הרי בשמים תקסג

ולבר מן כל דין יש להתיר בנ"ד מכח דברי הש"ס ע"ז ל"ג. אר"פ ש"מ מדר"ז האי נכרי דשדא חמרי לבי מילחי דישראל שרי וכ' בתוס' שם דהלכה כר"ע לפי שהאש שורפו וכלה שם ומתוך כך התירו המלח אע"ג שרגילות שמשימין עליו דם בשעת רתיחה ללבנו ע"ש וה"ה בנ"ד ששורפין המושעל באש שעי"ז נעשה לטיט אפי' הי' בו לחלוחית מהשרץ הוא נשרף ונכלה באש מכל הלין טעמי נלפענ"ד דאין שום חשש איסור בזה. וע"ד אשר דרוש ידרוש מעמי לשלוח לו ספרי "הרי בשמים" צר לי כי לא אוכל למלאות משאלתו בזה יען אין נמצא עוד ת"י כי אך יצוא יצא ספרי מביהד"פ מצא כדי גאולתו מאשר תל"י כי נתן את חנו בעיני חכמי התורה והוגיה וימהרו לזכות בו כבכורה בטרם קיץ והמעט שנשארו בידי היו למאכולת אש בהתבערה הגדולה ההיתה פה אשתקד בעוה"ר. יתענג על רב שלום יחזקהו ה' ויאמצהו ויחדש כנשר נעוריו עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן ולפני שמש ינון שמו כברכת ועתירת ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' ריג בעזה"י יום ג' י"ט מנ"א שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד הרב המאה"ג הותיק וכו' מוה' שלמה מאיר טייכר נ"י אבד"ק גלאגוב יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש באיש א' מק' מחזיק האקציז מבהמות וד"א כנהוג ובא בשאלה לפניו אם רשאי להלות מעות לא"י סוחרי ד"א הקונים אותם לשלחם לוויען ולמען שיהי' הוא בטוח במעותיו ישלחו הסוחרים הד"א על הבאהן על שמו כדי שיבא דמי פדיונם מוויען אליו ודורש כ"ת ממני לחות דעתי הנמוכה בזה אם אין בזה איסור סחורה בנו"ט: הנה לפענ"ד אין בזה איסור אחרי שהישראל אינו מקבל שום ריוח מהד"א ול"ה סחורתו ואף דכ' ברמ"א סי' קי"ז דאסור להלות על דברים האסורים ומבואר בט"ז שם סק"ב דלפי"ד הרשב"א שיש לחוש שיבא לאוכלו הוי איסור גמור מ"מ זהו דוקא היכי שהישראל מקבל הדבר האסור לביתו למשכון על הלואתו וכיון שהוא אצלו חיישינן דילמא אתי למיכל מיני' משא"כ בנ"ד הרי הישראל אין לו שום עסק עם הד"א ואינו למשכון אצלו רק שנשלח על הבאהן על שמו בכדי שיבא דמי הפדיון לידו נראה דליכא איסורא בזה והרי בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ק"ח אחרי שהאריך להוכיח כהרשב"א דטעמא דאסרה תורה סחורה בדברים האסורים הוא משום דילמא אתי למיכל מיני' המציא היתר בהפ"מ שהישראל ילוה מעותיו להמשרת הנכרי והוא יקנה לעצמו חזירים וינחרם ואח"כ יקנה הישראל ממנו הבשר בעד מעותיו שחייב לו ולא ימשוך ויתעסק כלל והגוי יקצב ויתן הקרן והריוח לישראל דכיון דאין להישראל שום עסק עם האיסור לא אתי למיכל מיני' וגם לא קנאום בדין קנין התורה משום דלרוה"פ אין קונין במלוה וגם ישראל אינו קונה מגוי בכסף בלי משיכה ע"ש ונהי שסיים החת"ס שם בדין זה ששומר נפשו ירחק מכל אלה ויזכה להתפרנס בהיתר ולא באיסור אמנם זהו רק באם הוא באמת מקבל ריוח מהד"א ורק שעושה ע"י הערמה והרי לרוה"פ הוי איסור סחורה בדברים האסורים מה"ת והו"ל הערמה בדאורייתא אבל בנ"ד הלא אין הישראל קונה באמת האיסור ואין מגיע לו שום ריוח ממנו רק שנשלח על הבאהן על שמו למען יהי' בטוח במעות ההלואה שהלוה להנכרי למה יקרא זה סחורה והרי כ' בר"ן בע"ז נ"א: בהא דקיי"ל כב"ה בפ"ד דשביעית דאוכלין פירות שביעית בטובה משום