון דאשכחן דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה למעוטי תרומה ורבא הא קא' שם צ"ו: דאצטריך למעוטי תרומה דמו"ש בקדשים הוא מים ולא ביין ומזוג ותרומה אפי' ביין ומזוג ופרש"י שם דבתרומה לא קפדינין אלא אהגעלת איסור הנבלע בו וא"כ לפי"ז לדידי' ע"כ דאין המו"ש משום בלוע דמו"ש להוציא הבלוע הא אית' גם בתרומה וע"כ אנו צריכין למימר דלרבא מסתבר לאוקמי מיעוטא דזאת למעט כיבוס כיון דלא מצינו כה"ג בכה"ת כולה וההיקש לרבות קידוש בבלוע כיון דמצינו כה"ג דבלוע אוסר בטכ"ע בשאר איסורין ואף דטכ"ע ל"ד דל"י מגע"מ ובב"ח ונזיר בכ"ז הרי מצינו דאסרה תורה גבי הני ואמרי' דדמי להני משא"כ כיבוס לא מצינו בשום מקום דכוותי' ומהיכי תיתי נימא דהוקשו בזה גם שאר קדשים לחטאת ושכן אנו מוכרחין לומר ג"כ בד' הרמב"ם ז"ל דפוסק בפ"ח ממעה"ק ה"ב כר"ש דס"ל בזבחים צ"ג. דדם פסול אפי' הי"ל שעה"כ אין טעון כיבוס וקא' טעמא מדכתיב אותה והקשו עליו דא"כ איך פוסק שם בה' ט"ז דקק"ל בעי מו"ש דהוא כר"י דקא' מדאצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקק"ל טעונין מו"ש ותי' בס' צ"ק דהרמב"ם פוסק כר"י דקק"ל טעונין מו"ש אבל לא מטעמי' מדאצטריך אותה רק דיליף מהיקשא דזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת דילפי' מהיקשא לענין בליעה וה"ה לענין מו"ש דמו"ש מטעם בליעת כלי אתי ולד' התוס' הנ"ל הא מאי דמוקמי' ההיקש על בלוע הוא רק מדחזינין דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה פרט לתרומה ואי לא ידעי' מו"ש רק מכח היקשא דבלוע א' ביעא דההיקש אתי לכיבוס וע"כ כדברינו דיותר מסתבר לאוקמי על בלוע דאשכחן כוותי' באיסורין אחרים ולא בכיבוס דלא מצינו כה"ג בכה"ת כנ"ל: והנה הרמב"ם שם בהלכה י"ד מחלק בהא דכ"ח ישבר דהוא רק בחטאת ולא בשאר קדשים ותמהו עליו מד' הש"ס זבחים צ"ה: בעי רמב"ח תלאו באויר תנור מתו אבישול ובילוע הוא דקפיד רחמנא א"ד אבישול בלא בלוע כו' ת"ש דאר"נ ארב"א תנור של מקדש של מתכת הי' ואיס"ד בישול בלא בילוע לא קפיד נעביד של חרס כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובילוע עבדינן של מתכת ולד' הרמב"ם ז"ל מאי איכפת לן בשירי מנחות הרי בשאר קדשים ל"ב שבירה בכ"ח רק בחטאת ואי משום מנחת חוטא הרי במנחת חוטא ל"ה שמן וכבר הארכתי בישוב ד' הרמב"ם בספרי הר"ב סי' מ"ט. ומה שנלפענ"ד כעת הוא עפ"מ שהקשה עוד בברה"ז לסברת הרמב"ם דבשאר קדשים חוץ מחטאת סגי במו"ש אפי' לכ"ח א"כ איך ילפי' מהא דהתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דפיו לעולם ואין לו תקנה אלא שבירה הרי בשאר קדשים סגי גם בכ"ח מו"ש וא"כ נילף משאר קדשים דמהני הגעלה לכ"ח ותי' בצ"ק דס"ל להרמב"ם דמה שהחמירה תורה בחטאת יותר מבשאר קדשים אינו חומרא בלי טעם אלא התורה החמירה בחטאת דאוסרת אפי' במשהו וכ"ח א"י מידי דפיו לעולם אפי' אחר מו"ש דעכ"פ נשאר בו משהו וחטאת אוסרת במשהו ולהכי טעון שבירה משא"כ בשאר ק"ק דאינם אוסרים במשהו סגי במו"ש לפי"ז שפיר ילפינן יי"נ וחמץ ושאר איסורים דאוסרים במשהו דהתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דפיו לעולם ואוסרת במשהו עכ"פ כמו דחטאת אוסרת במשהו וצריך שבירה בכ"ח עכ"ד והכי מבואר באמת בעיטור ח"ב ד"ו ע"ג בדפוס לבוב אמנם עדיין קשה דהרי באמת קיי"ל דכ"ח א"י מידי דפיו לעולם אפי' באיסורין שהם בנ"ט שע"כ נלפענ"ד דהנה באמת בט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ח כ' לד' המרדכי דבכ"ח אמרינן שגוף החרס נעשה נבילה ולכך אפי' בכ"ח חדש צריך לשער נגד החרסית כולו ע"ש וא"כ הרי כ' הרשב"א בתה"א ובחי' חולין צ"ח דבקדשים דהמל"א אמרי' חנ"נ מה"ת וא"כ לפי"ז א"ש מה שנתקשה הבעל העיטור וכן הקשה בס' פנים יפות עה"ת פ' צו דאמאי א"ת כ"ח ישבר לישהינהו עד שיהיו אב"י ויהי' לפגם דשרי מה"ת ולהאמור אף שנפגם הטעם הרי מ"מ גוף החרס נ"נ ובחרס גופי' ל"ש פגם אפס דאי נימא דעיקר הטעם יוצא ע"י הגעלה רק שנשאר משהו הא ל"ש נעשה נבילה כיון דעיקר הטעם סופו לצאת ע"י בישול גדול ל"א דנ"נ כמ"ש בתוס' חולין ק'. ד"ה כשקדם וסלקו דכל שסופו לצאת אף שעדיין לא יצא לא נ"נ. אמנם הא קשיא דהרי קיי"ל דאפי' לשי' הר"א דל"א חנ"נ בשאר איסורין מ"מ החתיכה נשארת באיסורה ואף אם יש בתערובת ס' נגד כל החתיכה מ"מ החתיכה נשארת באיסורה דאיפשר לסוחטו אסור וטעמא משום דאין האיסור נסחט מהחתיכה לגמרי ונהי דבבישול נסחט בליעתה ומתפשט בכל התבשיל בשוה מ"מ גם בתוכה נשאר מעט איסור דאין הגעלה באוכלין ולהכי כיון שנשאר בתוכה משהו איסור עדיין באיסורה קיימא כמבואר כ"ז בתוס' חולין ל"ז: ד"ה וכחל מן המנין ושם קי"ב. ד"ה תרי גללי דמלחא ובחי' הרשב"א חולין ק"ח ובר"ן שם ובתשו' הרשב"א סי' תצ"ה ובטור וב"י ס' ק"ו. וא"כ בשלמא בכלי מתכת דע"י הגעלה נפלט לגמרי ל"ש לומר אפשר לסוחטו משא"כ בכ"ח דלעולם נשאר משהו הי"ל לאסור הכ"ח מכח אפשר לסוחטו