דכה"ג לאו סחורה מיקרי שאין זה כעין מקח ע"ש ומכ"ש בכה"ג דנ"ד שאין להישראל שום טה"נ מהד"א רק שמתנה שישלחום הנכרי לוויען על שמו בכדי שיבא דמי פדיונם לידו בודאי ל"ה סחורה כלל ונראה דאפי' אם עושה עם הנכרי בענין שיהי' האחריות על הישראל ג"כ לא איכפת לן דמכח חיוב אחריות לא נחשב כאלו הוא של ישראל שיהי' שייך בו דילמא אתי למיכל אף דבחמץ לד' הר"ן שאסרה תורה בב"י הוא משום דילמא אתי למיכל מיני' ואסור בקיבל אחריות זהו רק לענין חמץ דרבי רחמנא לא ימצא אבל לגבי שאר איסורים כ' בתשו' צ"צ סי' ל"א דכ"ז שהוא בעיני' לא מיחשב ע"י חיוב אחריות כשלו אפי' הי' מקודם שלו לגמרי ע"ש ועקצוה"ח סי' שפ"ו שהאריך בזה ועתשו' חת"ס סי' ק"ד שע"כ לפענ"ד ליכא בנ"ד משום איסור סחורה. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' ריד בעזה"י יום ג' תשעה לחודש זיו שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ומקשה מתון ומסיק כש"מ גרשון שטערן נ"י אבד"ק לודאש יצ"ו במדינת אונגארן. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד מה שנתקשה בהא דיליף ר"י בפסחים כ"ז: דאין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר לפמ"ש הרא"ש סוף ע"ז על קושי' התוס' שם לשי' רש"י ור"ת דלינת לילה פוגמת למה הצריך הכתוב שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ אחרי בישול חטאת למ"ד נטל"פ מותר הלא שרי לבשל בו אחר עמוד השחר ותי' הרא"ש דאעפ"י שכשנפגם היתר מה"ת אם נעשה נותר מ"מ גזה"כ היא שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ וא"כ איך ילפינן מיני' חמץ הא נותר חידוש הוא דבכה"ת נטל"פ מותר והכא אסור ומחידוש לא גמרינן עכ"ק: הנה מלבד די"ל דאין כאן קושיא כל עיקר דהרי החידוש אינו על האיסור של נותר רק על הכשר כלי המקדש שהקפידה התורה שלא יהי' בהן אפי' בליעת איסור פגום כדמייתי הרא"ש שם מידי דהוי אמו"ש לאחר ההגעלה שכבר נפלט כל האיסור טעון מו"ש לרבי בצונן ולרבנן שטיפה יתירתא וחזינין דהקפיד הכתוב על נקיון וטהרת הכלים שבמקדש וה"ה דהוי גזה"כ שלא יהי' בכלי מקדש אפי' טעם פגום של איסור וא"כ מה שייך למיפרך אנותר דחידוש הוא לבר מן דין י"ל דלר"י אין אנו צריכין לתרץ מכח גזה"כ כיון דר"י ס"ל בחולין ק"ח: דמב"מ במשהו ובתוס' ע"ז ס"ו. כ' בשם י"מ דהיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וכ"ה בטא"ח סי' תמ"ז בשם הר"א ממיץ ובב"י שם בשם תשו' הרשב"א וכן העלו האחרונים ז"ל בדעת רש"י בפסחים' ל'. ע' מק"ח סי' תמ"ז ס"ק י"ב וי"ל דהכי ס"ל גם לר"ת וא"כ ל"ה גזה"כ מכח דהוי נטל"פ כיון דע"כ צריך שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ שלא ישתמש בהן במינו דהוי במשהו ואף שהוא נטל"פ טעם משהו מיהא איכא [ומ"ש בס' ערבי נחל בדרוש ב' לפסח דאי אזלינן בתר בטל א"א לומר בזה מב"מ ל"ב כיון דבמנחות כ"ב. אמרינן דלמ"ד בתר בטל אזלי' להכי אין נבילה בטלה בשחוטה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא הוי עפרא בעלמא ובטיל איסורא מיני' וכיון דא' בסוף תמורה דאפר הקדש לעולם אסור א"א לבטל שיהא כמבטל ע"ש זה אינו רק לתי' קמא בתמורה שם אבל לתי' בתרא דהתם דמוקי ההוא דאפר הקדש לעולם אסור בתרומת הדשן א"כ אפר הקדש דעלמא מותר והכי מפורש בתוס' מנחות כ"ב. ד"ה אין ע"ש] ונלפענ"ד ליישב עפי"ז קושי' התוס' בחולין צ"ט. בהא דפריך שם על רבא דמוקי הא דקא' התם בזרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קמ"ל דהכא שרי וליגמר מיני' גלי רחמנא גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה כו' והקשו בתוס' ד"ה גלי דההוא קרא דחטאת מייתי הכא לטכ"ע ובפסחים מ"ה. מוקי לה להמל"א והנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להקשות בהא דקא' דיקדש אתי לטכ"ע הרי בקדשים אית לן למילף טכ"ע מדכ"ר הכשר בכלי מקדש שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ אמנם י"ל דכיון דבחולין להכי טכ"ע ל"ד לרבנן ולא ילפי מגע"נ דחידוש הוא דקדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא דמה"ט ל"י ממו"ש דהוי ג"כ חידוש כיון דלינת לילה פוגמת וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ואע"ג דאיכא תרתי ושוב לאו חידושא הוא מ"מ הלא אין שניהם בענין א' דבגע"מ הוי ב"י ממש ובכלי מקדש איכא פגם דלינת לילה והוי דומיא דכ' הרא"ש בכורות ו': בהא דחשיב התם חלב חידוש דאתי מחי ושריא דאע"ג דמצינו ג"כ דשריא רחמנא ביצי עוף טהור אף דאתי מחי ואיכא תרתי ול"ה חידושא בכ"ז חשיב לי' חידוש כיון שאין שניהן באין מחי בענין א' ע"ש ומכ"ש בנ"ד בודאי ל"ה בענין א' והוי שפיר חידוש ול"ה מצינין למילף מיני' טכ"ע. אמנם אכתי קשה לדברינו הנ"ל דהרי רבא ס"ל בע"ז ס"ו מב"מ במשהו וא"כ ל"ה חידוש דאפשר דהצריכה התורה מו"ש כדי שלא ישתמש במינו דכיון דמשהו אסור גם נטל"פ אסור אכן י"ל דהנה בפמ"ג יו"ד רסי' ק"ג במש"ז כ' בהא דפליגי הפוסקים בא"ח סי' תמ"ז אי נטל"פ שרי היכי דמשהו אסור דטעם האוסר שהוא הרשב"א בתשו' סי' תצ"ט לשי' אזיל שכ' דהא דנטל"פ שרי בקדירה אב"י אף דנטל"פ ילפינן מנבילה שא"ר לגר ופליטת קדרה שאב"י הא ראוי למאכל אדם ע"כ הוא מטעם דגופו בטיל ברוב אלא שטעמו אוסר דבשא"מ יהיב טעמא אבל טעם פגום קצת לא אסרה תורה דל"י ממשרת אלא טעם מושבח וכיון דמטעם ביטול ברוב קאתינין עלה להכי היכי דאסור במשהו גם נטל"פ אסור אבל להר"ן בע"ז דס"ל דנטל"פ קצת הוא ג"כ מדין שא"ר לגר דכמו בשא"ר לגר שרי שאין נהנה כלל ה"ה איסור בתערובת כל שנטל"פ קצת הרי לא נהנה כלל מאיסור אדרבא מצערו שהרי נפגם על ידו דומה ממש לא"ר לגר וכיון דלטעם זה לא תלי' בביטול ברוב לכך אפי' באיסור שהוא במשהו ג"כ נטל"פ שרי והנה בש"ס ע"ז שם פליגי אביי ורבא בחמרא חדתא בעינבי דאביי אזיל במב"מ בתר טעמא ורבא אזיל בתר שמא ומבואר ברמ"א סי' צ"ח דפליגי אף בפחות מס' ע' פלתי וחו"ד שם וכ' המפורשים דלאביי דאזיל בתר טעמא י"ל טעם הרשב"א דהיתר דנטל"פ הוא מכח דהממש בטל ברוב ובטעם פגום ל"א טכ"ע משא"כ לרבא דכשאין שוין בשמא אף דשוין בטעמא הוי מבשא"מ ולדידי' בכה"ג לא בטיל ברוב אף בלי טעם ובעי' ס' דילפי' מזרוע בשלה וא"כ א"א לומר לדיד' דהממש בטיל ברוב היכי שהטעם הוא פגום וע"כ לדידי' ההיתר של נטל"פ הוא מכח נבילה שא"ר לגר וא"כ לדידי' אפי' היכי דמשהו אסור ג"כ נטל"פ שרי ואזדא לפי"ז קושי' המפורשים שהקשו דמאי מספקא לי' לרבא בע"ז ס"ח. אי ס"ל לרב נטל"פ אסור הרי ר"מ דס"ל נטל"פ אסור יליף מגע"מ דקדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ולרב דס"ל מב"מ במשהו הא ליכא